1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני) שניתן במסגרת ת"ק 6210-05-15 מיום 14/06/16, לפיו קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבות ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש, תוך שחייב את המבקש לשלם למשיבה 1 סך של 12,549 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין נזק שנגרם לרכבה של המשיבה 1 לאחר שהרכב פגע בכלבו של המבקש.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2. ביום 05/05/15 הגישה המשיבה 1 כנגד המבקש תביעה כספית על סך של 12,549 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבה בעקבות תאונה שאירעה ביום 04/04/15, כאשר רכבה של המשיבה פגע בכלבו של המבקש. במסגרת כתב התביעה טענה המשיבה 1, כי הכלב רץ לכביש ואז פגע רכבה של המשיבה 1, בו נהג מר אמנון בר (להלן: "מר בר") בכלב. לאחר האירוע עזר מר בר למבקש לקחת את הכלב לווטרינר ורק בשלב מאוחר יותר הבחינו המשיבה 1 ומר בר, כי נגרם נזק לרכב. המשיבה 1 תמכה את הנזק שנטען כי נגרם לרכבה בחוות דעתו של השמאי מר תמיר כהן אשר מצא, כי נגרם לרכבה של המשיבה 1 נזק בסך של 11,156 ₪.

3. ביום 03/08/15 הגיש המבקש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד על סך של 13,036 ₪. במסגרת כתבי הטענות שהוגשו על ידי המבקש טען המבקש, כי הכלב שנפגע הוא כלב מסוג פוינטר שנפגע במעבר חציה למרות שהוא בצבע לבן. עוד טען המבקש, כי אם מר בר היה נוהג את הרכב בזהירות סבירה, הוא אמור היה להבחין בכלב, ולמנוע את התאונה גם אם מדובר בלילה חשוך.

המבקש צירף לתביעה שכנגד קבלות לפיהן שילם 11,856 ₪ כדי לטפל בכלב והתחייב לשלם 1,000 ₪ לעורך דין אשר סייע לו בהכנת כתבי הטענות. באשר לחוות דעת השמאי שצורפה לתביעת המשיבה 1, טען המבקש, כי מדובר בחוות דעת מוגזמת בהתחשב בעובדה שמדובר בפגיעה של רכב בכלב. עוד נטען על ידי המבקש, כי בשיחה שקיים מר בר עם המבקש לאחר תיקון הנזק, הודה מר בר, כי הנזק שנגרם לרכב הוא פעוט ואף נופל מגובה ההשתתפות העצמית ולכן מר בר בחר שלא להפעיל את הביטוח.

4. ביום 20/08/16 הגישה המשיבה כתב הגנה שכנגד במסגרתו טענה, כי המבקש הוא האחראי הבלעדי לתאונה כיוון שהכלב שלו הסתובב בחוץ, ללא רצועה, בניגוד להוראות החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002 (להלן: "חוק הסדרת הפיקוח על כלבים"). עוד טענה המשיבה 1, כי בניגוד לטענת המבקש, התאונה לא ארעה על מעבר חציה אלא כ-8-7 מטרים אחריו. כן נטען, כי התיקון שנעשה ברכב הוא תיקון חלקי שנועד לאפשר לרכב חזרה לכביש.

5. ביום 17/12/15 התקיים דיון בפני בית משפט קמא אליו התייצבו המשיבה 1 ומר בר. בתום הדיון, ניתן פסק דין שקיבל את תביעת המשיבה 1 ודחה את התביעה שכנגד, במסגרתו חייב בית משפט קמא את המבקש בתשלום הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

6. בעקבות פסק הדין מיום 17/12/15 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. המשיבה 1 הגישה תגובה לבקשה לביטול פסק דין, במסגרתה צירפה קבלה ממוסך לפיה רכבה תוקן בעלות של 1,100 ₪ בתיקון מינימלי המאפשר לרכבה לחזור לכביש.

7. בית משפט קמא קיבל את הבקשה לביטול פסק דין שהגיש המבקש תוך חיוב המבקש בתשלום הוצאות המשיבה 1 בסך של 500 ₪. בנוסף, במסגרת ההחלטה המבטלת את פסק הדין, צורף מר בר לתיק כנתבע שכנגד מס' 2.

8. ביום 20/03/16 הגיש מר בר כתב הגנה לתביעה שכנגד, במסגרתו טען, כי נסע באיטיות במהירות הנמוכה מהמהירות המותרת במקום אך הכלב, שהוא כלב ציד, זינק לכביש במהירות באופן שלא אפשר לו למנוע את הפגיעה.

9. ביום 14/06/16 התקיים דיון שני בפני בית משפט קמא בו העידו הצדדים והשמאי שהכין את חוות הדעת מטעם המשיבה 1. בפתח הדיון שהתקיים, צורפה המבטחת של הרכב כתובעת נוספת בתביעתה של המשיבה 1 וכנתבעת שכנגד מס' 3 בתביעה שכנגד.

פסק דינו של בית משפט קמא

10. עוד באותו יום, דהיינו ביום 14/06/16 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי הוא מקבל את גרסתו של מר בר ומעדיף אותה על פני גרסת המבקש. נקבע, כי גרסתו של מר בר הייתה עקבית, מעוררת אמון, ולא נמצאו בה סתירות פנימיות או אי התאמות. עוד נקבע, כי גרסתו של מר בר מתיישבת אף עם ההיגיון. צוין, כי לא יעלה על הדעת כי מר בר שהוא בן 50 ייסע ברכב משפחתי במהירות מופרזת לאחר ארוחת החג כאשר ברכב יושבים בת זוגו וילדים קטנים. בנוסף, ציין בית משפט קמא, כי התנהגותו של מר בר לאחר התאונה הייתה מופתית ומעבר למקובל בנסיבות דומות, שכן למרות שמר בר לא סבר לרגע, כי הוא אשם בתאונה, סייע מר בר בכל דרך שביכולתו כדי להביא את הכלב לטיפול במרפאה וטרינארית ועשה שימוש בעניין זה ברכב ובטלפון הנייד שלו. עוד ציין בית משפט קמא, כי מר בר אף פנה פעמים למשטרה מיוזמתו כדי לדווח על האירוע למרות שכבר בשיחת הטלפון הראשונה נאמר לו, כי המשטרה לא מטפלת במקרים של תאונה בה מעורבים רכב וכלב.

בנוסף קבע בית משפט קמא, כי בגרסתו של המבקש נמצאה אי התאמה כאשר במסגרת כתבי הטענות היה המבקש נחרץ לגבי תוכן השיחה בינו לבין מר בר שהתקיימה לאחר יום התאונה ואילו בעדותו בפני בית משפט קמא לא ידע המבקש לאשר או להכחיש את הטענה שהועלתה על ידי המשיבה 1 ומר בר, לפיה הציע המבקש למר בר, כי מר בר יודה באחריותו לתאונה ובתמורה יחזיר המבקש את ההוצאות הנובעות מהודאה זו הן בנוגע להשתתפות העצמית והן בנוגע לאובדן הנחת העדר תביעות. גרסה זו של מר בר, התחזקה לעמדת בית משפט קמא לאחר שהתברר במהלך הדיון, כי המבקש לומד להיות סוכן ביטוח.

מעבר לכך ציין בית משפט קמא, כי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים קובע, כי בעלים של כלב חייב להוליך את הכלב אל מחוץ לבית כשהוא קשור לרצועה. נקבע, כי במקרה הנדון, אין מחלוקת, כי המבקש לא עשה כן ולכן המבקש הוא האחראי לנזק שנגרם לאחר שהכלב שלו התפרץ שלא כדרכו לכביש.

בכל הנוגע לגובה הנזק שנתבע על ידי המשיבה 1, קיבל בית משפט קמא את דברי השמאי מטעם המשיבה 1 אשר הסביר בעדותו כיצד ייתכן שפגיעה אשר נראית כפגיעה קלה, מתבררת לאחר פירוק הפגוש הקדמי כפגיעה חמורה יותר בשל נזק לחלקים פנימיים. בנוסף ובכל הנוגע לעבר הביטוחי של רכב המשיבה 1, נתן בית משפט קמא אמון בדברי המשיבה 1 ונציגת המשיבה 2, לפיהם מדובר ברכב חדש, מודל 2014, שלא היה מעורב בתאונות נוספות.

לאור כל האמור ובהסתמך על חוות דעת השמאי, קיבל כאמור בית משפט קמא את תביעת המשיבות וחייב את המבקש בתשלום נזקיה של המשיבה 1 בסך כולל של 12,549 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, תוך שדחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש.

תמצית טענות הצדדים

11. המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש את בקשת רשות הערעור דנן. בראשית בקשת רשות הערעור עמד המבקש על נסיבותיו האישיות, לרבות העובדה, כי הוא עלה מחבר העמים לבדו ושירת כחייל בודד. המבקש ציין, כי לאחר עלייתו נקלע למערכת חיים לא פשוטה אשר גרמה לו להסתבכות כלכלית ממנה הצליח לצאת רק לאחרונה.

לגופם של דברים, חזר המבקש על טיעוניו כפי שעלו בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד שהגיש לבית משפט קמא והוסיף, כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, בפועל וכפי שעולה מקבלה שהמשיבה 1 עצמה הציגה לבית משפט קמא נגרם לרכבה של המשיבה 1 נזק בשווי של 1,100 ₪ בלבד והרכב תוקן יומיים אחרי התאונה בסכום זה.

המבקש טען עוד, כי ביום שנקבע להוכחות בפני בית משפט קמא התייצבה נציגת חברת הביטוח (המשיבה 2) וביקשה להצטרף לתביעה, מתוקף היותה המבטחת של הרכב, וזאת למרות שבדיון הראשון שהתקיים בפני בית משפט קמא השיבה המשיבה 1 לשאלות בית משפט קמא וציינה, כי היא לא הפעילה את הביטוח, ולכן לא ברור מדוע בחרה חברת הביטוח להתייצב לדיון השני בפני בית משפט קמא. בהקשר זה הוסיף המבקש וציין, כי בעקבות הצטרפותה של חברת הביטוח לתביעת המשיבה נאלץ הוא להתמודד בקרב לא שקול אשר נוהל בין היתר על ידי נציגת חברת הביטוח שמייצגת את חברת הביטוח במהלך עבודתה הרגיל, ואשר הוביל לפסק דין חד צדדי שהתעלם לחלוטין מתביעת המבקש ומסימני השאלה שהיו לבית משפט קמא קודם לכן.

לטענת המבקש, בית משפט קמא התעלם בפסק דינו מכך שהכלב שנפגע מהרכב היה בצבע לבן כך שגם בלילה חשוך ניתן היה להבחין בו וייתכן שהסיבה לחוסר האפשרות למנוע את הפגיעה, נבעה ממהירות נסיעתו של מר בר. בנסיבות אלה טען המבקש, כי היה ראוי ונכון לייחס למהירות נסיעתו של הרכב רשלנות ואגב כך לקבל את התביעה שכנגד או לפחות להפחית מתביעת המשיבה 1.

לעניין גובה הנזק טען המבקש, כי טעה בית משפט קמא כאשר פסק למשיבה 1 את מלוא הנזק שנתבע על ידה, שכן לא ייתכן, שהנזק שעולה מחוות דעת השמאי מטעם המשיבה 1 עולה פי למעלה מעשר מהנזק שתוקן בפועל יום למחרת, בפרט כאשר אין מחלוקת, כי השמאי לא בדק את העבר התאונתי של הרכב.

בהינתן כל הנטען, מבקש המבקש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא ולאפשר לו להיות מיוצג על מנת שיוכל להוכיח את טענותיו כפי שעלו בתביעה שכנגד. לחילופין, מבקש המבקש לקבוע, כי די בסימני השאלה העולים מגרסת המשיבה 1 ובן זוגה כדי להביא לתוצאה לפיה יקזז כל אחד את נזקיו. לחילופי חילופין, מבקש המבקש, לקבוע כי הנזק היחיד אותו הצליחה המשיבה 1 להוכיח נמצא בנספח 4, דהיינו, נזק בסך של 1,100 ₪ בלבד.

12. המשיבות טענו, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענת המשיבות, עיקר בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא. בנסיבות אלה ולאור ההלכה בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, סבורות המשיבות, כי סיכויי הערעור הינם קלושים ביותר, בפרט שעה שאין מחלוקת, כי הכלב של המבקש לא היה רתום לרצועה בניגוד להוראות הדין. בהקשר זה נטען, כי הכרעתו של בית משפט קמא בעניין אחריותו של המבקש לתאונה הינה קביעה עובדתית ברורה שניתנה לאחר שבית משפט קמא ניתח את העדויות ובחן את כל טענות הצדדים, לרבות טענת המבקש כי הנהג ברכב של המשיבה 1 נהג במהירות מעל המותרת ודחה אותה.

עוד טענו המשיבות, כי יש לדחות את טענותיו של המבקש בעניין גובה הנזק אשר נגרם לרכבה של המשיבה 1 ואת ניסיונו להתבסס על הערה שנתן בית משפט קמא במסגרת החלטה מקדמית בבקשה לביטול פסק דין לפני שהוא שמע את העדים בתיק. על רקע האמור טענו המשיבות, כי גם בעניין גובה הנזק סיכויי הצלחת הערעור קלושים.

המשיבות הוסיפו וטענו, כי יש לדחות גם את טענת המבקש בכל הנוגע לעבר הביטוחי של רכבה של המשיבה 1, שכן גם בעניין זה בית משפט קמא קבע ממצא עובדתי חד משמעי, לפיו מדובר ברכב חדש, מודל 2014 שלא היה מעורב בתאונות אישיות.

לבסוף טענו המשיבות, כי יש לדחות את טענת המבקש בעניין צירופה של המשיבה 2 כתובעת נוספת בתביעת המשיבה 1 ובעניין נוכחותה של נציגת המשיבה 2 בדיון בפני בית משפט קמא כנציגה מטעם חברת הביטוח. נטען, כי צירופה של המשיבה 2 נעשה בהסכמתו של המבקש והוא פועל יוצא מזכותה של המשיבה 1 לצרף כתובעת נוספת בתביעתה את המבטחת שלה על פי פוליסת ביטוח שהמשיבה 1 רכשה ממיטב כספה לצורך קבלת כיסוי ביטוחי במקרים מן הסוג הנדון. בנוסף נטען, כי נוכח היותה של המשיבה 2 חברה הרי שהדרך לייצגה הן על פי החוק והן על פי הפסיקה הינה באמצעות פקיד שעובד בשורות החברה והמכיר את העובדות נשוא העניין.

דיון

13. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבות לבקשה ובתיק משפט קמא, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור, הכל מן הנימוקים שיפורטו להלן.

14. פסק דינו של בית משפט קמא מושתת בעיקרו ובפרט בכל הנוגע לסוגיית האחריות על ממצאים עובדתיים ומבוסס בראש ובראשונה על קביעות מהימנות ביחס לעדויות שנשמעו בפניו בשים לב, למארג הראיות הכולל שהונח בפניו.

עיקר טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור בכל הנוגע לנסיבות התאונה ולאחריותו לאירוע התאונה עניינן בהשגות על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ועל ממצאי מהימנות הנוגעים בעיקר לשאלת האחריות לאירוע.

15. הלכה ידועה היא, כי בית המשפט של הערעור יתערב בהכרעות עובדתיות של הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותו, לרבות, במקרים בהם נפל בהכרעתה של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם. ראה: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ' מאזן עואד מסחר כללי בע"מ (21/09/09); ע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שמיר (29/03/11).

הלכה זו כוחה יפה ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, וזאת על רקע המדיניות המצמצמת בה נוקטים בתי המשפט בכל הנוגע להתערבות בפסקי דין הניתנים על ידי בתי המשפט לתביעות קטנות.

16. עם זאת, ככלל, ערכאת הערעור תהיה רשאית להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של עדים שהופיעו בפניה, רק אם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת. במצב דברים זה, בית המשפט של הערעור לא יימנע מלהתערב בהערכת עדויות וקביעת מהימנות, בפרט, כאשר הערכה זו יסודה בשיקולים, המתעלמים מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל.

17. עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה, כי בית משפט קמא נתן את דעתו לכלל הטענות שהועלו על ידי הצדדים באשר לתיאור אירוע התאונה, התרשם מהעדויות שנשמעו בפניו ומהראיות שהוצגו. קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר לתיאור אירוע התאונה מעוגנות היטב בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, ממנה עולה, כי כלבו של המבקש התהלך בכביש ללא שהיה קשור לרצועה, וזאת בניגוד להוראות חוק הסדרת הפיקוח על כלבים, ופרץ בפתאומיות לנתיב נסיעתו של מר בר מבלי שהיה בידיו למנוע את אירוע התאונה.

בית משפט קמא קיבל כאמור את גרסת המשיבה 1 ומר בר כמהימנות תוך שקבע, כי גרסתו של מר בר ביחס לאירוע התאונה הייתה עקבית ולא נמצאו בה סתירות, זאת לעומת גרסתו של המבקש. בנסיבות אלה, ומשלא עלה בידי המבקש להצביע על טעות מהותית שנפלה בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ביחס לאחריות המבקש וכלבו לאירוע התאונה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו.

18. לא כך הדבר באשר לגובה הנזק שנפסק על ידי בית משפט קמא לזכות המשיבה 1 בגין הליקויים שנגרמו לרכבה, כתוצאה מאירוע התאונה. בענייננו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו בפני בית משפט קמא, סבורה אני, כי קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לגובה הנזק שנפסק לזכות המשיבה 1, מקימות עילה להתערבות ערכאת הערעור.

19. כידוע, אחת המטרות החשובות של דיני הנזיקין הוא החזרת המצב לקדמותו. לצורך כך, על הנפגע להוכיח את הנתונים העובדתיים ששימשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים, כאשר הגישה הרווחת בהקשר זה, היא כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת קרות הנזק אלא גם את שיעורו. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (27/07/08), בו נקבע כדלקמן:

הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל).

20. במקרה הנדון, טען המבקש, כי טעה בית משפט קמא כאשר פסק לטובת המשיבה 1 את מלוא הנזק שנתבע על ידה, בפרט שעה שהמשיבה 1 לא הוכיחה ולא הציגה בפני בית משפט קמא נתונים שיש בהם לבסס את הנזק, מלבד חוות דעת שמאית השנויה במחלוקת וקבלה המתייחסת לתשלום סך של 1,100 ₪ ששילמה המשיבה 1 עבור תיקון רכבה בעקבות התאונה.

21. ממקרא חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם המשיבה 1 לבית משפט קמא עולה, כי בעקבות התאונה נפגע רכבה של המשיבה 1 בחלקו הקדמי, מגן קדמי פנימי התכופף ונלחץ. התיקונים שנדרשו לרכב בעקבות התאונה כפי שעולה מחוות הדעת השמאית כללו: החלפת מגן קדמי חיצוני, החלפת מגן רפש קדמי ימני, החלפת פנס קדמי ימני, החלפת פנס ערפל קדמי ימני, החלפת מיכל מתיז מים, תיקון עבודות פחחות, תיקון עבודות חשמל ותיקוני צבע. סך כל הנזק שנגרם על פי חוות הדעת השמאית הועמד על סכום של 9,644 ₪ כולל מע"מ.

22. הגם שלאור טבעו ואופיו של הנזק המפורט בחוות הדעת השמאית, ניתן להניח כי הינו מחייב תיקון, לא הובאו בפני בית משפט קמא נתונים מדויקים באשר לסכום שהוצא לצורך תיקון הנזק הנטען. בפועל, הציגה המשיבה קבלה בסך כולל של 1,100 ₪ ששולמו למוסך אברהם סרור בע"מ בגין תיקון מגן קדמי כולל פירוק והרכבה והחלפת ביטנה.

בנסיבות העניין, הערכת הנזק על פי חישובי המשיבה 1 בהתאם לחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעמה נראית, נטולת בסיס ממשי כלשהו ועולה, בהעדר ראיות סותרות, כי תיאור הנזק והראיות שהובאו לעניין גובה הנזק שנטען על ידי המשיבה 1 כללו תיאורים מוגזמים, ללא קבלות וללא עדויות אובייקטיביות.

זאת ועוד, עדותו של השמאי מטעם המשיבה 1 אשר עמד מאחורי חוות דעתו, הינה מתמיהה נוכח העובדה, כי מלבד קבלה שהוצגה בסך של 1,100 ₪ לא ניתן הסבר המניח את הדעת באשר לשאלה אם יתר הליקויים שנטענו בוצעו ואם לאו, בפרט שעה שמדובר בסוגי נזק שניתן להוכיחם באופן מעשי, וניתן היה לצפות, כי אם נדרשו התיקונים המפורטים בחוות הדעת הייתה מוצגת על ידי המשיבה 1 קבלה המבססת את גובה הנזק הנטען, ולו גם על רקע הזמן שחלף ממועד התאונה, בדיקת הרכב על ידי השמאי ועד למועד הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 14/06/16.

23. מעיון בחומר הראיות עולה, כי לקביעותיו של בית משפט קמא באשר לגובה הנזק הנטען אין יסוד ושורש בחומר הראיות, וכידוע גובה הנזק הינו לעולם שנוי במחלוקת. בנסיבות אלה, סבורני, כי שגה בית משפט קמא עת נעתר למלוא הנזק שנתבע על ידי המשיבה 1 ובכלל זה ירידת הערך, ולא העמיד את הנזק על הסכום שהוכח, ואשר עומד על 1,100 ₪.

24. בשולי הדברים אעיר, כי אין ממש בטענת המבקש ביחס לצירופה של המשיבה 2 (חברת הביטוח) כתובעת נוספת לתביעת המשיבה 1. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 14/06/16 מלמד, כי צירופה של חברת הביטוח כצד לתיק, נעשה בהסכמת המבקש. גם בהעדר הסכמת המבקש היה צירופה של חברת הביטוח להליך נדרש לנוכח זכותה של המשיבה 1 לצרף להליך את המבטחת של הרכב.

עוד יצוין, כי אין גם ממש בטענת המבקש לפיה לא היה מקום לאפשר לחברת הביטוח להיות מיוצגת על ידי הנציגה שהתייצבה לדיון, שכן אין כל מניעה בדין שחברות, לרבות חברות ביטוח, תהיינה מיוצגות בפני בית משפט לתביעות קטנות על ידי עובד של החברה, כפי שנעשה במקרה הנדון.

סוף דבר

25. בהינתן כל האמור, אני מקבלת את הערעור, במובן זה שאני מפחיתה את הפיצוי שעל המבקש לשלם למשיבה 1 בגין הנזק שנגרם לרכבה בעקבות אירוע התאונה לסך של 1,100 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד התאונה ועד למועד התשלום בפועל. לנוכח האמור, כל יתר רכיבי הנזק שנפסקו על ידי בית משפט קמא ובכלל זה עוגמת נפש, הוצאות והוצאות חוות דעת השמאי מבוטלות בזאת.

26. יתר קביעותיו של בית משפט קמא יעמדו בעינן.

27. במכלול הנסיבות, יישא כל צד בהוצאותיו.

28. המזכירות תחזיר למבקש את העירבון שהופקד על ידו, ככל שהופקד.

29. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.