בפניי ערעור על החלטת כב' השופטת מיכל עמית - אניסמן (בסמכותה כרשמת) בת"א 5262-04-16 מיום 14.6.2016 (להלן: "ההחלטה") בה נדחתה בקשת המערערת ליתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המשיבה היות ונקבע כי המצאת כתב התביעה שהגישה המערערת ובוצעה בישראל למשיבה, לא מהווה המצאה כדין למנהל או למורשה בהנהלת עסקים מטעם המשיבה, כאמור בתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

רקע

1. המערערת - היא חברה ישראלית העוסקת מזה כ – 25 שנה בתחומי האופטיקה, האלקטרוניקה והמכניקה.
2. המשיבה – היא חברה סינית העוסקת בייצור תבניות ויציקות מתכת, יציקות פלסטיקה, שיחול אלומיניום (אקסטרוזיה), עיבוד משטחים וכו'.
3. לדברי המערערת, היא משמשת כסוכן מסחרי בלעדי של המשיבה בשוק הישראלי.
   ביום 4.4.20116 הגישה המערערת תביעה נגד המשיבה (ת.א. 5262-04-16) שעיקרה דרישה לתשלום עמלות המגיעות לה ממכירות שעשתה המשיבה לגורמים ישראלים, אשר, לטענת המערערת, היא הייתה הגורם היעיל בהתקשרות בין המשיבה לבין אותם גורמים ישראלים.
4. ביום 19.5.2016 הגישה המערערת בקשה לפסק דין בהעדר הגנה. המערערת טענה בפני כב' השופטת עמית – אניסמן, כי היא המציאה את כתב התביעה ומסמכים נוספים, מתורגמים לאנגלית, לידי נושאת משרה מנהלת ואחראית שיווק אצל הנתבעת – הגב' אנה צ'ן (להלן: "הגב' צ'ן") אשר הגיעה לישראל בכדי לדון בטענות המערערת במסגרת פגישה שנתקיימה בינה לבין סמנכ"ל המערערת ביום 5.4.2016.
   עוד טענה המערערת, כי הגב' צ'ן היא מנהלת המכירות של המשיבה גם בישראל וכי עובר לפגישה מיום 5.4.2016 היא ייצגה את המשיבה במגעים בינה לבין המערערת. לטענת המערערת, אין כל ספק כי הקשר בין הגב' צ'ן לבין המשיבה הוא אינטנסיבי דיו, וכי הגב' צ'ן יידעה את המשיבה בדבר הגשת התביעה נגדה. על כך, לטענתה, ניתן ללמוד גם מהעובדה שלאחר ההמצאה הגיעה הגב' צ'ן לארץ פעם נוספת, הפעם בליווי מנהל המשיבה, בעקבות הגשת התביעה, לשם דיון בטענות המערערת.
   לפיכך, טענה המערערת כי יש לראותה בגב' צ'ן "מורשית בהנהלת עסקים" מטעם המשיבה כהגדרת המונח בתקנה 482(א) לתקנות. לכן, טענה כי משטרם הוגש כתב הגנה על ידי המשיבה, חרף ביצוע ההמצאה כאמור וחרף חלוף המועד, יש לקבל את התביעה בהיעדר הגנה.
5. ביום 23.5.2016 דחתה כב' השופטת עמית – אניסמן את בקשת המערערת (להלן: "ההחלטה הראשונה").
6. ביום 13.6.2016 הגישה המערערת בפני כב' השופטת עמית – אניסמן "בקשה שנייה לפסק דין בהעדר הגנה (בעקבות ראיות חדשות שהגיעו לידי המבקשת)" בה טענה, כי לאחר קבלת ההחלטה מיום 23.5.2016 עלה בידיה לאתר ראיות נוספות חדשות (התכתבויות דואר אלקטרוני ישנות שאותרו בארכיון וכן תרגום מסינית של המבנה הארגוני של המשיבה), אשר המערערת מאמינה שיש בהן לשכנע את בית המשפט, כי אכן בוצעה המצאה כדין למורשה בהנהלת עסקים. גם בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת מיום 14.6.2016 (להלן: "ההחלטה השנייה") – היא ההחלטה נשוא הערעור שבפניי.

קביעות כב' השופטת בשתי ההחלטות

1. בהחלטה הראשונה, קבעה כב' השופטת את הקביעות הבאות;
   א. המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הגב' צ'ן היא מנהלת או מורשית בהנהלת עסקיה של המשיבה. המערערת עצמה מציינת כי הגב' צ'ן הינה אחראית שיווק אצל המשיבה וספק בעיני אם תפקיד זה מעמידה בדרגה גבוהה מספיק שניתן יהא לראות בה כמורשית בניהול עסקי המשיבה.

ב. בהסתמך על העקרונות שנקבעו בית המשפט בבש"א (ת.א.) 13292/08 Vestel Foreign Trade Co נ' אמפא מוצרי צריכה בע"מ (פורסם בנבו, 24.3.2009) (להלן: "עניין אמפא"), הגב' צ'ן אינה פעילה בישראל דרך קבע והגיעה לארץ אך לשם פגישה עם מנהל המערערת. היא אינה אחראית באופן בלעדי על תחום השיווק בישראל, גם לשיטת המערערת.

ג. לא ניתן לקבוע כי הגב' צ'ן קיבלה את המסמכים בהסכמה או כי הבינה מהות המסמכים המוגשים לה. משכך, מכללא, לא ניתן לקבוע כי יִידעה את המשיבה בדבר התביעה שהוגשה נגדה.

1. בהחלטה השנייה, נשוא הערעור שבפניי, קבעה כב' השופטת כי לאחר שעיינה בבקשה:
   "לא מצאתי בראיות המובאות במסגרתה כדי לשנות ממסקנות החלטתי מיום 23.5.2016, שכן על אף האינפורמציה שהובאה בדבר תוארה או מעמדה של הגב' צין, לא שוכנעתי כי היא בעלת סמכויות ניהוליות או מורשית בניהול עסקיה של המשיבה. הגם שהגב' צ'ן איננה גורם זוטר, לא הוכח בפני כי מעמדה עולה כדי מנהלת או מורשית בניהול עסקיה של המשיבה.
   יצויין כי המיילים המצויינים בבקשה מהשנים 2009 – 2011 אינם מבססים את טענתה של המבקשת בדבר מעמדה של הגב' צ'ן כמורשית בניהול עסקים, מה גם שמיילים אלו כאמור נשלחו לפני מספר שנים.
   לכך יש להוסיף האמור בסעיף 11 להחלטתי מיום 23.5.2016.".

טענות המערערת

1. הסטנדרט הנדרש בשאלה האם גורם הוא מנהל או מורשה בהנהלת עסקים הוא סטנדרט לפיו "ניתן להניח" שהמורשה או המנהל הנמצא בישראל יביא לידיעת הנתבע בחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. המנהל / המורשה יכול לנהל עסק גם בישראל ולא צריך שיהא רק בישראל. הדרישה בעניין עסק בישראל משנית ואין חובה להראות שהניהול נעשה רק בישראל.
2. די בסממנים של שיתוף פעולה בין הנתבע לבין האדם אשר אליו נמסר כתב התביעה, כדי שניתן יהיה לראותו כמורשה מטעם הנתבע.
3. כב' השופטת שגתה בכך שדרשה הוכחה ברמת ודאות מוחלטת של הקשר בין הגורם לו נמסרו מסמכי התובענה לבין המשיבה, או למצער – ברמת ודאות כמעט מוחלטת או בהסתברות קרובה לוודאי. ישנם הרבה יותר מ"סממנים" שהגב' צ'ן תביא ואף הביאה בפועל לידיעת המשיבה את דבר הגשת התובענה ותוכנה (היות ונמסרו לה העתקים מתורגמים לאנגלית). הוצגו ראיות המעידות על קשר אינטנסיבי בין הגב' צ'ן לבין המשיבה ועל מעמדה הבכיר אצלה.
4. הגב' צ'ן – Sales Director – של המשיבה היא לא רק "מורשה" אלא גם "מנהל" כמשמעות תקנה 482(א) ודי באחד מהם.
5. עיקר הסממנים לשיתוף פעולה אינטנסיבי ולכך שדבר התביעה הובא לידיעת המשיבה עוגנו במסמכים שהוצגו לכב' השופטת.
6. כב' השופטת שגתה בכך שהתעלמה מהעובדה שגם בהתכתבויות אחרונות עם המערערת (מחודש אפריל – מאי 2016), הגב' צ'ן ממשיכה וחותמת בתואר הניהול הבכיר של Sales Director.
7. כב' השופטת התעלמה מכך שהגב' צ'ן היא זו שנפגשה בישראל עם מנהל המערערת לדון בדרישות הכספיות של המערערת. בעקבות ההמצאה שבוצעה לידה בחודש אפריל 2016 – היא ומנכ"ל החברה הגיעו לישראל על מנת להיפגש עם המערערת ולדון בדרישותיה, אולם בסופו של יום התחמקו מהפגישה. ניתן להניח, שאלמלא הגב' צ'ן הייתה מביאה לידיעת המשיבה את דבר הגשת כתב התביעה, היא ומנהל המשיבה לא היו מגיעים לישראל במטרה להמשיך בדיון עם המערערת בענייני התביעה.
8. כב' השופטת התעלמה מכך שבמעמד מסירת כתב התביעה מנכ"ל המערערת אמר במפורש לגב' צ'ן כי מדובר על מסמך משפטי שהוגש בבית המשפט בישראל. לא הגיוני שגב' צ'ן תקבל לידיה חבילת מסמכים של כתב התביעה מתורגמים לאנגלית, ותתעלם ממנה או לא תעביר את הדברים לידי המשיבה.
9. כב' השופטת טעתה משהסתמכה בקביעותיה על עניין אמפא, שנסיבותיו שונות לגמרי מהמקרה דנן ושם דובר על המצאה לאיש מכירות זוטר עם סמכויות מצומצמות שאינו אחראי באופן בלעדי על תחום המכירות בישראל. לעומתו, הגב' צ'ן, מכהנת בתפקיד ניהולי של מנהלת מכירות והיא שנייה רק למנכ"ל החברה.
10. לאחר הדיון שהתקיים בפניי, הגישה המערערת הודעה לבית המשפט במסגרתה ביקשה להפנות לפסיקה שניתנה בבית המשפט העליון ברע"א 1607/16 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' Amazon.com.inc (פורסם בנבו, 10.4.2016, להלן: "עניין Amazon") וכן לפסק הדין בבית המשפט המחוזי (נשוא אותו ערעור) בע"ר (ת"א) 34510-09-15 (פורסם בנבו, 25.1.2016).

דיון

לאחר שעיינתי בהודעות הערעור, בעיקרי הטיעון מטעם המערערת, ולאחר שקיימתי דיון בערעור אני סבור כי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים:

1. הערעור מתמקד כאמור בהוראות תקנה 482(א), שכותרתה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים". תקנה זו מאפשרת, בהתקיים תנאים מסוימים, להמציא כתבי בית דין למורשה מטעמו של בעל הדין:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט".

1. בפסיקה הובהר כי תקנה זו חלה גם על בעל דין שמצוי מחוץ לתחום השיפוט של ישראל. הודגש כי יש לבחון בעיקר את אינטנסיביות הקשר בין המורשה לבין בעל הדין, וכי:

"האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה". בנוסף נקבע, כי יש לבחון האם "בישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע", אך הובהר כי דרישה זו "אינה מציבה רף גבוה" (רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי, פסקה 4 (פורסם בנבו, 8.3.2011)).

1. בעניין רע"א 3574/15 alstom grid ag נ' חברת חשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 14.7.2015) פסק כב' השופט הנדל כי: "יוזכר שוב כי הדרישה להתקיימות פעילות עסקית בישראל איננה מציבה רף גבוה, וכי הקשר בין המורשה לבין הנתבע הוא כזה שבעקבותיו ניתן להניח כי המורשה יביא לידיעת הנתבע את דבר הגשת התובענה ואת תוכנה.".
2. בערעור שבפניי טוענת המערערת, כי עיקר הסממנים לשיתוף פעולה אינטנסיבי בין הגב' צ'ן לבין המשיבה, עוגנו במסמכים הבאים שהוצגו לכב' השופטת;
3. באתר האינטרנט של המשיבה מוגדרת הגב' צ'ן כנושאת משרה בכירה אצל המשיבה, שנייה רק למנכ"ל וכפופה אליו ישירות.
4. באתר האינטרנט של המשיבה הגב' צ'ן מוגדרת כ - Sales Director – שהמכירות לישראל הן תחת אחריותה הישירה. לטענת המערערת, זהו מעמד בכיר ומרכזי.
5. מנכ"ל המערערת העיד כי הוא באופן אישי היה בקשר עם הגב' צ'ן מתחילת ההתקשרות העסקית בין הצדדים בשנת 2008, נפגש עִמה בארץ ובסין כנושאת משרה בכירה וכאחראית אישית על תחום המכירות והשיווק לישראל וגם כיום היא נוהגת לבקר בישראל לפגישות עם לקוחה גדולה של המשיבה.
6. כאמור בהתכתבות בדואר אלקטרוני עם הגב' צ'ן (מיום 24.12.2009), היא נפגשה עם מנכ"ל ואנשי המערערת בישראל בשנת 2009 לצורך: "TO IMPROVE AND STRENGTHEN OUR COOPERATION" כהגדרתה של הגב' צ'ן עצמה.
7. כאמור בהתכתבות דואר אלקטרוני מול הגב' צ'ן (מיום 6.5.2010), היא אחראית על המגעים עם המערערת בכל הנוגע להקדמת תשלומים המגיעים למשיבה.
8. כאמור בהתכתבות דואר אלקטרוני מול הגב' צ'ן (מיום 10.10.2011), היא פעלה מול מנכ"ל המערערת לקביעת מחירי מוצרים לאספקה בישראל.
9. בכל ההתכתבויות (בין השנים 2009 – 2016), חתומה הגב' צ'ן כ: "OVERSEA SALES DIRECTOR/MANAGER".
10. מעיון במסמכים שהוצגו לפניי, לרבות הנספחים שצורפו לבקשות נשוא ההחלטה הראשונה והשנייה, אני סבור כי אין מקום, להתערב בהחלטת השופטת נשוא הערעור, שהתייחסה לכל המסמכים שהמערערת הציגה בפניה והגיעה למסקנות נכונות ביחס אליהם.
11. ראשית, תכתובות הדואר האלקטרוני שהציגה המערערת בפני כב' השופטת אניסמן, נערכו בין השנים 2008 – 2011 ואין בהן כדי ללמד על מעמדה כמורשית בניהול עסקים בין השנים שלאחר מכן, דהיינו משנת 2011 ועד למועד הגשת התביעה.
    בהקשר זה יצוין, כי התכתובות שצורפו כנספחים לבקשה נשוא ההחלטה הראשונה, במהלך החודשים אפריל – מאי 2016 נערכו לאחר הגשת התביעה על ידי המערערת וממילא, אין בהן כדי ללמד על מעמדה במשיבה במהלך השנים שקדמו לכך ועל אחריותה והגדרת תפקידה בישראל באופן רציף במשך כל השנים עובר להגשת התביעה. גם ב"כ המערערת לא טען בפניי לגבי פגישות עם הגב' צ'ן בשנים שלאחר שנת 2009 וציין רק כי פגש בה בישראל במהלך העבודה המשותפת בין השנים 08' – 09' (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 2 – 3).
12. שנית, אין באותם מסמכים כדי ללמד על כך שהגב' צ'ן פעילה בישראל בדרך קבע, בין היתר במהלך השנים שקדמו להגשת כתב התביעה.

בעניין אמפא (שכאמור, אוזכר על ידי השופטת בהחלטה הראשונה) נפסק, ביחס למסירת כתב תביעה למי שהועסק במחלקת מכירות של הנתבעת, במסגרת הגעתו לארץ לפגישה עם התובעת, בניסיון לפתור את המחלוקת שביסוד התביעה, כי הגם שיש שיקולים העשויים להטות את הכף אל עבר הכשרת ההמצאה: "... מנגד, קיימים נתונים עובדתיים אחרים, שמשקלם אינו פחות, ומעידים על כך שהקשר בין מר אומוט [הכוונה לנציג הנתבעת – י.ש.] לבין הנתבעת אינו אינטנסיבי דיו, לפחות לא מבחינת הפעילות בישראל, לצורך הכשרת ההמצאה... ראשית, כאמור, נראה שמר אומוט אינו פעיל בישראל דרך קבע, וגם לשיטת התובעת, הוא אינו אחראי באופן בלעדי על תחום המכירות בישראל... שנית, לא הופרכו טענות הנתבעת בדבר ההיקף המצומצם של תחום אחריותו וסמכותו של מר אומוט, בהשוואה לגורמים אחרים בנתבעת...".

1. המערערת סבורה כי יש לאבחן בין עניין אמפא למקרה דנן, היות לטענתה, שם דובר על המצאה לאיש מכירות זוטר עם סמכויות מצומצמות ואילו כאן, הגב' צ'ן מנהלת מכירות בינלאומיות ובאופן פרטני מנהלת את המכירות בישראל ואחראית על השוק הישראלי, זאת לפי ההתכתבויות עִמה ולפי המבנה הארגוני באתר האינטרנט של המשיבה. בנוסף, בעניין אמפא, איש המכירות לא היה פעיל בישראל דרך קבע ובמקרה דנן, הגב' צ'ן מבקרת בארץ באופן קבוע ופעילה בישראל דרך קבע מאז שנת 2008.

אולם, אני סבור, כי גם אם הייתי מקבל את טענת המערערת כי הגב' צ'ן נושאת בתפקיד בכיר (ולמען הסר ספק, איני מכריע בכך), עדיין לא הובאה בפניי כל אינדיקציה לכך שהיא מגיעה לישראל בתדירות גבוהה ופעילה בה בדרך קבע, או שיש לה משרדים בישראל, כפי שאישר, ב"כ המערערת במהלך הדיון בפניי כשאמר:

"נכון שאין לי שום ראיה בחומר שהוגש לבית המשפט באיזה תדירות היא מגיעה לישראל... יש לי קושי עם זה שאין לה משרדים ואני לא יודע באיזה תדירות היא מגיעה לישראל, אבל היא מגיעה לטפל בשוק הישראלי לעיתים קרובות." (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 28 – 32) ובהמשך: "במהלך תקופת העבודה המשותפת משנת 08' – 09' פגשתי בה פעמים רבות בישראל." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 2 – 3).

1. בנוסף, בעניין אמפא נקבע גם כי: "מעבר לכך,...קיים טעם לפגם בהמצאת כתב התביעה למר אומוט, במסגרת הגעתו לישראל, לצורך פגישה עם נציגי התובעת, וזאת דווקא על רקע העובדה שפגישה זו נועדה, כפי הנראה, להבהיר עניינים המצויים ביסוד התביעה. מבחינת שיקולי מדיניות משפטית, נראה שראוי לשלול המצאה של כתב טענות לנתבע זר, באמצעות גורם עסקי שהגיע לישראל, לצורך הידברות לגבי מחלוקות שנוצרו, שהובילו לבסוף להגשת התביעה (בהפרש זמנים מזערי ממועד אותה פגישה).".
   ניתן ללמוד מקביעה זו גם במקרה דנן, בו ההמצאה, כאמור, בוצעה יום לאחר הגשת התביעה, שעה שבמהלך אותה פגישה נדונו ניסיונות להגיע לפשרה בין הצדדים (ראה: דברי ב"כ המערערת, עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 24 – 25).
2. בהקשר זה יצוין, כי בפסיקת בתי המשפט הושם דגש על ההבחנה שיש לעשות, לעניין ההכרה בהמצאה, בין המקרה שבו כתב התביעה הוגש לפני הפגישה לצורך ניהול משא ומתן לבין המקרה שבו כתב התביעה הוגש בעקבות ולאחר אותה פגישה.
   כך, בתא"ק (מחוזי - י"ם) 36566-06-13 קו-וקס בע"מ נ' Novartis Animal Health US Inc (פורסם בנבו, 21.10.2013) נפסק כי יש להכיר בהמצאה לפי תקנה 482(א) לנציג הנתבעת שהגיע לארץ, בראש משלחת של 3 נציגים מטעם התובעת, כאשר מטרת הפגישה המוצהרת הייתה ניהול משא ומתן לצורך סיום המחלוקת ו: "בנסיבות אלה, יכלה המשיבה להניח שהנציג שהגיע ארצה מטעם המבקשת במטרה לנהל משא ומתן לסיום הסכסוך המשפטי, יביא לידיעתה את דבר ההליכים שהוגשו נגדה.". כתב התביעה הומצא לנציג יום למחרת ניהול המו"מ. ערעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (ע"ר 4362-11-13, פורסם בנבו, 12.2.2014) נדחה תוך כך שבין היתר, בית המשפט אבחן בין אותו מקרה לבין עניין אמפא, תוך שציין כי: "במקרה ההוא [הכוונה לעניין אמפא – י.ש.], כתב התביעה הוגש עוד לפני פגישת המשא ומתן שקיימו הצדדים, בעוד שאצלנו הגשת התביעה נעשתה רק לאחר ובעקבות כישלון הפגישה. כמו כן, בעוד ששם נציג הנתבעת סירב לקבל את כתב התביעה והבהיר כי הוא אינו מוסמך לקבל עבורה מסמכים משפטיים, אצלנו מר גאור הסכים לקבל את המסמכים וחתם על אישור המסירה ללא הסתייגות.". יש לציין, כי ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על אותו פסק דין (רע"א 1971/14, פורסם בנבו, 5.6.2014) נדחה לבקשת הצדדים.
3. שלישית, מעיון במסמכים שצירפה המערערת לערעורה, לרבות צילומי מסך ותמלול הפגישה בארץ במהלכה בוצעה ההמצאה (מוצג 1), לא ניתן לומר בוודאות כי הגב' צ'ן הסכימה לקבל את המסמכים או שהבינה בצורה זו או אחרת מה נמסר לה, כפי שמבקשת המערערת להסיק בטענתה כי: "ניתן להניח (ודי בכך!) את ההיפך – שהגב' צ'ן כן הביאה לידיעת המשיבה את דבר הגשת התביעה ואת תוכנה." (סעיף 21 לעיקרי טיעון מטעם המערערת).
   בניגוד לטענת המערערת, השופטת לא התעלמה מאותה פגישה ובהחלטה השנייה הפנתה לקביעותיה בעניין זה בסעיף 11 בהחלטה הראשונה.
4. אני סבור, כי יש לדחות את טענת המערערת בהקשר זה ותמליל ההקלטה שהגישה בעניין זה אינו קביל, ואין ליתן לו משקל כלשהו.
   הקלטה תהיה קבילה כראיה אם תעמוד ב-3 מבחנים: האחד - המבחן ה"טכני" של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה בתור שכזה; השני – המבחן ה"מהותי" הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותם של התוכן המוקלט על גבי הסרט; והשלישי – המבחן ה"פורמלי" המכוון לבחון אם ההקלטה עומדת בתנאי הקבילות של חוק האזנת סתר (יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע 2009, עמ' 1320).

בע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ נגד דמיטרי מלי (פורסם בנבו, 9.12.2010) נקבעו התנאים לקבלת הקלטה או תמלול הקלטה כראיה בתיק:

"דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו".

במקרה דנן, התמלול שהוצג בפניי אינו עונה על המבחנים האמורים לעיל: כך, לא צוינה זהות המקליט; על גבי תמלול ההקלטה לא צוין התאריך בו בוצעה ההקלטה, אלא רק התאריך בו התקבל קובץ האודיו מב"כ המערערת; הגם שבתצהיר נציג חברת התמלול צוין כי קיים תקליטור להקלטה, זה לא הוצג בפניי; תמלול ההקלטה שהוצג בפניי הינו חלקי, אינו משקף את כל מה שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת ומשקף לכאורה אך ורק את אקט המסירה, הגם שבפגישה נדונו והוקלטו גם דברים נוספים, כפי שב"כ המערערת טען בדיון בפניי כי: "הפגישה דנה גם בניסיון להגיע לפשרה בין הצדדים. חשבתי שאין מקום לציין זאת." (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 24 – 25); בתמלול ההקלטה אין כל אינדיקציה כי בפגישה דובר גם על ניסיון להגיע לפשרה בין הצדדים והתמלול כאמור הינו חלקי בלבד; בנוסף, הגם שההקלטה הייתה בשפה האנגלית וזו תורגמה לעברית לצורך תמלול הדברים, לא הוצג בפניי הנוסח המקורי של ההקלטה.

1. בנוסף, גם מתוכן השיחה כפי שתועדה בתמלול החלקי, לא ניתן לקבוע במדויק מה בדיוק נמסר לגב' צ'ן והדברים העיקריים בהקשר זה לא נשמעו, כאמור בתמלול:
   "א' אפלבאום: אוקי. אנחנו צריכים לתת לך את זה. זה מסמך משפטי של (לא נשמע) שאפלטק הגישה נגד מינגלידה, בבית המשפט הישראלי.
   א' צ'ן: המ-ממ.
   א' אפלבאום: אז זה נקרא שקיבלת המצאה. אני נותן לך את המסמכים האלה ועכשיו יש לך אותם.
   א' צ'ן: המ-ממ.
   א' אפלבאום: אוקי. יש לך בעברית ובאנגלית –"

לאור זאת, בניגוד לטענת המערערת, הלכה למעשה לא ניתן לקבוע על סמך ההקלטה (גם אם היתה קבילה) כי הגב' צ'ן הסכימה לקבל את המסירה, או כי ִידעה את המשיבה בדבר התביעה.

1. לא נעלם מעיני פסק הדין בעניין Amazon אליו הפנתה המערערת בסמוך לאחר הדיון שנתקיים בפניי, אולם, אני סבור כי יש לאבחן בין אותו מקרה, לבין המקרה שבפניי.
   בעניין Amazon נפסק (בפסק הדין בבית המשפט המחוזי) כי התקיימו היסודות העובדתיים של תקנה 482(א) לתקנות, תוך שהושם דגש על כך שההמצאה בוצעה במהלך כנס בארץ בו נכח ה"מורשה" שהיה סגן נשיא בנתבעת: "עובדה המצביעה מאליה על כך שניתן להניח בהסתברות גבוהה שיביא לידיעתה את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו.".
2. הערעור שהוגש על פסק הדין נדחה, תוך שנפסק מפי כב' השופטת ברק ארז כי הנציג: "...לוֹ בוצעה ההמצאה, הוא סגן נשיא באמזון, היינו נושא בתפקיד בכיר ורם-דרג במיוחד. ניתן אפוא לומר כי הוא מהווה "מורשה"...". זאת, להבדיל מהמקרה דנן, בו גם אם הייתי מקבל את טענת המערערת כי הוכח, שהגב' צ'ן הינה נושאת משרה בכירה במשיבה מתוקף היותה Sales Director (ולמניעת ספק קבעתי שלא הוכח), עדיין אין הדבר דומה למעמד הבכיר של סגן נשיא, כפי שהיה בעניין Amazon ואין לגזור גזירה שווה בין המקרים.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
2. למניעת כל ספק אפשרי אין בהחלטה זו כדי לקבוע עמדה, בקשר לבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, ככל שתוגש.
3. שקלתי האם בנסיבות העניין אין מקום להשית על המערער הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך החלטתי לפנים משורת הדין שלא לעשות כן.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ו, 26 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.