התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעות ,ע"ס של 5,000 ₪ , בגין חבילת תיור שרכשה אצל הנתבעת מס' 1, לברצלונה.

לטענת התובעת, הזמינה את מלון "ריאלטו" , אשר אושר לה, אולם לבסוף קיבלה מלון בשם "סוויזו" שלא היה ברמה של מלון ריאלטו. התובעת טענה כי במלון סוויזו לא היה לובי וכן לא היה חדר אוכל, ולכן נאלצו, היא ונכדה, לאכול ארוחת בוקר במלון אחר. לטענת התובעת נגרמו לה ולנכדה אכזבה וצער עקב אי קבלת המלון שהוזמן ואושר.

יצוין כי בדין שנערך ביום 20/3/17, הסכימה הנתבעת מס' 2 כי ככל ותחויב בפסק הדין, תישא היא בתשלום ולא הנתבעת מס' 2 . הנתבעת מס' 2 גם הסכימה לותר על הוצאות, ולכן אין טעם לפרט את טענותיה של הנתבעת מס' 1, כפי שפורטו בכתב הגנתה.

הנתבעת מס' 2 , הפנתה, בכתב הגנתה ובדיון, לפסק הדין במקרים דומים, שם נקבע כי במקרה של רישום יתר במלון , אשר נרשם מפורשות גם בטופס ההזמנה, רשאי הספק לספק ללקוח מלון אחר, ברמת דירוג זהה ובקרבת מקום למלון שהוזמן מראש. הנתבעת מס' 2 טענה כי לא ידעה כי המלון ביצע רישום יתר וכי התובעת לא תקבל את המלון אותו הזמינה, אולם צרפה תיעוד לפיו שני המלונות ברמה זהה ובקרבת מקום. הנתבעת טענה כי התובעת ונכדה קיבלו שוברים לארוחת בוקר במלון אחר, קרוב כחמישים מטר למלון סוויזו, שהינו ברמת תיירות גבוהה יותר ממלון סוויזו, כך שארוחת הבוקר שקיבלה התובעת שודרגה למעשה.

יצויין כי עלות החבילה כולה, לרבות כרטיסי כדורגל, היתה כ- 10,600 ₪.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בפסק דין מקיף שניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים בירושלים, ח"א 804/07 דיזנהאוז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נגד היועמ"ש ואח' (פורסם בנבו), קבע בית המשפט, לעניין רישום יתר כי -

"לקוח המזמין באמצעות המבקשת מלון מסויים מעוניין, במקרה הרגיל, לקבל את המלון המוזמן, ולא רק התחייבות לאספקת מלון ברמה זהה, שיכול להיות ממוקם במיקום שונה, ואשר אינו כולל בהכרח את מכלול השירותים והיתרונות שבעטיים נבחר המלון המקורי. יתר על כן, עצם העובדה שההתקשרות בין הצדדים היא בגדר 'חוזה על תנאי'עד לקבלת אישור המלון, מעידה על כך שברור גם למבקשת כי זהות המלון היא עניין מהותי מבחינת הלקוח. כפי שהבהרנו לעיל, המבקשת אחראית כלפי הלקוח לעצם אספקת השירות שהוזמן דרכה )גם אם לא לליקויים שנפלו בביצועו שלא באשמתה(. ]...[ גם אם נקבל את טענת המבקשת כי הפרקטיקה של רישום יתר ) over-booking ( 'הינה תופעה מוכרת ומהווה נוהג בקרב

מלונות בישראל ובעולם', אין זה מתקבל על הדעת כי היא תופעל מבלי שיובטחו זכויותיו

הבסיסיות של הלקוח לכך שהמלון החילופי יהיה סמוך למלון המקורי, ושתשמר זכותו לקבל

פיצוי כספי במידה ונגרמו לו נזקים )ממוניים או שאינם ממוניים( בעקבות ההעברה".(הדגשה שלי י.ה.א).

אכן, התובעת קיבלה מלון חלופי בדרגת זהות זהה ובקרבת מקום, אולם לא ניתן לומר כי התנאים בשני המלונות זהים. במלון אותו קיבלה התובעת לא היה חדר אוכל ולא לובי מרווח וגם אם המלון בו התאפשר לה ולנכדה לאכול ארוחת בוקר קרוב, מבחינת נוחיות האורח, בהחלט לא ניתן לטעון כי מדובר בתנאים זהים למלון בו יש חדר אוכל ולובי מרווח.

מנגד, אין מקום לפסוק לתובעת סכום של כמחצית מהחבילה אותה רכשה, סכום הכולל גם את כרטיסי הכדורגל, כאשר היא אינה מלינה על שאר תנאי חופשתה , למעט חדר האוכל והלובי.

לאור האמור לעיל, ניתן לאמוד את חוסר הנוחות של התובעת ונכדה כתוצאה מאי קבלת המלון אותו הזמינה וקבלת מלון חלופי שאינו תואם את רמת המלון שהזמינה , בסך של 1,300 ₪, כולל הוצאות התביעה.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת את הסך של 1,300 ₪, תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ז, 21 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.