מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד בהעדר הגנה אשר ניתן ביום ה- 11.1.17.

ביום 17.7.16, הגישה המשיבה לתיק ביהמ"ש תביעה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 102,225 ₪. למבקשת חשבון בנק אצל המשיבה בו יש חוב נטען בגין חשבון העו"ש, כרטיס אשראי והלוואה. התביעה מבוססת על מסמכי הבנק.

ביום 11.1.17 ניתן לבקשת המשיב פס"ד בהעדר הגנה. פס"ד נסמך על אישור מסירה מיום 21.11.16 ותצהיר שליח שביצע את מסירת כתב התביעה והזימון לדין בכתובת המבקשת באשדוד. המסירה נעשתה בהדבקה על דלת הבית לאחר 3 ביקורים ב- 16.11.16, 18.11.16 וב-21.11.16, ועפ"י הצהרת השליח, פרטי הדירה אומתו עם השכנים משפ' חדד מדירה 3.

ביום 10.12.17 כ-11 חודשים מיום פסה"ד והחתימה על הסדר החוב, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסה"ד.

ביום 2.1.18, הוגשה בקשה להארכת מועד (בצירוף לתשובת המבקשת לתגובת המשיב) ע"י ב"כ המבקשת שמונה למבקשת עפ"י חוק הסיוע המשפטי.

הארכת מועד:

ביום 11.1.17 כאמור ניתן לבקשת המשיב פס"ד בהעדר הגנה.

ביום 10.12.17 הוגשה הבקשה לביטול פס"ד כ-11 חודשים לאחר הינתן פסה"ד.

המבקשת בבקשה זו אינה מציינת את המועד המדויק בו נמסר לה פסה"ד או שנודע לה אודותיו, ולא נתבקשה בקשה להארכת מועד נתמכת בתצהיר ערוך כדין וטעמים מיוחדים.

יצוין כי כאשר נדרש בעל דין להגיש בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך והוא לא עשה זאת אלא נוקט בהליך ללא כל הגשת בקשה להארכת מועד, אין לאפשר לו לנקוט את ההליך, וזאת אך בשל מחדלו שבאי הגשת בקשה להארכת מועד (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתרים משפטיים 28.4.08)). אך במקרים חריגים, מוסמך ביהמ"ש להאריך מועד מיזמתו (מבלי שהוגשה לו בקשה להארכת מועד), אם לדעת ביהמ"ש יש במהות או בחשיבות ההליך משום "טעם מיוחד" להארכת המועד (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח (4) 389 (2004)).

מבדיקה בתיק ביהמ"ש ומטענות הצדדים עולה כי המבקשת נפגשה עם נציגי המשיבה ביום 12.1.17, יממה לאחר פס"ד, וחתמה על הסכם להסדר חובה. בגוף ההסכם החתום ע"י המבקשת, בסעיף 1 נכתב: "הנני הנתבעת בתיק בית המשפט האזרחי שבנדון, מאשרת כי קיבלתי לידי את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין ואת פסק הדין מיום 11.1.17 ומצהירה ומאשרת בזאת הסכמתי לנטען בכתב התביעה ולמתן פסק הדין על כל תנאיו ומרכיביו".

המבקשת הגישה כאמור את הבקשה לביטול פס"ד ביום 10.12.17 כ-11 חודשים לאחר הינתן פסה"ד ולאחר שחתמה על הסדר חוב עם המשיבה, ומבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד.

במקרה שלפנינו, אין ספק שהמבקשת ידעה על פסה"ד יום אחד לאחר הינתנו, התייצבה במשרדי המשיב/ב"כ וחתמה על הסדר חוב. בהסדר החוב מפרטת המבקשת ומודה שהיא קיבלה לידה את פסק הדין.

הגשת הבקשה כעבור כ-11 חודשים מיום שנודע לה על מתן פסה"ד, חתימתה על הסדר חוב עם המשיבה יממה לאחר פס"ד וקיום חלק מהסדר החוב ע"י המבקשת, אינה מצדיקה מתן ארכה בנסיבות דנן להגשת הבקשה לביטול פס"ד, קל וחומר, שלא הוגשה בקשה להארכת מועד יחד עם הבקשה לביטול פס"ד שהוגשה ביום 10.12.17.

מסיבה זו בלבד דינה של הבקשה להידחות.

ביום 2.1.18, הוגשה לראשונה בקשה להארכת מועד יחד ובמסגרת התשובה לתגובת הבנק/המשיב לבקשה ע"י ב"כ המבקשת שמונה לה עפ"י חוק הסיוע המשפטי. במסגרת התשובה לגבי האיחור טוענת המבקשת כי אין לזקוף לחובתה נוכח אמצעיה הדלים את האיחור בשל פנייה לסיוע משפטי.

אף אם אתעלם ממחדלה בהגשת הבקשה להארכת מועד במסגרת תשובתה לתגובת המשיב ולא יחד עם הבקשה לביטול פס"ד, אין בידי להיעתר לבקשה.

וכך באו הדברים לידי ביטוי בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לקווים המנחים שנקבעו בשאלה מהו אותו "טעם מיוחד" שנקבע בחיקוק: הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)). יחד עם זאת נפסק כי טעות שבדין של ב"כ המבקש עשויה להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד, בנסיבות שבהן לא נפגעת מכך ציפיית בעל הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים והסתמכותו על סופיותם (ב"ש 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000), בש"א 6579/09 עזבון המנוח אליקשווילי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (פורסם באתרים משפטיים (13.9.09)). "שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחד הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה".(ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904 (2001)).

העובדה שבעל דין אינו מיוצג, היא כשלעצמה אינה מהווה "טעם מיוחד" (בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98)).

לא התקיים "טעם מיוחד" אשר היה יכול למנוע מהמבקשת להגיש הבקשות במועד, ולא התקיימו אירועים כאלה שניתן להגדירם כאירועים מחוץ לשליטה של בעל הדין אשר מנעו ממנו את הגשת הבקשה במועד או סמוך למועד בו ניתן פסה"ד.

לאחר מתן פסה"ד, המבקשת החלה לשלם את החוב בהתאם להסדר החוב שסוכם בין הצדדים, ושילמה לדבריה עד להגשת הבקשה דנן סך של כ-65,000-70,000 ₪. בתצהירה פרטה את התשלומים שבוצעו החל מ- 12.1.17 (יום חתימת הסדר החוב): ביום 12.1.17 שולם סך 50,000 ₪, בפברואר 2017 שולם סך 4,000 ₪, ביום 6.3.17 שולם סך 3,000 ₪.

אין מחלוקת שהמבקשת ידעה אודות פס"ד מיד עם הינתנו, חתמה על הסדר חוב עם המשיבה יממה לאחר פס"ד, הסכימה לפס"ד על כל תנאיו ומרכיביו, ואף קיימה חלק לא מבוטל מהסכם החוב בתקופה שלאחריו.

באשר למועד שבו יש להגיש בקשה להארכת מועד נקבע כי "בקשה להארכת מועד חייבת להיות מוגשת ללא שיהוי עוד לפני תום המועד או סמוך ככל האפשר לפקיעתו. טעם מיוחד ואפילו טעם סביר להארכה, שייתכן שהיו קיימים בתוך המועד הקצוב, עלולים לאבד מחשיבותם ולפוג, אם הבקשה להארכה לא הוגשה במהירות סבירה, מיד כשתמה הסיבה שבגינה נתבקשה הארכה" (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)).

נראה אם כן כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, מבלי לפרט טעמים מיוחדים לכך.

המבקשת לא פירטה המועד בו פנתה לסיוע משפטי ולא הגישה בתיק או פנתה לצד שכנגד בבקשה מבעוד מועד למתן ארכה בהגשת הבקשה לביטול פס"ד בשל פנייה לסיוע משפטי, ומנגד חתמה על הסדר חוב עם המשיבה מיד לאחר פס"ד ואף קיימה חלק לא מבוטל מההסכם.

בהלכה הפסוקה נקבע כי במסגרת בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך, אין לבחון גם את תוכן ומהות וחשיבות ההליך ואת סיכויי המבקש להצליח בהליך. נפסק כי בבקשה להארכת מועד נבחנת אך ורק הסיבה שבגינה מבקש בעל הדין לסטות מן המועד שהוקצב, ואין מקום לבחינת טענות בעל הדין לגופו של עניין והליך (ראו: ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד 1538 (1960), בש"א 97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98), רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר-מפרק החברה (פורסם באתרים משפטיים, 26.7.09)).

בנסיבות דנן, לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי זהו המקרה המובהק שבו על בית המשפט לדחות הבקשה בשל הגשתה באיחור ניכר, לאחר שהצדדים חתמו על הסדר חוב, חלקו אף קויים ע"י המבקשת, ללא בקשה להארכת מועד נתמכת בתצהיר ערוך כדין יחד עם הבקשה לביטול פס"ד שהוגשה ביום 10.12.17, וללא טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה.

כל החלטה אחרת בנסיבות אלו תהווה פגיעה שאינה מידתית באינטרס ההסתמכות של המשיבה ובציפייה לסופיות הדיון כמו גם בכיבוד בתי המשפט הסדרי חוב עליהם חותמים בעלי דין.

למעלה מן הצורך, ולאחר שנדחית הבקשה להארכת מועד, אני אף סבור כי אין לקבל הבקשה לביטול פס"ד.

בבקשה לביטול פס"ד על בית המשפט לעשות אבחנה בין שני מקרים.

האחד, ביטול מחובת הצדק, קרי, על בית המשפט לבחון באם פס"ד פגום מעיקרו ,ואם כן, חובה עליו לבטלו, ללא התייחסות לגופן של טענות ההגנה.

השני, ביטול משיקול דעת בית המשפט. שם בית המשפט בוחן סיבת המחדל, קרי, מחדלה של המבקשת באי הגשת כתב הגנה, וסיכויי ההצלחה תוך בחינת טענות ההגנה לגוף התביעה.

ביטול מחובת הצדק:

לאחר עיון בטיעוני הצדדים נראה לכאורה כי בוצעה מסירה כדין.

פס"ד נסמך על אישור מסירה מיום 21.11.16 ותצהיר שליח שביצע את מסירת כתב התביעה והזימון לדין בכתובת המבקשת מרזוק ושמואל 3/3 באשדוד. המסירה נעשתה בהדבקה על דלת הבית לאחר 3 ביקורים ב- 16.11.16, 18.11.16 וב-21.11.16, ועפ"י הצהרת השליח, פרטי הדירה אומתו עם השכנים משפ' חדד.

כפי שעולה מטענות הצדדים, אין מחלוקת לגבי כתובת המסירה שהיא אכן כתובת מגוריה של הנתבעת. בנוסף, בכתב הסדר החוב עם התובעת שנחתם ביום 12.1.17, מצהירה הנתבעת בסעיף 1 להסכם, שקיבלה לידה את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין מיום 11.1.17.

הנתבעת אינה מעלה טענה כלשהי בשום שלב שלא קיבלה את כתב התביעה, ואף הגישה בתיק בקשות לביטול הליכים/עיקול זמני טרם מתן פס"ד.

לפיכך לא שוכנעתי כי פסה"ד פגום ואין לבטלו "מחובת הצדק".

ביטול משיקול דעת ביהמ"ש:

באשר לשיקול דעת בימ"ש יש לחלק לשניים : "סיבת המחדל" וסיכויי ההצלחה".

באשר לסיבת המחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד, כי אין מדובר בזלזול בוטה המצדיק דחיית הבקשה מסיבה זו בלבד מבלי להתחשב בסיכויי ההגנה ובזכות ביהמ"ש לבטל משיקול דעת.

המבקשת שלא היתה מיוצגת פנתה לבית המשפט טרם מתן פס"ד בבקשות שונות על מנת להשיב המצב לקדמותו.

"סיכויי הצלחה" –

זו השאלה החשובה יותר. המבחן הוא מבחן של "הגנה אפשרית" .

בנסיבות דנן, אני סבור כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה בבחינת "הגנה אפשרית" המצדיקה ביטול פס"ד משיקול דעת.

המבקשת, תחילה במסגרת בקשה בתיק לפני פס"ד ,ולאחריו במסגרת הסדר החוב מודה בהסכם ההלוואה, בחתימתה על ההסכם, בקבלת סכום ההלוואה (100,000 ₪) ובהפרת ההסכם על ידה.

בהסדר החוב אף מודה בחוב הנטען בכתב התביעה ובפס"ד על כל מרכיביו ותנאיו.

הנתבעת בבקשתה בתיק טרם פס"ד טוענת : "הנני מודה שלקחתי הלוואה על סך 100,000 ₪ והתחייבתי לשלם 1,500 ₪ למשך חמש שנים...". עוד מציינת הנתבעת כי פתחה פיגור של 3 חודשים בתשלומים , היא רוצה לשלם, אך אין ביכולתה להדביק את קצב החיובים ומבקשת להחזיר המצב לקדמותו.

גם בכתב הסדר החוב שנחתם בין הצדדים ביום 12.1.17, הנתבעת אינה מתכחשת לעצם החוב ובקשתה היא להסדר תשלומים שיאפשר לה לעמוד בתשלום ולשלם את החוב.

המבקשת לאחר החתימה על הסדר החוב והודאתה בקיום החוב, מקיימת אחר הסדר החוב בחלקו בתקופה שלאחריו.

רק ביום 10.12.17, כ-11 חודשים מיום פסה"ד והחתימה על הסדר החוב, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסה"ד תוך העלאת הטענות שנאלצה לחתום על ההסכם "בעקבות לחץ משפחתי ולחץ של העורך דין בתיק..." ובהתייחס לזמן שחלף עד למועד הגשת הבקשה: "בית המשפט ישאל מדוע עכשיו אני מבקשת והתשובה עקב מסע התעללות שעברתי ובעיות עם המשפחה...". עוד מציינת המבקשת בבקשה כי שילמה עד כה 50,000 ₪ במזומן ועוד 8,000 ₪ בשני תשלומים, החוב לדעתה עומד על סך 42,000 ₪ בעוד הבנק טוען שהחוב 75,000 ₪. עוד טוענת כי ההסכם הינו דרקוני. לבקשה צורף תצהיר מטעם המבקשת.

ביום 12.12.17 הוגשה תגובה לבקשה מטעם המשיבה. הטענות שעולות בתגובה הן שהמבקשת לא ציינה כנהוג בבקשות מסוג זה מתי נודע לה על התביעה, ומתי נודע לה על פסה"ד. בנוסף מציינת המשיבה כי המבקשת הייתה מעורה היטב בכל פרטי ההליכים, ניהלה מו"מ להסדרת חובותיה בתיק זה, והצדדים חתמו על הסדר חוב ובמסגרתו אשררה הנתבעת את פסה"ד נגדה. כמו כן התחייבה המבקשת לשלם את חובה עפ"י ההסדר ולא עמדה בהתחייבויותיה. ביום 6.10.17 בוצעה לידי המבקשת מסירה של האזהרה בתיק הוצל"פ והבקשה מוגשת לאחר שהמשיב החל לפעול לביצוע פסה"ד. המבקשת לא ציינה את הטעמים להגשת בקשתה באיחור כה ניכר.

אין בבקשתה של המבקשת טעמים שבעטיין אפשר לכאורה להגיע למסקנה שנעשה כאן עוות דין או חוסר צדק עם המבקשת. לא מועלות בבקשה טענות כלפי המשיבה אלא "בעיות עם המשפחה" ובעיות אישיות של המבקשת.

המבקשת אינה מפרטת בתצהירה התומך בבקשה הכיצד החוב שנותר הינו 42,000 ₪ ולא כפי החוב המופיע בתיק ההוצל"פ. בעניין זה, שמורה למבקשת הזכות ,ככל קיימת לה עילה לכך, לטעון לעניין החוב על פי ההסדר שחתמה עם המשיב לאחר פס"ד במסגרת תיק ההוצל"פ, וזאת במידה והחוב אינו משקף הסכמות הצדדים ופס"ד שניתן בתיק.

הטענה לעניין הסכם דרקוני, הינה טענה כללית, אינה מפורטת, ואינה מתיישבת עם הודאת המבקשת בהסכם ההלוואה, בחתימתה על ההסכם, בהפרותיה את ההסכם, בחתימתה על הסדר חוב לאחר פס"ד תוך קיום חלק מן ההסדר על ידה (תשלומים של כ-65,000 ₪ מכח ההסדר).

אף העלאת הטענה במועדה, כ-11 חודשים לאחר חתימתה על ההסדר ולאחר שהמשיב פתח כנגדה תיק הוצל"פ, עומדת לחובתה.

במסגרת תשובתה לתגובת המשיב מיום 2.1.18, לאחר קבלת ייצוג ע"י הסיוע המשפטי, מעלה המבקשת טענות חדשות לעניין הנימוקים לביטול פסה"ד והעיקולים, טענות אשר לא הועלו עד כה:

- הבנק (התובע) ובא כוחו התנהגו בצורה בריונית.

- הבנק עומד על קוצו של יוד ומנצל מצוקתה של הנתבעת, בעת החתימה על הסכם ההלוואה החוזה היה ספר עם עשרות עמודים שהנתבעת נאלצה לחתום עליו כאשר הפקידה בבנק הראתה לנתבעת את המקומות בהם היא צריכה לחתום בתחתית העמודים מבלי שהנתבעת מבינה על מה היא חותמת.

- הריבית עליה התחייבה הנתבעת היא 17.1% לשנה שהיא ריבית כמו של השוק האפור.

- התביעה לוקה בחוסר פרוט של העובדות המהותיות (כדרישת תקנה 71 (א) לתקסד"א).

- בהסכם ההלוואה ישנן הוראות מקפחות.

טענות אילו אין בידי לקבלן בשלב זה ובנסיבות דנן.

טענות אילו כאמור נטענו לראשונה רק במסגרת התשובה לתגובת המשיב, ולא במסגרת הבקשה לביטול פס"ד ובאופן מפורט.

הטענות הועלו כשנה לאחר מתן פס"ד.

הטענות אינן מתיישבות עם הודאת המבקשת בדבר הסכם ההלוואה, חתימתה על ההסכם, הסכומים שקיבלה ושילמה על פי ההסכם, והפרותיה את ההסכם.

טענות אילו אף מנוגדות להסדר החוב שנחתם בין הצדדים כשנה לפני העלאת הטענות ולאחר שהמבקשת קיימה חלק מההסדר.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לפיה הבקשה להארכת מועד והבקשה לביטול פס"ד נדחות.

המבקשת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המשיב בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ח, 08 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.