בפניי נדונו שלוש תביעות בגין ביצוע עוולות של פרסום לשון הרע ומטרד ליחיד.

התביעה הראשונה

1. ביום 30.11.2014 הגיש התובע מס' 1 (להלן: התובע), באמצעות עורך-דין יוסף נורמן, בבית משפט השלום בחדרה תביעה בסך 120,000 ₪ נגד הנתבע בגין הוצאת לשון הרע, שסומנה 62924-11-14. בכתב התביעה נטען כי הנתבע, אשר מתגורר ברחוב הכרכום בבנימינה בבית שנמצא מעבר לכביש מול ביתו של התובע, כינה את התובע "חולה נפש" בשיחה שקיים ביום 12.5.2014 עם עורך-דין פיליפ פיינברג, אשר ייצג את התובע באותה תקופה, ושלח בשמו מכתב לנתבע בו דרש להפסיק מטרדים של רעש ופגיעה באיכות חיים הנובעים, לטענתו, מהשימוש שעשה הנתבע בביתו. עוד נטען כי ביום 28.6.2014 בשעה 20:00 כינה הנתבע את התובע במלים "נקבה", "קוקסינל", "פסיכופת" ו"חולה נפש" באוזני בנו של התובע. בנוסף נטען כי ביום 11.6.2014 פירסם אסף, בנו של הנתבע, בדף הפייסבוק שלו שהתובע ניסה להרביץ לשכנים "לא פעם ולא פעמיים", וכי ביום 19.9.2014 כינה שלומי, בנו של הנתבע, את התובע ובניו במילה "כוסיות".

2. בכתב ההגנה, שהוגש על-ידי עורך-דין שימי קדוש, נטען כי דברי הנתבע ביום 12.5.2014 הוצאו מהקשרם, וכי באותה שיחה שהתנהלה בטלפון הוטחו אמירות קשות כלפי הנתבע. בנוסף, הוכחשו האמירות שיוחסו לנתבע באירוע ביום 28.6.2014. כמו-כן נטען כי עומדות לנתבע כל ההגנות המנויות בחוק, לרבות הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק וכן ההקלות מכוח סעיף 19 לו.

התביעה השנייה

3. ביום 15.3.2016 הגישו התובעים, באמצעות עורך-דין יוסף נורמן, בבית משפט השלום בחדרה תביעה בסך 1,650,000 ₪ נגד הנתבע, אשר סומנה 30974-03-16. בכתב התביעה נטען כי באופן יומיומי הנתבע מתנכל לתובעים, מטריד אותם מחוץ לביתם, משמיע אמירות פוגעניות, מבצע תנועות אוננות, קולות מציצה ומגדפם. פורטו 29 מקרי התנכלות עם כוונות זדון שאירעו במועדים שונים מדצמבר 2014 ועד אוגוסט 2015, אשר בגין כל אחד מהם נתבע פיצוי כספי:

(1) ביום 7.12.2014 בשעה 19:00 הנתבע חסם את החנייה של התובעים וקילל את התובע מס' 1 ואת התובעת מס' 2 (להלן: מריטה): "אתה לא גבר, קוקסינל, אנחנו יודעים מאיפה הבאת את אשתך".

(2) ביום 18.1.2015 בשעה 12:20 הנתבע גידף את התובע ואת בנו, התובע מס' 3 (להלן: גיל): "אתה לא גבר יה קוקסינל" ועשה תנועות מגונות.

(3) ביום 30.1.2015 בשעה 18:50, בעת שהתובעת מס' 7 (להלן: מתן), כלתו של התובע, יצאה מבית התובע, החל הנתבע לעשות תנועות אוננות ולגעת באיבר מינו.

(4) ביום 2.3.2015 בשעה 14:43 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת כאשר התובע, מריטה וביתה התובעת מס' 5 (להלן: תמר) שהו בבית של התובע.

(5) ביום 2.3.2015 בשעה 16:26 כאשר התובע יצא מביתו הודיע לו הנתבע כי הוא השריף של השכונה אשר יקבע מי יחנה את רכבו והיכן יחנה, וצעק לעבר מריטה ותמר כי הוא עושה מסיבות מין ויש לו הרבה זונות.

(6) ביום 4.3.2015 בשעה 20:40 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת מרכבו כאשר מריטה, תמר ובנו של התובע, הוא התובע מס' 4 (להלן: דן), שהו בביתם של התובע ומריטה.

(7) ביום 5.3.2015 בשעה 17:02, בנוכחות התובע, מריטה, תמר והתובע מס' 6 (להלן: מקסים), בעלה של תמר, עמד הנתבע בפתח ביתו, הכניס ידו למכנסיו וביצע מולם תנועות אוננות.

(8) ביום 8.3.2015 בשעה 12:36 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת מרכבו כאשר מריטה, תמר, דן ואחיו יהונתן שהו בביתו של התובע.

(9) ביום 12.3.2015 בשעה 14:33 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת מרכבו כאשר התובע מס' 1, מריטה, גיל, תמר, יהונתן ורותם שהו בביתו של התובע.

(10) ביום 13.3.2015 בשעה 13:30 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת ונגע באיבר מינו בתנועות אוננות בהתרסה אל מול התובע ודן.

(11) ביום 13.3.2015 בשעה 14:55 השמיע הנתבע מרכבו מוסיקה רועשת בעת שהתובע, מריטה, דן ויהונתן שהו בבית.

(12) ביום 15.3.2015 בשעה 19:32 השמיע הנתבע מרכבו מוסיקה רועשת בעת שהתובע, מריטה, דן, מקסים ויהונתן שהו בבית.

(13) ביום 2.4.2015 בשעה 13:29 השמיע הנתבע מרכבו מוסיקה רועשת בעת שהתובע, מריטה, תמר, דן, מתן ורותם שהו בבית.

(14) ביום 9.4.2015 בשעה 11:00 עמד הנתבע ליד בית השכנים, משפחת עקריש, ועשה לעברו של התובע תנועות מגונות וצעק "אורגיות, אורגיות".

(15) ביום 13.4.2015 בשעה 8:05 צעק הנתבע לעברם של התובע ומריטה, בעת שיצאו מביתם: "אורגיות", "אנחנו יודעים מאיפה הביאו את אשתך".

(16) ביום 14.4.2015 בשעה 18:35 הנתבע אמר לדן שהוא יפרק אותו ואיים עליו עם שוקר, ועשה תנועות מגונות לעבר תמר.

(17) ביום 23.4.2015 בשעה 20:30 הנתבע החזיק את איבר מינו ועשה תנועות של משגל אל מול מתן.

(18) ביום 28.4.2015 בשעה 13:08 הנתבע הגיש תלונת שווא נגד התובע, אשר נלקח למשטרה, עוכב לחקירה ונחקר באזהרה.

(19) ביום 1.5.2015 בשעה 8:18, בעת שהתובע ומריטה יצאו מביתם לכיוון רכבם, צעק לעברם הנתבע: "אורגיות", "אנחנו יודעים מאיפה הביאו את אשתך" ו"קוקסינל".

(20) ביום 5.5.2015 בשעה 12:55 אמר הנתבע בנוכחות התובע, מריטה, גיל ותמר: "אתם לא גברים, יא קוקסינלים, יודעים מאיפה הבאת את אשתך אורגיות אורגיות".

(21) ביום 6.5.2015 הוזמן התובע לתחנת משטרה בעקבות תלונה שהגיש נגדו הנתבע בגין איומים, ואשר נגנזה בהיעדר אשמה.

(22) ביום 6.5.2015 בשעה 12:30 ביצע הנתבע תנועות משגל אל מול מריטה וגיל, וצעק על התובע "מי עושה לך חשבון, יא קוקסינל".

(23) ביום 4.6.2015 בשעה 11:00 הגיח הנתבע עם רכבו ונעצר בצורה פראית ליד מריטה ותמר, שהגיעו לחנייה, נגע באיבר מינו וחייך כלפיהן.

(24) ביום 8.6.2015 בשעה 21:25 צעק הנתבע לעבר התובע ומריטה "אורגיות", "קוקסינל" ועשה לעברם תנועות מגונות.

(25) ביום 9.6.2015 בשעה 20:08 צעק הנתבע לעבר התובע, מריטה ותמר שיצאו מביתם: "אורגיות", "אנחנו יודעים מאיפה הביאו את אשתך", נגע באיבר מינו ועשה תנועות מגונות.

(26) ביום 10.6.2015 בשעה 9:39 צעק הנתבע לעבר התובע ומריטה "אורגיות" ו"קוקסינל" ועשה לעברם תנועות מגונות.

(27) ביום 25.6.2015 בשעה 15:05 צעק הנתבע לעבר התובע ותמר: "אורגיות", "קוקסינלים", "לא גבר", "יש לנו זונות ומסיבות מין" ו"יש לנו סמים".

(28) ביום 15.7.2015 בשעה 8:24 צעק הנתבע לעבר התובע ומריטה: "אורגיות" ו"קוקסינל" ועשה תנועות מגונות לעברם.

(29) ביום 31.8.2015 בשעה 12:00 בעקבות תקיפה מבוימת על-ידי הנתבע, עוכב התובע לחקירה במשטרה ונחקר באזהרה.

4. בכתב ההגנה, שהוגש על-ידי עורך-דין יוסף מעודה, הוכחשו המעשים שיוחסו לנתבע בכתב התביעה, ונטען שהתובע 1 הוא זה אשר הטריד את הנתבע, הקניט אותו באומרו "איך שרת מטומטם כמוך בא לבית הזה", נקט כלפיו בהליכים משפטיים ללא בסיס כלשהו, התפרץ לביתו וחסם עם ג'יפ את שטח החנייה שלו. עוד נטען כי התבטאויות הנתבע כלפי התובע אינן בגדר לשון הרע.

התביעה השלישית

5. ביום 14.7.2016 הגישו התובעים (בעצמם וללא ייצוג משפטי) תביעה בבית משפט השלום בחדרה נגד הנתבע למתן צו מניעה שיאסור על הנתבע להטריד אותם, לאיים עליהם ולהתקרב למרחק שפחות מ-8 מטרים מגדר ביתם. בכתב התביעה, שסומנה 26249-07-16, נטען כי הצווים למניעת הטרדה מאיימת שהוצאו לבקשתם נגד הנתבע במשך כשנתיים לא הועילו, וכי הוא המשיך באופן קבוע להטריד אותם.

6. בכתב ההגנה, שהוגש על-ידי עורך-דין יוסף מעודה, הוכחשו כל טענות התובעים.

איחוד הדיון בשלוש התביעות, הרקע להגשתן והעילות המשפטיות

7. ביום 8.9.2016 החליטה השופטת אניספלד לאחד את הדיונים בתביעה הראשונה ובתביעה השנייה, וביום 26.3.2017 החליט הנשיא סלאמה על איחוד הדיונים בשלוש התביעות והעברתן לבית משפט השלום בחיפה. בעקבות זאת הועברו שלושת התיקים לטיפולי.

8. בהחלטת הנשיא סלאמה מיום 26.3.2017 נקבע אף כי ת"א 49131-02-16 (תביעת שמעון בן דוד נגד אסף אמיתי) ימשיך להתברר בבית משפט השלום בחדרה בפני השופטת אסיף. בתביעה זו, שהוגשה על-ידי התובע כאן נגד בנו של הנתבע כאן, ניתן ביום 11.7.2017 פסק דין על-ידי השופטת אסיף, שבסעיף 2 בו תוארה מערכת היחסים בין שתי המשפחות:

"תביעה זו היא חלק מהליכים רבים, שמתנהלים בין התובע ובני משפחתו לבין אביו של הנתבע. התובע ואביו של הנתבע מתגוררים באותו רחוב, באופן שבתיהם נמצאים כמעט זה מול זה מששני עבריו של הרחוב. למרבה הצער, אין מדובר בשכנות טובה, וזאת בלשון המעטה. כתוצאה מכך, מערכת היחסים העכורה שבין התובע ומשפחתו לבין אביו של הנתבע מעסיקה רבות את בתי המשפט".

ובפסק דין שניתן ביום 25.1.2019 בע"א 29675-10-17 על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בערעור שהוגש על פסק דינה של השופטת אסיף, נכתב:

"המערער ואביו של המשיב מתגוררים באותו רחוב בבנימינה, כשבתיהם נמצאים זה מול זה. על אף שכנותם או בשל שכנותם, יש ביניהם מערכת יחסים עכורה וקשה שמשתרעת על פני כעשר שנים, ככל הנראה על רקע התנגדותו של המערער לכך שאביו של המשיב חילק את ביתו והוא משכיר חלקים ממנו לדיירים ועל רקע התנגדותו של המערער שבאי ביתו של אביו של המשיב יחנו במקומות חניה במקום ציבורי בסמוך לביתו. בין המערער לבין אביו של המשיב מתנהלים והתנהלו מספר הליכים משפטיים ותלונות במשטרה".

9. בסיכומיו בכתב טען בא-כוח התובעים כי מעשי הנתבע מהווים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק), עוולת מטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) ועוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה. תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי כאשר מועלית טענה של הפרת חובה חקוקה, יש לציין בכתב הטענות את החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה. מאחר ובאף אחד משלושת כתבי התביעה לא צוינו חיקוקים כאלו, וכלל לא הוזכרה העוולה של הפרת חובה חקוקה, לא אדון בטענות לקיומה של עוולה זו. אדון רק בעוולות של לשון הרע ומטרד ליחיד.

פרסום לשון הרע - המסגרת הנורמטיבית

10. הניתוח של טענת הפגיעה בשם טוב המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם הינו "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. בשלב השני יש לבחון אם הפרסום מהווה "לשון הרע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. אין צורך להביא ראיות בדבר המשמעות שקורא ייחס לפרסום, אלא בית המשפט הוא הקובע ממצא בשאלה אם הדברים מהווים "לשון הרע" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 301 (1977) (להלן: עניין חברת החשמל); ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 562 (1992); רע"א 7943/01 נור נ' יערי (פורסם בנבו, 16.10.2001)). ככל שבית המשפט יקבע שמדובר ב"לשון הרע", יש לבחון בשלב השלישי את תחולתן של החסינויות וההגנות השונות שבחוק. אם לא קמות חסינויות והגנות אלו, ייקבע בשלב הרביעי הסעד המתאים. (על שלבי הניתוח ראו: ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (פורסם בנבו, 4.8.2004); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי, פסקה 2 (פורסם בנבו, 27.7.2011); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פסקה 6 (פורסם בנבו, 8.2.2012); (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp. נ' עזור, פסקה 19 (פורסם בנבו, 22.7.2015)).

11. השלב השני: קביעת "לשון הרע" - על-פי ההלכה, אין צורך בהבאת ראיות בדבר המשמעות שקורא ייחס לפרסום, אלא בית המשפט הוא שיקבע ממצא בשאלה אם הדברים מהווים לשון הרע. בע"א 36/62 עוזרי נ' גלעד, פ"ד טז 1553, 1559 (1962) ובע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, פ"ד כ(2) 269, 274 (1966) נקבע כי אין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הבין הציבור את דברי הפרסום, אלא השופט לבדו ישקול בדבר ללא שמיעת עדויות, אלא אם כן מבקש הנתבע להוכיח שבנסיבות המקרה הייתה למילים שפורסמו משמעות מיוחדת שאינה גלויה על פניהן. הלכה זו נותרה על מכונה לאחר חקיקת חוק איסור לשון הרע. בעניין חברת החשמל נקבע כי אין להביא ראיות בקשר לשאלה מה המשמעות שאותה ייחס קורא רגיל לפרסום ואין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הובנו דברי הפרסום, אלא בית המשפט הוא שישקול את הדבר.

מטרד ליחיד - המסגרת הנורמטיבית

12. עוולת מטרד ליחיד נקבעה בסעיף 44 לפקודה:

"(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה

לאור שמש".

לעוולה זו שלושה מרכיבים: טיב התנהגותו או פעילותו של הנתבע, מהות האינטרס של התובעים (הנאה סבירה מהמקרקעין, תוך איזון אינטרסים בין הצדדים) ומהות הפגיעה באינטרס המוגן - הוכחת הפרעה של ממש. (ת"א (מחוזי ת"א) 2433-06 פורטוגה נ' חסאן, פסקה 6 (פורסם בנבו, 25.8.2011) (להלן: עניין פורטוגה)). מהי "הפרעה של ממש"? בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785 (1976) קבע השופט (כתוארו אז) שמגר כי קיומה, מידתה ועוצמתה של ההפרעה נבחנים תוך זיקה לאדם אחר, כך שהדגש הינו על תוצאות המעשה, ולא על טיבו. הוא אף קבע שני מאפיינים של מהות ההפרעה: ראשית, עליה להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. קיים יחס הפוך (של "מקבילית כוחות") בין עצמת ההפרעה לזמניותה: במידה ועוצמת ההפרעה גדלה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה. שנית, מידת ההפרעה נמדדת על-פי אמת מידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. הוא אף הדגיש כי מטרד ליחיד יכול שיווצר מבלי שהתהווה או הוכח נזק.

על-פי פסיקה נושנה, כאשר לנתבע אין היתר כדין, די לו לנפגע שיוכיח שפעולתו גרמה לו ל"אי-נוחות", על מנת שיהא זכאי לסעד, ובכלל זה לסעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מטרד. לעומת זאת, אם המבנה הוקם באופן חוקי, הנפגע יהא זכאי לסעד רק אם יראה שהפגיעה עולה כדי מטרד. אם הגיעו הדברים כדי מטרד, כי אז הוא זכאי לסעד בין אם הבנייה הייתה חוקית ובין אם לאו (ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לה(1) 281, 284-283 (1984); עניין פורטוגה).

בפסיקה נקבע כי גם גריעה מופרזת משלוות החיים במעון פרטי עשויה להוות מטרד ליחיד, אף אם לא הוכחה השמעת רעש שמידתו עולה על המידה המירבית המותרת על-פי התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן-1990. אף הפעלת מוסיקה רועשת לעתים קרובות, לרבות בשעות המנוחה, הוכרה כעוולה של מטרד ליחיד.

דרך הילוכנו

13. אבחן להלן כל אחד מהאירועים - שני האירועים שיוחסו לנתבע בתביעה הראשונה ועשרים ותשעה האירועים הנוספים שיוחסו לו בתביעה השנייה - ואכריע לגבי כל אחד מהם, האם הוא עולה כדי פרסום לשון הרע ומטרד ליחיד. ככל שאסיק כי מדובר בפרסום לשון הרע, אמשיך לבחון אותו על-פי השלבים שנקבעו בפסיקה.

(1) אירוע מיום 12.5.2014

14. בתביעה הראשונה נטען כי ביום 12.5.2014, בעת שהנתבע שוחח עם עורך-דין פיליפ פיינברג, הוא כינה את התובע "חולה נפש". לא מצאתי על כך עדויות בתצהירי התובע ועדיו, עורך-דין פיינברג לא זומן לעדות, ודי בכך כדי לקבוע שלא עלה בידי התובע להוכיח אירוע זה. עם זאת, יוער כי בסעיף 64 לתצהיר הנתבע הוא ציין כי בשיחה עם בא-כוח התובע "יכול להיות וכפי שציינתי בפני בא כוחו, כי הלקוח שלו אובססיבי כלפיי באופן חולני". אך אין בכך כדי להוכיח שנעשה שימוש במילים "חולה נפש".

(2) אירוע מיום 28.6.2014

15. בתביעה הראשונה נטען כי ביום 28.6.2014 בשעה 20:00 הנתבע כינה את התובע "נקבה", "קוקסינל", "פסיכופת" ו"חולה נפש" באוזני בנו של התובע. לא מצאתי עדויות על אירוע זה בתצהירי התובע ועדיו. אירוע זה אף לא מופיע בטבלה המרוכזת שצורפה כנספח 16 לתצהיר התובע. לא הוכח, איפוא, כי במועד האמור הושמעה אמירה זו באוזני אחד מבניו של התובע.

(3) אירוע מיום 7.12.2014

16. בתביעה השנייה נטען כי ביום 7.12.2014 בשעה 19:00 הנתבע חסם את החנייה וקילל את התובע מס' 1 ואת מריטה: "אתה לא גבר, קוקסינל, אנחנו יודעים מאיפה הבאת את אשתך". אף לאירוע זה לא מצאתי תימוכין בתצהירי התובע (לרבות בטבלה המרכזת) ואשתו מריטה.

(4) אירוע מיום 18.1.2015

17. בתביעה השנייה נטען כי ביום 18.1.2015 בשעה 12:20 הנתבע גידף את התובע ואת גיל: "אתה לא גבר יה קוקסינל" ועשה תנועות מגונות. התבטאות זו הוכחה באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע וסעיף 48 לתצהירו של גיל. יודגש כי התובע וגיל לא נחקרו על האמור בתצהיריהם בנוגע לאירוע זה. ככלל, למעט מקרה בודד, יש לציין כי כל עדי התובע לא נחקרו בחקירותיהם הנגדיות על אותם אירועים המועדים הספציפיים שפורטו בשלוש התביעות. אף עדי הנתבע לא נחקרו בנוגע לאותם אירועים ספציפיים, אם כי יש לציין כי הנתבע חיזק את גרסת התובע וגיל כאשר בחקירתו הנגדית אישר בעקיפין שכינה את התובע במילה "קוקסינל". בעמ' 30 לתמלול ישיבת ההוכחות השלישית, מיום 2.9.2021, נשאל הנתבע: "האם מעולם לא הפנית לתובע ביטויים כמו 'אורגיות', 'קוקסינל', 'סמי סמי בוא עכשיו, סמי בוא, בוא'?" וענה: "מעולם לא אמרתי אורגיה". אני קובע, איפוא, כי הוכח שהנתבע כינה את התובע במילה "קוקסינל" במטרה לפגוע בו.

ההתבטאות כלפי התובע, שהושמעה אף באוזני בנו גיל, מהווה "פרסום (כהגדרתו בסעיף 2(ב)(1) לחוק) ועל-פי הקשרה, שלווה בתנועות מגונות, מהווה "לשון הרע" (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק). השלבים השלישי והרביעי של ניתוח העוולה של פרסום לשון הרע - הגנות, חסינויות וסעד - יידונו להלן במרוכז לגבי כל האירועים.

(5) אירוע מיום 30.1.2015

18. בתביעה השנייה נטען כי ביום 30.1.2015 בשעה 18:50, בעת שמתן יצאה מבית התובע, החל הנתבע לעשות תנועות אוננות לעברה ולגעת באיבר מינו. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 35 לתצהירה של מתן, סעיף 45 לתצהירו של דן וסעיף 79 לתצהיר התובע. בעמ' 23 לתמלול ישיבת ההוכחות הראשונה מיום 14.12.2020 הרחיבה מתן בתיאור התנהגותו של התובע. לאור דברי מקסים בחקירתו הנגדית (עמ' 53 לתמלול ישיבה מיום 14.12.2020), שהשיב בחיוב לשאלה אם ראה במו עיניו מעשה אוננות של הנתבע, ולאור האמור בסעיף 45 לתצהירו של דן, שציין כי הוא יצא אחרי אשתו מתן כשהנתבע ביצע את המיוחס לו, אני קובע כי מדובר ב"פרסום" של "תנועה" שנועד להשפיל את מתן, והינו בגדר "לשון הרע".

(6) אירוע מיום 2.3.2015

19. בתביעה השנייה נטען כי ביום 2.3.2015 בשעה 14:43 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת כאשר התובע, מריטה ותמר שהו בבית של התובע. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 45 לתצהיר דן, סעיף 51 לתצהיר תמר וסעיף 55 לתצהיר מריטה. השמעת מוסיקה רועשת בשעת מנוחת צהריים הינה הפרעה מוחשית, אשר - במידה ויוכח כי חזרה על עצמה - יש לראות בה ביצוע של עוולת מטרד ליחיד. נראה להלן כי אכן הפרעה זו חזרה על עצמה.

(7) אירוע מיום 2.3.2015

20. בתביעה השנייה נטען כי ביום 2.3.2015 בשעה 16:26 כאשר התובע יצא מביתו הודיע לו הנתבע כי הוא השריף של השכונה אשר יקבע מי יחנה את רכבו והיכן יחנה, וצעק לעבר מריטה ותמר כי הוא עושה מסיבות מין ויש לו הרבה זונות. אירוע זה צוין בסעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 35 לתצהיר מתן, סעיף 48 לתצהיר גיל וסעיף 51 לתצהיר תמר. משלא נמצא לאירוע זה תימוכין בתצהירה של מריטה (אשר נטען כי נכחה בו) ומשלא הוסבר בסיכומים בכתב הם מדובר בפרסום לשון הרע, במטרד ליחיד או בעוולה אחרת, אני קובע שלא הוכח ביצוע עוולה כלשהי.

(8) אירוע מיום 4.3.2015

21. בתביעה השנייה נטען כי ביום 4.3.2015 בשעה 20:40 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת מרכבו כאשר מריטה, תמר ודן שהו בבית של התובע. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 45 לתצהיר דן, סעיף 35 לתצהיר מתן, סעיף 48 לתצהיר גיל, סעיף 51 לתצהיר תמר ובעקיפין אף בסעיף 26 לתצהיר הנתבע, בו נכתב: "ייתכן כי בשעה שרחצתי את רכבי השמעתי מוסיקה, אולם לא מדובר באופן חורג מן החוק". המסקנה הינה שהוכחה עוולה של מטרד ליחיד.

(9) אירוע מיום 5.3.2015

22. בתביעה השנייה נטען כי ביום 5.3.2015 בשעה 17:02, בנוכחות התובע, מריטה, תמר ומקסים עמד הנתבע בפתח ביתו, הכניס ידו למכנסיו וביצע מולם תנועות אוננות. אירוע זה צוין בסעיף 79 לתצהירו של התובע, אך לא מצאתי לו תימוכין בתצהיריהם של מריטה, תמר ומקסים, אשר נטען כי נכחו באירוע. בנסיבות אלה, אין מקום להסתמך על עדותו היחידה של התובע.

(10) אירוע מיום 8.3.2015

23. בתביעה השנייה נטען כי ביום 8.3.2015 בשעה 12:36 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת מרכבו כאשר מריטה, תמר, דן ויהונתן שהו בביתו של התובע. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 45 לתצהיר דן, סעיף 35 לתצהיר מתן, סעיף 48 לתצהיר גיל וסעיף 51 לתצהיר תמר. כאמור לעיל, הנתבע לא הכחיש השמעת מוסיקה מרכבו. לאור זאת, אני קובע כי הוכחה עוולה של מטרד ליחיד, בדרך של השמעת מוסיקה רועשת שגרמה לתובעים להפרעה של ממש.

(11) אירוע מיום 12.3.2015

24. בתביעה השנייה נטען כי ביום 12.3.2015 בשעה 14:33 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת מרכבו כאשר התובע מס' 1, מריטה, גיל, תמר, יהונתן ורותם שהו בביתו של התובע. אף אירוע זה הוכח באמצעות אותם סעיפים בתצהירים שפורטו לעיל בקשר לאירוע מיום 8.3.2015. אף במקרה זה הוכח ביצוע של עוולת מטרד ליחיד.

(12) אירוע מיום 13.3.2015

25. בתביעה השנייה נטען כי ביום 13.3.2015 בשעה 13:30 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת ונגע באיבר מינו בתנועות אוננות בהתרסה אל מול התובע ודן. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע וסעיף 45 לתצהיר דן. הוכחה עוולה של מטרד ליחיד. משלא הוסבר כלפי נעשה ה"פרסום" באמצעות "תנועה" – אינני מסיק כי בוצעה עוולה של פרסום לשון הרע.

(13) אירוע מיום 13.3.2015

26. בתביעה השנייה נטען כי ביום 13.3.2015 בשעה 14:55 השמיע הנתבע מרכבו מוסיקה רועשת בעת שהתובע, מריטה, דן ויהונתן שהו בבית. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 45 לתצהיר דן, סעיף 51 לתצהיר תמר וסעיף 48 לתצהיר גיל. מקרה זה מצטרף לשרשרת המקרים הקודמים של ביצוע עוולה של מטרד ליחיד, בגין רעש לא סביר בשעת מנוחת צהריים.

(14) אירוע מיום 15.3.2015

27. בתביעה השנייה נטען כי ביום 15.3.2015 בשעה 19:32 השמיע הנתבע מרכבו מוסיקה רועשת בעת שהתובע, מריטה, דן, מקסים ויהונתן שהו בבית. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 45 לתצהיר דן, סעיף 35 לתצהיר מתן, סעיף 48 לתצהיר גיל וסעיף 51 לתצהיר תמר, ומצטרף אף הוא למעשים המהווים מטרד ליחיד.

(15) אירוע מיום 2.4.2015

28. בתביעה השנייה נטען כי ביום 2.4.2015 בשעה 13:29 השמיע הנתבע מרכבו מוסיקה רועשת בעת שהתובע, מריטה, תמר, דן, מתן ורותם שהו בבית. אירוע זה הוכח באמצעות התצהירים שפורטו בנוגע לאירוע מיום 15.3.2015 ומהווה אף הוא מטרד ליחיד.

(16) אירוע מיום 9.4.2015

29. בתביעה השנייה נטען כי ביום 9.4.2015 בשעה 11:00 עמד הנתבע ליד בית השכנים, משפחת עקריש, ועשה לעברו של התובע תנועות מגונות וצעק "אורגיות, אורגיות". אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, ובעקיפין באמצעות סעיף 23 לתצהיר הנתבע, בו נכתב: "השיחה בעניין 'האורגיה' המוזכרת התנהלה ביני לבין שמעון בן דוד, לאחר שהוא הקניט אותי ואת משפחתי במסגרת מפגש ביני לבינו, אך לא פורסמה לרבים מלבד הוויכוחים" (אם כי בסעיף 98 לתצהיר חזר בו הנתבע מגרסתו וטען: "אני לא פרסמתי את העובדה שהכיר את אשתו ב'אורגיה'"). לאור זאת אני קובע כי הוכח, לשון הרע שפרסם הנתבע במועד האמור על אשתו של התובע.

(17) אירוע מיום 13.4.201

30. בתביעה השנייה נטען כי ביום 13.4.2015 בשעה 8:05 צעק הנתבע לעברם של התובע ומריטה, בעת שיצאו מביתם: "אורגיות", "אנחנו יודעים מאיפה הביאו את אשתך". אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע וסעיף 55 לתצהיר מריטה. אף במקרה זה, הוכח לשון הרע שפורסם על-ידי הנתבע אודות מריטה.

(18) אירוע מיום 14.4.2015

31. בתביעה השנייה נטען כי ביום 14.4.2015 בשעה 18:35 הנתבע אמר לדן שהוא יפרק אותו ואיים עליו עם שוקר, ועשה תנועות מגונות לעבר תמר. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 45 לתצהיר דן וסעיף 51 לתצהיר תמר. לאור נסיבות בהן בוצעו תנועות מגונות על-ידי הנתבע במקרים קודמים, אני קובע כי אף במקרה זה מדובר בפרסום לשון הרע שנועד להשפיל את תמר.

(19) אירוע מיום 23.4.2015

32. בתביעה השנייה נטען כי ביום 23.4.2015 בשעה 20:30 הנתבע החזיק את איבר מינו ועשה תנועות של משגל אל מול מתן. אירוע זה תואר בסעיפים 79 לתצהיר התובע ובסעיף 55 לתצהיר מריטה, אולם בסעיפים אלו לא ציינו התובע ומריטה האם הם עצמם היו נוכחים באירוע. האירוע תואר בסעיף 35 לתצהיר מתן, בו צוין כי הוגשה בגינו תלונה למשטרה. לאור העובדה שמדובר בעדות יחידה, ללא פירוט גורל התלונה במשטרה, לא מצאתי לנכון לקבוע כי בוצעו פרסום לשון הרע ועוולת מטרד ליחיד.

(20) אירוע מיום 28.4.2015

33. בתביעה השנייה נטען כי ביום 28.4.2015 בשעה 13:08 הנתבע הגיש תלונת שווא נגד התובע, אשר נלקח למשטרה, עוכב לחקירה ונחקר באזהרה. אירוע זה לא נזכר כלל בתצהיר התובע.

(21) אירוע מיום 1.5.2015

34. בתביעה השנייה נטען כי ביום 1.5.2015 בשעה 8:18, בעת שהתובע ומריטה יצאו מביתם לכיוון רכבם, צעק לעברם הנתבע: "אורגיות", "אנחנו יודעים מאיפה הביאו את אשתך" ו"קוקסינל". אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 45 לתצהיר דן וסעיף 55 לתצהיר מריטה, ויש לראותו כביצוע עוולה של פרסום לשון הרע על-ידי הנתבע הן כלפי התובע והן כלפי מריטה.

(22) אירוע מיום 5.5.2015

35. בתביעה השנייה נטען כי ביום 5.5.2015 בשעה 12:55 אמר הנתבע בנוכחות הנתבע, מריטה, גיל ותמר: "אתם לא גברים, יא קוקסינלים, יודעים מאיפה הבאת את אשתך אורגיות אורגיות". אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 55 לתצהיר מריטה, סעיף 51 לתצהיר תמר וסעיף 48 לתצהיר גיל. אף מקרה זה מהווה פרסום לשון הרע נגד מריטה.

(23) אירוע מיום 6.5.2015

36. בתביעה השנייה נטען ביום 6.5.2015 הוזמן התובע לתחנת משטרה בעקבות תלונה שהגיש נגדו הנתבע בגין איומים, ואשר נגנזה בהיעדר אשמה. אירוע זה לא נזכר באף אחד מתצהירי התובעים.

(24) אירוע מיום 6.5.2015

37. בתביעה השנייה נטען כי ביום 6.5.2015 בשעה 12:30 ביצע הנתבע תנועות משגל אל מול מריטה וגיל, וצעק על התובע "מי עושה לך חשבון, יא קוקסינל". אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 55 לתצהיר מריטה, סעיף 48 לתצהיר גיל ודברי גיל בחקירה הנגדית (עמ' 40-39 לתמלול ישיבת הוכחות מיום 14.12.2020), בהם תיאר את תנועות המשגל שביצע הנתבע. מדובר בפרסום לשון הרע נגד מריטה ונגד התובע.

(25) אירוע מיום 4.6.2015

38. בתביעה השנייה נטען כי ביום 4.6.2015 בשעה 11:00 הגיח הנתבע עם רכבו ונעצר בצורה פראית ליד מריטה ותמר, שהגיעו לחנייה, נגע באיבר מינו וחייך כלפיהן. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 51 לתצהיר תמר וסעיף 55 לתצהיר מריטה. התנועה, שנעשתה בפרהסיה ונועדה לרמז על אורגיה, מהווה פרסום של לשון הרע על מריטה.

(26) אירוע מיום 8.6.2015

39. בתביעה השנייה נטען כי ביום 8.6.2015 בשעה 21:25 צעק הנתבע לעבר התובע ומריטה "אורגיות", "קוקסינל" ועשה לעברם תנועות מגונות. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע וסעיף 55 לתצהיר מריטה, ומהווה אף הוא פרסום לשון הרע נגד התובע ומריטה.

(27) אירוע מיום 9.6.2015

40. בתביעה השנייה נטען כי ביום 9.6.2015 בשעה 20:08 צעק הנתבע לעבר התובע, מריטה ותמר שיצאו מביתם: "אורגיות", "אנחנו יודעים מאיפה הביאו את אשתך", נגע באיבר מינו ועשה תנועות מגונות. אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע, סעיף 51 לתצהיר תמר וסעיף 55 לתצהיר מריטה. אף הוא מהווה פרסום לשון הרע כלפי מריטה.

(28) אירוע מיום 10.6.2015

41. בתביעה השנייה נטען כי ביום 10.6.2015 בשעה 9:39 צעק הנתבע לעבר התובע ומריטה "אורגיות" ו"קוקסינל" ועשה לעברם תנועות מגונות. בסעיף 79 לתצהיר התובע נטען להתרחשות אירוע זה, אולם בתצהירה של מריטה הוא לא נזכר כלל. בהיותו עדות יחידה, ללא אזכור בתצהירה של מריטה, החלטתי כי אין מקום לקבוע שהאירוע אכן התרחש.

(29) אירוע מיום 25.6.2015

42. בתביעה השנייה נטען ביום 25.6.2015 בשעה 15:05 צעק הנתבע לעבר התובע ותמר: "אורגיות", "קוקסינלים", "לא גבר", "יש לנו זונות ומסיבות מין" ו"יש לנו סמים". אירוע זה הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע וסעיף 51 לתצהיר תמר. אירוע זה מהווה פרסום לשון הרע כלפי התובע ומריטה.

(30) אירוע מיום 15.7.2015

43. בתביעה השנייה נטען כי ביום 15.7.2015 בשעה 8:24 צעק הנתבע לעבר התובע ומריטה: "אורגיות" ו"קוקסינל" ועשה תנועות מגונות לעברם. אירוע זה, שאף לגביו לא נחקרו המצהירים, הוכח באמצעות סעיף 79 לתצהיר התובע וסעיף 55 לתצהיר מריטה. הוא מהווה פרסום לשון הרע כלפי שניהם.

(31) אירוע מיום 31.8.2015

44. בתביעה השנייה נטען כי ביום 31.8.2015 בשעה 12:00 בעקבות תקיפה מבוימת על-ידי הנתבע (שטען כי התובע הוא שתקף אותו), עוכב התובע לחקירה במשטרה ונחקר באזהרה. לאירוע זה לא נמצאו תימוכין בתצהירי התובעים.

45. אשר לסרטונים - סרטונים רבים שהוצגו כראיות מטעם התובעים לא הוכיחו באופן ישיר את המעשים שיוחסו לנתבע, אולם אין בכך כדי להפחית מאמינותם של המצהירים ומהמשקל המצטבר של האמור בכלל התצהירים. כך אף בסרטון שהוצג על-ידי הנתבע אין כדי להוכיח את תקיפתו על-ידי התובע, כפי שחזר וטען.

46. אשר לחוקר ישי נחמני, שתצהירו ודו"ח חקירתו צורפו כנספח 21 לתצהיר התובע - לא מצאתי לייחס לו משקל כלשהו מאחר והוא לא זומן לעדותו, ותצהירו לא עבר את כור ההיתוך של החקירה הנגדית.

47. אשר לעדים החיצוניים (האובייקטיביים) מטעם הנתבע, מאיר וסמיון - מאחר והם לא התגוררו במשך כל התקופה הרלבנטית בביתו של הנתבע, אין בעדויותיהם כדי להפריך את גרסאות עדי התובע בנוגע למעשים שיוחסו לנתבע. באף אחד מתצהיריהם, כמו גם בתצהירי שאר עדי הנתבע, לא מצאתי התייחסות לאירועים במועדים הספציפיים שפורטו לעיל.

סיכום ביניים

48. הוכחו שמונה מקרים של ביצוע עוולת מטרד ליחיד על-ידי הנתבע נגד התובע ונגד מריטה (אירועים 6, 8, 10, 11, 12, 13, 14, 15).

הוכחו ששה פרסומים בהם הוציא הנתבע לשון הרע על התובע (מקרים 4, 20, 24, 26, 29, 30).

הוכחו תשעה פרסומים שבהם הוציא הנתבע לשון הרע על מריטה (מקרים 16, 17, 21, 22, 24, 25, 27, 29, 30).

הוכח פרסום אחד בו הוציא הנתבע לשון הרע על גיל (מקרה 4).

הוכח פרסום אחד בו הוציא הנתבע לשון הרע על מתן (מקרה 5).

הוכח פרסום אחד בו הוציא הנתבע לשון הרע על תמר (מקרה 18).

הגנות לפי חוק איסור לשון הרע

49. כאמור לעיל, בשלב השלישי יש לקבוע אם חלות ההגנות והחסינויות שבחוק איסור לשון הרע. בכתב ההגנה שהוגש בתביעה הראשונה נטען כי עומדות לנתבע כל ההגנות המנויות בחוק, לרבות הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק וכן ההקלות מכוח סעיף 19 לו. בכתב ההגנה שהוגש בתביעה השנייה נטען כי התובע הוא שנהג להקניט את הנתבע בכינויים כדוגמת "שרת מטומטם", ובכתב ההגנה השלישי לא הועלו טענות בדבר הגנות על-פי חוק איסור לשון הרע. בסיכומיו בכתב טען בא-כוח הנתבע כי "יתכן ... כי הנתבע בלהט הוויכוחים הקניט בחזרה", וזנח את שאר הטענות בנוגע להגנות אשר צוינו (בכלליות וללא פירוט) בכתבי ההגנה.

50. מתצהירי הנתבע והעדים מטעמו עולה טענת ההדדיות. בסעיף 6 לתצהירו כתב הנתבע: "ייתכן ואני הקנטתי אותם בחזרה", ובסעיף 66: "התובע הוא זה אשר מקניט, מחרחר ריב, משפיל ופוגע נוהג באלימות מילולית ופיזית נגדי ומתנהג בבריונות משפטית". שלומי, בנו של הנתבע, אמר בחקירתו הנגדית: "היה שם שיח הדדי של משני הצדדים הגיעו מלים כאלה ואחרות" (עמ' 47 לתמלול ישיבה מיום 2.9.2021). הבן אסף העיד: "הוא (התובע - א"ג) מקלל, מקלל, מקלל, מקלל, אנחנו עונים, הוא מוציא מצלמה, מקלל, מקלל, מקלל, מקלל, אנחנו עונים" (עמ' 7, שם). העד מאיר אבוטבול אמר בחקירתו הנגדית: "היה גידופים אחד לשני ... שמעון בן דוד לא פעם גם במסווה מאחורי החלון היה צועק כל מיני מילים בגינו של שמעון אמיתי" (עמ' 36 לתמלול ישיבה מיום 23.6.2021).

51. טענת ההדדיות רלבנטית רק לגבי פרסומים של לשון הרע אודות התובע, ואינה יכולה להוות הגנה בעניין הפרסומים שהוכחו אודות מריטה, גיל, מתן ותמר. טענת ההדדיות משתבצת בהגנה שבסעיף 15(10) לחוק, שעניינה פרסום בתום לב כאשר "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".

בע"א 809/89 משעור נגד חביבי, פ"ד מז(1) 1 (1989) נקבע לעניין סעיף 15(10) כי "תרופתו של הנפגע מלשון הרע איננה על דרך פירסום נגדי, מצדו, של לשון הרע על המפרסם". בע"פ 8735/96 ביטון נ' קופ, פ"ד נב(1) 19 (1998) נקבע כי מן הראוי שתגובה ללשון הרע תהא בעלת תוכן ענייני ורלוונטי להכחשה לגינוי ולא תהווה היא עצמה לשון הרע, אולם "אין לשלול את ההגנה רק בשל כך שבתוכן הדברים יש משום לשון הרע", ויש לבחון אף את דרישת תום הלב, על-פי שאלת הסבירות והמידתיות. (וראו גם: רע"א 8279/13 שפטל נ' הולצמן, פסקה 7 (פורסם בנבו, 20.3.2014)). במקרה הנוכחי, כשם שנמנע הנתבע מהבאת ראיות הנוגעות למועדים הספציפיים שהתובעים טענו להתרחשותם, כך הוא אף נמנע מלפרט את המועדים הספציפיים בהם בוצעו, לטענתו, פרסומים של לשון הרע על-ידי התובע. עקב הימנעות זו, לא ניתן לבחון לגופה את ההגנה על-פי סעיף 15(10) לחוק. לא הובאו ראיות לתוכן לשון הרע שנטען כי פורסמה על-ידי התובע, לא צוין באילו מועדים ולא ניתן להשוות את הפרסומים על מנת לבחון את סוגיית תום הלב, הסבירות והמידתיות. לפיכך, טענת ההגנה שהועלתה באופן כללי אינה מסייעת לנתבע. מעבר לדרוש יוער כי הטענה בדבר סכסוך לגבי חניות רכב אינה יכולה להוות הגנה למפרסם לשון הרע.

הסעד בגין פרסומי לשון הרע

52. בשלב הרביעי יש להידרש לסעד המתאים המגיע לתובעים השונים. המסלול הסטטוטורי של הפיצוי קבוע בסעיף 7א(ב) לחוק. בסעיף 7א(ג) לחוק נקבע כי כאשר נעשה פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע בשמו הטוב של אדם, ניתן לפסוק לנפגע פיצוי, אף ללא הוכחת נזק, עד כפל הסכום הקבוע בסעיף 7א(ב). בפסיקה נקבע שהערכת הנזק הבלתי ממוני מבוססת על אמות מידה כלליות ועל נסיבותיו של כל מקרה. נפסק כי יש להתחשב בחומרת הפגיעה ומידת ההשפלה שסבל הניזוק, היקף התפוצה של הפרסום, טיב הפרסום ואמינותו, זהות הפוגע, התנהגות הפוגע והתנהגות הניזוק ומעמדו בקהילה קודם לפרסום.

53. לאור העקרונות שנקבעו בפסיקה, ולאור האמור בפסקה 48 לעיל, אני פוסק פיצויים בגין פרסום לשון הרע כדלקמן:

- לתובע - 24,000 ₪;

- למריטה - 36,000 ₪;

- לגיל - 4,000 ₪;

- למתן - 4,000 ₪;

- לתמר - 4,000 ₪.

פיצוי בגין מטרד ליחיד

54. כאמור בפסקה 48 לעיל, עלה בידי התובעים להוכיח שהנתבע ביצע שמונה מקרים של עוולת מטרד ליחיד נגד התובע ונגד מריטה. בנסיבות שהוכחו, מדובר במסכת אחת ארוכה ומתמשכת של הפרעה מכוונת, שנעשתה בזדון. בשל כך זכאים התובע ומריטה (כל אחד בנפרד) לפיצוי בסך 10,000 ₪.

התוצאה

55. לאור האמור בפסקאות 54-63 לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם את הסכומים הבאים:

לתובע מס' 1

(1) 34,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה השנייה, 15.3.2016, ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) מחצית של כל אגרות התביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 15.3.2016 ועד לתשלום המלא בפועל;

(3) שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ובנוסף -

לתובעת מס' 2

(1) 46,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה השנייה, 15.3.2016, ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) שכר טרחת עורך-דין בסך 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ובנוסף -

לתובע מס' 3

(1) 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה השנייה, 15.3.2016, ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) שכר טרחת עורך-דין בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ובנוסף -

לתובעת מס' 5

(1) 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה השנייה, 15.3.2016, ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) שכר טרחת עורך-דין בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ובנוסף -

לתובעת מס' 7

(1) 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה השנייה, 15.3.2016, ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) שכר טרחת עורך-דין בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

52. תביעות התובעים מס' 4 ו-6 נדחות.

53. התביעה לסעד של צו מניעה נדחית, משהוברר כי כיום שוב אין הנתבע מתגורר מול ביתם של התובעים.

54. המזכירות תשלח פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את שלושת התיקים.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.