02 אוגוסט 2017

זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.5.2016 אשר נתכנסה בעקבות פסק דין (להלן: ההחלטה, הוועדה)

רקע נדרש

1. המערער, כבן 64 ,הוכר בהליך משפטי כנפגע עבודה על פי תורת המיקרוטראומה בכל הקשור לפריצת דיסק בגבו.
2. המערער סבר כי נפלו פגמים בהחלטתה הקודמת של הוועדה אשר דנה בשעור נכותו האמורה והחלוקה שבין תרומת המיקרוטראומה לבין תרומת גורמים אחרים לנכות זו, ולפיכך הגיש ערעור לבית הדין במסגרת ב"ל 23389-07-14. בפסק דינו של חברי, כב' השופט גולדברג מיום 30.1.2016,הורה על השבת עניינו של המערער לוועדה לעררים "באותו הרכב על מנת שתשוב ותדון בעררו של המערער, תקבע את נכותו הכוללת של המערער נכון למועד הוועדה מיום 4.7.12 ותקבע באיזו מידה נובעת נכות זו מהפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה שנגרמה למערער ותנמק החלטתה." (להלן: פסק הדין המחזיר)
3. הוועדה נתכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר ובפרק הממצאים והנימוקים כתבה " הועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 30.1.16. הוועדה עיינהבפס"' , בחו"ד רפואית ד"ר אליהו סלטי 19.11.2010 ___ הוועדה בבדיקתה הגופנית בוועדה הקודמת 4.7.12 מקבלת מסקנותיה"

בפרק הסיכום קובעת הוועדה: " הועדה שקלה את החלוקה היחסית בין שני תהליכים פיסוגנטיים אשר חלים בתוצאה שנובעת ששינויים ניווניים קונסיסטציונאליים וכן השפעה ישירה של אירוע מסוים או לחילופין של ארועים טראומטיים זעירים משניים . משיקלול הממצאים הקליניים, הסיפור הרפואי ותוצאות ההדמיה, הועדה חוזרת על עמדתה ופסיקתה כי 2/3 מגובה הנכות הכוללת האורטופדית ו2/3 מגובה הנהכות הנוירולוגית המלאה הינם בגין שינויים ניוונים קונסטיטניוצאליים ואילו 1/3 הינם קשורים לאריוע החבלה החוזרת. הוועדה מעריכה את גובה הנכות הכוללת לפי ממצאי הבדיקה שהיו תקפים ב4.7.12 לפי 5% לפי סעיף 37 7 א מחצית דהיינו הגבלה בין מזערית לקלה בתנועות ע"ש מותני. כמו כן קובעת הוועדה נכות כוללת בגין תסמונת שורשית בין מזערית לקלה מותנית לפי סעיף 32-1-א-2 במחצית. לפיכך הנכות הנוכחית הינה ההחלטה שנקבעה גם ב4.7.12 כולל הפעלת תקנה 15 במחציתה."

טענות הצדדים

1. טוען המערער כי טעתה הוועדה בקביעה כי שיעורי הנכות ליום הקביעה נותרו זהים לאלו שנקבעו ביום 4.7.12 וזאת בשים לב לכך שהמערער לא נבדק על ידה , ונוכח חלוף הזמן בו ארעו לו ניתוחים ופרוצדורות אחרות שהוצגו לה; הוועדה טעתה גם בכך שעשתה בהחלטה מיום 4.7.12 כבתוך שלה ובסטיה מהוראות פסק הדין המחזיר; הועדה לא נימקה החלטותיה חרף הוראת פסק הדין המחזיר; הוועדה לא התיחסה לחוות הדעת של המומחה מטעם המערער ונשארה נעולה בדעתה; הרכב הוועדה – 2 אורתופדים וכירוג אינו תואם את העובדה שהפגימה הנדונה אורתפדית בלבד; היה מקום להפעיל תקנה 15 במלואה נוכח יכולתו של המערער לשוב למעגל העבודה; המערער חולק על שיעור הנכות שנקבעה למערער וכן על החלק שיוחס לניוון; המערער מבקש כי עניינו יועבר לדיון בפני ועדה בהרכב שונה.
2. טוען המשיב כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר- הוועדה נימקה החלטתה שכן התיחסה לבדיקות, לסיפור הרפואי ולממצאי הבדיקה הקלינית. הוועדה אף עיינה שוב בחוו"ד הרפואית; הוועדה נדרשה לקיים את הוראות פסק הדין בלבד ולא להתיחס לנושאים מעבר לכך ובכלל זה היה עליה אך להתיחס לנכותו של המערער נכון ליום 4.7.12 ולהבהיר באיזו מידה נובעת נכות זו מהפגיעה בעבודה; גם לענין תקנה 15- נכות המערער לא שונתה והופעלה תקנה 15 כקודם; בהליך דכאן על בית הדין לבחון רק שאלות משפטיות- כגון אם טענתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכות, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. שעור הנכות וסעיפי הליקויים, הם נשוא לקביעות רפואיות מובהקות ובכגון דא לא יתערב בית הדין; טענותיו של המערער לפיהן יש להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר מתבססות על השגות על פעולות שעשתה ולא עשתה הוועדה החורגות מעבר להוראות פסק הדין המחזיר, ומשכך אין בטענותיו משום הנמקה להחלפת הרכב הוועדה.

דיון והכרעה

1. אכן יש ממש בטענות המשיב ככל שהדבר נוגע להשגות שיש למערער על ההחלטה בכל הנוגע לקביעות רפואיות (שעור הנכות והחלוקה הפנימית בתוכה בין המקור הניווני ובין המקור המיקרוטראומטי). עסקינן בקביעות רפואיות בהן לא יתערב בית הדין. כמו כן יש ממש בטענה כי המערער משיג על התנהלות הוועדה (התעלמות ממסמכים עדכניים והעדר בדיקה מחדש וכיו"ב) –גם כאשר אלה לא נדרשו במסגרת הוראות פסק הדין המחזיר.
2. טענותיו של המערער החוזרות ומפנות לפסק הדין בשאלת ההכרה בקשר הסיבתי שבין העבודה לבין הנכות (כב' השופטת אגסי ב"ל 11778-07) אין מקומן בהליך הערעור דכאן, לא רק כיון שהללו לא נדרשו נוכח הוראות פסק הדין המחזיר, אלא כיון שהממצאים שנקבעו שם אינם מחייבים את הוועדה בשאלות שבהן היא זו שנדרשת להכריע- הכל כמפורט בפסק הדין המחזיר עצמו בסעיפים 12-14. לא היה מקום לשוב ולהעלות טענות אלה.
3. עוד יש ממש בטענה כי בהתאם להלכת פרנקל (דב"ע נא/ 29-01 פרנקל- המוסד לבטוח לאומי, פד"ע כד 160) והפסיקה שבעקבותיה, כאשר מוגש ערעור לבית הדין על החלטת ועדה אשר דנה בענינו של המערער בהמשך לפסק דין קודם, הרי שעל בית הדין לבדוק אך אם קוימו הוראות פסק הדין ואין בערעור הנוסף משום פתח להעלאת טענות שאינן נוגעות להוראות שנכללו בפסק הדין המחזיר.
4. ואולם, פסק הדין המחזיר בענייננו , ציין כי לא ניתן לעמוד על אומד דעת הוועדה בקביעת אחוזי הנכות והחלוקה הפנימית כאמור לעיל והורה לועדה לקבוע הקביעות בגין כך ולנמק החלטתה. אינני מקבלת טענתו של המשיב כי הפירוט שהוסף בקביעת הוועדה בהחלטה יש בו משום הנמקה. העובדה שהוועדה , כפי שהוסיפה כעת (בשינוי מההחלטה נשוא פסק הדין המחזיר), שיקללה את " הממצאים הקליניים, הסיפור הרפואי ותוצאות ההדמיה" אין בה כל הסבר למסקנה אלא אך ורק הבהרה באשר למקורות, שהיה ניתן להניח גם קודם לכן ששמשו אותה, עליהם נסמכה במסקנה זו. משכך, לא קיימה הוועדה את הוראות פסק הדין המחזיר ולא נמקה החלטתה כדבעי.
5. יוער למעלה מכך, כי למרות שהוועדה צוותה לקבוע שיעור הנכות ותרומת המיקרוטראומה לה ביחס למצב נכון לקביעה המקורית מיום 4.7.12- הרי שבפועל בסיפת החלטתה מבהירה כי זה המצב נכון גם "להיום". בכך חריגה מהוראות פסק הדין. גם אם נאמר כי סמכותה הרחבה של הועדה מאפשרת ואף מחייבת לעתים, על פי הפסיקה, קביעה המתיחסת לשינויים שחלו מאז הקביעה הקודמת- הרי שככל שסברה הועדה כי היה עליה להתיחס לאלה – שומה היה עליה לבדוק את המערער שוב וכן לבחון את המסמכים הרפואיים העדכניים שביקש להמציא לה. מתוך החלטת הועדה עולה כי המערער לא נבדק, ואין כל ביטוי לבחינת המסמכים העדכניים. אין להסכין עם תוצאה שכזו.
6. פסיקת בית הדין קובעת כי ברגיל יושב עניינו של מבוטח שערעורו התקבל, לדיון בפני אותה וועדה שדנה בעניינו קודם לכן, ורק במקרים חריגים יועבר הדיון לוועדה אחרת, ובכלל זה כאשר סבור בית הדין כי הועדה "נעולה בדעתה" ביחס למסקנותיה. כפי שציין כב' השופט גולדברג בפסק הדין המחזיר- אז דובר בפעם הראשונה שבה מוחזר עניינו של המערער לוועדה. כן מקובלת עלי הקביעה כי סירובה של הועדה להתיחס לניתוחים שעבר המערער מאז התכנסותה הקודמת אין בו כדי להצביע על דעה נעולה. אלא שכאמור, בשלב זה הוועדה שוב לא פעלה כנדרש . הרושם המתקבל הוא כי הוועדה אינה מוצאת דרך לנמק החלטתה ואם כן השבת עניינו של המערער אליה בשנית לא תועיל. רושם זה גם מעורר חשש שמא גם נעולה בדעתה ובנסיבות אלה ודאי יש הצדקה להעברת עניינו של המערער לדיון בפני ועדה בהרכב אחר.

אכן, לצורך קביעת הנכות וחלוקת ה"אחריות" לה כדלעיל, נכון ליולי 2012 לא היה צורך ועדין אין צורך לדון בטענות להחמרת המצב לאחר מכן. עם זאת הוועדה בכל זאת, כאמור, מצאה מקום לקבוע גם קביעות "עדכניות" (בלא התיחסות לאותם מסמכים). בנסיבות אלה אכן מתחזק החשש כי דעתה של הוועדה נעולה .

נוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך להדרש לטענותיו הספציפיות של המערער לענין הפעלת תקנה 15 וכיו"ב (ככל שיש בהן משום טענות משפטיות).

אשר על כן- הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים, בהרכב שונה, אשר תדון בעררו המקורי של המערער ותקבע את נכותו הכוללת נכון ליולי 2012 וככל שתמצא מקום לכך, גם ליום הבדיקה, ותקבע באיזו מידה נובעת נכות זו מהפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה שנגרמה למערער. הוועדה תנמק החלטתה.

המערער יזומן לדיון בפני הוועדה.

בפני הועדה לא יעמדו החלטות הוועדה לעררים בהרכבה הנוכחי ופרוטוקולי הדיונים שלהן.

אף שהמשיב עמד על עמדתו אף נוכח המלצת כב' הרשם בדיון המקדמי, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות שכן מצאתי כי ערעורו אף הוא כלל טענות שכלל לא היה מקום להעלותן.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אב תשע"ז, (02 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.