ביום 23.01.2017 הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:

"כפוף לכך כי הנתבעת 1 תשלם את מלוא סכום התביעה בסך של 474,000 ₪, וזאת תוך 7 ימים מהיום, כפוף למתן חשבונית מס מקור כדין לידי הנתבעת 1, הרי שכל שישאר לדיון בתיק זה הינו שאלת ההוצאות ושכר טרחת עורך דין כאשר בעניין זה יגישו הצדדים כל אחד טיעונים בכתב שלא יעלו על 10 שורות.

ההסכמות האמורות קיבלו תוקף של החלטה.

ב"כ התובעת המציא לבית המשפט הודעה, לפיה הנתבעת שילמה לעו"ד צדוק, את מלוא סכום התביעה ועתרה, כי בית המשפט יפסוק לטובתה את הוצאות ההליך, כפי ששולמו אלו בפועל על-ידי התובעת לידי בא כוחה, שכן לטעמם, הנתבעים הודו בחובם רק בדיון קדם המשפט.

מנגד, טענה הנתבעת, כי אין מקום לחייבה בהוצאות התובעת וכי יש מקום לפסוק הוצאות לטובתה, שכן, מלכתחילה לא היה מקום להגשת התובענה כנגדה, שכן הובהר לתובעת עוד טרם הגשת התביעה, כי הנתבעת מוכנה לשלם את מלוא סכום התביעה, בפריסה של תשלומים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי נוכח העובדה, שההליך הסתיים בישיבת קדם המשפט הראשונה והצדדים השכילו לקבל הצעת בית המשפט לפשרה, הרי שלא אעשה צו להוצאות כנגד מי מהצדדים וכל צד ישא בהוצאותיו.

עסקינן בתובענה, אשר הייתה מתייתרת לו שני הצדדים גם יחד, היו משתפים פעולה, טרם הגשתה, כפי שהשכילו לעשות כן, בשלב זה.

כאמור לעיל – אין צו להוצאות כנגד מי מהצדדים.

הנני מורה על החזר אגרה – בהתאם לתקנות.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.