הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים ברחוב הראשי של נצרת.

התובע מספר שנסע במעין פקק תנועה. הוא עצר את רכבו במקום המיועד לפניה שמאלה, ואז עקף אותו הנתבע מימין, בנתיב המיועד לנסיעה ישר, ותוך כדי כך פגע עם רכבו בצד הימני של רכב התובע וגרם לו נזקים על פי חוות דעת השמאי אותה צירף התובע.

הנתבע טען בכתב ההגנה, שנסע בנתיב המיועד לנסיעה לפנים או שמאלה, בעוד התובע נסע בנתיב השמאלי שממנו מותר לפנות שמאלה בלבד.

התובע המשיך ונסע ישר, על אף שכאמור רשאי היה לפנות שמאלה בלבד, סטה לנתיב נסיעתו של הנתבע וכך גרם לתאונה.

התובע מסר בעדותו גרסה עקבית ביחס לגרסתו בכתב התביעה.

הנתבע סיפר בעדותו שעקף את רכב התובע מימין ואז פגע בו התובע מאחורה בטמבון כאשר לרכב הנתבע לא נגרם נזק.

התובע הדגיש שהיה במצב עמידה בעת התאונה בעוד הנתבע סיפר שעבר עם רכבו את רכב התובע בעת שזה עמד. הנתבע הוסיף שבזמן התאונה התובע כנראה נסע (הדגשה שלי י.ש).

התרשמתי לטובה מעדות התובע שהינו אדם ישר והעיד אמת.

מעדות הנתבע התרשמתי, שהוא שכנע עצמו במידה מסוימת בכך שאינו אשם בתאונה. הוא הודה למעשה בעדותו, בניגוד לגרסתו בכתב ההגנה, שאינו יודע האם התובע היה בנסיעה או בעמידה בעת התאונה, וטענותיו ביחס לנהיגת התובע, מבוססות על סברא.

אשר על כל אלה אני מעדיף את גרסת התובע ועל הנתבע לפצות את התובע על נזקיו כלהלן:

שכ"ט שמאי 750 ₪, נזק ישיר לרכב בסך 6,496 ₪.

אשר על כל אלה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 7,246 ₪ בצירוף הוצאות בסך 1,000 ₪, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 14.7.16 ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ז, 22 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.