1. בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום הנפשי.

2. התובע, יליד ספטמבר 1991, נפגע בתאונת דרכים מיום 19.9.15 כרוכב אופנוע. בתאונה סבל הוא משבר בברך (בטיביאל פלאטו מימין), שבר בטיביה משמאל, ושבר בעצם הסירה בשורש כף יד ימין. היה גם פצע גדול פעור בצד המדיאלי של הירך, עם חשיפת שרירים. מדובר אפוא בפגיעה משמעותית, שהצריכה ניתוחים לשחזור וקיבוע של השברים בטיביה משמאל ומימין, הטריה של הפצעים, ניתוח נוסף להמרת קיבוע חיצוני בטיביה מימין לקיבוע המשטח הטיביאלי עם פלטה ננעלת, והשתלת עור בירך מהירך הנגדית. בהמשך, כאשר אובחן השבר בעצם הסירה, נזקק הוא גם לניתוח שחזור פתוח וקיבוע פנימי של שבר זה. ניתוח נוסף היה ניתוח להטריה של שני סינוסים מפרישים בשוק ימין שהגיעו עד הפלטה. ניתוח זה , האחרון שעבר עקב התאונה, היה בדצמבר 2015.

3. התאונה הייתה תאונת עבודה שהוכרה ככזו ע"י המוסד לביטוח לאומי. לאחר תקופת אי כושר מלא, ובהמשך נכויות זמניות בשיעור גבוה (שנמשכו עד 31.12.17), קבעה ועדה רפואית בנפגעי עבודה נכויות צמיתות כדלקמן:

10% בגין מגבלה בקרסול ימין.

10% בגין שבר בברך ימין.

20% בגין צלקות.

10% בגין הפרעה הסתגלותית קלה, לפי סעיף 34(ב)(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).

הנכות המשוקללת נקבעה אפוא בשיעור 41.68%, וזאת החל מ-1.1.18. נכות רפואית זו מהווה כידוע נכות על פי דין, המחייבת לכאן לפי סע' 6ב של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן "החוק"). תקנה 15 הופעלה במלואה, כך שהגמלאות משולמות לפי 63%. הנכות הנפשית שקבעה הועדה ואותה מבוקש לסתור, נקבעה בהתאם להמלצת יועצת לועדה הרפואית. חוות דעתה של המומחית היועצת ניתנה ב-17.7.17, והמליצה להכיר בנכות הנפשית בשיעור 10% החל מ-1.7.17 (ראה להלן בהמשך).

4. התובע מבקש לסתור את קביעת הנכות על פי דין רק בתחום הנפשי.

5. להלן אפנה לתיעוד הרפואי אליו הפנו הצדדים משני העברים, בסדר כרונולוגי.

לפני התאונה:

ב-20.6.11 במהלך שירותו הצבאי של המבקש הוא מזומן לבדיקה ע"י קב"ן בצבא, עקב פניית אמו שהתרשמה כי נחוצה בדיקה דחופה. הקב"ן התרשם שמדובר במצוקה הסתגלותית בעל מאפיינים דכאוניים על רקע משפחתי אשר פורט בגוף הבקשה.

ב-14.12.11 נבדק המבקש לבקשתו פעם נוספת ע"י קב"ן, שציין שהמבקש הגיע אתמול ליחידה ואיים בפגיעה עצמית, והיום הוא שולל איום אובדני או כוונה לפגיעה עצמית. שוב חזר הקב"ן על האבחנה של קשיי הסתגלות על רקע בעיות משפחתיות סוציאליות, ויחסים עם חיילים ומפקדים המתבטאים במצב רוח ירוד. הומלץ ליתן ציון קה"ס ושרות קרוב לבית.

התאונה נשוא התיק הינה כאמור מ-19.9.15. הנכויות הצמיתות נקבעו כזכור בענף נפגעי עבודה החל מ-1.1.18.

לאחר התאונה החל התובע לקבל טיפול במרפאת הנפש של בית חולים 'רמב"ם' והופנה לטיפול קבוצתי של נפגעי חרדה.

ב-17.1.16 צוינה אבחנה במרפאה הפסיכיאטרית ברמב"ם של PTSD. צוינה תקופה יחסית ארוכה של שיפור ניכר ב-PTSD על רקע טיפול בקנביס רפואי. בחודשים האחרונים בלי טריגר ברור החלה החמרה במצב, נהיה עצבני יותר, נוטה להתפרצויות, מרבה לריב, לילות שלמים לא מצליח להירדם, התגברו מחשבות ייאוש. תחושתו שאין התקדמות ודורך במקום. החמירו כאבים גופניים בפרקים. חש שאין לו כבר כוח, מרגיש תקוע, רוצה להמשיך להילחם, אך מאידך אין כוח. בבדיקה ישב רוב השיחה עם הראש מושפל, שיתף פעולה, התמצא בכל המובנים, החשיבה צוינה כמאורגנת והדיבור רגיל, כך גם השטף. אין מחשבות שווא או מחשבות אובדניות. תחושה של תסכול וייאוש. אפקט דיכאוני, לפעמים עם דמעות בעיניים תואם לתוכן השיחה, השיפוט תקין.

ב-3.4.16 נרשם כי הוא עדיין סובל מקשיי שינה, התפרצויות זעם, סיוטים, התקפי אכילה, חוסר אכילה.

במסגרת הליכי קביעת דרגת הנכות במל"ל, הופנה התובע לבדיקת מומחית יועצת – הפסיכיאטרית ד"ר שרה ברק. הבדיקה, מיום 17.7.17, התקיימה במעמד באת כוחו. צוינו חוסר שינה עקב כאבים, מחשבות, לחץ, תרופות פסיכיאטריות שנוטל, אין סדר יום, עצבנות, תחושת חוסר שלמות, חברים מתנתקים, מרגיש סחוט, צוין שמטופל ברמב"ם. בבדיקה צוין שמדבר בשטף. אין דיווח על סימנים ברורים לתסמונת פוסט טראומטית, אין סימנים לדיכאון מז'ורי, יש קושי בהתמודדות על רקע הפציעה, מטופל תרופתית בהשפעה חלקית. הומלץ כאמור להכיר ב-10% נכות, עקב הפרעת הסתגלות, החל מיום 1.7.17.

ב-29.8.17 אושפז עד 4.9.17 ברמב"ם במחלקה הפנימית, עקב זיהום בשוק הימנית הפגועה.

ב-26.10.17 בפגישת אינטייק ע"י הפסיכיאטרית ד"ר איזבלה קריינין: צוין כי יש החמרה בשינה מתחילת החודש לאחר שהופסקה תרופה מסוימת, סטילנוקס, מאילוצים מינהליים. תוארו תלונותיו על התפרצויות זעם, מתח מתמיד, עצבנות יתרה, הפרעות שינה וסיוטים בלילה המעירים אותו. התלונן על שינוי במצב רוח, תסכול, צמצום קשרים ופעילויות חברתיות, דכדוך, תחושת חוסר כוח. צוינו תרופות של אחרונה מטופל בהן (סטילנוקס, אסיבל, סימבלטה, אלטרולט ופנרגן) צוין שעובד בחברה. רוב השיחה על סף בכי, מזיע במהלך השיחה, במיוחד כשמספר על השלכות התאונה. אין הפרעות קוגנטיביות בולטות. ניתנו המלצות לטיפול תרופתי, לרבות הפסקה של תרופת הפנרגן.

ב-29.11.17 בפגישת מעקב נוספת אצל ד"ר קריינין, צוין מפיו שמצבו ללא שיפור, מתוח, עצבני. אמנם מתפקד ועובד כעוזר לוגיסטי בחברת יזמות בניה, אך יש עימותים במקום עבודתו עקב עצבנותו והתפרצויותיו, לא ישן טוב בלילות. שיתוף הפעולה בבדיקה היה מלא, הופעתו מסודרת, החשיבה מאורגנת וההתמצאות תקינה. צוין שוב בתוכן חרדה ומתח על סף בכי, עם תסכול ממצבו, אין מחשבות שווא או מחשבות אובדניות, מצב רוח ירוד, אפקט חרד, שיפוט תקין. שוב ניתנו המלצות לשינוי מסוים בתרופות. מסקנת הרופאה הייתה שעקב מצוקה ניכרת לא מסוגל כרגע להפיק תועלת מטיפול ב-EMDR/PE בשל עמידות המצב לטיפולים תרופתיים הומלץ על תהליך טיפול בקנביס.

ב-8.1.18 בפגישת מעקב נוספת, צוינה החמרה במצבו. יותר עצבני, התפרצויות, על סף התפרצות פיזית, חוסר שינה, מרבה להתעורר, סיוטים, מכריח עצמו לקום בבוקר ולצאת לעבודה. שוב צוינה הופעה מסודרת, התמצאות תקינה, שיפוט תקין, שיתוף פעולה מלא, חשיבה מאורגנת. שוב צוינו חרדה, מתח, תסכול, מצב רוח ירוד, מתח, אפקט חרד. שוב ניתנו המלצות לשינוי בתרופות.

ב-15.1.18 צוין שטרם התקבלה תשובה לגבי קנביס.

ב-13.2.18 צוין מפיו כי קיבל אישור לקנביס ונעזר בו מזה שבועיים. צוין שיפור במצבו, רואה את החיים כלא שחורים, יש אור, יש צבע בעולם כאשר לפני כן הכל היה אפור, רגוע יותר, נהנה ממוזיקה, שיפור בכאב, החל ללכת, יכול לעשות דברים, יותר אופטימי, החל לצאת מהבית ולפגוש חברים. צוין אפוא שיפור בדיכאון עם טיפול בקנביס. צוינו עדיין חרדה ותסמינים של PTSD בכאב, צוין שאין פסיכוזה ואין סיכון מיידי. שוב צוינו המלצות לשינוי בתרופות ולהוריד בהדרגה כדורי שינה במידת הניתן.

ב-13.3.18 צוין שוב שיפור במצבו, פחתו באופן משמעותי כאבים, מתפקד היטב, מצב רוח טוב. חזר לכתוב שירים ולעסוק במוזיקה. מצבו סוכם כיציב וטוב, בלי עדות לדיכאון מז'ורי.

ב-5.4.18 בסיכום אשפוז מרמב"ם צוין שמקבל טיפול תרופתי קבוע לחרדה - סטילונקס, פנרגן, אלטרוליט וסימבלטה. אותו סיכום אשפוז היה עקב תאונת דרכים נוספת שעבר התובע ב-4.4.18 בגינה פונה אותו יום לבית החולים, ובסיכום האשפוז צוין כי פונה לחדר הלם לאור מצב הכרתי מבולבל כשהוא מדבר לא לעניין. היה שבר ברדיוס שטופל בגבס. התובע שוחרר כבר ביום למחרת.

ב-26.6.18 התקיימה כאמור הועדה הרפואית במל"ל אשר קבעה הנכות הצמיתה, בין היתר 10% בתחום הנפשי כהמלצת המומחית היועצת – ד"ר ברק. הנכות המשוקללת נקבעה כנכות צמיתה, החל מ-1.1.18.

ב-11.11.18 בפגישה נוספת אצל ד"ר קריינין, צוין שעבר תאונת דרכים נוספת, כאשר מכוניתו שפשפה משאית. הרופאה ציינה כי לא היו נפגעים ואין החמרה ב-PTSD. עם זאת צוין כי בשבועות האחרונים ועוד טרם התאונה הנוספת, ישן פחות טוב בלילה, חש עייף, לא מרוכז, עצבני, מיואש, חש שהולך אחורה במקום להתקדם. לא הלך לפזיותרפיה וירד תפקודו הכללי. צוין שלומד משחק פעם בשבוע, ורוצה להתקדם ולהתחיל ללמוד, אך כעת חש תקוע "חודש אחרון גמר אותי". צוינה הופעה מסודרת, התמצאות תקינה, שיתוף פעולה, שטף ונפח דיבור רגילים, חשיבה מאורגנת, תסכול משינוי במצבו, ייאוש, ללא מחשבות שווא או מחשבות אובדניות, מצב רוח ירוד מהרגיל, אפקט מתוח, כמעט לא מגיב לגירויים, תואם לתוכן השיחה, שיפוט ותובנה תקינים.

ב-4.2.19 מצוין מצב ללא שיפור, חרד ומתוח כל הזמן, לא ישן בלילה, חזרו זיכרונות חודרניים וסיוטים על התאונה, מתוסכל ממצבו, אין כוח, מחשבות לא פוסקות. שוב צוין שיפוט תקין, חשיבה מאורגנת, ללא מחשבות שווא, בלי מחשבות אובדניות, פרספציה תקינה, מצב רוח ירוד, אפקט דיכאוני, עצוב, לפעמים עם דמעות בעיניים, תואם לתוכן השיחה ושיפוט תקין.

ב-27.2.19 בפגישה נוספת אין שינוי ניכר ביחס לפגישה הקודמת. צוין בנוסף שקשה לקום בבוקר, אין חשק לעשות דבר, חסר סבלנות, נמנע לראות אנשים. צוין כי יש לבצע הערכה מחודשת של מינון הקנביס הרפואי.

ב-1.4.19 בביקור נוסף אצל ד"ר קריינין, צוין כי הוזמן טרם המועד, עקב דיווחים על החמרה ניכרת. כנראה היה שימוש מופרז בקנביס ותרופות שינה. צוין אי שקט פסיכומוטורי, כאשר כדי להראות לרופאה כי החל להתאמן, עמד על ידיו. מאוד לא מאורגן בחשיבה, קופץ מנושא לנושא, סף תסכול מאוד ירוד, על סף התפרצות (שאינה אופיינית לו כלל), אך שולט בעצמו. משתדל לשתף פעולה, אך בעצם מדבר בלי להקשיב לשאלה. ממשיך בנרטיב שלו בלי קשר לתגובות הרופאה אליו. בתוכן החשיבה רמזים למחשבות גרנדיוזיות. אומר שמגיע לו אוסקר וכי הרופאה מבינה אותו בלי שהוא מדבר. שולל מחשבות אובדנות, אך אומר כי אלמלא ד"ר קריינין, היה מתאבד. אפקט דיספורי, לבילי, לא תואם, שיפוט פגום, קיימת תובנה חלקית למצב, מבקש אשפוז כי משתגע ומאבד שפיות. ד"ר קריינין מסכמת כי ברקע הפרעת PTSD, תקופה טובה יחסית לאחר שהחל טיפול בקנביס רפואי, לאחרונה החמרה בתסמיני ה-PTSD והופנה למרכז לטיפול בפוסט טראומה ברמב"ם. אמור היה להתחיל מחר. לאחרונה ככל הנראה שימוש לרעה בקנביס ותרופות היפנוטיות. כעת במצב פסיכוטי. יתכן ועל רקע שימוש יתר בחומרים, עם חוסר ארגון בחשיבה, התנהגות אימפולסיבית, מחשבות בעלות אופי גרנדיוזי, בלי אובדנות, בלי עדות כעת לסיכון מיידי. מביע תובנה חלקית למצבו ומשתף פעולה. הופנה בהקדם האפשרי למיון לבירור גופני, הנוגע לשימוש בתרופות, ובתום הבירור הערכה פסיכיאטרית חוזרת.

ב-4.4.19 הגיע התובע למרכז לבריאות הנפש "שער מנשה", בליווי אחיו וחבר, ללא מכתב הפניה, וביקש אשפוז. הוא אושפז אכן עד 14.4.19. במכתב הסיכום צוין שהיה במצב פסיכוטי פעיל, בליווי אפקטיבי מאניפורמי, כאשר ברגע PTSD וטיפול בקנביס. אושפז בהסכמה במחלקה סגורה, ועם שיפור במצב עבר למחלקה פתוחה. כשהגיע היה עם תכנים גרנדיוזיים עם פירושים פילוסופיים של מחשבות שווא. טופל בתרופות אנטי פסיכוטיות שהשפיעו לטובה, ובהמשך חל איזון במצבו. התכנים הפסיכוטיים התמוססו, ללא תכנים גרנדיוזיים אלא יותר הערכה עצמית מפורזת. במחלקה היה רגוע, יצר קשרים חברתיים, שיתף פעולה, יצא לחופשות מוצלחות בביתו, וביקש להשתחרר. באין התוויה להמשך אשפוז כפוי עם המצב, השתחרר לטיפול ומעקב בקילה. ניתנה המלצה לטיפול פסיכוסוציאלי פסיכולוגי בקהילה.

בפרק הדיון האבחנתי בסיכום משער מנשה צוין שמאובחן כלוקה ב-PTSD, עם אבחון של הפרעה דו קוטבית באשפוז. על פי דיווחו, לפני אשפוזו והתפתחות המצב המאני פסיכוטי היה במצב רוח ירוד עם תסמיני דיכאון של תפקוד ירוד, תחושות ייאוש ושהיה רבה במיטה, ולדבריו חווה תחושות כאלה מאז תאונות הדרכים בפעמים שונות. טופל בנוגדי דיכאון וחרדה.

אישר שעשה שימוש יתר בקנביס הרפואי, לפני התפתחות המצב הפסיכוטי ועד לאשפוז. צוינו תכנים של מחשבות השווא הגרנדיוזיות ומחשבות רדיפה מהם סבל עד לשיפור. אותם תכנים מאנים ופסיכוטיים נמשכו מעל שבוע לאחר הפסקת השימוש, ומאותו זמן לא משתמש בתכשירים נוגדי דיכאון. עונה על כל הקריטריונים של הפרעה דו קוטבית. ניתנו המלצות להמשך טיפול תרופתי שפורט.

ב-6.11.19 בביקור נוסף אצל ד"ר קריינין, צוין שהחל לעבוד בחברת ביטוח, ונהנה שם, מתאמן בחדר כושר, בנה סדר יום. פחתו מחשובת ייאוש, שולל אובדנות, מוסיף לגור עם הוריו. צוין שסובל מסיוטי לילה עם תוכן של איום נוראי לחייו (תאונת דרכים, רצח וכו'). לפעמים מרגיש כאילו מקשיבים לו מאחורי הדלת וכאילו הוא בהסתכלות, ולפעמים פותח את הדלת כדי להוכיח לעצמו שזה לא נכון. לעיתים מופיעים התקפי חרדה המלווים בתחושה שהוא הולך למות. צוין כי לא נתגלו מחשבות שווא פעילות, אך לפעמים יש מחשבות שנמצא בהסתכלות בעוצמה של הערכת יתר. שוב חזרה האבחנה שחשיבתו מאורגנת, משתף פעולה, דיבורו תקין, פרספציה תקינה, מצב רוח טוב יותר. לגבי שיפוט ותובנה – אלו צוינו כגבוליים. שוב ניתנה המלצה לשינוי תרופתי.

דיון

6. צודקת הנתבעת כי ההיתר להבאת ראיות לסתור על פי סעיף 6ב של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק"), נועד למקרים חריגים. המקרים החריגים בהם ניתנת הרשות יכולים להיות מטעמים משפטיים או עובדתיים (עיין: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם; בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה; ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה). אלה שאחד מאותם מקרים הינו כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז שנקבעה נכות על פי דין ועד לדיון בבית המשפט (ראה למשל רע"א 863/93 התעשיה האווירית נ' קמחי).

7. הנתבעת מפנה לכך שהתובע משום מה בחר שלא להגיש בקשה להחמרת מצב במל"ל. זו אינה עילה לדחיית הבקשה, כפי שאין לו גם חובה מעיקרא לבחור במסלול קביעת הנכות שלפי סעיף 6ב. אמנם משעה שבחר במסלול זה, מצויים אנו במישור של קביעת נכות על פי דין, ונדרשת רשות בית המשפט להבאת ראיות לסתור הקביעה, רשות שכאמור אינה ניתנת על נקלה. אולם עצם העובדה שהתובע בחר שלא לפנות (לפחות כעת) במסלול החמרת המצב, אינה גוזרת שדין בקשתו לדחייה. נדרש אכן שינוי משמעותי במצבו, על מנת שתתקבל הבקשה. אולם אותו שינוי יכול להיות בין לחיוב ובין לשלילה.

האומר אחרת טוען למעשה כי רק פוטנציאל לשינוי משמעותי ממן הטבת המצב יכול שיהווה עילה להבאת ראיות לסתור, בבקשות שמגישה מבטחת. זו אינה קביעת ההלכה. תתכן גם החמרה משמעותית כעילה למתן היתר להבאת ראיות לסתור. נדרש שינוי משמעותי, אך יכול הוא להיות בין לחיוב ובין לשלילה.

הגיונית, ברור לגופו שעל פוטנציאל השינוי להיות אכן משמעותי , ושניתן יהא לעמוד על כך מן החומר שצורף, שכן אחרת אכן מדובר בפועל על לא יותר מאשר ויכוח עם קביעת הועדה הרפואית. מחלוקת תכנית מעין זו, שאינה נדירה , אינה מקימה עילה להבאת ראיות לסתור. כך למשל, ככל שטוען התובע כי עת שנקבעה נכותו הנפשית ע"י הועדה הרפואית בשיעור 10% בלבד, תוך אימוץ קביעת המומחית היועצת לועדה ד"ר ברק, הייתה נכותו גבוהה יותר, הרי שמדובר על לא יותר מויכוח רפואי עם קביעת הועדה. ולו זה היה הילך טיעונו של התובע ותו לא, היה דין בקשתו לדחייה. אין זאת אומרת כי הועדה הרפואית במל"ל אינה יכולה לטעות, אולם יש יתרונות וחסרונות בכל אחד מן המסלולים של קביעת דרגת הנכות שבחוק; הן זה שלפי סעיף 6א לחוק, והן זה שלפי סעיף 6ב. אחד היתרונות של מסלול קביעת הנכות על פי דין הינו שהניזוק יכול לנסות לשכנע את הועדה באמצעות הצגת חוו"ד רפואי, ואף בא כוחו יכול להתלוות לבדיקה. אחד החסרונות הנו שוועדה רפואית לא ניתן לחקור, ואך לעיתים נדירות, ולא מטעמי מחלוקת תכנית לגופה, תינתן הרשות לסתור קביעת הנכות על פי דין.

8. אין זאת אומרת שהטענה שהתובע לא פנה להחמרת מצב במל"ל הינה לא רלבנטית. הרי משמעות בקשתו להבאת ראיות לסתור מן הטעם של שינוי מצב נפשי לחומרא, הינה אכן זו: שלשיטתו שלו, מצבו הרפואי בתחום הנפשי הוחמר מאז ניתנה קביעת הועדה הרפואית ועד היום, וכי אותה החמרה קשורה סיבתית בתאונה מטעם זה או אחר. לתובע יש חובה לפעול בסבירות למיצוי זכויותיו במל"ל. כאשר מדובר על טענה להחמרת מצב, חובה עליו למצות זכויות במל"ל גם בעניין זה. אך אי מימוש החובה אין משמעה שתחסם דרכו בבקשה להבאת ראיות לסתור, ממש כפי שלא הייתה נחסמת דרכו מעיקרא לבקש מינוי מומחים במסלול שלפי סעיף 6א לחוק, אלמלא בחר במסלול קביעת הנכות על פי סעיף 6ב. לכל היותר, ככל שלא פועל התובע מול המל"ל בהליך החמרת מצב, ואם מתקבלת בקשתו להבאת ראיות לסתור (שאכן בכוונתי לקבל), ותחת ההנחה הלא ידועה שיקבע אכן כי הוחמר מצבו הנפשי וגם שיש קשר סיבתי מלא או חלקי לתאונה, הרי שבהינתן כל אלו במצטבר, תוכל הנתבעת לטעון לניכוי רעיוני של התגמולים העודפים להם היה התובע זוכה מן המל"ל, לו פעל בהליך של החמרת מצב.

9. השאלה אפוא הינה האם אכן ניתן לדלות מן החומר הרפואי שחל שינוי משמעותי במצבו הנפשי של התובע מאז שנקבעה נכותו בוועדה ועד היום. התשובה לכך נענית בכן רבתי. הנתבעת מפנה לכך כי מאז התאונה חלו תקופות של הטבה והחמרה במצבו של התובע, כעולה מן התיעוד הרפואי. ואין מקום לטענת התובע כי מצבו הוחמר החל מחודשיים ואילך לאחר שקבעה המומחית היועצת ד"ר ברק כי נותרה לו נכות נפשית בשיעור 10% החל מ-17.7.17.

הנתבעת מפנה לכך שיש להתייחס גם לפרק הזמן שמינואר 2018, עת אימצה הועדה הרפואית את קביעת המומחית היועצת, ועד דצמבר 2018; כאשר המבקש דיווח לרופאה המטפלת ד"ר קריינין על הטבה משמעותית במצבו, שיפור בתפקודו והשתלבותו בשוק העבודה. צודקת הנתבעת שהיו אכן תקופות של החמרה והטבה.

אולם לדידי חל שינוי משמעותי ביותר במצבו של התובע למצער החל מאפריל 2019 , שינוי עליו ניתן לעמוד מן הביקור אצל ד"ר קריינין מה 1.4.19, והאשפוז בשער מנשה. התובע נכנס להתקף פסיכוטי עם פגיעה בכושר השיפוט ודמיונות שוא, ואובחן בהמשך במצב מאני והפרעה דו קוטבית. מן התיעוד ניתן להעלות השערה שמא שימוש יתר מזיק בתרופות בהן השתמש בקשר עם מצבו הרפואי והנפשי המוכר נשוא התאונה , לרבות הקנאביס הרפואי, תרם או גרם למצב זה שהתפתח אצלו ואובחן בראשית אפריל 2019. בשלב זה כמובן שאיני קובע מסמרות, אולם המעט שניתן לומר הנו שבהחלט יש כאן קפיצת מדרגה משמעותית במצב הנפשי, גם האשפוז בשער מנשה הועיל וחל שיפור בהמשך. הנתבעת טוענת בתגובתה, שלכל היותר מדובר בהחמרה זמנית שחלפה, ובה בעת טוענת שהמצב עודנו זמני ויש להמתין. לא אקבע מסמרות אם המצב זמני , והאם חלף כליל, ודאי לא האם ניתן לקשרו מטעם זה או אחר לתאונה ובכל אלו – עוד חזון למועד. אולם החמרה משמעותית במצב הנפשי, זמנית או לא, ודאי שהיתה.

10. יוער כי בכל התיעוד הרפואי גם זה שעובר לתאונה, וגם זה שעד לקביעת דרגת הנכות אין אינדיקציה למצב פסיכוטי או לפגיעה בבוחן המציאות או להפרעה דו קוטבית. אם אלו יכולים להיות תולדה של התאונה באופן חלקי או מלא, בין במישרין, בין כתוצאה משימוש מופרז בתרופות שנטל בקשר עם התאונה, בין כנכות מוסבת על הנכות הרפואית והמצב הנפשי הנמשך שבעקבות התאונה על עליותיו ומורדותיו – בכל אלה יידרש לעסוק המומחה הרפואי שיש למנות. לצורך קבלת הבקשה דיינו שהחמרה נפשית ניכרת ב 2019 (היינו לאחר קביעת הנכות הצמיתה בועדה), ודאי שהיתה, בין אם חלפה ובין אם לאו; וכי לא ניתן לשלול האפשרות, גם אם אין וודאות, שהיא לפחות בחלקה תולדה של התאונה.

11. העובדה שהתובע סבל גם בשירותו הצבאי מבעיות הסתגלות ונבדק על ידי קב"ן, אינה בעלת משקל של ממש לצרכי הכרעה בבקשה. לכל היותר יכול שמדובר במי שנפשו רגישה, ויכול אפילו שגם מי שנפשו לא רגישה היה סובל מבעיות הסתגלות על רקע הקשיים המשפחתיים שפורטו במכתבו של הקב"ן. הנתבעת תוכל לשלוח החומר למומחה שימונה, אולם עילה לדחיית הבקשה, ודאי שאין כאן. דברים דומים יש לומר על שתי תאונות הדרכים הנוספות שעבר התובע, אחת מהן קלה על פניה מבחינת השלכותיה, השניה הוליכה לטיפול במישור האורטופדי ושחרור למחרת היום. שוב – החומר יישלח למומחה שימונה וחזקה שהלה יוכל לבחון הרלבנטיות.

12. דין הבקשה אפוא להתקבל. בשונה מהילוכה של הנתבעת , העובדה שהתובע היה יכול להגיש בקשה להחמרת מצב חינם אין כסף, אינה עילה להטלת שכרו של המומחה עליו, ממש כפי שהעובדה שניתן לזכות בקביעת נכות על פי דין חינם אין כסף, אינה עילה להטלת שכר המומחה על הניזוק, אם בחר במסלול קביעת דרגת הנכות שלפי סע' 6א לחוק.

13. אני מקבל אפוא הבקשה. התיעוד הרפואי התומך הבקשה הנו אותו תיעוד שמטבע הדברים אמור לשמש לצורך השאלה אם נסתרה אכן בפועל קביעת המל"ל. כמקובל, איני מפצל בין השלבים, ומורה על מנוי מומחה פסיכיאטר שיתייחס לשאלת הנכות הנפשית הנובעת מן התאונה. המבקשת תשא בשכ"ט המומחה, שימונה בהחלטה נפרדת. אין לשלוח לו החלטה זו. עם זאת: היה ותקבע נכות שאינה עולה על 10% ככזו הקשורה בסופו של יום לתאונה , תנוכה העלות במלואה.

14. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אלול תש"פ, 23 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.