ניתן ביום 16 ספטמבר 2018

בשם המבקש - עו"ד ערן בקר, עו"ד אסנת אסולין, עו"ד רומי הוניג

בשם המשיב - עו"ד שירלי צ'רניקר

פסק דין

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דניה דרורי; ב"ל 63736-11-15), שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) מיום 6.10.15. בהחלטה האמורה קבעה הוועדה כי אין מקום להגדיל את נכותו של המבקש לפי תקנה 15 לתקנות ביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן - התקנות).

הרקע לבקשה

1. המבקש, יליד 1957, נפגע ביום 31.1.06 בתאונת דרכים ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה.
2. בישיבתה מיום 10.2.08 קבעה הוועדה למבקש נכות בשיעור 19% החל מיום 24.4.06 (10% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי^[1], ו- 10% בגין טנטון). נוכח שיעור הנכות המשוקלל, לא התקיים דיון בהפעלת תקנה 15.
3. בשנת 2011 הגיש המבקש תביעה לדיון מחדש בהתאם לתקנה 36 לתקנות. ועדה מדרג ראשון שהתכנסה ביום 6.5.12 קבעה כי למבקש נכות בשיעור 24% החל מיום 6.10.11 (לנכויות שנקבעו בשנת 2008 כמפורט לעיל, נוספה נכות בשיעור של 5% בגין הפרעה תפקודית קלה כתוצאה מפגימה בעצב ULNARIS). נקבע כי אין להפעיל תקנה 15, שכן "לדעת הפוסק התובע יכול לחזור לעבודתו. הפגיעה אינה מצדיקה אי חזרה לעבודה".
4. המבקש הגיש לוועדה ערר לעניין הפעלת תקנה 15 בלבד. בעקבות החלטת הוועדה בערר על הפעלת תקנה 15 התנהלו מספרי הליכים בבית הדין ובוועדה. בסופו של דבר, ביום 19.6.14 ניתן, בהתאם להסכמת הצדדים, פסק הדין הבא (ב"ל 4192-04-14; להלן - פסק הדין המחזיר):

"1. בהתאם להסכמות הצדדים יחזור עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים (על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 6/5/12) בהרכב אחר אשר תדון בהפעלת תקנה 15 בעניינו.

2. הוועדה הרפואית לעררים תתייעץ עם וועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15.

וועדת הרשות תתכנס בהרכב חדש ותאפשר למערער ובא כוחו להתייצב בפניה על מנת לטעון את טענותיו. ועדת הרשות תקבל החלטה מנומקת אשר תתייחס לרכיבים אשר יש לבחון בעת הפעלת תקנה 15.

3. הוועדה הרפואית לעררים תתכנס כאמור בהרכב חדש ותדון בעניינו של המערער, לאחר שתקבל את המלצות וועדת הרשות ולאחר שתאפשר למערער ובא כוחו להתייצב בפניה ולטעון את טענותיהם. הוועדה הרפואית לעררים תקבל החלטה מנומקת במסגרתה תתייחס לכל הפרמטרים אשר יש לבחון בעת הפעלת תקנה 15.

4. הן בפני וועדת הרשות אשר תתכנס בעניינו של המערער, והן בפני הוועדה לעררים לא יעמדו פרוטוקולים קודמים של וועדת הרשות ו/או ועדה לעררים, אשר דנו בהפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער. (זאת למעט פרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 6/5/12). פרוטוקול הדיון שהתקיים היום בבית הדין אף הוא לא יעמוד בפני הועדות הנ"ל."

1. בהתאם לפסק הדין המחזיר התכנסו ועדת הרשות ובהמשך הוועדה בהרכבן חדש.

החלטת הוועדה מושא בקשת רשות הערעור

1. ביום 22.10.14 התכנסה ועדת הרשות.
2. ועדה הרשות רשמה את טענות המבקש אשר התייצב לדיון לפניה עם באי כוחו. המבקש טען בפני ועדת הרשות כי התקשה לעבוד לאחר התאונה. המבקש תיאר את יום עבודתו הרגיל כדלקמן:

"יש לי הסמכה לפחחות וצבע. הייתי מנהל המוסך, העבודה הייתה בפחחות, בודק רכב לאחר תאונה. דברים קלים נותן לעובדים דברים מסובכים, יישור שלדות עושה בעצמי. צריך התכופפות ושמוש בפטיש אויר, מפתחות צינורות - כלים כבדים, רוטטים ומרעישים".

1. ועדת הרשות ציינה כי הפרוטוקולים הקודמים של הוועדות לא עמדו בפניה למעט פרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 6.5.12.
2. ועדת הרשות קבעה (עמ' 4 להחלטה) כי:

"התובע יליד 1957, היה מנהל ואחד מבעלי מוסך לפחחות וצבע של כלי רכב. נפגע ביום 31.1.06 בתאונת דרכים בעת נסיעת מבחן בכלי רכב. בחקירת התובע מיום 30.9.13 מסר כי היה שותף במוסך עם אחיו ז"ל במשך 20 שנה 'וסיימתי ופוטרתי בשנת 2007 בעקבות תאונת הדרכים, ומאז לא חזרתי לעבוד'. כ"כ בתיקו מכתב הפסקת עבודה הנושא תאריך 1.6.2006 ולפיו תסתיים עבודתו בתאריך 30.6.07. עפ"י הנתונים שבידי המוסד קיבל התובע שכר עד חודש 6/2007, כולל. עפ"י הצהרת התובע היום בפני ועדת הרשות עבד במוסך כמנהל ובביצוע עבודות הפחחות המסובכות. בעיון בתיק הנכות (למעט המסמכים המצויינים בפס"ד) לא נמצא כל תיאור של עבודתו. לפיכך, ולמרות הזמן שחלף מהפגיעה, מבקשת ועדת הרשות לבצע חקירה במוסך על מנת לברר במדויק מה היה תפקידו של התובע, כדלקמן:

1) האם עסק בעבודות ניהול ופיקוח בלבד, השגחה ומתן הוראות לעובדים אחרים?

2) האם עסק גם בעבודות פחחות בפועל ואם כן אלו פעולות ביצע, באילו מכשירים השתמש ובאיזו תדירות?

3) אם אכן עסק גם בעבודות ניהול וגם בעבודות פחחות, איזה חלק מזמן העבודה הוקדש לכל אחת מהן?

4) מה היתה הסיבה לעזיבתו את המוסך בהיותו אחד מבעליו?

5) האם ידוע אם עובד מאז 2007? אם כן היכן? כמה זמן?"

בהמשך החלטתה, פרטה ועדת הרשות את הגורמים שאותם יש לחקור: מר חנן מלול - אחיינו של המבקש ומבעלי המוסך במועד ההחלטה ואשר עבד גם בתקופת עבודתו של המבקש; את מי שממלא במועד ההחלטה את תפקידו של המבקש שיישאל בין השאר בנוגע למהות העבודה המבוצעת; וכן את עובדי המוסך בעת הפגיעה ושעדיין מועסקים במוסך (שמות העובדים פורטו בהחלטה).

בסיום, קבעה ועדת הרשות כי תגבש המלצתה לאחר שתקבל את החומר המבוקש.

1. לאחר ביצוע החקירות כאמור בהחלטת ועדת הרשות מיום 22.10.14, התכנסה ועדת הרשות לישיבה נוספת (יום 6.11.14). בהחלטתה פירטה את תוכן החקירות (האחיין מר אלעד מלול, המחליף מר שלום כהן, העובד מר חאג' גלאל – מנהל מחלקת פחחות), מהם עלה, בתמצית, כי המבקש עסק בעיקרו של דבר בעבודה ניהולית, חילק הוראות לעובדים ועמד בקשר עם שמאים, ספקים לקוחות ועוד; וכי, לכל היותר, מדי פעם היה עוזר בפעולה פיזית כזו או אחרת. ועדת הרשות סיכמה המלצתה וקבעה כך:

"ועדת הרשות חזרה ועיינה בדברי התובע ובא כוחו כפי שנרשמו בפרוטוקול ועדת הרשות מיום 22.10.14. תאור התובע את עבודתו אינו תואם לחלוטין את התאור שנמסר ע"י שלושת הנחקרים הנ"ל. מהחקירות הנ"ל עולה כי עיקר עבודתו של התובע במוסך, כאחד מבעליו וכמנהלו (בעבר) היתה עבודת ניהול פיקוח, עבודה מול ספקים, שמאים, לקוחות, עבודה משרדית, ודאי לא עבודה פיזית קשה וודאי לא באופן רצוף וקבוע. ועדת הרשות מבקשת לתת לתובע האפשרות להגיב לממצאי החקירות הנ"ל באשר לתנאי עבודתו והפעולות שביצע כבעלים וכמנהל המוסך. ועדת הרשות מבקשת לחקור את התובע ולעמת אותו עם דברי הנחקרים הנ"ל, האמנם עיקר עבודתו היתה עבודת ניהול, פיקוח, מול ספקים, שמאים, לקוחות, עובדים, או עיקר עבודתו היתה עבודה פיזית קשה, עם מכשירים רועשים ורוטטים? ועדת הרשות תגבש המלצתה לאחר קבלת המבוקש."

1. ביום 24.11.14 נחקר המבקש על ידי חוקר המוסד. במסגרת החקירה עומת המבקש עם כך שמספר עובדים העידו כי עבודתו לא הייתה כפי שתוארה על ידו. בשלב מסוים הופסקה החקירה מיוזמת המבקש אשר ביקש לדעת את שמות העובדים שנחקרו, ובהמשך הוסבר למבקש כי עקב הממצאים שבתיק, החקירה הופכת לחקירה תחת אזהרה ויש לו זכות להתייעץ עם עורך דין. המבקש השיב לשאלות החוקר ביחס לעבודתו וביחס לעדויות העובדים האחרים.
2. ביום 2.12.14 התכנסה בשלישית ועדת הרשות, וציינה כי הונחה בפניה הודעת המבקש מיום 24.11.14. באשר לאותה חקירה צוין כי:

"התובע עומת עם דברי הנחקרים (שפורטו בפרוטוקול מיום 6.11.14) לפיהם עבד בניהול ופיקוח, עבודה מול ספקים, שמאים, לקוחות, פקידות וכי לא עבד עבודה פיזית, כגון יישור שלדות רכב. התובע טוען: 'אני מוסר גרסה לפיה אני עבדתי פיזית אבל לא כל הזמן פיזית הייתי מנהל את כל המוסך כל מי שרצה עזרתי הייתי עם שמאים, התכופפתי מתחת לרכבים... עמדתי ליד אנשים שהיו צריכים למשוך שלדה כי רק לי יש הסמכה לכך. הייתי עוזר להם לפי הצורך... גם פירקתי חלקי רכב כמו פח, פנסים, פגושים בתדירות של כל פעם משתנה... כשיש לחץ אני גם עובד פיזית, עוזר גם למכונאים וגם לפחחים...'..".

1. ועדת הרשות סיכמה כך:

"מקבלת את גרסאותיהם של הנחקרים במוסך, כי עבודתו של התובע לא היתה פיזית, אלא ברובה הגדול עבודה ניהולית, השגחה, פיקוח, מתן ייעוץ לעובדים, קשרים עם גורמי חוץ וכו'. ועדת הרשות מציינת כי הנחקרים במוסך לא ידעו מה מטרתה של החקירה ולכן לא מקבלת את טענתו של התובע באשר לחלק מהנחקרים כי היה להם מניע אישי נגדו במסגרת עבודתם. לאור כל האמור והמתואר בפרוטוקולים הקודמים מיום 22.10.14 ומיום 6.11.14 ופרוטוקול זה, סבורה ועדת הרשות כי אין בנכות שנותרה כתוצאה מהפגיעה כדי לגרום לתובע לאי מסוגלות לעבודתו במוסך. לפיכך ומשאין השפעה לגילו, ממליצה ועדת הרשות שלא להפעיל תקנה 15".

1. לאחר שנקבעה המלצת ועדת הרשות התכנסה הוועדה.
2. ישיבתה הראשונה נערכה ביום 9.6.15. בישיבה זו טען ב"כ המבקש בפני הוועדה כי המבקש היה הפחח הראשי של המוסך, כי תקנה 15 לא נדונה בוועדה שלפני החמרה, אז נקבעו למבקש 19% נכות, וכי המבקש פוטר בשנת 2007 מהמוסך. ב"כ המבקש ביקש כי חומר החקירה שעמד בפני ועדת הרשות יובא לעיונו כדי שיוכל להשלים טענותיו קודם לבדיקת הוועדה. הוועדה המליצה על העברת המידע "בכל היקפו" לידי בא כוח המבקש.
3. המידע האמור הועבר לידי ב"כ המבקש ולאחר מכן, ביום 6.10.15, התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת. ב"כ המבקש טען בפני הוועדה כי האדם שנחקר כעובד - אינו יודע קרוא וכתוב, ואין לעדותו מעמד משפטי כי לא רשום שהחקירה הוקראה לו, וההודעה לא כתובה בשפה של אותו עובד; המבקש חזר על טענתו כי לא טען שעבד כל היום בעבודה פיזית אלא סייע בעבודות שונות; טען כי יש להתחשב בגילו- בן 58; טען כי אילו היו בודקים תקנה 15 טרם ההחמרה היו קובעים כי יש להפעילה; מלין על כך כי עובדים נוספים לא נחקרו.
4. הוועדה סיכמה מסקנותיה כדלקמן:

"הועדה הקשיבה קשב רב לבא כוח התובע אשר התייחס לעדויות שעמדו בפני ועדת הרשות. הוועדה מבקשת להבהיר שמדובר במצב שנקבעה נכות בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש, טנטון ופגיעה עצבית קלה – נכויות אלו אינן מצדיקות הפעלת תקנה 15, ועל כן הוועדה מאמצת המלצת ועדת הרשות".

פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור

1. המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש. אלה עיקרי קביעותיו:
2. לא נפל פגם משפטי בכך שהוועדה התכנסה לאחר קבלת המלצת ועדת הרשות. התנהלות זו אינה סותרת את הוראות פסק הדין המחזיר ולא פגעה בזכות הטיעון של המבקש אשר הופיע הן בפני ועדת הרשות והן בפני הוועדה לעררים.
3. בית הדין דן בשאלת סמכות ועדת הרשות לדרוש ביצוע חקירה, וקבע כי היא מעוגנת בתקנה 30(ב) לתקנות ובהוראות סעיף 383 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).
4. הוועדה וועדת הרשות הפעילו את סמכותן המנהלית באופן סביר וענייני, המבקש לא עמד בנטל לסתור את חזקת תקינות המעשה המנהלי או להראות כי החלטת ועדת הרשות חורגת ממתחם השיקולים העניינים והסבירים.
5. ועדת הרשות הסבירה מהם העניינים שבכוונתה לברר - שאלות רלוונטיות וכן הסבירה את הפניה הנוספת למבקש בכך שרצתה לעמתו אל מול השוני שבין גרסתו לגרסת יתר נותני ההודעות.
6. בית הדין הדגיש כי המסקנות מהחקירה הן מסקנות רפואיות מקצועיות המסורות לשיקול דעתה של הוועדה. בית הדין השתכנע כי הוועדה בחנה את הראיות והתייחסה לטענות המבקש בדבר הקשיים הראייתים (יריבות אישית בין המבקש לנותני ההודעות) אולם, לא נמצאה סתירה גלויה בין הממצאים שהועמדו בפני הוועדה לבין מסקנתה כי רובה הגדול של העבודה לא היה פיזית אלא עבודה ניהולית. ההתרשמות מהעולה מהודעות הנחקרים והמסקנות הנגזרות מעדויות אלה הם עניינים המצויים בתחום המומחיות המקצועית של ועדת הרשות והוועדה.
7. בית הדין אינו מוסמך להתערב בשאלות שבתחום המקצועי של הוועדה. הוועדה הפעילה את שיקול דעתה באופן סביר גם בהתייחס למשקל הראייתי שיש לייחס לממצאי החקירה.
8. אשר להתייחסות ועדת הרשות לגילו של המבקש- בית הדין האזורי קבע כי הוועדה ציינה את גילו וכי נפגע בהיותו כבן 50 שנה וקבעה כי אין לגיל המבקש השפעה. בית הדין קבע כי בנסיבות המקרה, כאשר לטענת המבקש הסתיימה העסקתו בסמוך למועד הפגיעה, היה על הוועדה לבחון את השפעת הגיל במועד הנטען לאובדן המקצוע. במועד זה המבקש היה בן 50 כלומר בגיל "הנייטראלי" שבו אין הנחה כי הגיל יקשה עליו להשתלב מחדש בשוק העבודה, מכאן שהועדה עשתה נכון בהתייחסותה לשאלת הגיל ולא ראתה בו גורם המשפיע על כושר העבודה.
9. טענת המבקש כי הועדה נחשפה לפרוטוקולים הקודמים בניגוד להוראת פסק הדין המחזיר סותרת את האמור באופן מפורש בפרוטוקול הוועדה ונדחתה.
10. נדחתה טענת המבקש כי הוועדה שגתה בכך שהתעלמה מהחזקה שלאור שכרו הגבוה טרם הפגיעה לא יוותר על עבודתו, אלא אם מצבו הרפואי חייב זאת.
11. נדחתה טענת המבקש כי הועדה לא דנה בכל הפרמטרים הרלוונטיים הנוגעים לאפשרות הפעלת תקנה 15. נקבע כי הוועדה קבעה שלא היה בנכויות הרפואיות כדי לפגוע באפשרות החזרה לעבודה או להביא לאובדן המקצוע לפיכך לא היה מקום לקיים דיון בשאלת הירידה בהכנסות.

הטענות בבקשת רשות הערעור

1. המבקש בבקשת רשות הערעור טוען את הטענות הבאות:
2. סמכות וועדת הרשות להזמין חקירה – לטענת המבקש אין לוועדת הרשות סמכות לבצע חקירה הן מאחר שאין בתקנה 15 הוראה חוקית המאפשרת את ביצוע החקירה והן מאחר שאין הוראה מקבילה לתקנה 30 המסמיכה את הוועדה (הרפואית לעררים) לבצע חקירה. לטענת המבקש, הסמכות של ועדת הרשות לבצע חקירה היא לכל היותר מכח חברותו של פקיד התביעות ומכוח הוראת סעיף 303 לחוק. המבקש מצביע על פרדוקס בכך שלא ניתן לתקוף את הממצאים שהתקבלו בחקירה, וזאת בניגוד למצב בו ההחלטה לגביו הייתה מתקבלת לפי תקנה 18א לתקנות (דחית תביעת לנכה נזקק).
3. פגמים בהתנהלות ועדת הרשות ובהתנהלות החקירה – לטענת המבקש:
4. נפל פגם בעצם החלטת ועדת הרשות לזמן חקירה בעניינו של המבקש. שכן, בתשובותיו של המבקש לא היה כדי לעורר חשד כלשהו המצדיק חקירת עדים. לטענת המבקש, מכך שהוועדה ידעה מה שמות עובדי המוסך ומספרי הזהות שלהם באותו שלב ניתן להסיק שהוועדה "ניזונה" ממקור אלמוני, שלא גולה בהחלטה.
5. המבקש טוען בהרחבה כי חוקרי המוסד פעלו שלא כדין, ובכלל זה מעלה את הטענות הבאות:
6. לחוקרי המוסד אין סמכות לחקור חקירה באזהרה, וזאת בהתאם לסעיף 383 לחוק הביטוח הלאומי. בצד הסמכות החלקית הקבועה בסעיף 383(ב) לחוק, העניק המשרד לביטחון פנים הרשאה למקצת חוקרי המוסד לערוך חקירות פליליות בקשר לביצוע עבירות לפי החוק בלבד. אולם, בעניינו ועדת הרשות ביקשה חקירה ביחס למהות והיקף עבודת המבקש במוסך ומעולם לא נטענה טענה פלילית כלשהי. ככל שלדעת החוקרים המבקש מנסה להונות את המוסד הרי שמדובר בעבירה על חוק העונשין המצויה בסמכותה הבלעדית של המשטרה, ואשר אינה בסמכות חוקרי המוסד.
7. החקירה באזהרה נעשתה בצורה מאיימת. הפיכת החקירה לחקירה באזהרה נעשתה תוך ניצול לרעה של סמכות ורק כאשר המבקש ביקש לעמוד על זכויותיו ולעיין בחומר החקירה.
8. עילת החקירה שהופיעה תחת האזהרה הייתה "הגשת תביעה לביטוח לאומי לענין פגיעה בעבודה שלא כדין", המבקש הגיש תביעה להחמרה שהתקבלה, לפיכך לא ניתן לומר שהגיש תביעה שלא כדין. אין בכך שהמבקש סבור שיש להפעיל את תקנה 15 בעניינו בעוד שהמוסד סבור אחרת כדי להוות עבירה פלילית.
9. על אף החשד שאינו דובר אמת, המבקש נשאל בתחילת חקירתו ביום 24.11.14 שאלה העלולה להפלילו מבלי שהוזהר והועמד על זכויותיו.
10. אין בדו"ח החקירה זכר לכך שפרוטוקולי החקירה שונו פעמיים לנוכח דרישת המבקש, וכן אין בדו"חות זכר לכך שהיו שני חוקרים ולא אחד.
11. המבקש לא קיבל את חומר החקירה, אלא לאחר שהתחנן בפני הוועדה (הרפואית לעררים).
12. טענות נגד החלטת הוועדה –
13. לטענת המבקש טעתה ועדת הרשות עת התייחסה לגילו של המבקש במועד הנכות המקורית. לטעמו, הוועדה הייתה צריכה להתייחס לגילו במועד בו התכנסה. התייחסות לגיל אך ורק במועד תחילת הנכות המקורית מאיינת את מהותה של תקנה 15 ומשמעותה במצב של החמרה.

עוד נטען שגם אם יש לבחון את הגיל לפי מועד הפגיעה הרי שבעניינו מועד הפגיעה הוא מועד ההחמרה, קרי 6.10.11. בנקודת זמן זו המבקש היה בין 54 וכמעט וחצי, דהיינו קרוב מאוד לגיל 55. גיל שלפי הקבוע בחוזר הפנימי של המוסד הוא גיל אותו יש לקחת בחשבון בהפעלת תקנה 15.

עוד נטען כי הוועדה כלל לא דנה בחלופת הגיל, והתעלמה מכך שהיא המוסמכת להחליט, ואילו תפקיד ועדת הרשות הוא להמליץ בלבד.

1. טעתה הוועדה בהנמקתה כי הנכויות הרפואיות שנקבעו למבקש אינן מצדיקות הפעלת תקנה 15, שכן המבחן אינו סעיף הליקוי האובייקטיבי אלא היישום הסובייקטיבי של הנכות על הנתונים האישיים של המבקש. המבקש תהה כיצד ייתכן שעבודה ברעש כבד לא מהווה הכבדה על המבקש שיש לו ליקוי שמיעה וטנטון, וכיצד שיתוק קל ביד לא מהווה הכבדה על עבודה עם פטישים וכלים רוטטים.
2. בניגוד לנקבע על ידי וועדת הרשות, אין סתירה בין חקירות העובדים לטענות המבקש, שכן מחקירות העובדים עלה כי המבקש היה נוכח בפעולת יישור שלדות, עבד עם כלים רוטטים וכו'; חקירתו של אחיינו אינה רלוונטית שכן הלה החל לעבוד במוסך לאחר התאונה; החקירות נעשו בחלוף 8 שנים ואין לצפות מהנחקרים לזכור את פרטי עבודתו.
3. מוסיף המבקש וטוען כי ציין מפורשות בחקירתו תחת אזהרה ששניים מבין שלושת העובדים ששמותיהם צוינו על ידי ועדת הרשות היו בסכסוך עימו. לשיטת המבקש, הדבר מצביע על המגמתיות הברורה של המשיב לדחות את תביעתו, כפי שאף עולה לשיטתו מההליכים הקודמים שהתנהלו בעניינו.
4. טענות בנוגע להליך בבית הדין האזורי - המבקש מלין על כך שלא ניתנה לו ההזדמנות במסגרת ההליך בבית הדין לחקור את נותני ההודעות האחרים. כן נטען כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו שהשוואת גרסאות הנחקרים הינה בתחום המומחיות המקצועית של ועדת הרשות וכי אין בסמכות בית הדין להתערב בטענות הנוגעות למשקל הראייתי שיוחס לעדויות השונות. לטענת המבקש מדובר במלאכה שיפוטית המצויה בליבת המומחיות של בית הדין ואין לוועדת הרשות יתרון בענין זה.

עוד נטען כי מכיוון שאין מחלוקת שהמבקש איבד את כל הכנסתו כפחח, מכונאי ומנהל מוסך וכן בהינתן גילו של המבקש, אשר אינו בגיל הניטראלי, בית הדין מתבקש להורות על הפעלת תקנה 15 בשיעור מלא.

1. המוסד טוען כדלקמן:
2. סמכות וועדת הרשות להזמין חקירה - לוועדת הרשות יש סמכות להזמין חקירות, וזאת קבועה בסעיף 18א(ג) לתקנות.
3. פגמים בהתנהלות ועדת הרשות ובהתנהלות החקירה – לטענת המוסד:
4. יש לדחות את טענת המבקש לפיה לא הייתה הצדקה להזמנת חקירה על ידי ועדת הרשות. ועדת הרשות הסבירה כי מאחר ובתיק הנכות של המבקש לא נמצא כל תיאור של עבודתו, היא ביקשה לבצע חקירה תוך שהבהירה כי היא מודעת לזמן שחלף מהפגיעה. מטרת החקירה היתה לברר במדויק מה כלל תפקידו של המבקש. הוועדה ניסחה שאלות שמטרתן הבנת תפקיד המבקש במוסך, האם עסק גם בניהול וגם בפחחות, ואם כן איזה חלק מהזמן הוקדש לכל אחד מהתחומים.
5. פקיד התביעות שישב בהרכב ועדת הרשות ערך בדיקה של הנתונים המדווחים למשיב על ידי המוסך בו עבד המבקש ביחס לעובדים שעבדו עם המבקש בזמן הפגיעה, וכן בדק מי הם בעלי המניות על פי הנתונים הקיימים ברשם החברות. על בסיס נתונים אלה נקבה ועדת הרשות בשמות העובדים אותם ביקשה לחקור. לא הייתה כל ידיעה עם מי המבקש היה מסוכסך קודם לחקירה. בנוסף, המבקש לא ביקש כי יחקרו עובדים נוספים על אלה שנחקרו.
6. ועדת הרשות ביקשה לתת למבקש אפשרות להגיב לממצאי החקירות בדרך של זימונו לחקירה שלאחריה תגבש המלצתה. נוסף על כך למבקש ניתנה זכות טיעון גם בפני הוועדה, ההחלטה היא בסופו של דבר של הוועדה לאחר קבלת המלצת ועדת הרשות.
7. במהלך החקירה המבקש ביקש להתייעץ עם עורך דינו ובשל כך שגרסתו בפני החוקרים עמדה בסתירה לגרסאות הנחקרים האחרים, הפסיקו החוקרים את החקירה והבהירו לו שהחקירה עוברת לפסים של חקירה תחת אזהרה.
8. סעיף 398 לחוק הינו סעיף עונשין והעובר על אחת העבירות המנויות בו דינו קנס או מאסר. על פי סעיף 398(א)(1) מי ש"גרם במרמה או על ידי העלמת עובדה למתן גמלה לפי חוק זה או הגדלתה, בין שהגמלה הגיעה לידיו ובין שהגיעה לידי זולתו" דינו מאסר שנה אחת. מכאן שגם הגדלת גמלה לרבות בהתאם לתקנה 15 לתקנות, תוך העלמת עובדות או העובדות האמיתיות מגבשות עבירה פלילית. מכוח סעיף 398 לחוק הוענקה לחוקר המוסד הסמכות לחקור תחת אזהרה בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), ומכאן שלחוקרי המוסד הייתה סמכות לחקור תחת אזהרה גם במקרה זה.
9. טענת המבקש כי החוקרים לא הזהירו את המבקש והעמידו אותו על זכויותיו אך לא הודיעו לו כדין על התחלת חקירה תחת אזהרה סותרת את האמור מפורשות בפרוטוקול.
10. טענת המבקש לפיה הסכים רק על הנוסח השלישי של החקירה מעידה כי החוקרים פעלו כראוי ולא המציאו גרסאות.
11. בדו"ח הפעולה וזיכרון דברים מצוין שהמבקש נחקר על ידי שני חוקרים.
12. באשר לטענת המבקש לפיה אחד הנחקרים אינו דובר עברית והודאתו אינה חתומה – טוען המוסד כי מר חאג' גלאל מסר גרסתו בעברית והדברים נרשמו מפיו, מר גלאל סירב לחתום מכיוון שלא יכל לקרוא את הודעתו והדבר נכתב מפורשות בדו"ח החקירה. כמו כן ועל אף טענות המבקש נגד העובדים שנחקרו, המבקש לא הציג בפני הוועדה שמות של עובדים אחרים אשר נכון היה לדעתו לחקור.
13. אשר לטענות המבקש כנגד המלצת ועדת הרשות והחלטת הוועדה, טוען המוסד -
14. ועדת הרשות ביום 2.12.14 הסבירה כי אינה מקבלת את טענת המבקש לפיה לחלק מהנחקרים היה מניע אישי נגדו וזאת מכיוון שהנחקרים לא ידעו מהי מטרת החקירה. כלומר ועדת הרשות נימקה מדוע בחרה לאמץ את המסקנה לפיה עבודת המבקש לא הייתה פיזית כפי שנטען על ידו.
15. הוועדה התייחסה לפרמטרים הקבועים בתקנה 15 וקבעה כי המבקש יכול היה להמשיך בעבודתו.
16. לעניין הגיל נטען כי צדק בית הדין האזורי שלפי הפסיקה בחינת השפעת הגיל נעשית במועד הנטען של אובדן המקצוע ולא במועד התכנסות הוועדה, כאשר במועד זה אין חולק כי המבקש היה בגיל הניטראלי. מה גם שהמבקש חזר לעבודה לאחר הפגיעה (31.1.06) ועבד עד ליום 30.6.07 - כשנה וחצי לאחר הפגיעה.
17. לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה שהחלטתה סבירה ומנומקת ואין זה המקרה בו בית הדין ייטול לעצמו סמכות המוקנית לוועדת הרשות או לוועדה. בית הדין לא שם עצמו במקום הוועדה, בוחן במקומה את הראיות מבראשית ועורך דיון הוכחות. מדובר בהחלטה מנהלית ולכן יש לבחון את סבירות ההחלטה.
18. בהתאם להחלטת השופטת רונית רוזנפלד התקיים דיון בבקשת רשות הערעור לפני מותב, ובתום הדיון נקבע כי ישלח לצדדים פסק הדין. יצויין כי הצדדים הודיעו מבעוד מועד כי הם מסכימים לאפשרות שבית דין זה ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. לאור הסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל חומר התיק באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אלה טעמינו:

ועדת הרשות

1. הסמכות לדרוש חקירה
2. תקנה 15 מסמיכה את הוועדה (הרפואית לעררים) להגדיל, בנסיבות מסויימות, בעד מחצית את הנכות היציבה שנקבעה לנפגע בעבודה לפי המבחנים. תקנה 16א' לתקנות קובעת כי הוועדה לא תעשה כן במקרים של הגדלת "דרגת נכות של 20% ומעלה" מבלי שהיא התייעצה קודם לכן "עם הרשות האמורה בתקנה 18א" - היא ועדת הרשות האמורה בענייננו. בהתאם להוראות תקנה 18א(א) מורכבת ועדת הרשות "מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה".
3. סמכויות ועדת הרשות מוסדרות בתקנה 18א לתקנות. תקנת משנה (ג) קובעת כי:

"הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה; כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה, לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול." (הדגשה הוספה – א.א.)

1. הנה כי כן, סמכותה של ועדת הרשות לדרוש מהמוסד לבצע חקירה "לאימות נתונים ולקביעת עובדות", לצורך מתן החלטתה, לרבות מכוח תקנה 16א' לתקנות, קבועה במפורש בתקנות. מדובר בהוראה מקבילה להוראה הקבועה בתקנה 30 לתקנות בנוגע לסמכותה של הוועדה לבקש מהמוסד "לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות, כדרוש לצורך מתן החלטתה בערעור"^[2]. עוד עולה מהאמור כי סמכות ועדת הרשות לבצע חקירה אינה קמה מכוחו של סעיף 383 לחוק, כטענת המבקש. משכך, נדחית טענת המבקש בנוגע להעדר סמכות ועדת הרשות לדרוש את ביצוע החקירות.
2. החלטת ועדת הרשות על הצורך בקיום חקירה
3. את החלטת ועדת הרשות לבקש את החקירה יש לבחון בעיניים מנהליות. בין היתר, יש לבחון את סבירות החלטתה והאם הונעה משיקולים ענייניים. החלטת ועדת הרשות לבקש חקירה, נומקה והוסברה, ועדת הרשות הסבירה את ספקותיה ואת הצורך שלה בחקירה בענין עבודתו של המבקש קודם לתאונה. לא מצאנו כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה. הרשות כגוף מינהלי, חייבת לברר את העובדות כאשר היא סבורה שהעובדות שהובאו בפניה אינן מדוייקות^[3].

נזכיר כי בישיבתה הראשונה של ועדת הרשות טען המבקש שבתור מנהל המוסך "דברים קלים נותן לעובדים דברים מסובכים, יישור שלדות עושה בעצמי. צריך התכופפות ושמוש בפטיש אויר, מפתחות צינורות - כלים כבדים, רוטטים ומרעישים" (הדגשה הוספה – א.א.). על פני הדברים מדובר בגרסה מעוררת תהיה בכל הנוגע לחזקה העובדתית הנוגעת לתפקידו של מנהל מוסך. חיזוק לכך שתפקידו של מנהל מוסך הוא פחות פיסי, ניתן למצוא דווקא בחקירתו של המבקש על ידי חוקר המוסד שם הסביר, למשל, כי לא כל זמן עבד פיסית וכי הוא ניהל את "כול המוסך כול מי שרצה עזרה עזרתי" (עמ' 1 לחקירה ראשונה ש' 16). משמע, עבודתו הפיסית היתה בבחינת "עזרה" ולא כמבצע ראשי; ובהמשך, "עמדתי ליד אנשים שהיו צריכים למשוך שלדה כי רק לי יש הסמכה לכך" (עמ' 1 לחקירה ראשונה ש' 17 – 18)^[4].

1. לא מצאנו כי החלטת ועדת הרשות לבקש את החקירה הונעה משיקולים בלתי ענייניים. מעבר לכך, שעל פני הדברים הצורך באימות העובדות מתעורר - הסברי המוסד לכך שוועדת הרשות נקבה בשמות העובדים או בתפקידי העובדים במוסך שאותם היא מבקשת לחקור סבירים, ועל כל פנים לא נסתרו.
2. חקירת המבקש על ידי חוקרי המוסד
3. המבקש מעלה טענות מטענות שונות הן לגבי סמכות חוקרי המוסד לחקור אותו באזהרה והן לגבי התנהלות החוקרים.
4. אשר להתנהלות החוקרים – לא מצאנו בסיס לטענות בעניין זה. דבר נוכחותם של שני חוקרים לא הוסתר וצויין בזיכרון הדברים; מתוכן החקירה עולה כי המבקש הוזהר וניתנה לו הזדמנות להתייעץ עם עו"ד, והוא ויתר על כך; לא ברורה התשתית הראייתית לטענת המבקש כאילו האזהרה נעשתה "בצורה מאיימת". הדבר לא עולה מתוכן החקירה, ואין בנמצא ראיה סותרת. כך או כך, גם אם נפל במקרה הנוכחי פגם כזה או אחר בהתנהלות החוקרים, אין בכך כדי להצדיק בנסיבות העניין את ביטול "תוצרי החקירה" שהם למעשה גרסת המבקש לגרסאות שנגבו מיתר עובדי המוסך.
5. אשר לסמכות החוקרים לחקור באזהרה, הן בכלל והן במהלך חקירה שנערכת לבקשת ועדת הרשות, וככל שיש להם סמכות שכזו, לשאלה האם הופעלה הסמכות במקרה זה כדין או תוך ניצול לרעה או תוך הגדרה כדין של החשד - איננו סבורים כי בהליך זה יש רלוונטיות לטענות בעניין זה. גם אם לא היתה לחוקרים סמכות לחקור את המבקש תחת אזהרה – ואיננו קובעים זאת, או אם ניצלו את סמכותם לרעה - ואיננו קובעים זאת, ממילא אין הדבר מביא לבטלות גרסת המבקש במענה לגרסאות שנגבו מיתר עובדי המוסך. ככל שהיה נפתח הליך פלילי, כפועל יוצא מחקירות, היה מקום להדרש לשאלות אלה ולנפקותו של פגם זה או אחר בפעולות החוקרים – ככל שהיה נמצא פגם כזה.
6. מסירת גרסאות עובדי המוסך למבקש
7. המבקש מלין ובצדק על כך שגרסאות עובדי המוסך לא נמסרו לו טרם ישיבתה האחרונה של ועדת הרשות. ועדת הרשות רצתה לקבל את גרסת המבקש לטענות שעלו בחקירות. כך מחייבים כללי הצדק הטבעי.

אלא שמימוש זכות זו של המבקש נעשה בצורה חלקית וחסרה. בשלב הראשון, התקבלה גרסתו של המבקש לטענות. שלב שכזה אפשרי ועשוי להתקבל על הדעת, כך שטרם שתושלם מלאכת אימות הנתונים, ובכלל זה קבלת גרסתו הראשונית של הנפגע לתוצרי הליך האימות, לא יועבר לנפגע כלל החומר^[5]. אלא שבתום שלב זה, מגיע השלב שבו זכאי הנפגע לקבל את כלל החומר העומד לרשות ועדת הרשות טרם מתן החלטתה ואף מתאפשר לו להגיב לו. מטבע הדברים תשובותיו לחוקרים בשלב הראשון מוגבלות לשאלות עליהן נשאל, ואת אשר עלול היה המבקש להחסיר בחקירה יש לאפשר לו להשלים לאחר עיון בחומר האמור. זאת ועוד, מענה לחוקרי המוסד אינו שקול לטיעון לפני הגוף המחליט – ועדת הרשות. כללי הצדק הטבעי מצדיקים כי טרם קבלת החלטת ועדת הרשות יעמוד ככל החומר לעיונו של המבקש ויתאפשר לו לטעון לפני ועדת הרשות למשמעויותיו וכיוצ"ב טענות.

1. לא רק כללי הצדק הטבעי מורים על כך שהמבקש זכאי היה לקבל את גרסאות עובדי המוסד טרם הושלמה עבודת ועדת הרשות. גם התקנות מורות כך. בסעיף 18א(ד) לתקנות נקבע מפורשות כי "חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע".

לטעמינו, תקנה זו חלה גם על חומר חקירה ומידע שהעביר המוסד לוועדת הרשות ואשר הגיע למוסד בעקבות בקשת ועדת הרשות עצמה לאימות נתונים. כמו במקרה שלפנינו.

נדגיש כי שאלת עיתוי הגילוי נפרדת, ומתקבל על הדעת כי טרם שהושלמה מלאכת אימות הנתונים ובכלל זה קבלת גרסתו הראשונית של הנפגע לתוצרי הליך האימות לא יועבר לנפגע אותו חומר. אך משהושלמה מלאכת האימות וועדת הרשות מתכנסת על מנת לקבל את החלטתה זכאי הנפגע להזדמנות להשמיע את טענותיו.

1. כאמור, חומר החקירה הועבר לידי המבקש רק לאחר התכנסות הוועדה, ולא בטרם מתן החלטת ועדת הרשות, ואף זאת רק לאחר שב"כ המבקש ביקש זאת מהוועדה. בכך נפל פגם בעבודת ועדת הרשות.
2. לאור המסקנה האמורה מתעוררת השאלה בדבר נפקותו של פגם זה, שכן לא כל פגם דינו בטלות ויש לבחון את נסיבות העניין. לאור המסקנה אליה הגענו ותפורט בהמשך בכל הנוגע לדרכי ההשגה על המלצת ועדת הרשות, בהתחשב בכך שהלכה למעשה הפגם האמור נרפא כשהוועדה עצמה – ואשר ועדת הרשות המליצה בפניה - אפשרה למבקש לעיין בכלל החומר ולטעון לפניה בעניין זה – הגענו לכלל מסקנה כי אין בפגם זה, לכשעצמו, כדי להצדיק ביטול המלצת ועדת הרשות או ביטול החלטת הוועדה עצמה.

לאמור נוסיף, כי המבקש היה מיוצג בשלבים אלה וכבר בשלב החקירה שלו על ידי חוקרי המוסד וידע על החקירות שנערכו או לפחות על חלקן, ואף על פי כן לא ביקש דבר בעניין זה אלא רק בעת שהוועדה התכנסה – חודשים מספר לאחר סיום עבודת הועדת הרשות.

1. השגה על המלצת ועדת הרשות
2. השגה על המלצת ועדת הרשות במסגרת דיון על הפעלת תקנה 15 אינה מתבצעת באופן דומה להשגה על החלטות ועדת הרשות לפי תקנה 18א(ב). השגה על המלצת ועדת הרשות או על פגם בהתנהלותה ניתן להעלות לפני הוועדה, וככל שלא נרפא הפגם או שלא ניתן היה לרפאו בהליך כאמור ניתן להעלותה לפני בית הדין במסגרת הערעור על החלטת הוועדה.

ככלל ולמעט בנסיבות חריגות ומיוחדות, אין לאפשר הליכי השגה על "שלבי ביניים" בהליך קביעת הנכות הרפואית. לא כל שכן, כאשר עסקינן בשלב ביניים שמטרתו קביעת המלצה שאינה מחייבת את הוועדה.

1. ויודגש, כי במקרים המתאימים ובשים לב לאופי ההשגה נגד המלצת ועדת הרשות או התנהלותה (ולמעשה כך הוא בנוגע לוועדה עצמה) מוסמך בית הדין - מכוח סמכותו הטבועה ומכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 - להורות על הדרכים לבירור הטענות, לרבות על עריכת בירור עובדתי.
2. יחד עם זאת, יש לזכור כי ההחלטות שמתקבלות על ידי ועדת הרשות או הוועדה הן החלטות של גופים מנהליים ובהתאמה בחינת הטענות העובדתיות הנוגעות לעבודתם. משכך, את החלטת הגופים האמורים יש לבחון בראי סבירות ההחלטה לאור הראיות המנהליות שעמדו לפני הוועדה.
3. התחשבות בגיל
4. תקנה 15 לתקנות נועדה להגדיל את הנכות שנקבעת לפי מבחנים אובייקטיביים בשים לב לסוג הפגימה ומידתה, בהתחשב בנתונים האישיים של הנפגע בהיבט המקצוע והגיל כמשפיעים על מסוגלותו לחזור לעבודתו ולמקצועו או לעבודה אחרת^[6]. המועד יחסית אליו נבדקת השפעת הנתונים האישיים הוא המועד בו נדרשת הוועדה הרפואית (דרג ראשון או לעררים) לשאלת הפעלת תקנה 15^[7].
5. ככלל נקבע כי השאלות הנוגעות להפעלת תקנה 15 הן שאלות מקצועיות המסורות לגופים המקצועיים שנקבעו לכך בתקנות ובית הדין לא יפעיל סמכויות אלה במקומם אלא במקרים נדירים של טעות גלויה או טעות אריתמטית או טעות סופר^[8].
6. במקרה הנוכחי, כל המחלוקת הנוגעת לגיל שבו יש להתחשב – מועד התאונה, מועד הגשת הבקשה להחמרה או מועד הדיון של הוועדה, ולמידת ההשפעה של הגיל – ניטראלי אם לאו, אינה רלוונטית משנקבע על ידי הוועדה (שאימצה את המלצת ועדת הרשות ואישררה בכך את החלטת הדרג הראשון) כי אין בליקויים של המבקש כדי להצדיק חוסר מסוגלות של המבקש לחזור לעבודתו במוסך.

מעבר לכך שקביעה זו היא קביעה רפואית שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה למעט בשאלות משפטיות – נראית הקביעה כקביעה סבירה וברורה המתיישבת עם הגיונו של חומר הראיות שהונח לפני הוועדה ועם הליקויים שנמצאו.

1. מסקנות הוועדה
2. בית הדין אינו בא בנעליה של ועדת הרשות או של הוועדה, והבחינה של הממצאים העובדתים הנוגעים להפעלת תקנה 15 תהיה בחינה לפי מבחן הסבירות, דהינו האם הנתונים שהובאו בפני הוועדה מהווים בסיס סביר לממצאים העובדתים שקבעה.
3. בנסיבות העניין לא מצאנו כי היה על בית הדין האזורי לפתוח בהליך של בירור ראשוני המאפשר חקירה מבראשית של עובדי המוסך ורשאי היה בית הדין לבחון את המסקנות אליה הגיעה הוועדה על יסוד כלל הראיות ובכללן טענות המבקש בכל הנוגע למשקל העדויות האחרות. לאור האמור מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי לפיה:

"לאחר שעיינתי בהודעות שניגבו ונמסרו לוועדה, בפרוטוקולים של ועדת הרשות ושל הוועדה הרפואית לעררים נחה דעתי כי הוועדה בחנה את הראיות, והתייחסה לטענות המערער בדבר הקשיים הראייתיים (יריבות אישית בין המערער לבין מי מהנחקרים או מגמתיות בעדותם). לאחר כל זאת – לא נמצאת סתירה גלויה או אי התאמה בולטת בין הממצאים שהועמדו בפני הוועדה בדבר עיקר תפקידו של המערער במוסך טרם הפגיעה ונסיבות סיום עבודתו – לבין מסקנתה כי רובה 'הגדול' של העבודה לא היתה פיזית אלא ניהולית וכללה משימות של השגחה, פיקוח, מתן ייעוץ לעובדים וקשרים עם גורמי חוץ.

על יסוד האמור, כמו גם בהתחשב באופי הפגיעה, קבעה ועדת הרשות כי 'אין בנכות שנותרה כתוצאה מהפגיעה כדי לגרום לתובע לאי מסוגלות לעבודתו במוסך'.

התרשמות הוועדה מהעולה מהודעות הנחקרים והמסקנות הנגזרות מעדויות אלה ומתוך השוואת האמור בהם לגרסת המערער בדבר מהות עיסוקו ועיקר עבודתו – הם עניינים המצויים באופן מובהק בתחום מומחיותה המקצועית של ועדת הרשות. על-פי הדין אין בית הדין מוסמך להתערב בשאלות שבתחום המקצועי של הוועדה.

לפיכך, יש לקבוע כי מסקנת ועדת הרשות כמפורט לעיל ועל יסוד ממצאי החקירה היא מסקנה מקצועית, שניתנה במסגרת סמכותה של הוועדה ולאחר שהפעילה את שיקול דעתה באופן סביר, גם בהתייחס למשקל הראייתי שיש לייחס לממצאי החקירה השונים."

סוף דבר

1. לאור המקובץ וחרף פגם שנפל בעבודת ועדת הרשות לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה, ומשכך נדחית בקשת רשות הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט (16 ספטמבר 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. שיעור הנכות הסופי של 10% הוא תוצאה של שיעור הנכות בעת הבדיקה - 20%, בניכוי מצב קודם של 10%. ↑

2. ראו: עב"ל (ארצי) 33401-12-12‏ ‏ ר.ס. - המוסד לביטוח לאומי (12.3.14); עב"ל (ארצי) 7733-04-13‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי - אורן אליהו (30.6.14) (להלן – עניין אליהו) [עתירה לבג"ץ נדחתה: והשוו: רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (5.11.17) ↑

3. יצחק זמיר, הסמכות המינהלית (מהדורה שנייה, 2011) עמ' 1121. ↑

4. ראו גם דברי המבקש בחקירה השניה (לאחר שהוזהר) בעמ' 2 ש' 18 שם שב וציין כי העובד מבצע מתיחה כשבעל ההסכמה לידו וב' 20 – 21 שם ציין כי במקרים מסויימים היה מחזיק פטיש אוויר וסוגר ברגים. ↑

5. השוו הנפסק בעניין אליהו בכל הנוגע למסירת פרוטוקול הוועדה כשהיא מחליטה על עריכת מעקב סמוי (שם, בסעיף 17). לעניין האיזון בין צרכי חקירה וזכות הטיעון בהתייחס לממצאי חקירה טרם שלילת מעמד של תושב ראו גם: עב"ל (ארצי) 18693-07-13 חאלד חלאק - המוסד לביטוח לאומי (26.3.17). ↑

6. להרחבה ולהשוואה למצב שקדם למצב הנוכחי ראו: עב"ל (ארצי) 180/09 המוסד לביטוח לאומי – שמריה בן אלטא (11.11.10) (להלן – עניין אלטא) וכן: עב"ל (ארצי) 571/09 יורי ירום היימנס - המוסד לביטוח לאומי (10.3.11)(להלן – עניין היימנס). ↑

7. עניין אלטא; עניין היימנס; בר"ע (ארצי) 19240-03-16 יעקב דוד לוין – המוסד לביטוח לאומי (4.4.16); בר"ע (ארצי ) 52148-03-16 ללי מנשרוב - המוסד לביטוח לאומי (19.09.2016). ↑

8. בר"ע (ארצי) 9591-10-14 המוסד לביטוח לאומי – יגאל אטיאס (2.2.15); עבל (ארצי) 763/07 אדם כשדי ז"ל - המוסד לביטוח לאומי (11.3.08). ↑