09 מאי 2017

1. התובע עבד חודש אחד בנתבעת (לפחות כך עולה מהדברים). לטענתו עיכבה הנתבעת את מסירת טופס "106" בסיום ההעסקה. כמו כן לטענתו נגבו ממנו 88 שקלים בתלוש השכר בגין הפרשה לפנסיה אולם מעולם לא נפתחה עבורו קופה. התביעה הנה אפוא להשבת 88 השקלים האמורים וכן תשלומי צער ועגמת נפש בדין העיכוב ונזק בגין אי מסירת הטופס במועד.
2. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו הסבירה את העיכובים השונים. באופן כללי נטען כי היה צורך בהתייצבות התובע במשרדיה ובעת ביקורו במקום נעדד המנהל בשל עניינים שוטפים של ניהול החברה. כן הסבירה כי לא שווה היה לתובע לפתוח קרן פנסיה, על העלויות הכרוכות בכך, בגין חודש עבודה בלבד ולפיכך הוצע לו לקבל את הסכום במזומן.
3. לבסוף, לאחר הגשת התביעה, אכן שולם הסכום האמור וכן ניתן לתובע הטופס שביקש. מאחר והתובע עמד על מתן פסק דין, הוצע לצדדים כי יינתן פסק דין בשאלת ההוצאות על יסוד החומר. הנתבעת הסכימה לכך בשתיקה ואילו התובע הגיש השלמת טיעון מטעמו. התובע מכביר מילים על כך שהנתבעת "טרטרה אותו" ושהיא מבקשת לנצל ולעשוק את החלש וכיוצא בכך.
4. לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. אכן מן הראוי ששערי בית הדין יהיו פתוחים לכל וכך נוהג בית הדין למעשה. עם כל זאת- אדם המגיש תביעה בגין זוטי דברים כגון חוב של 88 ₪ אשר לכאורה הנתבעת לא התכחשה לו לכתחילה וגורם להשקעת משאבים שיפוטיים בסכסוך זה, גורם בכך עוול לצדדים המחכים לתורם, לבירור עניינים משמעותיים יותר.
5. תביעה זו נפתחה לפני כמעט שנה. מאז הוגשו בה כתבי בית דין, נקבעה ישיבת פישור, ניתנו מספר רב של החלטות בידי כמה גורמים שיפוטיים ולבסוף יש צורך גם בכתיבת פסק דין. כל זאת לאחר שהנתבעת שילמה למעשה את החוב והמציאה את הטופס הנדרש. הדבר אינו מתקבל על הדעת.
6. ייתכן שהתובע זכה ליחס לא מאוד מנומס מצד מנהל הנתבעת. ייתכן אף שכטענתו הוא נאלץ להגיע למשרדי החברה לחינם. ייתכן גם שהתובע נאלץ לכתוב אי אלו הודעות דוא"ל. אין די ראיות להכריע האם התובע טורטר לחינם או שמא הייתה בדברים הצדקה.
7. מכל מקום גם אם טענת התובע נכונה- הדבר אינו מצדיק בעיני, פנייה לערכאות וודאי שלא פיצוי בגין עגמת נפש. התובע גם טוען כי נגרם לו נזק בגין אי מסירת טופס 106 במועד אולם לא מציין מה הנזק.
8. הנתבע לא התייצבה לישיבת פישור . משהתבקשה להסביר את המחדל טענה שלא קיבלה את ההזמנה וממילא כבר שילמה את החוב. לנתבעת נשלחה הזמנה לישיבת פישור אולם חזרה בציון "לא נדרש".
9. ייתכן שבמקרה רגיל היה מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות בשל כך אולם לא ניתן לשלול את הטענה שההזמנה לא התקבלה.
10. הטענה כאילו הנתבעת העסיקה את התובע זמן רב ב"שחור" לא הוכחה לפני ואף שהיא חמורה אם היא נכונה, אני לא מוצא בה רלוונטיות לעילות תביעה זו.
11. באופן רגיל, היה מקום לדעתי לחייב את התובע בהוצאות על התעקשותו להמשיך ולנהל את ההליך לאחר שהחוב שולם. עם זאת נוכח העובדה שהתובע התייצב לישיבת פישור והנתבעת לא, אני מסתפק בדחיית התביעה.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ז, (09 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.