בפני

כבוד השופט טל פרי

מבקשים

יבגניה קוצירגה

נגד

משיבים

מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של פסילה מנהלית וכן בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש לגבי רכב מ.ר. 90-154-11 בו נהגה המבקשת בעת ביצוע העבירה המיוחסת לה, שתיהן למשך 30 יום, אשר הוטלו על המבקשת ביום 2.7.16.

מאחר ומדובר באותה מסכת עובדתית הריני דן בבקשות במאוחד.

לטענת ב"כ המבקשת, נמנעה מהמבקשת חובת ההיוועצות, היא לא הבינה את משמעות הזימון לשימוע לאור קשיים בשפה העברית ובעיקר כי השימוע נערך בניגוד לכללי המנהל התקין שכן זומנה לשימוע ביום שבת –כמספר שעות לאחר האירוע.

עוד טען ב"כ המבקשת, כי למבקשת נסיבות אישיות קשות, היא מטפלת בבעל נכה ,מרותק לכיסא גלגלים אשר צפוי לעבור ניתוח בימים הקרובים והוא תלוי במבקשת לצורכי הסעתו .

זאת ועוד, ב"כ המבקשת טוען כי לבעלה של המבקשת אישור לשימוש בקנביס רפואי וייתכן כי הממצאים אשר נמצאו בחזקת המבקשת, דהיינו - שרידי סם , שייכים לבעלה.

טעם נוסף המצדיק סירובה של המבקשת לבדיקה היא בקשתה כי תלווה על ידי שוטרת ממין נקבה לביצוע הבדיקה, דבר אשר לא נעשה , כך לטענת ב"כ המבקשת.

ב"כ המשיבה טוען כי יש בתיק ראיה לכאורה ואולם השאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת מטעמים הומניטריים.

דיון והכרעה

השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש היא, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול את רישיונו של המבקש. בשלב זה בודק ביהמ"ש הימצאותן של ראיות לכאורה ודי בהן כדי לבסס את החלטת הקצין.

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום נקבע לעניין דיות הראיות לשלב זה כי:

"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו".

ראיות לכאורה

על פי חומר הראיות שהוגש לעיוני, בדו"ח פעולה שערך השוטר דרברמדיקר דמיטרי מיום 2/7/16, שעה 02:17, מציין השוטר כי הבחין במבקשת נוהגת ברכב. המבקשת נראתה עייפה ורדומה, לחייה אדומות. לצידה ישב בחור נוסף אשר נרדם ברכב.

באותן נסיבות, לאחר שהתעורר הנוסע ברכב והתבצע טיפול משטרתי לזיהויו, הבחין השוטר כי המבקשת "התחילה להתעסק עם דבר מה בתוך הרכב...."

לאור החשד שעלה מהתנהגותם של המבקשת ושל הנוסע, חשד השוטר כי ברכב ישנם סמים ובחיפוש שנערך ברכב, נמצא "במושב האחורי, בתוך תיק מסמכים קטן מצאתי נרתיק חום, ובתוכו הייתה שקית שקופה אטומה עם חומר חשוד כסם מסוג קססה".

השוטר מציין כי המבקשת הודתה מידית כי מדובר בסם מסוג קנביס השייך לבעלה ואולם התנהגותה הרדומה, עיניה האדומות, תגובותיה האיטיות והלא ענייניות העלו את החשד כי מדובר במי שנוהגת ברכב בהיותה תחת השפעת סמים.

למבקשת נערכה בדיקת מאפיינים, במהלך המבחן כשלה המבקשת בהליכה על קו, חרגה מהקו, התנדנדה וכמעט נפלה. בנוסף, במבחן הבאת האצבע לאף החטיאה המבקשת הבאת האצבע לאף 5 פעמים, וכן השתמשה ביד הלא נכונה כאשר על פי התרשמות השוטר הייתה המבקשת תחת השפעה בינונית.

יצוין כי בתיק החקירה מצוי טופס שכותרתו: "דרישה למתן דגימות - אויר נשוף/דם/שתן לאיתור סמים/אלכוהול". בכותרת מסומנות בעיגול המילה "שתן" והמילה "סמים", היינו כי המבקשת נדרשה לתת דגימת שתן לאיתור סמים. בגוף הטופס רשום "הסברתי לחשוד/ה כי על פי חוק מחובתו/ה למסור דגימת שתן/דם/אוויר נשוף לצורך בדיקת רמת סמים/אלכוהול בגופו ובמידה ויסרב /תסרב יראה כמי שנוהג בשכרות תחת השפעת סמים/אלכוהול". מסומנות בעיגול המילים שתן, סמים והשפעת סמים.

בהמשך רשום בטופס "הסברתי לנהג/ת את מהות הבדיקה ודרשתי מהחשוד/ה כי ימסור דגימת שתן/דם/אוויר נשוף לצורך בדיקת רמת סמים/אלכוהול בגופו/ה". מסומנות בעיגול המילים שתן וסמים.

תשובת המבקשת הייתה: "על סמך מה קבעת. אני לא עושה בדיקה". על עמדתה זו חזרה המבקשת גם בחקירתה תחת אזהרה בהשיבה לשאלת החוקר כי "לא ראיתי את הסיבה" (לתת דגימה- תוספת שלי ט.פ.)

היינו, מחומר החקירה עולה ולו לכאורה, כי לשוטרים אשר עצרו את רכבה של המבקשת היה יסוד לחשד כי מדובר במי שנוהגת תחת השפעת סמים.

כמו כן, מחומר החקירה עולה, כי מטרת נטילת הבדיקה הוסברה למבקשת ולו לכאורה, וכן הוסברו לה המשמעות של אי מתן דגימת שתן, שכמוה כסירוב לבצע הבדיקה וכי היא תחשב כמי שנוהגת תחת השפעת סם.

למעלה מן הנדרש יצוין כי למבקשת ניתנה הזדמנות להיוועץ בעורך דין, והיא אף ניסתה לטלפן לאחד אך לא נענתה. לפיכך אני דוחה את הטענה על כי לא ניתנה למבקשת הזכות להיוועץ טרם חקירתה.

המבקשת סירבה כאמור לבצע בדיקת השתן, ואי מתן דגימה משמעותו סירוב לבצעה, המהווה עבירה לפי סעיף 64 ד לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ויש מקום להתייחס אליה כאילו הוכחה שכרותה. עוד יצוין כי לא מצאתי בחומר הראיות כל אינדיקציה לכך שהמבקשת התנתה הסכמתה למתן הבדיקה בכפוף לכך שתלווה על ידי שוטרת ממין נקבה.

יתר על כן, ישנן ראיות, בדבר נהיגתה של המבקשת תחת השפעת סמים, ולו לכאורה כפי שעולה מבדיקת המאפיינים. די בראיות אלה כדי להקים תשתית עובדתית מספקת, בשלב זה, לעבירה של נהיגה בשכרות.

השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול רישיון הנהיגה של המבקשת ולאסור השימוש ברכב.

נהיגת רכב בשכרות ותחת השפעת סמים, מצביעה על המסוכנות בנהיגתה של המבקשת ועל בית המשפט מוטלת החובה להגן על הציבור מפני הסכנה. לפיכך באיזון בין האינטרס של המבקשת מזה, ובין האינטרס של הגנת כלל הציבור מזה, מוטה הכף בבירור לטובת האינטרס של טובת כלל הציבור.

יתר על כן, יפים דבריה של כב' השופטת הבכירה נגה אוהד בב"ש (ת"א) 090192/07 יניב רדלייך נ' מ"י, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 30 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת - מיידית."

ערר שהוגש לביהמ"ש העליון על החלטה זו בבש"פ 1965/07 - נדחה.

המבקשת נוהג משנת 2007 ולחובתו 2 הרשעות בתחום התעבורה. גם אם ניתן לומר כי עברה התעבורתי אינו מכביד הרי שנהיגה בשכרות מסכנת את שלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו. לאור מסוכנות העבירה המיוחסת למבקשת וחומרתה, פסילת רישיונה של המבקשת הינה מוצדקת וסבירה.

איסור השימוש ברכב

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.

סע' 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקשת היא בעלת הרכב והיא שנהגה ברכב ולפיכך ההגנה הקבועה בסעיף 57 ב (2) הנ"ל אינה חלה במקרה דנן.

בנהיגה ברכב במצב של שכרות, נטלה על עצמה המבקשת את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות של פגיעה באחרים וכן היה עליה לדעת, שאם תיתפס עלולה היא להיות חשופה לסנקציה המנהלית.

המבקשת גילתה זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול פסילת רישיונה של המבקשת ואיסור השימוש ברכב, או קיצור תקופתן, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונה של המבקשת ועל איסור השימוש ברכב.

אני ער לנסיבות האישיות אשר פורטו בבקשה ובדיון ואולם, לאור חומרת העבירה המיוחסת למבקשת לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

זאת ועוד, לא מצאתי פגם בכך שהשימוע נעשה מספר שעות לאחר ביצוע העבירה שכן ברור הצורך המיידי בהרחקת נהגים מהכביש לאור מסוכנותם, ויפה שעה אחת קודם. יחד עם זאת, מאחר והמבקשת שוחררה לביתה ונתבקשה לשוב כעבור מספר שעות הרי שהיה מקום לדחות את מועד השימוע ליום א' בשבוע ולא לקיימו ביום שבת.

חרף זאת, לא מצאתי פגם בכך שהשימוע נערך בהיעדר המבקשת ואני דוחה טענתה על כי לא הבינה את משמעות השימוע שכן כל האירוע התנהל בשפה העברית, כולל חקירתה במשטרה תחת אזהרה ולא עלתה כל טרוניה מצד המבקשת על כי היא מתקשה בהבנת השפה.

אשר על כן, ומכל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה, והבקשות נדחות.

מזכירות תעביר לצדדים תוכן ההחלטה.