לפניי בקשה שהגיש המנהל המיוחד להגדלת צו התשלומים החודשי, לסך של 5,000 ₪ בחודש.

לטענת המנהל המיוחד, צו התשלומים שנקבע כי על החייב לשלם בצו הכינוס, נשען על הצהרות החייב להכנסה בסך של 7500 ₪ אולם בפועל, החייב משתכר סך של כ- 10,000 ₪ מדי חודש.

עוד נטען, כי החייב, בן 27, רווק וללא ילדים, מצהיר על הוצאות מופרזות בסך של כ- 10,000 ₪ בממוצע בחודש, כאשר רוב ההוצאות נוגעות לסיוע שהחייב נושא בו לבני משפחתו, בהיותו מתגורר עמם.

החייב הגיב לבקשה ביום 23/11/2016 וטען, כי הוריו הנם קשיי יום, והוא להם הבן הבכור, ועל כן, הוא נושא בחובה לסייע להם מבחינה כלכלית. לטענת החייב, אביו פוטר מעבודתו ובשל גילו לא עלה בידו להשתלב בעבודה אחרת.

המנהל המיוחד סבר כי יש להתייחס לסיוע הכספי שהחייב נושא בו לבני משפחתו כפי שנוהגים בדמי מזונות ועל כן, כל עוד בית המשפט לא קצב ואישר לחייב לשאת בסיוע הנטען, אל לא לשאת בו. לפיכך, המליץ הנאמן כי החייב יגיש בקשה לקציבת סכום התמיכה בהוריו, בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים ותוך פירוט הכנסות בני הבית, ופירוט אודות כספים שהועברו להוריו, כדוגמת פיצויי הפיטורין להם היה זכאי אביו.

החייב השיב לתשובת הנאמן, ובתשובה שהוגשה ביום 8/12/2016 (ימים ספורים לאחר שהגיש התגובה הראשונה מטעמו) טען לראשונה כי בקשת הנאמן מתעלמת מההטענה לפיה החייב מתגורר בנפרד מהוריו ועליו לשאת בהוצאות הכרוכות בכך. כמו כן, טען החייב כי הוא כיום רווק ללא ילדים אך הוא מתכנן להקים משפחה וכי הגדלת צו התשלומים לסך של 5,000 ₪ תפגע ביכולתו לעשות כן.

לאחר שעיינתי בבקשת המנהל המיוחד, אני מורה על הגדלת צו התשלומים בעניינו של החייב לסך של 3500 ₪ בחודש.

בכל הכבוד הראוי, צו התשלומים המזערי אשר נקבע כי החייב יישא בו אינו הולם את מצבו הכלכלי וזאת בלשון המעטה.

המדובר הוא בחייב צעיר אשר משתכר כ- 10,000 ₪ בחודש ומדווח על הוצאות מופרזות שעל פי הנטען, נובעות כתוצאה מתמיכתו בבני משפחתו. הצורך של החייב לסייע לבני משפחתו הנו ברור ואף מקובל, אולם לא ניתן להשלים עם העובדה שהחייב, המצוי בהליכי פשיטת רגל, ינתב את כל שכרו לצורך הסיוע הנטען, מבלי שתתגשם מטרת ההליך, ומבלי שיישמר אינטרס הנושים.

דיווח החייב על הוצאות עבור שכירות בסך של 2500 ₪, כמו גם מימון הוצאות הכלכלה במלואן ל- 5 נפשות, מהוה ללא ספק סיוע מופרז וחסר התחשבות בנושים, ויכול אף להוות ניצול לרעה של ההליכים. לא ייתכן שהחייב יממן את בני משפחתו באופן מלא, ויישא בכל התשלומים שרובצים לפתחם תוך שהוא נהנה מהיכולת לעשות כן ללא שנושים יתדפקו על דלתות ביתו, בחסות עיכוב ההליכים שניתן לו בהליך זה.

גם טענתו המאוחרת של החייב לפיה הוא שוכר דירה כעת, כך שהוא לא מתגורר עם משפחתו באותה הדירה, לא יכולה לסייע לו. ראשית, החייב לא הציג הסכם שכירות כתמיכה לטענותיו ושנית, גם אילו החייב עבר להתגורר בנפרד מבני משפחתו, הרי שטענת הנאמן לפיה הסכום שעל החייב לשלם על פי מחשבון "חריס" הנו כ- 3500 ₪ בלבד, לא נסתרה והכנסתו החודשית של החייב, לאחר תשלום הוצאות אלו, מותירה בידו סכום נכבד שיש לנתב לטובת הנושים.

זה המקום לציין, כי החייב לא פעל בהתאם להמלצת המנהל המיוחד, ולא הגיש בקשה לקציבת סכום הסיוע בהוריו. כמו כן, אין כל מקום להתחשב בהוצאות כלל בני ביתו של החייב בעוד שהחייב לא מדוח על הכנסות בני הבית במלואם.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה בשלב זה על הגדלת צו התשלומים לסך של 3500 ₪ בחודש, תוך שנלקח בחשבון גם הצורך של החייב לתמוך בבני משפחתו. על החייב לדווח על הסיוע לבני משפחתו בדוחות החודשיים בסכום כולל, ולצרף אסמכתאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ז, 11 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.