1. ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מירי ברטהולץ, מיום 12.4.2016, בתיק הוצל"פ מספר 10-04471-11-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בהחלטתה, הכריזה על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים בכפוף לתשלום עירבון חד פעמי בסך 2,500 ₪, וניתן נגדה צו תשלומים בתיק האיחוד בסך של 500 ₪.

המבקשת עותרת בבקשתה לביטול התניית ההכרזה בתשלום החד פעמי, ולהפחתת גובה צו התשלומים.

טענות המבקשת וההחלטה נשוא הערעור

2. בתאריך 12.4.2016 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת על בסיס בקשותיה של המבקשת בלבד וללא קבלת עמדת המשיב (הוא הזוכה):

"לאחר ששקלתי את הנתונים הרלבנטיים, תוך שלקחתי בחשבון את כלל החובות, את החובה למצות כושר השתכרות ולהקטין הוצאות ואת זכות הזוכה לתשלום, תוך שמירה על זכויות החייב, אני מורה כדלקמן:

"1. ישולם תשלום חד פעמי בסך של 2500 ₪. תשלום זה משקף איזון בין זכויות החייב לבין זכויות הזוכה בהתחשב בפריסת החוב. התשלום מהווה תנאי לכניסת החלטה זו לתוקפה וישולם עד סוף חודש זה.

3. ניתן בזה צו תשלומים בסך של 500 ₪ לחודש. התשלום הראשון יבצוע עד לכל 25 לחודש. התשלום הראשון יבוצע עד ליום 25.5.2016.

4. בכפוף לביצוע התשלום הראשון כאמור לעיל אני מורה על פתיחת תיק איחוד לחייב/ת. התיק ייפתח וינוהל בלשכה בה מתנהלים מרבית תיקי ההוצאה לפועל של החייב/ת".

3. לטענת המבקשת, ההחלטה של כב' הרשמת אינה מנומקת דיה ואינה מתיישבת עם מצבה הכלכלי ונסיבותיה. החלטת כב' הרשמת לא התייחסה כראוי לעובדה כי המבקשת ובנותיה מטופלות ע"י לשכת הרווחה ולא התייחסה ו/או התעלמה מהמסמכים שהונחו בפניה.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובבקשה על צרופותיה, ומכח סמכותי לפי תקנה 119(ז) לתקנות ההוצל"פ אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד חדיד, פ"ד נז (4)). כפועל יוצא, לרשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת שלא להכריז על חייב כמוגבל באמצעים (רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (פורסם ביום 27.9.06)).

כידוע, המדיניות המשפטית הנהוגה מנחה אותנו, כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו (בר"ע (מחוזי ת"א) 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09(עליון) ציון קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח' (3.12.09)).

5. למבקשת חוב בסדר גודל של כ- 46,000 ₪, וספק רב אם יהא בצו התשלומים בסכום המוצע ע"י המבקשת (100 ₪ לחודש), ובכל סכום אחר הנמוך מזה שהושת עליה, כדי לכסות את מלוא החוב ביעילות ובזריזות, לקיים את תכלית החוק ולעמוד בתקופה הנקובה בסעיף 69ג לחוק ההוצל"פ.

לרשם ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים אם לאו, זאת גם כאשר נוכח הרשם כי לא יעלה בידי החייב לפרוע את חובותיו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז, 1967 (ראו: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי, פסקה ה(5) (27.9.2006), רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' סויסה-לביא (1.11.2006)).

6. כך גם באשר לסכום העירבון החד פעמי בסך 2,500 ₪; הסכום הנ"ל משקף איזון ראוי בין זכויות המבקשת כחייבת, לרבות זכותה לקיום מינימאלי על פי נתוניה ויכולותיה, לבין זכות הקניין של נושיה להיפרע ממנה.

אינני תמים דעים עם טענות המבקשת לפיהם כב' הרשמת לא נימקה החלטתה ולא התייחסה לכל המסמכים שהונחו על שולחנה, אדרבא, החלטת כב' הרשמת מנומקת וניתנה לאחר שקילת כל השיקולים הרלבנטיים הנשענים על האסמכתאות שהוגשו ע"י המבקשת. בכגון דא, כב' הרשמת נימקה החלטה, בלשון זו: "הוצאות החייב המוצהרות נמוכות מהכנסותיה. יש הו"ק חודשית לחסכון 300 ₪. המשכורת לא מופקדת לחשבון. מאישור העו"ס עולה כי ילדי החייבת הבגירים המתגוררים איתה אינם עובדים והיא מפרנסת את כולם".

משמע, דיווח המבקשת באשר להכנסותיה והוצאותיה לקוי וחסר, בייחוד לאור העובדה שלא צורפו אסמכתאות התומכות באי יכולתם של המבקשת וילדיה הבגירים לעבוד ולהשתכר. מה גם, כפי שצויין בהחלטת כב' הרשמת, המבקשת וילדיה הבגירים אינם מנצלים את פוטנציאל ההשתכרות שלהם.

7. סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, הנני דוחה את הבקשה.

בהתחשב בכך שהמשיב לא הגיש תשובה לבקשת רשות הערעור, ולא הגיש טיעונים מטעמו, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתן היום, י"ח אב תשע"ו, 22 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.