<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד בני ליפסקין (לבקשת התביעות)

הנאשם וב"כ עו"ד אריאל הרמן

פרוטוקול

בית המשפט מקריא לצדדים את גזר הדין

רקע

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בגין עבירות תקיפת סתם, עבירה לפי ס' 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואיומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2. מדובר בשלושה אישומים בגין שלושה אירועים נפרדים, אולם, כפי שעלה מעדות הקורבן (להלן: "האם"), מדובר בתופעה של התנהגות הנובעת ממצבו הנפשי של הנאשם ודפוס התנהגות הנגרם כתוצאה ממחלת נפש ממנה סובל הנאשם כפי שיפורט להלן, עניינו של הנאשם מהווה מבחן חברתי על איך החברה מתייחסת לנאשם כאשר אין ספק שהוא לוקה בנפשו.

טיעוני הצדדים

3. המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, כאשר בנוגע לאישום הראשון מתחם העונש נע בין מאסר קצר לבין 8 חודשי מאסר בפועל ובנוגע לאישומים 2 ו-3 מתחם העונש נע בין מאסר קצר לבין 6 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות העניין, סבורה המאשימה כי העונש המתאים לעבירות שביצע הנאשם הינו 6 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

המאשימה טוענת כי במקרה דנן בית המשפט אינו רשאי לחרוג ממתחם הענישה מאחר שחריגה מהמתחם מתאפשרת כשהנאשם נמצא בהליך שיקומי, דבר שלא מתקיים בענייננו. הנאשם איננו מטופל ואינו נמצא מתאים למסגרת טיפולית.

4. מנגד, מבקש הסניגור כי לאור הנסיבות הקשות של הנאשם, יש להטיל עליו התחייבות להימנע מביצוע עבירה.

לשיטת הסניגור על פי תיקון 113 לחוק העונשין מדובר באירוע אחד משום שבהתנהגות הנאשם יש אפיון כמעט זהה ויש קשר הדוק בין המעשים לכן יש לקבוע מתחם ענישה אחד.

5. הסניגור טוען כי מדובר בתקיפה סתם ואין מדובר בנסיבה מחמירה כהגדרתה בסעיף 382(ב) לחוק העונשין, אלימות בתוך המשפחה. החוק אינו קובע כי תקיפה של בן את אחד מהוריו הינה בגדר נסיבה מחמירה כאלימות בתוך המשפחה.

6. בנוסף, טוען הסניגור כי בקשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, אומנם, נפגע ערך מוגן אך לאם לא נגרם נזק של חבלה כתוצאה מהתנהגות הנאשם כלפיה. ועל כך האם העידה וטענה כי לא נגרם לה כל נזק.

7. הנאשם חסר יכולת שיקום שזו טרגדיה בפני עצמה לאדם שמערכות הרפואה הפסיכיאטריות לא מצליחות, גם לא בתרופות, לרפא.

8. הנאשם ללא עבר פלילי, הודה, לקח אחריות, ההליך הוא גורם מרתיע והמעצר היה טראומתי עבורו ולכן, נסיבות המקרה מצדיקות ענישה במתחם לפיו יוטל על הנאשם עונש מאסר בן 8 ימים שינוכה בימי מעצרו והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.

9. בטיעוניו לעונש, מסר הנאשם לבית המשפט כי למד להתנהג אחרת וכי למד לקח מהמקרה והוא לא יחזור לבצע את העבירות נשוא כתב האישום. עד לפני 3 שנים היה הנאשם בישיבה עד שהיא נסגרה. נכון להיום אין לנאשם מסגרת מסודרת והוא מרבה להיות בבית ולצאת רק לבית הכנסת.

ראיות לעונש

10. הנאשם יליד 1991 ללא הרשעות קודמות. בעת ביצוע העבירה היה בן 34. נכון להיום, הנאשם מתגורר עם אמו.

על פי עדותה של האם, הנאשם פעל באופן אלים נוכח סף תסכול נמוך המהווה תוצאה של מחלתו הנפשית. האם ביקשה במסגרת עדותה להימנע מהטלת עונש של מאסר. לדבריה הנאשם סובל ממחלת OCD, ולמרות הניסיון למצוא טיפול תרופתי, היום הנאשם אינו מטופל כלל לרבות בתרופות. עם זאת היא מסרה כי מאז ימי מעצרו במסגרת מעצר ימים בטרם הגשת כתב אישום הנאשם שולט על עצמו והוא נמנע מתגובות אלימות כאשר הוא מרגיש תסכול.

האם העידה כי לא היה ברצונה להגיש תלונה נגד בנה. לדבריה העניינים התגלגלו עקב פניית בנה הגדול למשטרה. האם מסרה עדות בשלוש הזדמנויות שונות ובשיתוף פעולה ולטענתה כלל לא התלוננה. עדותה היוותה ביסוס להגשת כתב אישום.

בעדותה, מסרה האם כי נגרמו לנאשם בעיות במערכת העיכול, דבר אשר מביא אותו לשבת בשירותים כשעתיים כל פעם.

תסקיר שירות מבחן

11. הנאשם מאובחן כסובל מסכיזופרניה והפרעה טורדנית כפייתית (OSD) מזה כ-8 שנים. שירות המבחן התרשם מבחור בעל הפרעת חרדה המתבטאת בהתנהגות כפייתית. הנאשם גדל בצל אלימות קשה מצד אביו ונראה כי אוצר בתוכו תחושות של תסכול וזעם אותן מתקשה לווסת.

12. כתוצאה ממחלת הנפש ממנה סובל מוכרים לו 100% נכות נפשית אשר בגינה מקבל קצבה מביטוח לאומי. הנאשם סובל מאי שקט, עצבנות, סף תסכול נמוך, התנהגויות קומפולסיביות מגיל ההתבגרות, מחשבות פרנואידיות, הנאשם כמעט לא יוצא מן הבית. מבלה שעות רבות בשירותים ובמקלחת. בעבר הנאשם טופל בתרופות פסיכיאטריות אשר לא הביאו לשיפור במצבו. מהתסקיר עולה כי מחלתו מאופיינת בשילוב אישיותו המתוארת כילדותית ותובנתו דלה, עם זאת, לנאשם יש יכולת להבין את המציאות ולקבל גבולות וסמכות.

13. הנאשם חרדתי ואינו מסוגל לשאת את העמימות, אי הוודאות וההמתנה הארוכה הכרוכה בהליך הפלילי. הנאשם תיאר כי התקשה לשלוט על עצמו עקב זכרונות קשים סביב האלימות שחווה מה שגרם לפרץ ההתנהגות האלימה מצידו כלפי אמו. הנאשם תיאר את חווית המעצר כקשה וטראומתית עבורו והדגיש כי לא יחזור על מעשיו מאחר שהוא אוהב את אמו ותלוי בה.

14. בשיחה שקיומה עם האם, התרשם שירות המבחן מדמות אם סמכותית מיטיבה הרוצה בטובת בנה ומביעה דאגה רבה לשלומו. תיארה כי הנאשם הוא ילד טוב, אשר נשמע לדבריה ולסמכות וכי מאז ביצוע העבירות לא היה אירוע אלים מצידו ובאופן יומיומי הוא מתקשה ללא עזרתה. האם ביטאה דאגה רבה כלפיו, מסרה כי הנאשם הפנים את הלקח וכי היה מצוי בהלם בעקבות מעצרו וניהול ההליך המשפטי נגדו.

15. מהתסקיר עולה כי, במסגרת תסקיר המעצר תיארה האם את האלימות הקשה שחווה הנאשם מצד אביו. סיפרה כי לה ולנאשם יש קשר קרוב ותומך, והדגישה כי היא אינה חוששת מפניו. האם הסבירה את חשיבות היות הנאשם יחד איתה בבית בכך שאינו יכול להסתדר בלעדיה הן במישור הרגשי והן במישור התפקודי.

16. עקב מכלול נסיבותיו של הנאשם התרשם שירות המבחן ברמה המקצועית כי שהיית הנאשם במאסר או בתנאים מגבילים עלולה להעצים את מצוקתו ולהגביר את רמת הסיכון ולהחמיר עם מצבו. משמע, עונש מאסר יביא לתוצאה הפוכה מהמטרה, שכן, במקום למזער את הנזק, הסיכון לאלימות מצד הנאשם בעתיד יגבר.

17. בסיכומו של דבר, ממסקנות שירות המבחן עולה כי מעצרו של הנאשם הביאו להבין את הגבולות להתנהגות אלימה כלפי הזולת. הנאשם מבטא חשש מעונש עתידי לכן, שירות המבחן ממליץ כי הענישה הנכונה לנאשם במקרה דנן, הינה ענישה הרתעתית הכוללת התחייבות כספית ועונש מותנה.

חוות דעת פסיכיאטרית

18. ביום 4.6.17 הוגשה חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי. חוות דעתו חופפת ומאשרת לרוב את התרשמות שירות המבחן.

הפסיכיאטר המחוזי מסכם את מצבו הנפשי של הנאשם כלהלן:

"הנאשם אובחן מספר פעמים כבעל אישיות בלתי בשלה, תלוי באמו ויחד עם זאת אלים כלפיה, חסר יכולת שיקום, ללא מצב פסיכוטי פעיל, קשיים בשליטה עצמית, אימפולסיביות, התנהגות כפייתית וקושי בוויסות רגשי" (הדגשה שלי פ.ש).

19. הפסיכיאטר המחוזי קבע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין ולמרות שהנאשם לוקה בנפשו הוא אחראי למעשיו ומבין שעשה מעשה אסור. בנוסף , קבע הפסיכיאטר המחוזי כי אין קשר סיבתי בין התנהגותו האלימה כלפי אמו לבין הבעיות הנפשיות מהן סובל.

מתחם העונש ההולם

20. טרם קביעת המתחם אקבע האם מדובר במספר מעשים נפרדים המחייבים קביעת מתחם לפי סעיף 40יג(א) לחוק העונשין. מדובר ב-3 אירועים המשקפים מערכת יחסים משפחתית בין הנאשם לאמו בדגש על מצבו הנפשי של הנאשם. לטעמי מדובר ברצף בין אירוע לאירוע כאשר המכנה המשותף הוא דפוס התנהגות וחוסר יכולת של הנאשם לוויסות רגשותיו והתמודדות עם סף תסכול נמוך כאשר ברקע הנאשם מוכר כסובל ממחלת נפש.

כתוצאה מאישיותו הלא בשלה של הנאשם בשילוב תלות באמו ובעיות של שליטה עצמית הבאות לידי ביטוי באימפולסיביות וכפייתיות ונוכח המכלול יש לקבוע כי העבירות מהוות אירוע אחד מתמשך ולא כאירועים נפרדים.

21. בקביעת העונש ההולם, בהתאם לעיקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, ברמת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. אלימות בתוך המשפחה נתפסת כמעשה בעל חומרה מיוחדת והחוק מגדיר כי תקיפת בן משפחה הינה נסיבה מחמירה. על פי סעיף 382 לחוק העונשין בן משפחה מוגדר כבן זוג, קטין או חסר ישע. החוק אינו מגדיר מקרה בו בגיר תוקף את אחד מהוריו כנסיבה מחמירה בכל הנוגע לאלימות בתוך המשפחה.

במקרה דנן, הערך החברתי הינו מיגור תופעת האלימות בתוך משפחה ביד קשה. ככלל, מעשי אלימות גורמים לפגיעה באוטונומיה של קורבן העבירה, בתחושת הביטחון שלו ובכבודו. כתוצאה מביצוע העבירות, לקורבן נגרם נזק הן פיזי והן נפשי. כמו כן, בעבירות אלימות הרציונל הוא שמירה על האינטרס הציבורי במניעת עבירות אלו ואף במיגורן. לפיכך, יש לקבוע עונש מרתיע בדרך של מאסר בפועל באיזון נסיבות המקרה בכל הנוגע למצב המשפחתי, תדירות האירועים, חרטה, שיקום הנאשם ובחינת היחסים המשפחתיים בעת מתן גזר הדין.

יש לבחון האם בחלוף הזמן, מיום ביצוע העבירה עד למועד גזירת הדין, הנאשם התעשת והבין את הפסול במעשיו. במקרה דנן, הנאשם הביע חרטה ואף הצהיר כי לא יחזור על המעשים שביצע. אני סבור כי הנאשם מבין את הפסול במעשים, התרשמתי כי הנאשם מאוד אוהב את אמו וזקוק לתמיכתה ולטעמי ימנע מלפגוע בה.

22. קיים עקרון חברתי טיפולי בבגירים הסובלים ממחלות נפש. לעיתים דרך הטיפול היא אשפוז, אולם במקרה דנן נקבע על ידי הגורמים הפסיכיאטריים והסוציאליים (שירות המבחן) כי תפקודו של הנאשם שולל את הצורך באשפוז, אלא יש להקים מנגנון הרתעתי אשר ילמד את הנאשם על-פי הבנתו ודפוס אישיותו את ההשלכות הקשות אם ימשיך בהתנהגות אלימה כנגד אמו והזולת.

23. מעיון בתסקיר שירות המבחן וחוות דעת פסיכיאטרית עולה כי הנאשם הפגין יכולת דלה לשלוט בהתנהגותו. מנגד בית המשפט התרשם כי מאסר בפועל יכול לפגוע באופן משמעותי בנאשם עד כדי תוצאה הנוגדת את עקרון החברה למיגור תופעת אלימות במשפחה.

מסקנת בית המשפט מבוססת על מסקנות שירות המבחן והפסיכיאטר המחוזי כי מדובר בנאשם הלוקה בנפשו. ועל פי חוות דעת הפסיכיאטרית הנאשם אובחן כסובל מסכיזופרניה/OCD. לנאשם אין את היכולת להתגונן בפני אחרים או להתמודד נפשית מאחורי סורג ובריח או בביצוע עבודות שירות.

ככל שיוטל מאסר מעבר ל-8 ימי המעצר שריצה הנאשם במסגרת מעצר הימים, יש סיכוי גדול שמצבו הנפשי יתדרדר לאין שיעור. היום נראה כי חרף תובנתו הדלה, הבין הנאשם את הפסול במעשיו. מה גם, שלא נגרמה חבלה של ממש לאם אלא שמעשה התקיפה התבטא בדחיפות ומכות קלות.

24. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי בכדי להגן על אמו של הנאשם ומבלי לגרום לפגיעה נפשית בנאשם, אשר תחריף את מצבו, יש לקבוע את מתחם עונש ההלימה בין צו מבחן לבין 4 חודשי מאסר בפועל הכולל התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה.

לטעמי עמדת המאשימה שיש להטיל 6 חודשי מאסר בפועל בעניינו של הנאשם מתעלמת ממצבו הנפשי הקשה של הנאשם ומהנזק שיגרם לו כתוצאה ממאסר בפועל.

לאור האמור אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 5 ימי מאסר בפועל אשר ינוכו מ5 ימי המעצר שכבר ריצה הנאשם בפועל.

ב. 4 חודשי מאסר אותם לא ירצה, אלא אם יעבור עבירת אלימות במשפחה במשך 3 שנים מהיום.

ג. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 3,600 ₪ להימנע מכל מעשה אלימות בין מילולית או פיזית לכל מאן דהוא במשך 3 שנים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.

<#3#>

ניתן והודעה היום כ"ה תמוז תשע"ז, 19/07/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אפרת דביר