ניתנה ביום 31 יולי 2016

החלטה

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו על ידי בית הדין האזורי ( סע"ש 60895-10-13). הראשונה, מיום 29.6.16 שבה נקבע כי יתקיים דיון בתיק ביום 11.9.16 (להלן - ההחלטה הראשונה); השניה, מיום 6.7.16 שבה צוין, בין היתר, כי "אין ביה"ד מחוייב ליתן פס"ד כל אימת שנתבע לא מתייצב או לא מתגונן והוא רשאי לדרוש ראיות להוכחת התביעה" (להלן - ההחלטה השנייה).

ההליכים בבית הדין האזורי – סיבוב ראשון

1. ביום 29.10.13 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה (להלן – העמותה) בגין זכויות המגיעות לה בעד תקופת עבודתה במשיבה וסיומה (שכר עבודה; דמי הודעה מוקדמת; חופשה; הבראה; הפרשות לפנסיה; פיצויי פיטורים; פיצוי בגין הפרת חוזה). סכום התביעה הוא 111,329 ₪.

יצויין כי התביעה הוגשה במקור גם נגד מנהלת העמותה – גב' אביבה חימוביץ-ויינשל (להלן – המנהלת), אך התביעה נגדה נמחקה בקדם המשפט.

1. ביום 26.1.14 הוגש כתב הגנה. בפתח כתב ההגנה צויין כי עוד טרם הגשת התביעה הוצע למבקשת לבקש את פירוק העמותה מאחר וזו אינה יכולה לפרוע את חובותיה. בכתב ההגנה הוכחשו מרבית טענות המבקשת.
2. ביום 26.5.16 התקיים דיון קדם משפט אליו התייצבו המבקשת ובא כוחה וכן ב"כ העמותה והמנהלת. במהלך הדיון ציינה ב"כ העמותה כי העמותה אינה פעילה. בסיום הדיון ניתן צו לגילוי מסמכים, נקבעו מועדים להגשת תצהירים וכן נקבע מועד להוכחות.
3. תצהירי גילוי מסמכים הוגשו. ביום 29.10.14 הגישה המבקשת תצהירי עדות ראשית מטעמה. בקשת העמותה להארכת מועד להגשת התצהירים מטעמה, התקבלה.
4. בטרם שהוגשו תצהיריה ביקשה ב"כ העמותה לשחררה מייצוג מאחר שהעמותה אינה פעילה ואין לה קשר עמה. ביום 5.1.15 ניתנה החלטה בבקשה האמורה ונקבע כי "על ב"כ הנתבעת לעשות כל שביכולת לאיתור הנתבעת ומסירת הודעה על הבקשה הנוכחית, והעתק ההחלטה הנוכחית. אם לא תימסר הודעה מצד הנתבעת עד 31.1.15, עו"ד דויטש תשוחרר מייצוג, ואולם לא לפני מסירת כתובת הנתבעת לכתבי בי-דין ואישור כי הנתבעת קיבלה את מועד הדיון הקרוב בעניינה. הכל עד 10.2.15"
5. ביום 13.1.15 הודיעה ב"כ העמותה כי מסרה לעמותה הודעה לפיה היא נדרשת להתייצב לדיון הוכחות. בית הדין הורה לשלוח הודעה זו "לצדדים".
6. ביום 3.2.15 הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין בהעדר תצהיר עדות ראשית מטעם העמותה. בית הדין האזורי דחה את הבקשה וקבע כי היות והעמותה אינה מיוצגת כעת היא אינה מחויבת להגיש תצהירים וכי "מכל מקום, ילובן בישיבה הקרובה עת יתברר מצבה המשפטי של הנתבעת".
7. ביום 26.2.15 התקיים דיון שנועד לפי ההחלטה בקדם המשפט לישיבת הוכחות. לדיון התייצבו המבקשת ובא כוחה בלבד. המבקשת ביקשה כי ינתן פסק דין בתובענה. בסוף הדיון נתן בית הדין את פסק הדין הבא:

" 'לעניין ה"נזק לא ממוני', לא הוגשו די פרטים המצדיקים פסק דין במעמד צד אחד. גם לא הונחה דעתי שאכן מלוא השכר הנתבע בסע' 12 לכתב התביעה לא שולם כטענת התובעת.

כמו כן, כמדומני, ישנה הפרזה קלה בשיעורי הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובעת על פי הטענה, או לפחות המצב אינו ברור דיו, על מנת ליתן פסק דין בהעדר התייצבות במלוא הסכום הנתבע.

סוף דבר:

אני מחליט שהנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 40,000 ₪ בקשר לתביעתה הנוכחית לרבות פיצויי פיטורים, וכן סכום נוסף של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ, הוצאות שכ"ט עו"ד."

הערעור על פסק הדין הראשון

1. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין (ע"ע 5590-03-15). ביום 19.5.15 התקיים דיון מוקדם בפני רשם בית דין זה, השופט כאמל אבו קאעוד, אשר גם אליו לא התייצבה העמותה. בסיום הדיון ניתנה החלטה הבאה:

"1. נוכח העובדה כי המשיבה לא התייצבה לדיון על אף שהוזמנה כדין, אין מנוס אלא מלהעביר את התיק לדיון בפני מותב. עם זאת ובטרם יעשה כך, מוצע בזאת כי המערערת תפנה לבית הדין קמא בבקשה לביטול או תיקון פסק הדין.

2. בשים לב כי פסק הדין של בית הדין קמא ניתן על יסוד כתב התביעה ובמעמד צד אחד ולאחר שהוגשו ראיות התביעה ואף תצהיר עדות ראשית מטעם המערערת, מוצע כי בית הדין קמא ישקול את בקשת המערערת בחיוב ובמידת הצורך לדרוש הוכחת הרכיבים שנתבעו ואשר פורטו לעיל מפי בא כח המערערת, או לחילופין לאפשר דיון לגופו של עניין במעמד צד אחד כל עוד המשיבה תיבחר שלא להתייצב להליכים.

3. ככל שבקשתה של המערערת תידחה, תודיע לבית הדין והתיק יועבר לדיון בפני מותב."

1. לאור האמור, ביום 8.6.15 פנתה המבקשת לבית הדין האזורי ב"בקשה לתיקון פסה"ד על יסוד כתב התביעה ותצהיר התובעת שלא נסתר ולאחר שתינתן לתובעת הזדמנות לסכם את פרשתה בעל פה או בכתב ו/או לחילופין בקשה לביטול פסה"ד ולמתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבעת על יסוד כתב התביעה ותצהיר התובעת". ביום 9.6.15 ניתנה על ידי בית הדין האזורי ההחלטה הבאה:

"לא הובאה לפני החלטת ביה"ד הארצי ולכן לא אוכל לפעול לפיה. לעניין הבקשה ל'תיקון' פסה"ד, נדמה לי שאין לי סמכות לכך, אלא לערכאת הערעור בלבד, שכן נדרש תיקון מהותי ולא 'פליטת קולמוס'. אם מבקשים ביטול פסה"ד כולו והזדמנות להגשת ראיות להוכחת התביעה, יש לומר זאת במפורש (ולא להבליע זאת בכל מיני בקשות אחרות) ואז ביה"ד ישקול ביטול פסה"ד ומתן הזדמנות לתובע להוכיח תביעתו. ואז יקבע מועד לדיון במעמד הצדדים."

1. בהמשך ביקש ב"כ המבקשת מבית הדין האזורי ליתן החלטה בבקשה מיום 8.6.15. ביום 3.8.15 נתן בית הדין האזורי את ההחלטה הבאה:

"בשים לב להחלטת ביה"ד הארצי, התובע יהיה רשאי להוכיח תביעתו בראיות שיוגשו ויבדקו בישיבת הוכחות שתקבע ליום 9.12.15 שעה11.00 . על ב"כ התובע לוודא כי הנתבעת תוזמן כדין לישיבה הקרובה, שבה גם היא תוכל להביא ראיותיה מנגד, וכי העתק ההחלטה הנוכחית יומצא גם לה. כמו כן על ב"כ התובע לבדוק את המצב המשפטי של העמותה, אם אינה בהליכים שכלל אינם מאפשרים המשך הדיון כנגדה ולהצהיר בהתאם לפחות 30 יום קודם לדיון שנקבע."

1. בעקבות ההתפתחויות בבית הדין האזורי נמחק ערעור המבקשת בבית הדין הארצי.

ההליכים בבית הדין האזורי – סיבוב שני

1. בהמשך להחלטת בית הדין האזורי מיום 3.8.15 הודיעה המבקשת לבית הדין האזורי ביום 8.9.15, בין היתר, כי לאחר פנייה לרשם העמותות הובהר לב"כ המבקשת כי "הנתבעת נמצאת בסטטוס "רשומה" והנתבעת לא נמצאת בהליכי פירוק". עוד נמסר בהודעה האמורה כי שליח מטעם המבקשת מסר במסירה אישית במען העמותה את החלטת בית הדין מיום 3.8.15 וצורף מכתב מאת ב"כ המבקשת (בו נמסר מועד הדיון הקבוע).
2. בהחלטה מיום 9.9.15 קבע בית הדין האזורי כי העניינים שהועלו בהודעת המבקשת ייבדקו בדיון שנקבע. ביום 2.12.15 ניתנה החלטה לפיה "חקירה נגדית של כל עד לא תעלה על 20 דק'".
3. ביום 9.12.15 התקיים הדיון שנקבע בהחלטה מיום 3.8.15. גם לדיון זה לא התייצבה העמותה. ב"כ המבקשת חזר על הבקשה ליתן למבקשת פסק דין בהעדר התייצבות, תוך שציין כי חלק מרכיבי התביעה לא הוכחשו בכתב ההגנה.

מפרוטוקול הדיון לא עולה כי המבקשת התבקשה להעיד טרם הגשת הסיכומים. בסיום הדיון הורה בית הדין האזורי לצדדים להגיש סיכומים, וקבע כי לאחר מכן יוכרע ההליך.

1. ביום 17.1.16 הגישה המבקשת את סיכומיה. ביום 9.3.16 קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "לא הוגשו סיכומי נתבעת. לא יוגשו עד ליום 5.4.16, ינתן פסק דין בהעדרם..." (הדגשה הוספה – א.א.).

ההליכים בבית הדין האזורי – סיבוב שלישי?

1. ביום 29.6.16 הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין. בו ביום ניתנה ההחלטה הראשונה ובא נקבע כאמור כי התיק יקבע לדיון ליום 11.9.16 ואז יוחלט בבקשת המבקשת.
2. ביום 5.7.16 הגישה המבקשת "בקשה לעיון מחדש בהחלטת מיום 29.6.16 ובכלל זה לביטול הדיון החדש שנקבע כנראה בשגגה ליום 11.9.16". בבקשה נטען כי ההחלטה מהווה ערעור למעשה על החלטת בית הדין מיום 9.12.15 בה נקבע כי התיק עובר לשלב הסיכומים וכן על החלטת בית הדין מיום 9.3.16 בה נקבע כי אם סיכומי העמותה לא יוגשו עד ליום 5.4.16 יינתן פסק הדין בהעדרם. עוד נטען כי העמותה זומנה כדין לכל דיון שהתקיים בתיק זה ואי התייצבותה היה מבחירה. המבקשת הדגישה כי במעמד דיון ההוכחות ביום 9.12.15 בדק בית הדין האזורי את עצם הזימון ותקינותו ובעצמו קבע את התיק לסיכומים. כן הדגישה המבקשת כי התביעה הוגשה עוד ביום 29.10.13, וטענה כי אין כל מקום לקיום דיון נוסף לאחר שהתקיימו שני דיוני הוכחות ולאחר הגשת סיכומים מטעמה.
3. ביום 6.7.16 ניתנה ההחלטה השנייה שבה הורה בית הדין האזורי לעמותה להגיב לבקשת המבקשת מיום 5.7.16 וכן קבע כי " אין ביה"ד מחוייב ליתן פס"ד כל אימת שנתבע לא מתייצב או לא מתגונן והוא רשאי לדרוש ראיות להוכחת התביעה".

בקשת רשות הערעור וההבהרות בעקבותיה

1. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטות המפורטות לעיל. בבקשה עותרת המבקשת להורות לבית הדין ליתן את פסק דינו על יסוד האמור בכתב התביעה, תצהיר עדות המבקשת ובסיכומי המבקשת בלבד. נטען, בין היתר, כי החלטות בית הדין מיום 29.6.16 ומיום 6.7.16 מהוות למעשה ערעור על ההחלטה הקודמת של בית הדין האזורי מיום 9.12.15 בה נקבע כי התיק עובר לשלב הסיכומים ובו אף נקבעו מועדים להגשת סיכומים וכי החלטות אלו אף מהוות ערעור על ההחלטה מיום 9.3.16 בה נקבע כי אם לא יוגשו סיכומי המשיבה עד ליום 5.4.16 יינתן פסק דין בהעדרם; אין מקום לקיום דיון נוסף בתיק וזאת משהתקיימו שני דיוני הוכחות ומשהמבקשת כבר הגישה סיכומיה בתיק; ההליך נפתח ביום 29.10.13 הסחבת בה נוהגת העמותה נועדה לשם הערמת קשים על המבקשת לממש את זכויותיה ומצביע על זלזול מכוון; התביעה עוסקת בזכויות ממשפט המגן שהמבקשת לא קיבלה וההתנהלות בתיק זה מקפחת את זכויותיה; ההתנהלות בתיק זה יוצרת מצב בו "המעוול נהנה מפרי עוולתו".
2. ביום 13.7.16 הצעתי למבקשת "לפנות לבית הדין האזורי בבקשה להבהיר את מטרת הדיון שנקבע ליום 11.9.16- האם מדובר בדיון הוכחות, השלמת סיכומים או אחר. לאחר קבלת ההבהרה תודיע המבקשת האם היא עומדת על בקשת רשות הערעור ואז תנתן החלטה על יסוד החומר וההבהרה כאמור."
3. ביום 17.7.16 הוגשה לבית הדין האזורי בקשה למתן הבהרה באשר למטרת הדיון שנקבע.
4. ביום 17.7.16 קבע בית הדין האזורי כדלקמן:

"ב"כ התובע אינו מסתפק בפסה"ד מיום 26.2.15 שניתן בהיעדר הנתבעת, אלא מבקש פס"ד על מלוא תביעת התובעת , תוך ביטול פסה"ד של 26.2.15. לפי פסיקת ביה"ד הארצי (בר"ע 44599-06-14 טופורוב נ. קאדט, סע' 17 מפי כב' השופט איטח) , ביה"ד רשאי לבקש מהתובע הוכחת תביעתו, טרם שיענה למתן פס"ד בהיעדר הגנה. במקרה דנן, קיימת הגנה, ומדובר באי התייצבות בלבד (וגם לגביה היו אלו שהם ספקות בנוגע למסירה כדין), כך שההלכה בדבר הפעלת שיקול דעת בבקשת ראיות לתביעה, מקבלת משנה תוקף. בדיון הקרוב תתבקש אפוא התובעת להציג ראיותיה, על מנת שביה"ד יבחן אם יש מקום ליתן פס"ד ע"פ תביעתה.

להודיע לב"כ התובעת, וגם לנתבעת, שעליה להתייצב לדיון הקרוב של 11.9.16. ב"כ התובע יבצע מסירה אישית לנתבעת, של ההזמנה לדין (ליום 11.9.16 שעה 9.00) והעתק ההחלטה הנוכחית, וזאת עד 8.8.16."

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק באתי לכלל מסקנה כי חרף ההבנה לטענות המבקשת, אין מנוס מדחיית הבקשה. להלן אפרט את טעמיי:
2. ההליך אליו נקלעה המבקשת – בקשה לפסק דין בהעדר התייצבות שאמורה להיות פשוטה - הסתבך מבלי שלכאורה היה הדבר מחוייב המציאות:
3. ביום 26.2.15 התקיים הדיון אליו לא התייצבה העמותה על אף שהוזמנה אליו כדין עוד במעמד ישיבת קדם המשפט.

תקנה 49 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות) קובעת כי מקום בו נקבע דיון אליו לא התייצב הנתבע עומדות לפני בית הדין כמה אפשרויות: דחיית מועד הדיון (תקנה 49(א)) או – אם מי שלא התייצב הוא הנתבע שזומן כדין - רשאי בית הדין מכוח תקנה 49(ב) לתקנות "לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43(א)" – קרי, ליתן פסק דין בהעדר כתב הגנה על יסוד כתב התביעה לרבות תוך אפשרות לדרוש ראיות.

לכאורה בית הדין האזורי לא נקט באחת מאותן דרכים: הדיון לא נדחה, מהפרוטוקול לא עולה כי התקיים דיון בתביעה או כי נדרשו ראיות, פסק הדין לא ניתן על פי כתב התביעה או חלקו.

למעשה, פסק הדין שניתן ניתן בסכום כולל, מבלי לבאר בעד איזו זכות (למעט האמירה שהסכום כולל גם פיצויי פיטורים) ומה שיעורה של כל זכות שנפסק בגינה.

1. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין. מבלי להכנס להיבטים הפרוצדוראליים שהביאו לחידוש הדיון בבית הדין האזורי, הדיון בתובענה לפני בית הדין האזורי חודש ובית הדין הורה בהחלטה מיום 3.8.15 כי המבקשת תהיה רשאית להוכיח את תביעתה בראיות "שיוגשו ויבדקו בישיבת הוכחות" שנקבעה ליום 9.12.15. בכך חזרה התובענה לבירור בפסים המקובלים לבקשה לקבלת פסק דין בהעדר התייצבות.
2. גם לדיון שהתקיים ביום 9.12.15 לא התייצבה העמותה. לא עולה מהפרוטוקול כי העמותה לא זומנה לדיון כדין. מהפרוטוקול גם לא עולה כי המבקשת התבקשה להציג את ראיותיה או כי התקיים דיון בתובענה. תחת זו התבקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב.

ככלל בהעדר קושי מיוחד בסוגיות שמעוררת התובענה, ראוי היה להשלים את הסיכומים במקום, לא כל שכן מקום בו העמותה הודיעה כי חדלה לפעול ובא כוחה שוחררה מייצוג זה מכבר בשל העדר קשר עם מרשתה. כך או כך, הדבר נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות מסוג זה. מה גם שיתכן והיתה תקווה כי ההחלטה על סיכומים תוביל "להתעוררות" העמותה.

1. סיכומי המבקשת הוגשו, אך לא הוגשו סיכומי העמותה. בית הדין האזורי התרה בעמותה שאם לא יוגשו סיכומיה "ינתן פסק דין בהעדרם ...". מעיון בנט המשפט עולה כי החלטה זו נשלחה בדואר רשום למענה של העמותה, ותוצאת המשלוח היתה "לא ידוע".
2. בשלב זה היתה למבקשת ציפיה, לא בלתי מבוססת, כי השלב הבא יהיה פסק דין לגופה של תובענה. לכן, משבושש זה להגיע, ודאי נוכח העומס המוטל על בית הדין האזורי, הגישה ביום 29.6.16 בקשה למתן פסק דין.

אלא שבית הדין האזורי סבר אחרת ובו ביום נתן את ההחלטה הראשונה על קביעת התיק לדיון נוסף. ובהמשך ניתנה ההחלטה השניה ובה הובהר כי מטרת הדיון הוא הוכחות ואף הודגשה סמכותו של בית הדין האזורי לבקש ראיות להוכחת התביעה.

1. אין חולק כי מכוח תקנה 124 לתקנות רשאי בית הדין האזורי לקבוע דיון, לרבות לצורך השלמת בירור עובדתי, הגם שהוגשו לו סיכומים^[1]. אלא שראוי היה שבית הדין יבהיר מהי מטרת הדיון ומה הטעם לשינוי טעמו מהחלטתו הקודמת.

אין חולק כי בית הדין האזורי רשאי לדרוש מתובע להציג ראיות להוכחת תביעתו גם אם הנתבע לא התייצב, אך מקובל כי דרישה זו מתובע נעשית טרם חיובו בהגשת סיכומים, ואם בית הדין האזורי ראה לנכון לבקש השלמת ראיות לאחריהם, ראוי היה כי יסביר זאת ואף יאפשר למבקשת לטעון בעניין זה.

1. על רקע אי הבהירות לגבי מהות הדיון הנוסף הצעתי למבקשת שתפנה לבית הדין האזורי על מנת שיבהיר את מטרת הדיון –השלמת טיעון או הוכחות. כאמור, בעקבות פניה לבית הדין האזורי הבהיר האחרון כי מטרת הדיון היא הוכחות כפי סמכותו לדרוש מתובע להוכיח את תביעתו. משאין לפני בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וטוב שכך, לא אתייחס לגופה.
2. הנה כי כן, חלף עבר הזמן וחזרנו לכאורה לבראשית, לשלב בו תובע נדרש להציג את ראיותיו לאחר שהוא כבר התייצב לשני דיוני הוכחות ולא נדרש לעשות כן ולאחר שכבר הגיש את סיכומיו, והכל מבלי שניתנו הנמקות לתפניות בהליך. על רקע אלה ברורה ומובנת טרוניית המבקשת.
3. יחד עם זאת, משעסקינן בהחלטה דיונית שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות מסוגה, ומשממילא תוכל המבקשת לערער את ההחלטות מושא הבקשה במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיהיה בכך צורך – לא מצאתי לנכון, חרף ההבנה לטרונייתה, ליתן רשות ערעור.

לכך אוסיף גם טעם מעשי, בהנתן כי העמותה אינה פעילה ובהנתן הפגרה ספק אם ניתן יהיה סיפק לסיים את הדיון בבקשת רשות הערעור טרם הדיון שקבוע בבית הדין האזורי.

1. לאור האמור – אין מנוס מדחיית בקשת רשות הערעור. יש להניח כי בית הדין האזורי בתבונתו יביא לסיום ההליך של בקשה לפסק דין בהעדר התייצבות מהר ככל הניתן, ובא לציון גואל.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ו (31 יולי 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. השוו: ע"א 672/88 רמי לב נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד מו(5) 410 (3.12.1992), וכן תקנה 124 לתקנות. ↑