1. בפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ומינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

העובדות:

1. התובע יליד 1964, נפגע בת.ד ביום 02/05/14 בדרכו לעבודה.
2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה במל"ל. וועדה רפואית מיום 23/11/14 קבעה כי לא נותרה נכות צמיתה. וועדה רפואית לעררים דחתה את הערר. לאחר דחיית הערר הגיש התובע בקשה להחמרת מצב שהתקבלה ונקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% החל מיום 29/02/16

• 10% לפי סעיף 37(5)(א) הגבלה קלה בתנועות צוואר.
• 10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני.

טענות הצדדים:

1. לטענת המבקשת, בפני וועדת המל"ל לא עמד התיעוד הרפואי המלא הנוגע למצבו של התובע לפני התאונה וללא קשר אליה.
   1. לא עמד בפניה תיק הנכות הנוגע לתאונה קודמת בגינה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בעמ"ש צווארי. אין בכך שהתובע ציין כי נקבעה לו נכות כדי לתקן פגם זה, שכן לתובע עבר רפואי משמעותי בצוואר ובגב, הכולל תלונות נוספות בתחום זה:
      1. בשנת 2012 תלונות על כאבי צוואר עם הקרנה ליד שמאל וירידה בתחושה. אובחנה הגבלה בתנועות הצוואר.
      2. תאונת דרכים מיום 16/04/09 – תלונות על כאבי צוואר. הגבלה בתנועות הצוואר.
      3. תחילת 2008 – תלונות על כאבי צוואר וגב. אובחנה רגישות והגבלה בתנועות צוואר. צויין כי התובע סובל מפריצת דיסק C6-7. וועדת מל"ל אף קבעה 10% נכות צמיתה בגין ההגבלה דנן.
      4. בשנת 2004 תלונות על כאבי צוואר ורדימות ביד ימין. אובחנה הגבלה בתנועות צוואר, בנוסף בדיקת CT עמ"ש צווארי מאותה שנה הדגימה בקע אחורי ימני עם לחץ על השק הדורלי.
      5. תאונת דרכים מיום 17/02/02 אחריה התלונן על כאבי גב וצוואר.
   2. הוועדה לא דנה בסוגיית הקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה לתאונה. הוועדה התייחסה רק למצב נוירולוגי של התובע כשקבעה שאינו קשור לתאונה, אך לא דנה כלל בסוגיית הקשר הסיבתי בין ההגבלה בגב ובצוואר לתאונה נשוא התביעה.
   3. הוועדה לא נימקה מדוע החליטה לסטות מקביעות הוועדות הקודמות.
2. לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות. וועדה מדרג ראשון קבעה דרגת נכות בשיעור 0% , בפרק האבחנות נכתב כי התובע נחבל בתאונה בצוואר ובגב, כי לתובע חבלה קודמת בצוואר בתאונת עבודה קודמות (10% מיום 29/03/10). כן נקבעו נכויות זמניות. עצם קביעת הנכות הזמנית מבססת את הקשר בין התאונה לחבלות בצוואר ובגב. על קביעה זו הוגשה ערעור שנדחה ביום 12/02/15.

שנה לאחר מכן, הגיש התובע בקשה לדיון מחדש בעניינו, בשל החמרה במצבו. התביעה נדונה ב 05/04/16 וכבר בפתח הדיון הצהיר התובע לפרוטוקול את אשר היה ידוע לוועדה, כי נקבעה לו נכות קודמת בשיעור 10% בגין פגיעה קודמת בצוואר. כן ציין כי גם לפני התאונה סבל מכאבי צוואר וכי בששת החודשים האחרונים חלה החמרה במצבו.

1. ביחס לצוואר - בניגוד לנטען בפני הוועדה כן עמד תיק הנכות בגין התאונה הקודמת – בפרוטוקול הוועדה מיום 23/11/14 נכתב בקשר לתיקים שצורפו לדיון :"תיק נכות מעבודה – 10% צוואר". כשמדובר בתאונת עבודה קודמת התיק בגין הפגיעה הקודמת מצורף באופן אוטומטי. התובע לא הסתפק בכך ואף הצהיר לפרוטוקול בעצמו ומיוזמתו כי סבל לפני התאונה דנן מכאבי צוואר וכי נקבעו 10% נכות צמיתה בגינה.

ביחס לעמ"ש מותני – בתיעוד שצורף ע"י הנתבעת אין תיעוד המתייחס להגבלה בתנועות עמ"ש מותני לפני התאונה דנן. יש רישומים על כאבי גב, ללא בגבלה בתנועות, וללא התייחסות ספציפית לעמ"ש מותני. כל התיעוד עמד בפני הוועדה ונדון במסגרת ההליך שנוהל לאחר התאונה ב 2008.

1. ביחס לטענה אודות העדר דיון בקשר סיבתי, הקשר החיובי בין התאונה לפגיעות בצוואר ובגב, נבדק ונקבע במסגרת הוועדות שקבעו כי לא נותרה נכות צמיתה לתובע במסגרת הנכויות הזמניות שנקבעו, ושם נקבע הקשר הסיבתי בין הנכות הזמנית בצוואר ובגב לבין התאונה.
2. ביחס לפער בין קביעת הוועדה לפני תביעת ההחמרה לאחר תביעת ההחמרה, החלטות אלה אינן סותרות אחת את השנייה, כן הן לא באותו מעמד, אלא במעמד שונה וראי זמן שונה (הדבר מעוגן בתקנה 36 לתקנות המל"ל), זוהי טיבה ומשמעותה של ההחמרה. אם ייקבע אחרת, ייווצר מצב בו כל אימת שתתקבל תביעת החמרה, יינתן היתר להבאת ראיות לסתור.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה , בתגובה לבקשה, בתשובה לתגובה, ובבקשה למתן הוראות, דין הבקשה להתקבל.
2. הסיפא של סעיף 6ב לחוק הפיצויים מסמיך את בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נוסח זה מצביע על כוונת המחוקק להגביל את זכות הסתירה למקרים חריגים, כאשר ישנם טעמים משני סוגים העשויים לעמוד ביסוד מתן ההיתר: טעמים משפטיים כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא, או פגיעה בכללי הצדק הטבעי ראה (יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית הוצאת יהלום ירושלים, תשס"ה), בעמ' 503) וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4)505, 509 (להלן "פרשת עודה"). באשר למהות המקרים החריגים נקבע בפרשת עודה שמן הראוי שהחריגים יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון ע"פ סיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה.
3. אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הוא המקרה שבו מתברר כי בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות בעלות-חשיבות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שלוּ היו בפניה היו עשויות להביא לתוצאה שונה (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 (1991).

כך גם כאשר קיימת אי בהירות באשר לדרך עבודתה של הוועדה והשיקולים שהביאו אותה לקביעת קיומה של נכות עקב התאונה, (רע"א 4707/10 המאגר הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' עדי כדמור ואח').

1. עיון בדו"ח הועדה הרפואית מיום 05/04/16 אמנם מעלה שהתובע ציין את פגיעתו הקודמת אך תיקי המל"ל עצמם לא עמדו בפני הועדה (סעיף 3 בעמוד 1 לדו"ח נספח ג לבקשה), וכן תיקו הרפואי המלא של המשיב אינו בין המסמכים המפורטים בסעיף המסמכים שעמדו בפני הועדה שלפניה עמדו רק מסמכים מ 2015-2016(סעיף 4 בעמוד 2 לדו"ח).
2. מעבר לכך בסעיף 7 לדו"ח המתייחס לממצאי בדיקות וצילומים עולה כי ההתייחסות הייתה רק לבדיקות EMG מיום 18/11/15 וCT מיום 19/10/15 בעוד כבר ב 31/10/04 נכתב כי CT צווארי "בקע אחורי ימני עם לחץ השק הדורלי" באותה שנה אף הופנה לבדיקת EMG שגם תוצאותיה לא עמדו בפני הוועדה. ביום 11/11/08 נכתב כי התובע לאחר תאונת דרכים מיום 15/09/08 וכי ידוע על פריצת דיסק C6-7.
3. אין התייחסות של וועדת ההחמרה לכל בדיקות ההדמייה האלו, ואין פירוט של ביטוי ההחמרה לעומת מצב קודם.
4. בניגוד לנטען ע"י התובע, כבר ב 2002 התלונן על כאבי גב (לאחר תאונת דרכים), במסמך רפואי מיום 17/03/2002 נכתב כי בנוסף לכאבי הגב לאחרונה החלו כאבי צוואר.
5. הסתירה בין החלטת הוועדה בדבר החמרה, לקביעת הוועדות שקדמו לה, מקימה אי בהירות באשר לדרך עבודתה ולמשקל שייחסה למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה. קיים חשש שלא ניתן משקל על ידי הוועדה למצבו הרפואי הקודם. לו הייתה הוועדה מנמקת החלטה באופן מפורט יותר ייתכן וחשש זה היה מוסר, ברם בפועל ישנה אי בהירות המצריכה בירור נוסף, ולשם כך יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה (ראו והשוו: רע"א 1114/02 אלמקייס נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2002(2) 1629 (2002)).
6. משכך, והואיל והמבקשת היא לא צד בהליכים שבמל"ל ולא יכלה להפנות תשומת לב הרופאים במל"ל לחסר במידע, נראה לי כי מן הדין להיעתר במקרה המיוחד הזה לבקשה להבאת ראיות לסתור על דרך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה שבשכרו תישא המבקשת.
7. אשר על כן, אני מורה על קבלת הבקשה ומינויו של מומחה בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט.
8. החלטת מינוי תשלח בנפרד.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ז, 28 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.