בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 27.12.15 בשעה 17:30 לערך אחרי צומת מושב אלישמע (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מס' רישוי 81-745-62 נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע") ורכב נתבע 1 מס' רישוי 74-244-14 נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "רכב נתבע 1"), המבוטח בנתבעת 2.

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

א. נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של – 11,501 ₪.

ב. שכ"ט שמאי בסך של – 980 ₪.

ג. ירידת ערך הרכב בסך של - 827 ₪.

ד. הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 500 ₪.

להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

אין חולק כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1 שרכבו מבוטח בנתבעת 2 וכדברי הצדדים: "אין מחלוקת שהאחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על הנתבעים. המחלוקת מצטמצמת לעניין גובה הנזק בלבד".

בית המשפט, בהחלטתו מיום 20.11.16 קבע: "אין מחלוקת שהאחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על הנתבעים. המחלוקת מתמקדת בעניין גובה הנזק המגיע לתובע בגין התאונה נשוא הדיון, לה אחראים הנתבעים".

המחלוקת, כאמור, מתמקדת בשאלת הנזק בלבד.

בעוד אשר התובע עותר לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לו כמפורט בתביעתו, בעדותו ובחוות דעת השמאי מטעמו, על כל המסמכים והתמונות שצורפו לה, נזקים המסתכמים בסך של – 13,308 ₪. טענת הנתבעים הינה שהנזק מסתכם בסך של כ-1,500 ₪ בלבד כשלדברי נתבע 1 ניזוק הפגוש האחורי בלבד ברכב התובע כתוצאה מהתאונה לה הוא אחראי, והחלפתו הוערכה על ידי בן משפחתו של נתבע 1 העוסק בכל מיני תיקוני פחחות וצבע בחצר ביתו שבטירה, בסך של – 1,500 ₪ וכדברי נתבע 1 "אחרי שהוא (קרוב משפחתו של נתבע 1 – הערה שלי א.ט.) הסתכל, הוא העריך שצריך להחליף את הטמבון ושזה 1,500 ₪".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותו של התובע. עדותו היתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. עדות התובע נתמכת בחוות דעת שמאי ומעריך נזקים שהינה מקצועית, מפורטת ומלווה בתמונות שצילם ולפיהם אין מדובר בנזק קל ערך שנגרם לרכב התובע המסתכם בפגיעה בפגוש אחורי בלבד שיש להחליפו, כפי שניסו לטעון הנתבעים, אלא בתאונה בה נגרמו נזקים משמעותיים לרכב התובע, הכל כמפורט בעדותו, בחוות דעת השמאי מטעמו ותמונות שצילם ושלא נסתרו בראיה ממשית ומקצועית כלשהי על ידי הנתבעים.

מעדות נתבע 1 למדים שאחרי קרות התאונה הציע נתבע 1 לתובע לנסוע עמו לקרוב משפחה שלו, של נתבע 1, אשר לדבריו יש לו מוסך בטירה והוא עוסק בתיקוני פחחות וצבע על מנת שזה יעריך את נזקי התאונה והתובע הסכים לכך. הוברר, ששעה שהגיעו התובע ונתבע 1 אחרי קרות התאונה לאותו בן משפחה של נתבע 1 שררה כבר חשיכה. אותו בן משפחה של נתבע 1 איננו בעל מוסך מורשה כלל, הוא לא איש מקצוע בעל רישיון, אין הוא מכונאי מוסמך כלל, אלא שבחצר ביתו, מתחת לקומת העמודים, עוסק הוא בכל מיני תיקוני פחחות וצבע. אותו בן משפחה העריך כביכול שמדובר בנזק לטמבון אחורי בעשותו בדיקה חיצונית בלבד וכדברי נתבע 1 בעדותו: "הצעתי לתובע לנסוע לקרוב משפחה שלי בטירה שאין לו מוסך מורשה אבל הוא מטפל בכלי רכב מתחת לקומת עמודים בבית שלו ועשוה כל מיני תיקוני פחחות וצבע. אני הצעתי לתובע לעשות את זה כי רציתי לסגור איתו את העניין בינינו ולא להפעיל את הביטוח שלי. התובע נסע אחרי לבן המשפחה שלי, הגענו לשם היה כבר חושך. הבן משפחה שלי הסתכל ועשה בדיקה חיצונית. הוא העריך שמדובר כאילו בטמבון, הוא נשכב מתחת לאוטו והסתכל. בן המשפחה שלי הוא לא איש מקצוע בעל רישיון, הוא לא מכונאי מוסמך, אחרי שהוא הסתכל הוא העריך שצריך להחליף את הטמבון ושזה 1,500 ₪. נכון שהוא לא בדק שום נזק פנימי בחלקים הפנימיים של הרכב. התובע אמר שהוא רוצה לקחת את הרכב למוסך מורשה שיבדקו לו את הרכב ויעריכו את הנזק על ידי שמאי ואני אמרתי לו שזה זכותו ואני אודיע על התאונה לחב' הביטוח שלי וכך הוא עשה".

אוסיף ואומר כי נתבע 1 מציין בעדותו כי שעה שפגע עם חלק קדמי של רכבו בחלק אחורי של רכב התובע, נסע הוא במהירות של 50-60 קמ"ש ובמהירות זו בה נסע פגע בחלק אחורי של רכב התובע וגרם לתאונה ותוצאותיה.

איני מוכנה לסמוך על עדות נתבע 1 והערכתו הוא ו/או הערכת אותו בן משפחה של נתבע 1 באשר להיקף נזקי רכב התובע, שנגרמו בתאונה לה אחראי נתבע 1. לנתבע 1 אין כל מומחיות שהיא בתחום הרכב וכך גם הוברר כי אותו בן משפחה של נתבע 1, שכביכול "בדק" את רכב התובע, אינו בעל מוסך מורשה, אין הוא איש מקצוע בתחום הרכב, אין הוא בעל רישיון ו/או הסמכה כלשהי, אין הוא מכונאי מוסמך ופועל הוא בחצר ביתו שבטירה כשהוא מבצע "כל מיני תיקוני פחחות וצבע" מבלי שיש בידו, כדברי נתבע 1, רישיון לכך. לא די באמירות נתבע 1 באשר לגובה הנזק, אמירות שאין להן כל ביסוס מקצועי, מה עוד שהנתבעים גם לא מצאו לנכון לזמן כעד מטעמם את אותו בן משפחה של נתבע 1, אף שיכולים היו לעשות כן – דבר האומר דרשני.

העולה מהמקובץ, כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1, שרכבו מבוטח בנתבעת 2 ועליהם לשאת במלוא סכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה ושהוכחו בפניי בעדות התובע, בחוות דעת השמאי מטעמו, תמונות ומסמכים שהוגשו ושלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים. נזקי התובע שהוכחו בפניי הינם כדלקמן:

א. נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של – 11,501 ₪.

ב. שכ"ט שמאי בסך של – 980 ₪.

ג. ירידת ערך הרכב בסך של - 827 ₪.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום תביעתו, שהוכח בפניי בסך של – 13,308 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה, החל מיום קרות התאונה 27.12.15 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז – לוד, תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות, בדואר רשום, בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ז, 01 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.