בפני תביעה כנגד רשות מקומית, בגין נזק שנגרם עקב קריסת עץ על אוטובוס. בדיון שהתקיים ביום 28.6.18, הסכימו הצדדים כי נזקה של התובעת עומד על סך 74,552 ₪, כאשר המחלוקת נותרה בשאלת האחריות בלבד, וכאשר הוסכם כי העדה היחידה שתישמע בשאלת האחריות הינה המצהירה מטעם הנתבעת.

טענות הצדדים:

1. התובעת טוענת כי אחריות הנתבעת הוכחה. לטענתה, נוכח העובדה כי אירוע התביעה אינו שנוי במחלוקת, היה על הנתבעת להוכיח את נוהל הטיפול בעצים תחת אחריותה, דבר שלא עשתה. התובעת מצביעה על כך שהנתבעת לא עשתה שימוש תדיר באגרונום, ולא הביאה לעדות אף אחד מאנשי השטח, שיכולים היו להעיד על דרך עבודתה השוטפת, כגון פקחי העיריה, מנהלי העבודה, הקבלן שזכה במכרז הגינון, והגננים בפועל, וכמו כן לא הציגה את חוות דעת האגרונום שבדק את העץ לאחר קריסתו.

2. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי פעלה כנדרש לתחזוקה וטיפול בעצים שבתחומה, בהתחשב גם בשיקולי תקציב, וכי לא הובאה כל ראיה לרשלנות בתחזוקת העץ הספציפי.

דיון והכרעה:

3. בשאלה של חיוב רשות מקומית בנזקי קריסת עצים דנתי בעבר, בת.ק. (קריות) 19672-05-16 מורן משען נ' עירית חיפה [לא פורסם, ניתן ביום 24.8.2016] ובת.א. (שלום קריות) 41245-08-16 פלונים נ' עירית קרית ביאליק [ניתן ביום 29.3.2018]. נוכח העובדה כי פסקי הדין שם לא פורסמו, אחזור על עיקרי קביעותי שם.

4. השאלה של חיוב רשות מקומית בנזקי נפילת עצים בתחום שיפוטה, אינה פשוטה. על פי סעיף 235 (3) לפקודת העיריות (נוסח חדש), העירייה תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב. עם זאת, העירייה אינה בגדר מבטחת ואינה אחראית לכל אירוע שקורה בעיר, ככל שלא נמצאה התרשלות בפעולותיה.

5. בעניין חיוב רשות מקומית על קריסת עצים, קיימת פסיקה סותרת, הן בארץ והן במשפט המשווה, כאשר המסקנה מקריאת אותה פסיקה היא, כי כל מקרה לנסיבותיו.

6. אפנה בעניין זה בין היתר לע"א (חי') 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה- כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 30.10.2011]. לעומתו אפשר להפנות לע"א (חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור [ניתן ביום 30.1.2013] וכן לת.א. (חי') 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה [ניתן ביום 22.7.2004] וכן לע"א 3021/95 גרינבלט נ' בית הספר החקלאי תיכון עינות [ניתן ביום 27.2.1997]. לא אזכיר כאן את פסיקת בתי משפט השלום שאף היא קיימת בנושא זה.

7. במשפט המשווה, אפנה מצד אחד לשם הדוגמא בלבד, לפסק דין האנגלי בעניין: Micklewright v. Surrey County Council [2011] EWCA Civ. 922 וכן לפסק דין קנדי של בית המשפט העליון של קנדה, בעניין Swinamer v. Nova Scotia (Attorney General) [1994] 1S.C.R. 445 ופסקי דין של ערכאה נמוכה יותר שם בעניין Lord v. City of Vancouver, 2015 BCPC 160 ובעניין C.K.O.Y. Ltd. V. Ottawa (City) [1952] O.W.N. 367, ולעומתם פסק הדין האוסטרלי בעניין: Timbs v. Shoalhaven City Council [2004] NSWCA 81 ופסק הדין הקנדי בעניין Huestis v. Toronto [1926] 3 D.L.R. 142.

8. כעולה מהפסיקה הנ"ל, לא קיימת חזקת רשלנות של רשות מקומית במקרה של קריסת עצים ויש לבחון האם היתה סיבה כלשהי לחשוד, כי עלולה להיות סכנת קריסה. סיבה זו יכולה להיות הן מתלונות, הן ממראה פני העץ, כגון למשל כאשר מדובר בעץ רקוב שנראים תולעים על פניו או סדקים המראים על אפשרות קריסתו. שאלות אלה יש לבחון מול הראיות שהובאו במשפט, ולרבות חוות דעת מומחים.

9. אני מסכים עם עמדת בית המשפט המחוזי בחיפה, בפסיקה המצוטטת לעיל, כי אין מדובר במקרים שבהם חלים סעיפים 38 או 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), היינו אין מדובר בדבר מסוכן או בדבר המעיד בעד עצמו. לא ניתן מעצם הקריסה להסיק, כי בהכרח מדובר במקרה בו היתה רשלנות ומטבע הדברים גם עץ כשלעצמו אינו מכשיר מסוכן שניתן להחיל עליו את החזקה שבסעיף 38 לפקודה.

10. מסיבות דומות גם אינני סבור, כי מלכתחילה, ניתן להחיל את החזקה שנקבעה בע"א 101/81 דג נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (1) 32 (1984) וראה גם ע"א 206/89 רז נ' בית חולים אלישע בע"מ פ"ד מז (3) 805 (1993) ולפיה, מעובדות המקרה, ניתן להסיק גם בלא החזקה החלה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כי מדובר ברשלנות, אשר על הנתבע להביא ראיות לסתירתה.

11. עיון בנסיבות המקרה דנן מעלה את המסקנות כדלקמן: התובעת לא הביאה כל חוות דעת מקצועית להוכחת טענתה כי היתה רשלנות בתחזוקת העץ בו עסקינן, וגם לא חוות דעת בשאלת הסיבות לקריסתו של העץ ביום 19.10.12. התובעת גם לא מיצתה את אפשרויותיה הדיוניות, לא במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק ולא במסגרת שלב ההוכחות. כך למשל, התובעת לא ביקשה מהנתבעת להמציא לה את חוות דעת האגרונום שבדק את העץ לאחר קריסתו, ולא את יומני העבודה של הקבלן, הגננים, ומחלקת הפיקוח של החברה הכלכלית של העיריה. התובעת, משראתה שהנתבעת לא זימנה את אנשי השטח הרלבנטיים, גם לא ניצלה את זכותה לזמנם כעדים מטעמה, ולדרוש כי יביאו עימם את כל המסמכים הרלבנטיים. הראיה היחידה שבכל זאת הגישה התובעת בהקשר לנפילת העץ, להבדיל משאלת הפגיעה שנגרמה מנפילתו, הינה תמונות העץ שקרס, אך מהן, בלא חוות דעת מקצועית, לבד מהעובדה העולה מהתמונות כי העץ יצא עם שורשיו מהאדמה, לא יכול בית המשפט לדעת מהן הסיבות לקריסה, והאם ניתן היה לדעת קודם לקריסה, את הסיכון בקריסת העץ, ככל והיה נעשה טיפול נכון בו.

12. הנתבעת, מאידך גיסא, העידה רק את האחראית על תחום איכות הסביבה בעיריה. זו ציינה בתצהירה, כי פעולות הגינון מתבצעות באמצעות קבלן גינון שזכה במכרז. עוד ציינה את קיומו של פקח מטעם החברה למשק וכלכלה אשר אחראי על תכנית העבודה של הקבלן ומנחה אותו היכן לפעול. התובעת ציינה כי לא הגיעו לעיריה כל התראות מוקדמות מתושבים באשר לעץ בו מדובר. לתצהירה צירפה הנתבעת את תנאי מכרז הגינון. עם זאת, בהעדר עדים מתאימים לא הובאו כל ראיות לבית המשפט, מה הטיפול שהעץ קיבל בפועל, האם נגזם כנדרש, מתי בוצעו ביקורות לגביו, ומה הטיפולים שקיבל, והאם היה בריא או חולה, או רקוב. גם ההסכם עם קבלן הגינון לא הוגש לבית המשפט, וכך גם יומן מוקד העיריה באשר לתלונות שהתקבלו, שאף לא נבדק על ידי העדה באשר לדבריה כי לא היו תלונות, אלא הסתמכה על דברי הגנן, שכאמור לא זומן להעיד (עדותה בעמ' 5 לפרוטוקול). עוד העידה העדה כי הנתבעת אינה מחייבת את קבלן הגינון להעסיק אגרונום (עדותה בעמ' 3 לפרוטוקול).

13. האם במצב של חוסר ראייתי זה ניתן לקבל את התביעה? כאמור, לא חלות בענייננו חזקות התרשלות, ועל כן נטל השכנוע באשר לקיומה של התרשלות של הנתבעת וקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזקה של התובעת, רובץ על התובעת. כאמור, לבית המשפט אין ידיעה מה הסיבות לקריסת העץ, והאם היו סימנים מקדימים שיכולים היו למנוע את קריסתו בהתנהלות נכונה. כפי שהוסבר בפסיקה, בעצים גם לא תמיד ניתן לדעת מראש כי העץ חולה ועומד לקרוס, ועל כן לא מתקיימת חזקת התרשלות. גם לא הוכח לבית המשפט כי התנהלות הנתבעת בפועל היתה רשלנית.

14. נכון הוא, כי הנתבעת לא הביאה עדים רלבנטיים אשר בשליטתה. אי הבאת עדים אלה, כאשר ההגיון מחייב שידיעותיהם מחייבות הזמנתם לבית המשפט, יש בה משום תוספת ראייתית לראיות הצד שכנגד כהנחה שעדים אלה היו תומכים בראיות הצד שכנגד (ראה למשל: ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605 (1993)). דא עקא, שתוספת ראייתית זו אינה ראיה כשלעצמה, ובהעדר ראיות עצמאיות להוכחת התביעה, דינה להידחות (ראה: יעקב קדמי על הראיות (מהדורת 2009), חלק רביעי, עמ' 1893).

15. אכן, ישנם מצבים בהם עמימות ראייתית יכול ותפעל לטובת הצד שכנגד, וזאת כאשר קיים מחדל של שמירת ראיות על ידי הנתבע או כאשר פעילותו העוולתית של נתבע גרמה לחסר הראייתי, אך במקרים אחרים, בהם יכול היה בעל הדין שכנגד לפעול להשגת ראיות אך לא עשה כן, אין כל הצדקה ליצור חזקות ראייתיות לטובתו (ראה: ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות (2012), חלק שני בעמ' 1362, והשווה: ע"א 6991/09 פלוני נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 24.10.2011]). בענייננו כאמור, לא היתה כל מניעה מצד התובעת להשיג את הראיות המתאימות, אם בדרך של הגשת חוות דעת מקצועית של אגרונום מטעמה, אם בדרך דרישת חוות דעת האגרונום של הצד שכנגד, ואם בדרך דרישת יתר המסמכים הרלבנטיים מהנתבעת בין בשלבים המקדמיים במשפט, בדרך של משלוח שאלונים ודרישת גילוי מסמכים ספציפיים, ובין בדרך של זימון העדים הרלבנטיים, אותם בחרה הנתבעת משיקוליה שלא לזמן (השווה למשל: רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה , פ"ד סא (1) 834 (2006)).

16. אכן, על התובעת עמד הנטל, לא רק להוכיח כי התובעת לא התנהלה כנדרש, אלא גם שהתנהלותה הרשלנית, ככל שתוכח, גרמה לקריסת העץ, ואכן בפסק הדין האנגלי בעניין Micklewright אימץ בית המשפט לערעורים את הקביעה של הערכאה הראשונה כי:

"It does not follow that because an owner or occupier fails in his duty to make the necessary inspections of his trees that he will automatically be liable if someone is injured by one of them. It may be the tree was suffering from a defect that would not be revealed by inspection. Thus in Caminer v Northern & London IT [1951] AC 88 at 103 Lord Normand observed that the defendants did not comply with their duty but "it is no less plain that, if they had, it would have made no difference. The tree was just such a tree as [the expert witness] says the owner might consider safe." It is necessary for the claimant to show that if the owner or occupier had complied with his duty on the balance of probability the defect or danger in the tree would have been noticed. It is important when considering whether the owner or occupier has complied with his duty to avoid using the benefit of hindsight."

17. התוצאה המתחייבת הינה אפוא שהתובעת לא השכילה להוכיח את אחריות הנתבעת. בנסיבות אלה אני דוחה את התביעה. נוכח העובדה כי הנתבעת בחרה שלא להעיד עדים מהותיים בשליטתה, לא מצאתי מקום בנסיבות העניין לפסוק הוצאות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ח, 03 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.