מונחת בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 4.11.2015.

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לאחריות להתרחשותה.

העידו בפניי נהגת התובעת ובנה של נהגת הנתבעת המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

קביעה זו נשענת בין היתר על כך שגרסת נהגת התובעת הן בטופס ההודעה מטעמה, הן בעדותה הראשית ואף בתחילת חקירתה הנגדית, הייתה כי התרחשות התאונה נגרמה בשל סטייתה הפתאומית לנתיב נסיעת רכב הנתבעת כתוצאה ממונית שסטתה לפניה. עדות זו תאמה גם את עדות העד מטעם הנתבעת. טענת נהגת התובעת, לפיה התאונה התרחשה רק לאחר שסטייתה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת הושלמה, ללא קשר למעבר רכב התובעת בין הנתיבים, נדחית, בין היתר מאחר והיא נטענה לראשונה ולמעשה התפתחה רק במהלך חקירתה הנגדית.

נוכח האמור לעיל, תישא התובעת בשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון מיום 21.11.19.

הסך הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

נוכח סיום ההליך בפסק דין לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני פוטרת התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט וככל ששולמה אני מורה על השבתה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשוון תש"פ, 25 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.