1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.5.2016.

העובדות

1. המערער, יליד 1957, נפגע ביום 17.7.2014 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה במנגנון של "צליפת שוט".
2. לפני שהתכנסה הוועדה מדרג ראשון ניתנה חוות דעת של מומחה אף אוזן גרון - יועץ לוועדה. המומחה היועץ קבע שלמערער יש נכות רפואית בגין סחרחורות, פגיעה בשמיעה וטנטון (10% לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(2) לתקנות ו-20% לפי פריט ליקוי 72(4)(ב)(2) לתקנות)^[1] (להלן: המומחה היועץ).
3. ביום 13.1.2016 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה מדרג ראשון)^[2]. הוועדה בדקה את המערער, פירטה את הממצאים הקליניים בפרוטוקול וקבעה:

"המצב סופי. בהיעדר תיעוד על חבלת ראש ותלונות על כאבי ראש, סחרחורות וטיניטוס בחודשיים הראשונים שלאחר התאונה – אין לייחס את התלונות הנ"ל לתאונה הנידונה. אין נכות נוירולוגית.

מבחינה אורטופדית לא נותרה נכות בשל תאונה זו.

הוועדה אינה מקבלת את חוות הדעת של רופא א.א.ג מהסיבות הנטענות" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

לסיכום קבעה הוועדה כי לא נותרה למערער נכות כתוצאה מהתאונה.

1. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון^[3].
2. ביום 12.4.2016 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את טענות המערער ובאת כוחו, עיינה במסמכים הרפואים, בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא:

"התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים: הועדה עיינה בפיענוח C.T צווארי 22.3.16 אמטאפיט קטן אחורי C4-5 C3-4 דיסק אחורי מרכזי משיק לשק, כל הגבהים האחרים ב.מ.ל. (בלי ממצא פתולוגי – ק.כ) פענוח ד"ר קופל. .... (מילה לא ברורה) יתר צווארי 3.6.15 לורדיזם שמורה אין נזק דיסק או מפרק. מיפוי עצמות מ-30.6.14 שינויים ניווניים בלבד מפולטים ע"ש גבי ומותני.

ממצאים בדיקת הועדה: בדיקת EMG מ-25.2.16 הדגימה בעיה שורשית קלה C5-6 דו"צ. עם כוח גס בשרירי דלטואיד ביצפס טריצפס ושרירים אינטרנסים בכפות ידיים תקין. החזרים גידיים ב-4 הגפיים הופקו תקינים וסימטריים. לא הופק סימן טרמנר.

בדיקת תחושה מוסר על ירידה בתחושה באספקט אולנארי של כף יד ימין.

תנועות ידיים: מלאות, ללא דיפלופיה ללא ניסטגמוס, פנים סימטריים, תחושה בפנים תקינה.

ע"ש צווארי – תנועות פעילות בלבד. סנטר על בית החזה, בכיפוף 40 מעלות מהאופקי, ביישור 80 מעלות לכל צד, בסיבוב 40 מעלות לכל צד בהטיה, תנועות מפרקי כתפיים מלאות וחופשיות.

לסג יישור והפוך שלילי, תנועות מפרקי ירכיים מלאות. מבחן פטריק שלילי. מתהפך על בטנו ללא קושי סימן מתיחה פמורלי שלילי.

בישיבה על מיטת הבדיקה עם ברכיים ישרות מגיע בכיפוף קדמי בקצות אצבעותיו לקרסוליים. קם ויושב בכוחות עצמו. הליכה בגלילת רגל מלאה.

התייחסות לחוות דעת יועץ לוועדה: בדיקת מערכת שיווי משקל לא נראה נזק עצמוני כולל בדיקת לפרכוס זאת גם באשר דיווח על סחרחורת בעת הבדיקה. בדיקות רומברג והליכה תקינות. אין לראות פגיעה במערכת שווי המשקל".

לסיכום קבעה הוועדה כך "בדיקת שמיעה והתייחסות לחוו"ד א.א.ג + אורתופד. הוועדה תתייחס בסיכומיה. לאור מורכבות המקרה יסוכם ללא נוכחות.....".

1. ביום 24.5.2016 התכנסה הוועדה בשנית לדון בעניינו של המערער ללא נוכחותו. וכך קבעה הוועדה:

"התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים: בבדיקת מערכת שיווי המשקל אין פגיעה במערכת שיווי המשקל. בעיון בתעודת חדר מיון לא הייתה חבלה בגולגולת, לא הייתה חבלה ולא נראו סימני חבלה.

ממצאים בבדיקת הועדה: בחבלת צליפת שוט לעיתים רחוקות ניתן לראות ליקוי בשמיעה ותחושת טינטון שנגרמו מתאונה ואלו מופיעים כאשר ישנה פגיעה נלווית בגולגולת או כאשר יש מצב של איבוד הכרה, פגיעה מוחית. כאמור במקרה זה לא הייתה חבלה בגולגולת ולא הייתה פגיעה מוחית. אי לכך ליקוי בשמיעה ותחושת טנטון עליה מתלונן המערער לא נגרמו בתאונה הנידונה.

סיכום ומסקנות: מבחינת א.א.ג אין נכות שנגרמה בתאונה הנידונה.

מבחינה אורתופדית ונוירולוגית לא נותרה נכות הקשורה לתאונה. אין התאמה בין ממצאי ה-EMG והבדיקה הקלינית.

הוועדה עיינה בחוות ד"ר נבות מ-10.3.16. הוועדה חולקת על מסקנותיו לדעת הוועדה כאמור לעיל במקרים בהם לא הייתה חבלה בגולגולת לא ניתן להכיר בליקוי בשמיעה ובסחרחורת כקשורים לתאונה הנדונה".

לסיכום קבעה הוועדה כי לא נותרה למערער נכות כתוצאה מהתאונה.

1. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

1. ואלה טענות המערער בתמצית:
   1. תחום א.א.ג: המערער טען כי הוועדה התעלמה מחוות הדעת של ד"ר נבות שציין כי ראשו עבר טלטלה חזקה ולכן קיים קשר סיבתי בין התאונה לסחרחורות, הטנטון והירידה בשמיעה. נטען כי אין צורך בחבלת ראש או חבלה מוחית.

המערער הוסיף כי התלונן על כאבי ראש חזקים ביום התאונה, עובדה המחזקת את הקשר בין התאונה לליקויים מהם הוא סובל.

• 1. תחום אורתופדי: הוועדה לא התייחסה להערכת נכות של ד"ר ביין ולפיה יש לו 10% נכות בגין מגבלה בתנועות הצוואר^[4]. עוד נטען שהוועדה שגתה בקביעתה ולפיה לא נמצאו הגבלות בצוואר ובגב התחתון של המערער.
  2. החלפת הרכב הוועדה: המערער ביקש כי בית הדין יורה על החלפת הרכב הוועדה מכיוון שהתעלמה מליקוייו וממגבלותיו.

1. ואלה טענות המשיב בתמצית:
   1. תחום א.א.ג: המשיב טען שתלונות המערער על ירידה בשמיעה ועל טנטון נטענו כחודשיים לאחר התאונה כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעת המומחה מטעם המערער. המשיב טען שהקביעה בנוגע להיעדר קשר סיבתי בין התאונה לליקוי השמיעה ולטנטון היא קביעה רפואית המצויה בסמכותה של הוועדה. המשיב הוסיף כי בתעודת חדר מיון צוין במפורש כי המערער "שולל חבלת ראש, שולל איבוד הכרה".

עוד נטען כי הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר נבות וקבעה שאינה מקבלת את מסקנותיו מכיוון שאין חבלה בגולגולת. המשיב הוסיף שמחוות הדעת עולה שממצאי בדיקות השמיעה תקינות ושממצאים אלה נמצאו רק שנה ושמונה לאחר התאונה.

• 1. תחום אורתופדי: המשיב טען כי המסמך הרפואי הוא מסמך המפנה לייעוץ. עוד נטען כי ממצאי הבדיקה הקלינית לא הדגימו הגבלה המקנה נכות רפואית.
  2. החלפת הרכב הוועדה: המשיב לא התייחס לעניין זה במפורש אולם טען כי הוועדה ביצעה את עבודתה ולכן יש לדחות את הערעור.

1. ביום 21.3.2017 התקיים דיון הערכה מוקדמת. במהלך הדיון הסכים המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס למסמך הרפואי של ד"ר ביין מיום 4.4.2016, שכן במכתב זה יש הערכה של נכות בשיעור 10% בתחום האורתופדי.

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה^[5]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן^[6].
3. הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה^[7]. בעניין לביא^[8] נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
4. הלכה היא כי הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי:

"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה"^[9].

1. לעניין תחום א.א.ג: הוועדה קבעה שין קשר סיבתי בין הסחרחורות, ליקוי השמיעה והטנטון של המערער לבין התאונה מכיוון שלא הייתה חבלה בגולגולת. עם זאת, הוועדה לא התייחסה לעובדה שלפני התאונה לא סבל המערער מליקויים אלה כאשר ביום התאונה התלונן על כאבי ראש כפי שתועד בהפנייה למיון מיום 17.7.2014^[10]. בנוסף, הוועדה לא התייחסה לעובדה שבחודש 11/2014 נמצאה ירידה בשמיעה בשתי האזניים של המערער ולעובדה שהוא סובל מטינטון קשה ממועד התאונה כפי שעולה מהמסמך הרפואי מיום 4.11.2014. מהחלטת הוועדה לא ברור מדוע ליקויים אלה אינם קשורים לתאונה, במיוחד כאשר ליקויים לא נמצאו במערער לפני התאונה, ומדוע היא שוללת את האמור בחוות דעת המומחה מטעם המערער.

בהקשר זה אציין כי אף המומחה היועץ קבע שלמערער נכות בשיעור של 20% בגין ליקויים אלה. אמנם קביעת המומחה היועץ בסופו של יום לא התקבלה על ידי הוועדה מדרג ראשון, מכיוון שהיא סברה שהמערער לא התלונן על כאבי ראש, סחרחורות וטנטון בחודשיים הראשונים שלאחר התאונה. אלא שקביעת הוועדה מדרג ראשון אינה נכונה כלל כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים. כלומר, על פני הדברים אם הוועדה מדרג ראשון הייתה מעיינת במסמך ההפנייה למיון ובמסמך הרפואי מיום 4.11.2014 שתיעדו תלונות על כאבי ראש, סחרחורות, ליקוי שמיעה וטנטון כפי הנראה הייתה מאמצת את קביעת המומחה היועץ בנוגע לנכותו של המערער בתחום זה.

בנסיבות אלה, אני סבורה שנפל פגם משפטי בעבודת הוועדה בכך ששללה את הקשר הסיבתי בין הליקויים שהסחרחורות, ליקוי השמיעה והטנטון מבלי שהתייחסה לכך שתלונות על כאבי ראש תועדו בהפנייה למיון ובמסמכים הרפואיים במועדים הסמוכים לתאונה. כמו כן, היה על הוועדה להתייחס לאמור בחוות דעת המומחה מטעם המערער ד"ר נבות בצורה ממצה ועניינית ולהסביר מדוע היא סבורה כי ליקויים אלה אינם קשורים לתאונה במיוחד מקום בו מדובר בליקויים שמהם לא סבל המערער לפני לתאונה. משקביעת הוועדה אינה ברורה, נפל פגם משפטי בעבודתה בתחום זה.

1. לעניין התחום האורתופדי: כאמור הוועדה לא התייחסה למסמך הרפואי של ד"ר ביין מיום 4.4.2016 שבו העריך שלמערער נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות. בנסיבות אלה ובהתאם להסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה על מנת שתתייחס למסמך זה.
2. לעניין החלפת הרכב הוועדה: כידוע על המבקש להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר להראות טעם מיוחד לכך, שכן הכלל הוא שעניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר^[11]. עוד נקבע כי החלפת הרכב ייעשה באותם מקרים נדירים שבהם יש חשש ממשי כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות^[12]. במקרה שלפניי לא הצביעה המערער על טעם ענייני להחלפת הרכב הוועדה. הוועדה דנה פעם אחת בעניינו ולא מצאתי כי הפגמים המשפטיים שנמצאו בהחלטתה מעלים חשש שהיא תהיה מקובעת בהחלטתה בבואה לדון בעניינו של המערער בשנית. אי לכך, אין מקום להורות על החלפת הרכב הוועדה.

סוף דבר

1. הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בעניינים הבאים:

• 1. בתחום א.א.ג: הוועדה תשקול בשנית את החלטה בנוגע להיעדרו של קשר סיבתי בין הסחרחורות, הליקוי בשמיעה והטנטון מהם סובל המערער לתאונה.

הוועדה תתייחס בהחלטתה למסמכים הרפואיים מיום 17.7.2014 (הפנייה למיון) ומיום 4.11.2014 (ד"ר מרטין לנדר מומחה מנתח א.א.ג) המתעדים תלונות על כאבי ראש, ירידה בשמיעה וטנטון מאז התאונה. כמו כן, תתייחס הוועדה לחוות דעתו של ד"ר נבות מיום 10.3.2016 באופן מפורט ולעובדה שלפני התאונה לא תועדו ליקויים מסוג זה אצל המערער.

• 1. בתחום האורתופדי: הוועדה תשקול בשנית את נכותו של המערער בתחום האורתופדי ותתייחס לאמור במסמך הרפואי של ד"ר ביין מיום 4.4.2016.

הוועדה תנמק החלטתה.

המערער ובאת כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

1. המשיב יישא בהוצאות המערער בסכום של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ז, (28 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספח 1 לכתב הערעור – סעיף 9 לפרוטוקול הוועדה. ↑

2. נספח 1 לכתב הערעור. ↑

3. נספח 2 לכתב הערעור. ↑

4. נספח 6 לכתב הערעור. ↑

5. עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999). ↑

6. עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006). ↑

7. דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60. ↑

8. דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130. ↑

9. דב"ע (ארצי) לב/120 – 0 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי, כרך ד 73 (1972). ↑

10. המסך מיום 17.7.2014 צורף להודעה על הגשת מסמכים מטעם המערער מיום 28.3.2017. ↑

11. עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופרברג – המוסד לביטוח לאומי, (21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי – יונה הררי, (28.4.2009). ↑

12. עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן – המוסד לביטוח לאומי, (3.9.2001). ↑