רקע כללי בתמצית

1. לפני בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט העמית מ' סובל) מיום 16.6.16 (להלן: "פסק הדין").

2. בראשית הגישו המבקשים, ביום 14.7.16, כתב ערעור על פסק הדין.

3. ביום 12.9.16 ניתנה החלטה (בפתקית) על ידי כב' השופט מ' יפרח, בה נאמר בין היתר, כי לא ברור מנין זכות הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ביושבו כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ.

4. ביום 22.9.16 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על פסק הדין.

בית המשפט בהחלטתו מאותו יום קבע ,כי הבקשה תועבר להכרעת רשם, והפנה את תשומת הלב לסעיף 80(ב2) לחוק ההוצל"פ ולרע"א 4198/14, באשר לדרך ההשגה הערעורית על פסק דינו של בית משפט השלום ביושבו כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ.

5. בהתאם להחלטת מותב זה מיום 5.10.16, נתבקשה תגובת המשיבים, וזו הוגשה ביום 31.10.16. המבקשים השיבו על פי זכות שהוקנתה להם, ביום 27.11.16.

6. המבקשים בבקשתם להארכת המועד, טענו בין היתר ובתמצית, כי בהתאם לסעיף 52 לחוק בתי המשפט ניתן להגיש ערעור בזכות על פסק הדין של בית משפט השלום, כי הכלל המנחה הוא שכל אדם זכאי לכל היותר לשני דיונים בזכות, בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור, כי הערעור מטעמם הוגש בתום לב מאחר ובא כוחם היה משוכנע שכך יש לפעול. עוד נטען כי בתיק זה מדובר על מינויו השגוי של כונס נכסים, על נכס עזבון המנוח החייב וכי ככל שהמבקשים לא יקבלו את יומם בבית המשפט כדין, ימשיך הכונס שמינויו שגוי לממש את הנכס וייגרם להם נזק בלתי הפיך וכי בתיק מדובר על מינוי שהינו טעות חמורה שאותה גרם הכונס לראש ההוצל"פ ומדובר בנסיבות חריגות בעטיין יש לאשר זכות ערעור או לחלופין ליתן רשות ערעור.

7. המשיבות בתגובתן טענו בין היתר ובקצירת האומר, כי בקשת רשות הערעור נעדרת כל תשתית עובדתית או משפטית רלוונטית ולא מתקיימים כלל התנאים להארכת המועד לפי שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק ועל המבקשים לבסס בקשתם לקבלת ארכה על טעם מיוחד, כקבוע בתקנה 528 לתקסד"א. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא הציגו טעם מיוחד כלשהו, לדבריהם טעות של עורך דין או של בעל הדין אינה מהווה טעם מיוחד ואף אם הטעות נעשתה בתום לב (ר' בהרחבה סעיפים 4–8). עוד נטען כי המבקשים טוענים ל"נסיבות חריגות", אולם כלל אינם מפרטים מהן אותן נסיבות חריגות ולמעשה אינם מפרטים טעמים מיוחדים למתן ארכה (ר' סעיף 10). עוד מציינים המשיבים כי בקשת רשות הערעור הינה חסרת סיכוי ופסק הדין של בית המשפט קמא מפורט ומנומק ואין מקום לאשר להם את הבר"ע, כך שדין הבקשה להידחות אף לגופה (ר' סעיפים 11–21). עוד טוענים המשיבים לשיהוי מצד המבקשים (ר' בהרחבה סעיפים 28–37).

8. המבקשים בתשובתם טענו בין היתר, כי בתיק זה מדובר על מינויו השגוי של כונס נכסים אשר פתח תיק פירוק שיתוף בבית משפט השלום, מינוי שהינו טעות חמורה, וכי נפלה טעות חמורה ביותר בפני בית המשפט קמא הואיל ופסק הדין אשר ניתן ביום 16.6.16 לא אפשר לצדדים להגיש עמדתם במועד ונמנעה מהם זכותם למסור עמדתם ופסק הדין פגע בהם קשות, ולפיכך נתבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן בטעות ולאפשר למבקשים יומם בבית המשפט.

המסגרת המשפטית

9. המבקשים מבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתיק רע"צ 56156-05-16. כפי שנכתב בסעיף 1 לפסק הדין, בקשת המבקשים (החייבים בתיק הוצל"פ 01-07710-12-5) מושא פסק הדין הייתה ליתן להם רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 5.5.16 אשר דחתה את בקשתם לסגירת תיק ההוצל"פ ולביטול מינויו של כונס הנכסים.

10. סעיף 80(ב2) לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז – 1967, קובע כי "פסק דין של בית משפט שלום או של בית המשפט לענייני משפחה בערעור שהוגש לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), לפי העניין, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי".

ברע"א 4198/14 בן-ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 16.6.14), נקבע בין היתר כי "כלל לא עומדת למבקשים הזכות להגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 8.5.2014, אלא דרך ההשגה הפתוחה בפניהם היא הגשת בקשת רשות ערעור, כפי שהם עצמם עשו ימים ספורים לפני הגשת אותו "ערעור", בקשת רשות ערעור שנדחתה כאמור לעיל. ענין זה קבוע במפורש בסעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שלפיו פסק דין של בית משפט שלום בערעור על צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל "ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית משפט המחוזי" (רע"א 1853/12 אבניאל נ' פולק [פורסם בנבו] (28.2.2013); רע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (20.5.2013)). נמצא, כי ה"ערעור" שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי הוא מסמך שלא הוגש כדין והלכה למעשה אינו קיים בפועל. עמד על כך בית משפט זה בע"א 26/88 שמאי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מב(2) 837, 839 (1988) באומרו לגבי "ערעור" שהוגש מקום בו היה צריך להגיש בקשת רשות ערעור: " ... בענייננו אין ה'ערעור' בגדר ערעור, וכאילו לא הוגש כלל"" (שם, בסעיף 5).

11. ניתוח הדברים מוביל למסקנה , כי למבקשים לא עמד ערעור בזכות, אלא היה עליהם להתכבד ולהגיש בקשת רשות ערעור ,על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 19.6.16.

12. עולה אם כן השאלה, האם יש מקום להיענות לבקשת המבקשים להאריך להם המועד להגשת הבר"ע, בקשה אשר הוגשה לראשונה ביום 22.9.16.

בבקשה להארכת המועד נטען , כי פסק הדין הומצא למבקשים ביום 19.6.16. בהתאם לתקנה 399 לתקסד"א, יש להגיש בקשת רשות לערער בתוך 30 ימים מיום שניתנה ההחלטה.

אין חולק כי המבקשים אחרו את מועד שלושים הימים להגשת בקשת הרשות לערער. על פי מניין המועדים הנכון, היה על המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 19.7.16. בפועל הוגשה הבקשה להארכת המועד אך ביום 22.9.16 .

13. תקנה 528 סיפה לתקסד"א קובעת כי "...נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

14. א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 12 (2015) מציין בין היתר, כי בקשה להארכת מועד יש להגיש ללא שיהוי, עוד לפני תום המועד ובסמוך ככל האפשר לפקיעתו , כאשר הבקשה נבחנת בשני שלבים: קיומו של טעם מיוחד המצדיק את קבלתה; אם קיים טעם כזה, בשלב שני נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד (שם, 1237). בשלב זה אף יש משמעות לשאלה האם הבקשה להארכת מועד הוגשה במסגרת תקופת הזמן להגשת ההליך המרכזי ושיקול נוסף הוא סיכויי הערעור (ר' בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר (פורסם בנבו, 14.5.14) (שם, 1239). עוד מציין גורן כי הארכת מועד שנקבע בחיקוק מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו, אלה נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו על פי מכלול של שיקולים ובין היתר: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתכמות בעל הדין שכנגד וכן סיכויו הלכאוריים של ההליך שלגביו מתבקשת הארכת המועד. העובדה שמדובר באיחור בן יום אחד בלבד אינה מפחיתה מן הדרישה למתן טעמים מיוחדים.

באשר לשאלה מהו "טעם מיוחד", משיב גורן בספרו כי "טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד הינו קיום נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעלי הדין. ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבא כוחם, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (ר' רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 28.4.08) (שם, 1238)).

15. ברע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול נ' סטארפלסט תעשיות 1967 (פורסם בנבו, 21.4.15), נקבע בין היתר, כי:

"דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001); וראו גם ע"א 10512/07 פדידה נ' רפאלי (15.12.2010) (להלן: "עניין פדידה"); חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, 164-165 וההפניות שם (מהדורה שלישית, 2013) (להלן: "בן נון וחבקין")".

16. בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט פ"ד נה(2) 904, 908, נקבע בין היתר כי "טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין)..." (ר' בש"א (י-ם) 5859/07 מג'ד קרש נ' משולם אייבי (פורסם בנבו, 18.9.07).

דיון והכרעה

17. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה להארכת המועד.

18. דרישת הטעם המיוחד באה להגביל למעשה את שיקול הדעת המסור לביהמ"ש בהארכת מועדים. נראה אפוא כי נקודת המוצא הינה הכלל כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. מועדים אלה נועדו לשם השגת יעילות, וודאות וסופיות ההליכים (ר': בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מח(4) 872). על כן יתיר ביהמ"ש סטייה ממועדים אלה רק בהתקיים הטעם המיוחד.

19. בב"ש 304/86 ברנר נ' וולקן פ"ד מ(2) 418, 420, נפסק בין היתר כי "בדרך כלל טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה צידוק להארכת מועד; טעות משקפת רשלנות או הזנחה, והסמכות להאריך את המועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן באלה. ייתכנו מצבים, שבהם מקור התקלה בטעות אנוש גרידא, שאינה מגעת לכלל רשלנות או הזנחה".

20. בבש"מ 6229/11 שפרה דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, חיפה (פורסם בנבו, 10.1.12), נפסק בין היתר כי המונח "טעם מיוחד" הינו מונח גמיש אשר ניתן לצקת לתוכו שלל שיקולים, בהם כאלה הנוגעים לאינטרס המבקש ואחד הטעמים הנפוצים להם טוענים בעלי דין בבקשות להארכת מועד הוא הטעם של טעות שבדין. סבירותה של הטעות שבדין נמדדת בשתיים - ראשית במישור האובייקטיבי , ככל שהדין עמום יותר וניתן לפרשנות בדרכים רבות יותר ייטה בית המשפט לראות בטעות שנעשתה טעות סבירה (ר' בש"ם 1059/11 אדם טבע דין נ' הוועדה המקומית נתניה (פורסם בנבו, 29.5.11)). שנית במישור הסובייקטיבי, ככל שיצליח המבקש להוכיח כי עשה מאמץ כן למניעת הטעות, כן ייטה בית המשפט לראות בטעותו טעות סבירה ודוק, על נטל ההוכחה המוטל על בעל הדין הטוען לטעות שבדין להיות נמוך וכל שנדרש ממנו להוכיח שהטעות נבעה מפרשנות אפשרית של הדין ושנעשתה בתום לב.

21. יודגש כי הבקשה להארכת מועד לא נתמכה בתצהיר ולא בואר על ידי המבקשים ( או מי מטעמם )כיצד ארעה התקלה מושא הבקשה, בעטיה לא הוגשה בקשת רשות הערעור במועד. לא הוברר לפיכך האם טעותם של המבקשים משקפת רשלנות או הזנחה, מה מקורה והאם נעשה על ידי המבקשים מאמץ כן למניעתה.

22. נראה כי הטעות בה מדובר, אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר. מדובר בטעות המתייחסת להסדר כללי הקבוע בדין לעניין מניין הימים. אין המדובר בהסדר חדש ובלתי מוכר. במצב זה אין מדובר בטעות בדין אשר יכולה להוות טעם מיוחד לצורך הארכת המועד (ר' בש"א 7839/01 עיריית תל אביב נ' אלון גולן (פורסם בנבו, 18.11.01); בש"א 195/06 אבו חמוד נ' מוחמד סלותי (פורסם בנבו, 23.2.06)).

23. זאת ועוד ,לכאורה ולצורך ההליך שבפני, אף נראה כי סיכוי הערעור אינם ברף גבוה וזאת בשים לב לעובדה כי המדובר בערעור בגלגול שלישי (ר' תשובת המשיבים בסעיפים 15–18).

בקשת רשות הערעור מהווה גלגול שלישי של ההליכים. מוכרת פסיקתו של בית המשפט העליון לפיה השתרשה גישה מצמצמת בעניין זה, בהתאם לה על הפונה לפתחו של בית המשפט בגלגול שלישי להוכיח, כי מתעוררת בעניינו שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין (ר' ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123; רע"א 4584/12 אל הנכס בע"מ נ' שלמה שמלצר (פורסם בנבו, 19.11.12)).

24. בענייננו אנו, סבורני כי בקשת רשות הערעור אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה. מדובר במסכת עובדתית הייחודית למבקשים, הכוללת טענות בעלות אופי ערעורי רגיל אשר תחומות למקרה הספציפי בלבד, ולכאורה אין הצדקה לדון בהן בפעם השלישית בשים לב לעקרונות סופיות הדיון והוודאות המשפטית (ר' רע"א (חי') 19619-06-16 עדוי עזרי נ' אמנונים חברה לעבודות עפר (פורסם בנבו, 21.8.16); רע"א (מרכז) 62310-10-15 ליד בנייה והשקעות נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו, 10.7.16)).

סוף דבר

25. יצוין כי יחד עם בקשתם להארכת המועד, אשר הוגשה ביום 22.9.16, לא הגישו המבקשים את הבר"ע עצמה, בקשה אשר תהווה בקשה לערעור בגלגול שלישי (ר' חמי בן נון וטל חבקין "הערעור האזרחי" (מהדורה שלישית, 2012), עמוד 535).

26. המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי מתקיים בעניינם טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה (אשר לא נתמכה בתצהיר).

27. בנסיבות העניין ובהינתן כל האמור לעיל, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להידחות.

28. המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה, בסך כולל של 3,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום וממועד זה ואילך יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

29. תיק הערעור ייסגר.

מאחר וכתבי הטענות בעניין הבקשה הוגשו טרם מינויי לשופט ביום 8.12.16, הרי שההחלטה ניתנה בכובעי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.