המבקשת הגישה בקשה להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מנהלי.

ביום 30.11.16 נעתרתי לבקשה באופן זמני. הוריתי למשיב להגיש תגובתו עד ליום 11.12.16, ולמבקשת – להמציא במסירה אישית את בקשתה והחלטתי הנ"ל.

ביום 6.12.16 הומצאו הבקשה וההחלטה למשיב, כעולה מהודעה מעדכנת שהוגשה על ידי המבקשת ביום 11.12.16.

ביום 14.12.16, ומשלא הוגשה כל תגובה ובקשה ומטעם המשיב – נעתרתי לבקשת המבקשת, והארכתי ב- 60 יום את מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי.

ביום 20.12.16 הוגשה על ידי המשיב, לראשונה, בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ואף לא מצוי בה כל הסבר לאיחור בהגשת התגובה (מעבר לטענה הכללית, כי בא כוח המשיב נטל את הייצוג רק לאחרונה). לגופו של עניין טוען המשיב כי פנה לרשויות התכנון והבניה להגשת תכנית, וכי "בימים אלו עומל על הגשת תוכנית היתר בניה לצורך קבלת ההיתר".

המבקשת מתנגדת לעיכוב ביצוע צו ההריסה. לטענתה, משניתנה החלטה ביום 14.12.16, הרי שעל המשיב להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות על הסף.

לגופו של עניין נטען כי דין הבקשה להידחות, הן מהטעם הפרוצדורלי והן מהטעם המהותי. מהטעם הפרוצדורלי – שכן הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ולפי הוראת תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרין דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), הרי שאין לדון בבקשה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (אשר לא מתקיימים בענייננו). מהטעם המהותי – שכן העילות לביטול צו הריסה מנהלי מצומצמות בהיקפן, ואף לא אחת מהן מתקיימת בעניינו של המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות על הסף.

כאמור, ביום 14.12.16 נעתרתי לבקשת המבקשת והוריתי על הארכת המועד לביצוע צו ההריסה ב- 60 ימים, אשר יימנו מיום 30.11.16.

בנסיבות אלו, אין מקום לדון בטענת המשיב ובבקשתו לעיכוב ביצוע צו ההריסה (כאשר למעשה מדובר בהתנגדות לביצוע צו ההריסה). מעבר לכך יש להוסיף כי המבקש לא פירט כל טעם המצדיק דיון מחודש, לא הבהיר את הסיבה לאיחור בהגשת טענותיו (כאמור, הוריתי למשיב להגיב לבקשה עד יום 11.12.16, דבר אשר לא נעשה). המשיב אף לא תמך טענותיו בתצהיר, כנדרש, ואף מטעם זה אין מקום לדון בבקשתו להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין, כי אף לגופו של עניין דומה כי אין מקום להיעתר לבקשה ואין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה. כעולה מסעיף 19 לתגובת המשיבה (וסעיף 1 לבקשה המקורית להארכת המועד) – על המקרקעין מושא תיק זה חלה תכנית לפיה המקרקעין מיועדים לחקלאות. בנוסף, עד למועד הגשת תגובת המשיבה – לא הוגשה כל תכנית ולא הוגשה כל בקשה מטעם המשיב לקבלת היתר בניה.

בנוסף, לא מצאתי כי התקיימו מי מהעילות המנויות בסעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, המצדיקות את עיכוב ביצוע צו ההריסה. המשיב לא טוען, כי הבניה בגינה ניתן צו ההריסה – בוצעה כדין. אף לא נטען בבקשתו של המשיב, כי נפל פגם כלשהו בצו.

סוף דבר, הבקשה נדחית על הסף.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז, 27 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.