1. ביום 16.6.15 עמד רכבו של התובע (מסוג מיצובישי מ.ר 90-096-51) עקב עומס תנועה סמוך לצומת אשקלון. הנתבע 1 שהגיח מאחוריו, פגע ברכב התובע ועל כך אין חולק.
2. תביעה זו הוגשה ע"ס 3,856 שקלים לאחר שהתובע הפעיל את פוליסת הביטוח שלו וקיבל פיצוי כספי, אולם ועדיין לתובע נגרמו הפסדים כספיים לטענתו ואלו הם: תשלום השתתפות עצמית – 2,981 שקלים, כינון פוליסה – 80 שקלים, וו גרירה – 295 שקלים ולאלו מבוקש להוסיף פיצוי בגין טרחה ועגמת נפש בשיעור של 500 שקלים.
3. אין כל מחלוקת לגבי אחריות הנהג הפוגע – הוא הנתבע 1 וחבות מבטחתו, היא הנתבעת 2.

אין אף מחלוקת בסופו של יום לגבי מרכיבי הנזק הישיר הנתבעים, אולם טענת הנתבעים היא כי עסקינן בתאונה שפגיעת הרכב הפוגע בה היתה קלה מאד ובהתאמה לכך, הנזקים. משמע, אין מקום לייחס לארוע תאונתי זה את הנזקים המפורטים בחוות דעתו של אורן יעקב מטעם התובע שהיקפם 6,478 שקלים והמוצאים ביטוי אף בחשבונית מס 532 מטעם "מוסך האומן" אשר ביצע את התיקונים הנדרשים: החלפת פנס אחורי במגן שמאל, מגן אחורי חיצוני (שהחלפתו מהווה חלק הארי בחשבונית – 3,133 שקלים בצרוף מע"מ), קליפסים ושקע לוו גרירה וכן עבודות (בשווי 1,450 שקלים+ מע"מ) שעיקרן פחחות, צבע וחשמל.

לטענת הנתבעים, התובע מבקש להתעשר שלא כדין ע"י ייחוס נזקים לרכב שמקורם אחר.

1. מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן רעייתו - נאמן שרון – שנהגה ברכב בזמן התאונה.

התובע לא היה נוכח בתאונה והוא מעיד על ההתנהלות המאוחרת לה, לרבות שיחתו עם הנתבע 1 שטען בפניו כי לא גרם לנזק כלשהו. לטענתו, הבהיר לנתבע 1 כי הוא מפעיל את הביטוח שלו וזאת לאחר שהה סרב לפנות למבטח מטעמו הוא. התובע שולל את עמדת הנתבע 1 לפיה מדובר היה בנגיעה בלבד בין הרכבים. לטענתו, נראה כי המגע בין הרכבים היה בזווית ועצמתי למדי, שכן לא בכדי נקבעו לרעייתו 20% נכות זמנית בעקבות התאונה ע"ל המוסד לביטוח לאומי (כנחזה ממסמך שהוצג). מכל מקום, התובע מצהיר כי הנזקים שתוקנו ברכב לא נמצאו בו עובר לתאונה.

1. גב' נאמן העידה כי עסקינן ברכב המצוי בשימושה שלה יום יום מזה כשש שנים ומתוקף זאת יכולה היתה להעיד בדומה לתובע עצמו, כי הנזקים שתוקנו לא היו ברכב עובר לתאונה וכי הרכב לא היה מעורב בתאונה אחרת תוך שהיא מסיקה כי אלו נגרמו אך ורק בתאונה דנן. העדה שוללת בתוקף את נסיונו של הנתבע 1 להמעיט בעוצמת המכה ומציינת כי חשה "בום רציני ברכב" ובהמשך: "המכה היתה עוצמתית. עפתי פעמיים מהעוצמה של המכה פעם קדימה ופעם אחורה" (עמ' 2).

עוד ציינה העדה כי הנתבע 1 ניסה להתחמק ממסירת פרטים ולברוח מהמקום וכך התנהג אף בהמשך וכי פונתה ע"י בעלה לבית החולים בעקבות התאונה.

נתון חשוב נוסף שראוי לציין הוא כי הנתבע 1 לשיטתה, מיהר, היה במקום כשתי דקות ולא הסתכל בכלל על הנזק שנגרם, היא לשיטתה בכל זאת נוכחה בנזק סמוך לארוע ולדבריה: "כשיצאתי מהרכב ראיתי רק את הבקלית שבורה, לא התכופפתי. הייתי מבוהלת. כשהגענו לבית החולים ראיתי שיש מעבר לכך. ראיתי יש קרע בטמבון בקלית שבורה ויש מעין שפשוף בחצי של העיגול של הוו גרירה. בחלק השמאלי של העיגול ממש שיפשוף לבן". (עמ' 3 שורות 2-4).

בחקירתה הנגדית הוסיפה העדה כי הנתבע 1 ציין בפניה כי ניסה לחמוק ממשהו ועקב כך פגע בה ועל כך הוא מצטער.

1. הנתבע 1 טוען מנגד "שניה נגעתי בה בטמבון"..."היתה נגיעה קטנה בוו הגרירה" (עמ' 4). הנתבע 1 שולל מכל וכל את הטענה לפיה ניסה להתחמק ואת הנסיון לציירו כנוכל. ממילא טען, הוא מבוטח, כך שאין לו אינטרס להתחמק. אדרבא, לדידו התובע עצמו שלח אליו אדם בשם שמעון לוגסי על מנת לשכנעו להפעיל את הביטוח שלו תוך שהתובע ישא בהשתתפות העצמית ולכך סרב.

יצוין כי בענין אחרון זה השיב התובע כי אכן מר לוגסי פנה בשמו, אולם אך ורק על מנת לשכנע את הנתבע 1 (עמ' 6).

כשיצא מרכבו, שוחח עם הנהגת שרון מס' דקות לשיטתו וראה שברכבו יש מכה, אולם הוא מודה כי לא התכופף, כך שלדידו ובהגינותו בענין זה מודה הנתבע 1: "יכול להיות שאם נגרם נזק בחלק התחתון אני לא ראיתי". (עמ' 4 שורה 23).

1. כן העיד מטעם הנתבעים מר גורביץ דני – שמאי רכוש ורכב אשר נתן חוות דעת שנועדה להבהיר מדוע לא סבירה טענת התובע בהתייחס לנזקים הכרוכים בתאונה.

לדבריו, מדובר בפגיעת חזית אחור שבה היו הרכבים מקבילים. הואיל ולרכב הנפגע וו גרירה הבולט כ- 15 ס"מ בפגוש האחורי, לא ייתכן שהפגוש האחורי ושקע החיבור לחשמל בו יפגעו מבלי שהדבר יקבל ביטוי ברכב הפוגע שבו יינעץ למעשה אותו וו גרירה.

לדידו, אף אם יביא בחשבון כי הפגוש הקדמי של הרכב הפוגע עשוי מחומר אלסטי וכי משכך הפגיעה בו לא תהא ניכרת, הרי שיש לזכור כי בפגוש הקדמי מצויה לוחית הרישוי שאינה מחומר אלסטי וכל פגיעה בה תיצור עיוות הניכר לעין. בפועל התמונות מראות לשיטתו פגיעה מינורית בלבד בלוחית. מכאן, שהתרחיש הנזיקי הנטען אינו סביר.

בעדותו חזר המומחה על הסברו והבהיר כי אף בדק גבהים רלבנטיים לצורך גיבוש מסקנותיו.

המומחה הוסיף והתייחס לאפשרות של פגיעה זוויתית בין הרכבים שרוחבם דומה לדידו. במקרה כזה, על מנת שיגרם נזק בחלק התחתון השמאלי של הפגוש האחורי, בשקע החשמלי בו ובפנס ברכב הנפגע כפי הנטען, וו הגרירה חייב לחדור לרכב הפוגע בצורה ניכרת, אלא שמציאות זו אינה בנמצא, רכבו של הנתבע 1 נפגע רק באזור לוחית הרישוי.

בחקירתו הנגדית הוסיף המומחה וטען כי הפגוש האחורי של הרכב הנפגע עשוי חומר שהיה מתעוות, אך לא נשבר בפגיעה כגון דא ואין לו אלא להניח לשיטתו כי השבר בחומר מקורו אחר, אולי מאבן.

עם זאת, בעקבות שאלת בית המשפט המומחה דבק בחוסר סבירות אפשרות הפגיעה בפגוש האחורי בדרך של קריעתו במנגנון הפגיעה המתואר. הוא אף חוזר על קביעתו לפיה אם מדובר היה בפגיעת חזית אחור קלאסית, הרי שכל המרכיבים שתוקנו, לא היו נפגעים עקב כך.

עם זאת, עת מוצבת בפניו שוב האפשרות לפיה מדובר היה בפגיעה זוויתית דווקא, מודה המומחה כי יתכן שהפנס האחורי ברכב היה נפגע. כך לכל היותר לשיטתו.

1. לאחר בחינת טענות הצדדים ותוך מתן משקל הולם להסברו של המומחה מצאתי מקום לקבל באופן חלקי תביעה זו ואבהיר מסקנתי:

איש מבין הנהגים המעורבים לא בחן כראוי את היקף הנזקים במעמד קרות התאונה ולא הציגם במעמד זה בפני האחר. הנתבע 1 מעיד אמנם כי התרשם שאין כל נזק לרכב הנפגע, אולם הודה בהגינותו כי לא התכופף על מנת לבחון את מצב הרכב ופעולה זו בוודאי רלבנטית על מנת להיווכח בקרע הנחזה בחלק התחתון השמאלי של הפגוש האחורי בתמונות שהוצגו.

גב' נאמן מעידה מנגד, כי כבר כאשר יצאה מהרכב ראתה את הבקלית השבורה, אולם מודה אף היא כי לא התכופפה, כך שלא יכולה היתה לראות את הקרע הנ"ל, מן הסתם. עם זאת, לדבריה כאשר הגיעה לבית החולים נוכחה כי יש מעבר לכך: "ראיתי שיש קרע בטמבון בקלית שבורה ויש מעין שפשוף בחצי של העיגול של הוו גרירה" (עמ' 3 רישא). את תאורה זה יש לקרוא בהשלמה לעדותה לפיה בני הזוג מודעים לכל פגיעה ושריטה ברכב זה שברשותם וכי תאונה זו היא היחידה שחוותה אי פעם, כך שמסקנתה היא שהתיקונים שבוצעו ע"פ חשבונית שהוצגה נובעים כל כולם מהתאונה דנן.

אציין כי לא התרשמתי מנסיון האדרה או מחוסר אמינות מצד הגב' נאמן בעדותה, לרבות בהתייחס לעוצמת הפגיעה. עצם קביעתה של נכות זמנית בת 20% למשך חודשיים ע"י המל"ל בעניינה בעקבות התאונה, יש בה כדי לסייע לעמדתה לפיה לא מדובר היה בנגיעה קלה בין הרכבים.

עם זאת ועדיין, עת אין בנמצא עדות חד משמעית ממקור שבחן את נזקי הרכב מיד במעמד הפגיעה, יש מקום לתהות באשר להיקף הפגיעה ובפרט עת עסקינן ברכב שאינו חדש ובהינתן הסברו המשכנע של המומחה גורביץ. הסבר זה יש לציין יש בו כדי ליתן בידי בית המשפט כלים אובייקטיביים לבחינת היתכנותה של עמדה זו או אחרת, שכן המומחה נסמך על הסברים מקצועיים גרידא, שלא נסתרו בעדותו בפניי.

סבורה אני, כי אכן לא ניתן להתעלם מהשפעתו והיזקו של וו הגרירה המצוי בפגוש האחורי של הרכב הנפגע. על פניו, כל פגיעה בו שאינה זניחה, תתן אותותיה בחפץ הפוגע, קרי – ברכב הפוגע, אלא שבמקרה דכאן, לא הוכח קיומה של פגיעה כאמור, מעבר לפגיעה בלוחית הרישוי.

מיקום ספציפי זה של הפגיעה, יש בו כדי לאפשר לשחזר את מיקום הרכבים והיחס בינהם בזמן הפגיעה. אפשרות אחת היא פגיעת חזית אחור כשהרכבים מקבילים זה לזה (המועדפת ע"י המומחה) והשניה – פגיעה זוויתית היוצרת זווית חדה בצד שמאל (שאפשרית אף היא לדידו) וכל זאת כאשר ישנה נקודת חיכוך אחת לפחות ברורה: וו הגרירה מצד אחד ולוחית הרישוי מצד שני.

כשלעצמי, מצאתי מקום להעדיף את האפשרות השניה, אשר נראה כי יש בה להתיישב עם מספר נקודות נוספות:

הגב' נאמן העידה כי הנתבע 1 ציין בפניה כי ניסה להתחמק ממשהו ואז פגע בה (עמ' 3 שורות 17-18). טענה זו לא נסתרה ויש בה כדי להסביר מדוע הפגיעה האחורית לא היתה במנח הקלאסי, כי אם בזווית.

לצד האמור יש לציין כי הפגיעה הנטענת מרוכזת בחלק השמאלי ועיון בתמונות שהוצגו מלמד כי וו הגרירה, אשר אין חולק כי הרכב הפוגע התחכך בו, משופשף בצידו השמאלי דווקא (ראה נ/6) וכך אף מעידה מפורשות הגב' נאמן.

יתרה מכך ועיקר – הסברו ועדותו של המומחה גורביץ הניחו דעתי כאמור, אולם ראוי לציין כי עת נשאל ע"י בית המשפט באשר לאפשרות הפגיעה בפנס הרכב הנפגע במנגנון פגיעה זוויתי, אישר הלה כי מבין הפגיעות הנטענות, פגיעה זו אפשרית היא (עמ' 6 לעדותו).

אפשרות זו מתיישבת עם עדותה של הגב' נאמן לפיה כבר כשיצאה מהרכב נוכחה בפגיעה בפנס ("בקלית" בלשונה). קיים הגיון בכך שלו היתה פגיעה זו נתונה קודם לכן, היתה הגב' נאמן מבחינה בה כמי שעושה שימוש יומיומי ברכב. במובחן – הפגיעה בחלק התחתון השמאלי של הפגוש האחורי, הינה באזור שאינו גלוי כל כך ויש צורך להתכופף על מנת להיווכח בו. הגב' נאמן עשתה כן כפי הנראה באופן מיוחד ביום התאונה מתוך שביקשה לבחון את נזקי התאונה, אולם אין לפסול אפשרות כי כאשר עשתה כן נוכחה לראות פגיעה שהיתה קודם לכן וסברה בטעות ואפשר אף שבתום לב, כי מקורה בתאונה.

בהתייחס לפגיעה זו, הסביר המומחה והיטב מדוע מבחינת אופן ההשקה בין הרכבים ומבחינת טיב החומר בו מדובר, אין מקום לייחסה לתאונה. אין אלא להניח כי בשלב מסויים עקב נסיעה על אבן וכד' נגרמה פגיעה זו ולא אובחנה בזמן (ראה עמ' 6 רישא לעדותו).

1. ניתן לסכם ולומר אפוא כי בהינתן מכלול העדויות ולאור התרשמותי מאלו, עקב התאונה דנן נפגע פנס רכבו של התובע ששוויו 612 שקלים+מע"מ (לא כולל עלות עבודה).

מאזן ההסתברויות עם זאת, אינו נוטה לצד גרסת התובעת בכל הנוגע ליתר המרכיבים, לרבות השקע המצוי בין הוו לפנס. משמע – מתוך מכלול חשבונית התיקון כ – 800 שקלים בלבד ניתן לייחס לתאונה זו. התובע אף לא המחיש את ההחלפה ועלות וו הגרירה הנ"ל.

בהינתן העובדה שנמצא כי התובע מימש את פוליסת הביטוח שלו עבור שני עניינים נפרדים, קרי – נזקי התאונה ונזקים אחרים, הרי שפוטנציאלית, אמור היה התובע לשאת בהשתתפות עצמית בנפרד בהתייחס לכל ארוע ביטוחי, אלא שבהתייחס לארוע דכאן, שיעור הנזק שנמצא אינו מצדיק למעשה מימוש הפוליסה. אי לכך, מצאתי מקום לקבוע כי הנתבעת תשלם לתובע ישירות את נזקו המלא בגין התאונה דנן, קרי – 800 שקלים (תחת תשלומה בתביעת שיבוב) תוך יידועה של החברה המבטחת של התובע (חב' ביטוח ישיר) ועל התובע "לספוג" את שיעור ההשתתפות העצמית וכינון הפוליסה (2981+80 שקלים) כמי שהיו קשורים וכרוכים בארוע אחר. במידת הצורך יתחשבן התובע עם מבטחתו הנ"ל.

מרכיב עגמת נפש בתביעה כגון דא אין מקום לפסוק, ויש להסתפק כמקובל בפסיקת הוצאות.

לאור האמור ובהתחשב בכך שהתביעה מתקבלת חלקית בלבד, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע 800 שקלים כאמור בצרוף 150 שקלים בגין הוצאות המשפט וזאת תוך 30 ימים.

פסק הדין ישלח לצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.