1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון), שניתן ביום 16/05/16, שהוגש על ידי ניאון ליין בע"מ (להלן: "המערערת") ואשר נסוב על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותה על ידי בית משפט קמא לאחר שקיבל את תביעת המערערת כנגד רכש סוכנויות שירותי ביטוח חיים בע"מ (להלן: "המשיבה").

2. בין הצדדים ניטשות מחלוקות שונות החל משנות התשעים של המאה הקודמת, אשר הניבו התדיינויות בבתי משפט שונים. לאחר שהמשיבה רכשה בשנת 1997 את הקומות העליונות של בנין, שיועד לשימור, בו שכן עסקה של המערערת, ובצעה עבודות שיפוץ בבניין הגישה המשיבה תביעות כנגד יתר הבעלים של הבניין וביניהם המערערת לשם חיובם בהשתתפות בעלויות בהן נשאה המשיבה.

3. לענייננו ראוי לציין כי במסגרת תביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערת (ת"א 10695/03) חויבה המערערת בין היתר בתשלום חלקה במערכת ספרינקלים (מערכת הפעמון) שהתקינה המשיבה בבניין.

4. בשנת 2009 הגישה המערערת את תביעתה כנגד המשיבה. במסגרת התביעה טענה כי המשיבה גזלה ממנה זכויות בניה וכן סירבה לאפשר למערערת לעשות שימוש במערכות שונות המצויות בבניין ובכלל זה להתחבר למערכת ההכנה לספרינקלרים, המכונה מערכת הפעמון.

5. התביעה נתבררה בתחילה בפני כב' השופט שמעון שר אשר דחה את תביעת המערערת על כל רכיביה. בית משפט קמא סבר כי דין תביעתה של המערערת להידחות מחמת התיישנות ולחילופין דחה בית משפט קמא את גרסתה של המערערת בכל הנוגע לאחוזי הבנייה ולעניין מערכות הגז והמים. באשר למערכת הספרינקלרים ציין בית משפט קמא כי שוכנע כי מערכת הפעמון הינה מערכת פרטית של המשיבה אשר הגישה אליה אינה מתקבלת.

6. המערערת לא השלימה עם קביעתו של כב' השופט שמעון שר באשר למערכת הספרינקלרים והגישה עליה ערעור לבית המשפט המחוזי. מנגד, הגישה המשיבה ערעור שכנגד על מיעוט ההוצאות, שנפסקו לזכותה. בפסק הדין שניתן (בע"א 46324-03-13) נקבע על ידי ערכאת הערעור, כי התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך מינוי מומחה, אשר יקבע אם ההתחברות שהמערערת מעוניינת לבצע הינה אפשרית מבחינה טכנית ומהן השלכותיה והעלות הצפויה לביצועה. הערעור שהגישה המשיבה באשר למיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותה, נדחה.

7. לאחר שהתיק הוחזר לבית משפט קמא, מינה בית משפט קמא מומחית אשר בחנה את הסוגיות הרלבנטיות וקבעה כי אין מניעה חוקית או טכנית מלבצע את ההתחברות המבוקשת ואף פרטה את העלויות הכרוכות בביצוע החיבור.

8. בית משפט קמא בפסק דינו אימץ את מסקנותיה של המומחית, וקבע כי יש לאפשר את חיבורה של המערערת למערכת הפעמון, ובפרט על רקע העובדה כי המערערת נשאה בחלקה היחסי בעלות הקמת המערכת.

על מנת לאפשר את התחברותה של המערערת למערכת הפעמון קבע בית משפט קמא מנגנון, לפיו תכניות העבודה וכן עבודות החיבור יבוצעו על ידי המערערת בפיקוחה של המומחית, כאשר המערערת תישא בעלות הפיקוח.

בית משפט קמא חייב את המשיבה לשלם למערערת את חלקה של המערערת בהוצאות המומחית בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

9. המערערת סירבה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע למיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותה וערעורה נסוב על פסיקת ההוצאות.

המערערת טוענת, כי לאחר שהתברר במהלך ההליך כי המשיבה הציגה מצג שקרי בפני כל הערכאות שכן קיימת אפשרות טכנית לחיבור המערערת למערכת הפעמון וכן גרמה לחיוב המערערת בתשלום העולה על חלקה היחסי של המערערת בעלות התקנת מערכת הפעמון בבניין, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, ראוי היה לחייב את המערערת בהוצאות משמעותיות ואף עונשיות וזאת גם לצורך כיבוד הערכאות שדנו בענייניה של המשיבה.

המערערת טוענת, כי יש להשית על המשיבה את עלות חיבור המערכת של המערערת למערכת הפעמון בסך של 7,600 ₪ בתוספת מע"מ וכן לחייב את המשיבה לתקן על חשבונה את מערכת הפעמון לשביעות רצונה של המומחית ובזמן קצוב.

עוד טוענת המערערת כי יש לחייב את המשיבה להשיב למערערת תשלום בסך של 3,000 ₪ עבור חלקה של המערערת בשכר טרחת המומחית ובסך של 1,378 ₪ בגין עלות אגרת הערעור בו נשאה המערערת בהליך הערעור הקודם.

באשר לפסיקת שכר הטרחה טוענת המערערת, כי היה על בית משפט קמא לחייב את המשיבה בשכר טרחת עורך דין עבור ארבע ערכאות בהן נדונה סוגיית ההתחברות, לרבות בפיצוי עונשי, המבטא את סבלה הממושך של המערערת והוצאותיה. כן טוענת המערערת, כי יש לחייב את המשיבה אף בתשלום הוצאות הערעור.

10. שונה עמדתה של המשיבה הטוענת כי יש להורות על דחיית הערעור ולחייב את המערערת בתשלום הוצאות הערעור. לעמדתה, מנהלת המערערת מאבקים משפטיים מזה שנים ארוכות הכל בשל סירובה להשתתף בעלות שיקום הבניין. המשיבה מציינת, כי למעשה מבקשת המערערת לבוא כעת חשבון על ארבעה הליכים שונים, שהתקיימו בין הצדדים, שמתוכם שלושה הסתיימו ואין הם רלבנטיים כלל למחלוקת.

לבסוף טוענת המשיבה, כי עיסוקה הטורדני של המערערת בזוטות, שערכן הכספי זעום מלמד על חוסר הגיון ועל תאוות נקם מצידה של המערערת עקב אי הצלחתה בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים.

11. לאחר שהצדדים הגישו את עיקרי הטיעון מטעמם, התקיים הדיון בערעור ביום 27/09/16 ובמסגרתו חזרו הצדדים על טיעוניהם.

12. ערעורה של המערערת נסוב בעיקרו על סוגיית פסיקת ההוצאות. כידוע, פסיקת הוצאות היא בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, לא יתערב בית המשפט שלערעור בקביעת בית המשפט בעניין הוצאות אלא במקרים חריגים, כמו למשל, במקרים בהם מתגלה טעות משפטית או כאשר נתגלה פגם בשיקול הדעת. המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם החלטת בית משפט קמא נראית פגומה או בלתי מתקבלת על הדעת. ראה רע"א 6568/05 כץ נ' כץ (פורסם בנבו, 17.08.05); רע"א 2399/09 פלוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 14.10.09).

13. בחינת נסיבות המקרה שלפנינו מלמדת, כי בית משפט קמא יצא מתוך מגמה, ששכרה של המערערת לא יצא בהפסדה, ואכן פסק למערערת הוצאות ראויות, לנוכח המחלוקת שנותרה, לאחר שהתיק הוחזר לבית משפט קמא, לדיון בסוגיה אחת פשוטה ממכלול סוגיות ותביעות, שהעלתה המערערת בתביעתה, ואשר נדחו עוד בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 23/01/13. נסיבות אלה סוללות את הדרך לתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא ולפיכך אף לגופו של עניין, לא נפלה טעות מלפני בית משפט קמא.

14. נוסיף ונעיר, כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה בית משפט קמא אכן חייב את המשיבה בתשלום חלקה של המערערת בחוות דעת המומחית ובצדק לא ראה בית משפט קמא להביא בחשבון בפסיקת ההוצאות את מכלול ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בערכאות השונות, שבעיקרם אף אינן רלבנטיים, לסוגיה שנותרה לדיון בפני בית משפט קמא.

15. טענות המערערת לפיה היה על בית משפט קמא להורות למשיבה במסגרת פסק דינו לבצע תיקונים במערכת הפעמון לשביעות רצונה של המומחית חורגות מגדר הדיון שהתנהל בבית משפט קמא ומכאן שאין בסיס לדרישה זו של המערערת. איננו מוצאים אף בסיס לטענת המערערת, כי היה על בית משפט קמא לחייב את המשיבה בהוצאות ההתחברות של המערערת למערכת הפעמון, הוצאה שמעצם טיבה אמורה לחול על המערערת, כמו על כל אחד מבעלי הנכסים, המבקשים להתחבר למערכת הקיימת בבניין.

16. למען שלמות התמונה נבהיר, כי מכוח פסק דינו החלוט של בית משפט קמא אשר ניתן בת"א 10695/03חויבה המערערת אמנם בתשלום חלקה בהתקנת מערכת ספרינקלים (מערכת הפעמון) בבניין ובסכום נכבד ואולם אין בכך לפטור את המערערת מתשלום עלות חיבור הנכס שבבעלותה למערכת זו.

17. לאור כל האמור דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך כולל של 2,500 ₪.

מזכירות בית משפט תעביר למשיבה מתוך הפיקדון שהפקידה המערערת בבית משפט זה סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות הערעור והיתרה תוחזר למערערת.

18. המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.