1. לפניי תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים ע"ס 33,500 ₪.
2. התובעת מתגוררת בבית משותף, בקומה הרביעית והאחרונה. מעליה גג שהוא רכוש משותף. הנתבעת 1 איננה אישיות משפטית אלא עסק הרשום תחת עוסק מורשה - היא הנתבעת 2. הנתבע 3 הוא אשר מקבל הזמנות ומבצע עבודות בפועל של העסק.
3. לטענת התובעת, ביום 1.6.15 או בסמוך לכך החליט ועד הבית לבצע פעולת איטום, סיוד ותחזוקת הגג כמדי כמה שנים, למניעת חדירת מים ורטיבות לבנין. נציג ועד הבית מר אלי לוי נפגש עם הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") שנתן הצעת מחיר לאיטום וזיפות הגג. לאחר פגישה נוספת סוכם על ביצוע כל הפעולות המפורטות בטופס הצעת המחיר ועל תשלום בסך של 13,000 ₪ כולל מע"מ. לטענת התובעת, לא היו בעבר בעיות של חדירת מים ופגיעה משמעותית בתקרות הדירות של הדיירים משום שהגג טופל במשך שנים בצורה טובה ועקבית ומידי כמה שנים בוצעו עבודות זיפות כלליות, למרות שחלק מקולטי דוד השמש היו פגומים במשך שנים. לטענת התובעת, ערך הנתבע בדיקה יסודית של הגג, ראה את מצב הגג והיה מודע למצבם של דודי השמש והקולטים, ולא העיר הערה שלא ניתן לבצע את העבודה בגלל מצבם. עבודת האיטום בוצעה ביום 2.7.15 וניתנה תעודת אחריות בגין העבודה לתקופה של 5 שנים.

לטענת התובעת, דירתה עברה שיפוץ יסודי כשנה לפני עבודת האיטום. העבודות כללו החלפת ריצוף, מערכת חשמל, אינסטלציה, דלתות, חלונות, שפכטל וצבע בתקרת הבית ובקירות. לטענתה, לא היתה שום רטיבות בדירה.

לטענת התובעת, לאחר עבודת האיטום שביצע הנתבע ועם תחילת עונת הגשמים, החלו להופיע בדירתה רטיבויות, התקלפויות של טיח וצבע, כתמי פטריות וריח של טחב. לטענת התובעת, נזקים אלו נגרמו כתוצאה מרשלנות וחוסר מקצועיות של הנתבע בעבודת האיטום. התובעת פנתה לוועד הבית אשר פנה לנתבע כדי שזה יבוא לבדוק את הסיבה לנזילות, אולם לטענת התובעת התעלם הנתבע מהפניות. לבסוף הגיע הנתבע לפגישה עם אביה של התובעת. השנים עלו לגג ואביה של התובעת הסב את תשומת לבו של הנתבע למקומות חשופים בהם לא היה זכר לעבודות האיטום או לסימנים של זפת או חומר אחר. לטענת התובעת, לא מלא הנתבע אחר התחייבותו להרים את הקולטים ולבצע איטום מתחתם. לטענת התובעת, אמר הנתבע כי יש לזמן אינסטלטור מומחה שירים את הקולטים ויאפשר למרוח זפת, והדבר כרוך בתשלום. הנתבע הלך לדרכו ומאז נעלמו עקבותיו. ועד הבית פנה לאגודה לתרבות הדיור וזו שלחה מהנדס אזרחי לבדיקת הטענות. המהנדס הגיע למסקנות קשות נגד הנתבעים וחווה דעתו כי: "קבלן האיטום לא ביצע את כלל התחייבויותיו עפ"י הצעת המחיר". לטענת התובעת, אין זו התביעה הראשונה המוגשת נגד הנתבעים. הנתבעים לא מגיבים, לא מגישים כתבי הגנה ולא מופיעים לדיונים. התובעת פנתה לשמאי אשר העריך את עלות העבודות הנדרשות לתיקון הנזקים בדירתה, כולל דיור חלופי, בסכום כולל של 29,232 ₪. מכאן התביעה בה עותרת התובעת לקבלת תשלום עבור נזקיה ועבור עוגמת הנפש, הסבל וההוצאות שנגרמו לה.

1. הנתבעים דוחים את טענות התובעת. לטענת הנתבעים, אין יריבות בין התובעת ובינם שכן ההתקשרות עמם היתה ע"י ועד הבית ולא ע"י התובעת. לטענת הנתבעים, עבודת האיטום בוצעה באופן מקצועי ומיומן תוך שימוש בחומרים בעלי תו תקן. לטענת הנתבעים, לצורך ביצוע העבודה נרכשו חומרים בעלות כוללת של 8,190 ₪. 5 עובדים מטעם הנתבעים השתתפו בעבודת האיטום. לטענת הנתבעים, ישנן 8 דירות עליונות בבנין ולא נשמעה כל טענה מצד בעלי הדירות למעט התובעת אשר דירתה ממוקמת מתחת למערכות הקולטים שלא ניתן היה להזיזם זולת ע"י בעל מקצוע אותו היה אמור ועד הבית לזמן. לטענת הנתבעים, קיימות כ-32 מערכות סולריות על הגג מתוכן הרים הנתבע כ-28 מערכות. כ-4 מערכות לא ניתן היה להזיז מחשש לגרימת נזק למערכות אלו. לטענת הנתבעים, נתן ועד הבית אישור לזפת את סביבת הקולטים מבלי להזיזם וכך פעל הנתבע. לטענת הנתבעים, היה על ועד הבית לצפות את הגג בסיד והדבר לא נעשה; ועד הבית לא פעל עפ"י המלצת הנתבע בענין הזזת מערכות הקולטים; מקור הנזילות בדירת התובעת הוא מקירות חיצוניים ולא מהגג; מקור הנזילות מצנרת פנימית ולא מהעבודות שבוצעו בגג; התובעת או ועד הבית פעלו על דעת עצמם ונקטו בפעולות בגג שגרמו לחבלה בעבודות הזיפות, ובין היתר – ועד הבית או מאן דהו הזיז את קולטי השמש – פעולה אשר יצרה פס המאפשר חדירת מים. לטענת הנתבעים, בעת הפגישה לפני ביצוע העבודה, העיר הנתבע לנציג הוועד כי הרמת הקולטים תתבצע רק במידה שלא יהיה חשש לפגיעה בהם. לקולטים צנרת ישנה וחלודה, והקולטים שהנתבע לא הזיז מחשש לפגיעה בהם היו בני כ-20 שנה והיו שקועים בתוך הזפת הקיים. לטענת הנתבעים, הסכים נציג ועד הבית להערת הנתבע ואישר לבצע את העבודה מבלי לסכן את מערכת הקולטים ומבלי להזיז את הקולטים שיש חשש לפגיעה בהם. לטענת הנתבעים, מר אלי לוי נציג ועד הבית אישר וביקש לבצע את העבודות במצב הנתון תוך הסכמה שארבעת הדודים ומערכותיהם לא יוזזו וזאת מתוך הבנה כי קיים סיכון רב לגרימת נזק לתשתיות אלו וזאת בשעה שהוועד לא היה ערוך לביצוע תיקונים ונשיאה בעלויות הכרוכות במקרה של מימוש הסיכון ושל פגיעה בתשתיות בפועל. לטענת הנתבעים, העבודה הושלמה ורק לאחר שנציגי ועד הבית ביקרו את העבודות ומצאו אותן לשביעות רצונם שולם לנתבעים שכרם. לטענת הנתבעים לא ניתן להתרשם מהתמונות שהוצגו, כי העבודה לא בוצעה כראוי. לטענת הנתבעים, ביקר הנתבע, יחד עם מר לוי נציג ועד הבית, בדירת התובעת טרם ביצוע עבודת האיטום וראה בפועל את הרטיבות שהיתה בדירה כתוצאה מחדירת מים - מחורפים קודמים ככל הנראה.
2. עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות התובעת, אביה והנתבע 3 בדיון. להלן הכרעתי אשר נימוקיה יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
3. התובעת לא דאגה להתייצבותם של עדים אשר חקירתם חיונית להוכחת התביעה. טענת התובעת לרשלנות בעבודת האיטום מושא התביעה מתבססת בין היתר על חוות דעתו של המהנדס מטעם האגודה לתרבות הדיור, מר רצקר זהר (צורף כנספח ז' לכתב התביעה). ברם, התובעת לא זימנה את המהנדס לדיון כדי להיחקר על האמור במסמך עליו הוא חתום. יתר על כן, מהמסמך עולה לכאורה כי המהנדס ביקר בגג בלבד, ולמצער לא צוין כי המהנדס ביקר גם בדירת התובעת וקבע באופן פוזיטיבי, או בכלל, כי הנזקים בדירת התובעת נובעים בהכרח מליקוי באיטום הגג. בנוסף, המסמך החתום ע"י המהנדס איננו מהווה חוות דעת מומחה והמהנדס דאג לציין זאת מפורשות בתחתית המסמך: "דו"ח זה אינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הגשה לבית המשפט או לכל גוף אחר". לא צורפו לדו"ח תמונות אשר ישקפו את אשר נכתב בו.

השמאי שהעריך את הנזקים בדירת התובעת (חברת "שמכל") לא זומן אף הוא ע"י התובעת כדי להיחקר על חוות דעתו. לא צוין בחוות הדעת האם השמאי עלה לגג, ולמצער לא נאמר בחוות הדעת כי השמאי עלה לגג, ועל כן לא ברור כיצד הסיק השמאי כי הנזקים בדירת התובעת נגרמו מחלחול מי גשמים מהגג. מסעיף 3 להערות השמאי אף ניתן להבין כי השמאי חווה דעתו על מקור הרטיבות, על סמך "מה שנמסר לו" בלבד, ולא על סמך בדיקתו.

נציג ועד הבית מר אלי לוי לא זומן אף הוא לדיון ע"י התובעת. עדותו עשויה היתה להפריך את טענות הנתבעים בענין המו"מ שהתנהל בין מר לוי לבין הנתבע, האם הזהיר הנתבע את מר לוי בענין הסכנה שבפירוק קולטי השמש הישנים והאם הורה מר לוי לנתבע לבצע את עבודת האיטום מבלי להזיז את הקולטים, ועוד כיוצ"ב.

קבלן האיטום "איטום בידוד אריה וקנין בע"מ", אשר ביצע את עבודות האיטום לאחר עבודת הנתבעים, לא זומן אף הוא לדיון. גם עדותו המקצועית והבלתי אמצעית יכולה היתה להפריך את טענת הנתבעים כי לא נפל כל פגם בעבודתם.

1. הכלל המשפטי קובע כי המוציא מחברו עליו הראיה. התובעת היא זו אשר מוטל עליה הנטל להוכיח את תביעתה. אין די בהרצאת טענות כדי שבית המשפט יקבל את התביעה. יש להוכיח את הטענות.
2. לא ניתן לבסס, באמצעות ארבע – חמש תמונות של הגג שהוגשו בתיק, את הטענה כי הנזקים בדירת התובעת נגרמו בשל רשלנות של הנתבעים בביצוע עבודת האיטום. אף מהסרטון שהוצג בדיון לא ניתן להתרשם, התרשמות ממשית, כי בוצעה עבודה רשלנית. בסרטון ניתן להבחין כי קולט השמש שהוסרט היה שקוע בתוך הגג – דבר התומך בטענת הנתבעים. כך או כך, לא שוכנעתי כי ניתן לייחס לעבודות האיטום, בין אם בוצעו ברשלנות ובין אם לאו, את הנזקים בדירת התובעת.

אין לשלול את ההערכה, כי הרטיבות בדירת התובעת נגרמה מהזזת קולטי השמש ע"י מאן דהו לאחר עבודת האיטום מושא התביעה, דבר שהותיר "פס" בגג ללא איטום. לא מן הנמנע, כי לאחר שבוצעה עבודת איטום נוספת של קבלן האיטום השני, במסגרתה כנראה הונחו יריעות באזור שנחשף מהזזת הקולטים, נפסקה הרטיבות אצל התובעת. ברם, מה לזה ולנתבעים?

1. מטופס הזמנת העבודה, שצורף נספח א' לכתב התביעה, עולה כי ניתנו לוועד הבית שלוש אופציות לביצוע העבודה ע"י הנתבע. האופציה הראשונה, הבסיסית, היא מערכת זיפות בזפת חם. האופציה השניה היא מערכת זיפות כפול – פיברגלס. האופציה השלישית היא הלחמת יריעות ביטומניות. ועד הבית בחר להזמין את האופציה הראשונה והבסיסית והדבר נעשה עפ"י שיקול דעתו הבלעדי של ועד הבית. אין זה תפקידם של הנתבעים להתערב בשיקול הדעת של ועד הבית והנתבעים יצאו ידי חובתם במתן הסבר על ביצוע העבודה עפ"י האופציה שנבחרה, ובמקרה דנא – הסברו של הנתבע למר לוי בדבר הסיכונים בהזזת הקולטים הישנים השקועים בתוך הגג וקבלת אישורו של מר לוי לביצוע העבודה בכפוף לכך.
2. אינני מקבל את ניסיונה של התובעת להוכיח את תביעתה בהיקש לתביעה בת"ק 5970-08-16. באותו הליך ניתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ללא קביעות או הכרעות קונקרטיות בטענות.
3. התובעת כאמור לא השכילה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ועל כן אין מנוס אלא לדחותה, וכך אני מורה. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.
4. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
5. המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.