1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריית גת בתיק 25331-01-16, שניתנה על ידי כב' השופט אבישי זבולון ביום 30.5.16, בה נקבע כי הליכי התובענה יעוכבו מפאת קיומה של תניית בוררות.
2. המבקש, יצחק חן (להלן - "המבקש") והמשיב, שי הכספי (להלן - "המשיב") הינם בעלי מניות בחברות קוקברה באר שבע בע"מ וקוקברה פרדס חנה בע"מ (להלן - "החברות"). ביום 14.1.16 הגיש המבקש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיב בבית המשפט קמא על סך 310,000 ש"ח, בה עתר לאכיפת הסכם שנחתם בינו לבין המשיב ביום 30.11.14, בו הוסכם כי ימכור למשיב את מניותיו בחברות בתמורה לתשלום של 310,000 ש"ח.
3. ביום 14.3.16 הגיש המשיב בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתיק בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, לאור הסכם הבוררות עליו חתומים הצדדים. לאחר קבלת תגובת המבקש, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה ביום 20.5.16, והורה על עיכוב ההליכים בתובענה. נקבע, כי אין מחלוקת לקיומה של תניית בוררות בתקנון החברות ולא ניתן לקבל הטענה, כי עצם החתימה על ההסכם ללא היזקקות למנגנון הבוררות, על אף מו"מ ממושך טרם חתימתו, מעידה על ביטולו, שכן אין בהסכם הלאקוני בין הצדדים איזכור להתדיינות הממושכת או למיצוי או בטלות מנגנון הבוררות. מאחר וברי כי עסקינן במחלוקת בין בעלי המניות, אשר לאור סעיף 12 לתקנון החברה תידון בבוררות, על הצדדים לפעול בהתאם להסכמה זו ולברר את הסכסוך ביניהם בהליך בוררות.
4. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור בפני. המבקש טוען, כי טעה בית המשפט קמא כאשר הורה על עיכוב ההליכים על יסוד הבקשה והתגובות מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים ולהתרשם מטענות הצדדים. עוד טוען הוא, כי על אף החשיבות בהנמקת החלטות בית המשפט לא התייחס לטענותיו הנוגעות לזניחת תינית הבוררות, שבאה לידי ביטוי בהתנהגות המשיב, גמירות דעת המשיב לרכוש את המניות מהמבקש והשיהוי בהעלאת תניית הבוררות במשך למעלה משנה מחתימת ההסכם.

המבקש מוסיף, כי המשיב בהתנהגותו זנח את תניית הבוררות והסכים לכך שהצדדים יפעלו לפתרון המחלוקת בינם לבין עצמם מבלי להיזקק להליך בוררות. המשיב אף לא פנה בדרישה לקיום בוררות מאז נחתם ההסכם ועד לאחר הגשת התביעה. לחלופין, טוען המבקש כי הסכם מכירת המניות מהווה מיצוי כלל ההליכים והסוגיות אותם נדרשו הצדדים לברר וניתן לראות בו תחליף לפסק הבורר.

1. המשיב טוען, כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר והמבקש טרם שילם את ההוצאות בהן חויב בהחלטה, נשוא הבקשה. כן טוען הוא, כי לאור תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ניתן להכריע בבקשה גם מבלי חקירת המצהירים, כאשר הפסיקה אליה הפנה המבקש נוגעת לסעד ביניים. במקרה שכאן לא היה צורך לחקור את הצדדים, שכן קיומה של תניית הבוררות לא היתה שנויה במחלוקת. כמו כן, לא ניתן לטעון, כי נשלל מהמבקש יומו בבית המשפט כאשר הוא מופנה לפתור את הסכסוך באמצעות בוררות.

המשיב מדגיש, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקנון של החברות קיימת תניית בוררות. כמו כן, בית המשפט קמא דן בטענת המבקש, כי התנהגותו המשיב מעידה על כך שזנח את תניית הבוררות, ודחה אותה. אין בהסכם שנחתם או באופן התנהלות הצדדים כדי להעיד שויתרו על תניית הבוררות, ולא ברור כיצד ניתן לטעון, כי קיום משא ומתן או חתימה על הסכם עולים כדי זניחה של הליך הבוררות. הנסיבות בהן הכירה הפסיקה בזניחת תניית בוררות הינן חריגות ואינן דומות לענייננו. מוסיף המשיב, כי המבקש משנה את גרסאותיו ומעלה טענות סותרות ואין להסכים לכך.

1. דין הבקשה להידחות.

"מושכלות יסוד הן כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן אך במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מדלת אמות עניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין... הלכה זו רלוונטית ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטה לעכב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, שהיא החלטה הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש..." (רע"א 4089/15 בונייך בניה פיתוח והשקעות נ' פת דב מאיר, עמ' 3 (פורסם בנבו) (16.7.15)).

במקרה שכאן, לא מצאתי כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בהחלטתו של בית המשפט, בהעדר שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או טעות של ממש שנפלה בהחלטת בית המשפט קמא.

1. בטענה, כי היה על בית המשפט לקיים דיון טרם הכרעתו - אין ממש, לאור הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי - במקרים המתאימים - להכריע בבקשה בכתב מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים בו יחקרו המצהירים:

"תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי... מאפשרת לבית המשפט להכריע בבקשה בכתב על יסוד הבקשה והתשובות לה ורק אם ראה צורך בכך רשאי הוא להורות כי המצהירים ייחקרו על תצהיריהם. הצורך בחקירת המצהירים קיים, כך נפסק, מקום שהגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין. במקרים כאלה אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד על תצהיר יריבו, ובלבד שבעל הדין הביע את רצונו לקיים חקירה כאמור" (ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים, עמ' 8 (פורסם בנבו) (4.1.09)).

במקרה שכאן, עמדו בפני בית המשפט עמדותיהם המפורטות של הצדדים. כמו כן, עיקר המחלוקת בין הצדדים אינה עובדתית, שכן הצדדים מסכימים כי קיימת תניית בוררות בהסכם, כי הם הגיעו בשלב מסוים להסכם למכירת מניות החברה למשיב, וכי עניין הבוררות לא הוזכר בין הצדדים עד לאחר הגשת התביעה לבית המשפט. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקר לפרשנותן של עובדות אלה ולשאלה האם הן מעידות על ויתור של הצדדים על תניית הבוררות. על כן, לא היה צורך בחקירת המצהירים על מנת להכריע בבקשה. כמו כן, אין להתעלם מכך שהמבקש לא ביקש כלל, מלכתחילה, לחקור את המצהיר מטעם המשיב. על כן, משעמדו בפני בית המשפט עמדותיהם המפורטות של הצדדים, ומאחר ולא היה צורך ממשי בחקירת המצהירים וחקירה זו אף לא התבקשה, אין פגם בכך שההחלטה התקבלה ללא דיון במעמד הצדדים.

1. אוסיף, שלא מצאתי שנפל פגם בהחלטה גם לגופה. אין חולק, כי בין הצדדים קיימת תניית בוררות החלה על העניין לפנינו. סעיף 12 לתקנון החברה קובע, כי "כל סכסוך ו/או חילוקי דעות בין החברה לבין בעלי המניות בה, בין בעלי המניות לבין עצמם, ובין הדירקטורים לבין עצמם ייושבו ע"י בורר מוסכם על הצדדים ובמידה ולא תהיה הסכמה ייושבו חלוקי הדעות באמצעות בוררות זבל"א אלא אם כן מבקש בעל מניות לבצע התמחרות בין בעלי המניות". מאחר והמדובר בסכסוך בין שני בעלי המניות, ואיש מבעלי המניות אינו מעוניין בביצוע התמחרות, אזי - לאור האמור בתקנון - על הסכסוך להתברר בבוררות.

טענתו של המבקש, כי על אף קיומו של סעיף זה, הצדדים הסכימו בהתנהלותם בפועל שלא לפנות להליך של בוררות, מאחר ופעלו על מנת לפתור את הסכסוך בינם לבין עצמם ואף ניסחו לשם כך הסכם בו נמכרו מניות המבקש למשיב. אין בידי לקבל עמדה זו. אכן, הפסיקה הכירה בכך, כי במקרים חריגים ניתן ללמוד מהתנהלות הצדדים כי אלה ויתרו על תניית הבוררות שהוסכמה:

"בית המשפט ייעתר ככלל לבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה בבית המשפט ולהעברת הסכסוך לבירור במסגרת של בוררות, באופן שמתיישב עם אכיפת ההסכם ולא מעניק גושפנקא להפרתו, ורק במקרים חריגים ידחה בקשה זו...

עם זאת, בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה שהגיש צד להסכם בוררות לפי סעיף 5 לחוק הבוררות לעיכוב ההליכים בתובענה שהגיש הצד השני, עליו לבחון את התנהלותו של הצד המבקש קודם להגשת הבקשה. אכן, לא אחת מתברר כי בחינת התנהלותו של הצד המבקש עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות קודם להגשת הבקשה מעידה על כך שהוא עצמו זנח את הליכי הבוררות, ובמקרים כאלו לא ייעתר בית המשפט לבקשתו לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק. כך למשל נקבע כי צד שמשתהה בקידום הליכי הבוררות (למשל: אי עמידה במועדים שנקבעו בהסכם למינוי הבורר או נטישה של הליכי הבוררות) עשוי להיחשב כמי שזנח אותם ולכן כמי שאינו יכול לדרוש בהמשך עיכוב הליכים בתובענה שהגיש הצד השני להסכם... כך גם נקבע שצד להסכם בוררות שפונה לבית המשפט ומגיע תביעה בעניין שאמור להתברר על פי הסכמת הצדדים בבוררות ייחשב בדרך כלל כמי שאינו מביע נכונות להתדיין בבוררות וכמי שויתר על זכותו לעכב את ההליכים בתובענה שהגיש הצד השני להסכם" (רע"א 8157/14 עמותת היי טק הר חוצבים נ' שולמן, עמ' 9-10 (פורסם בנבו) (14.4.15)).

המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם חריגים בהם אין ליתן תוקף לתניית בוררות, שכן אין בהשתלשלות העניינים העובדתית - אליה מפנה המבקש - כדי להצביע על זניחת הליך הבוררות.

עצם העובדה שהצדדים ביקשו, תחילה, לפתור את המחלוקת שהתגלתה בינם לבין עצמם, טרם פנו לערכאות משפטיות, אינה מעידה על ויתור על תניית הבוררות. נהפוך הוא, המדובר בהליך רצוי ומבורך של נסיון לפתור את המחלוקת בין הצדדים מתוך הידברות ומבלי להיזקק להתדיינות משפטית, וודאי שאין מקום לזקוף התנהלות מעין זו לחובת המשיב ולראות בה ויתור על תניית הבוררות. העובדה שנחתם בין הצדדים הסכם למכירת המניות, אין בה כדי להצביע על ויתור על תניית הבוררות בפרט, שההסכם למכירת המניות אינו מבטל את תקנון החברה והבסיס להתקשרות הבסיסית שבין הצדדים.

באשר לטענה כי ניתן לראות בהסכם זה מעין פסק בוררות, כלל לא ברור על מה מתבססת טענה זו, שכן אין קשר בין הסכם מכר בין שני צדדים לבין פסק בוררות שניתן על ידי בורר שמונה על ידי צדדים להכריע במחלוקת ביניהם.

מאחר ובין הצדדים קיימת תניית בוררות תקפה ולא הוכח כי הם ויתרו על תניה זו, הרי שבדין קבע בית המשפט קמא כי יש להורות על עיכוב הליכי התובענה והעברתה לבוררות.

1. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח להיום.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ו, 16 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.