<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ המערער – עו"ד אלכסנדר לבון

ב"כ המשיבות - עו"ד אורית פרגי

פרוטוקול

ב"כ המערער

מפנה לפסק דין שלא הובא בפני בית משפט קמא ברע"פ 6723/05 מיום 14/7/2008 והוא מפרש את פסק דין אגדי עליו הסתמך בית משפט קמא בקביעת פירוש (6795/93).

שם מדובר בהוצאות ושולחנות לשטח פרטי תחת תקרה. כאן מדובר על מזרן שרואים את העגלה שהזיזו יחד איתו בצילום ולכל היותר היה 11 דקות.

לא יכול להיות שהרשות מגיעה למצב שבו היא עוד מעט תפלוש גם לתוך החנות. וזה לא רק זה. זה לא הפריע לאף אחד, ומי שהשתמש ברחוב לא דילג על מדרגות כדי לרדת לרחוב. זה שטח תחום לחלוטין והוא פרטי של רכוש משותף של הבית, ואנחנו מחזיקים בו יותר מ- 37 שנים בחלק לפני החנות ויש לנו זיקת הנאה מכוח שנים מעבר לבעלות על החנות.

לטעון שמזרן שנמצא 11 דקות מחוץ לחנות ורואים את העגלה כמשהו מפריע לסדר הציבורי?

גם לפי סעיף 12 ו-סעיף 43 הלכו לפיהם.

סעיף 43 נועד למנוע מכשול מהמשתמשים ברחוב. איזה מכשול היה? איזה הבדל יש מאדם שנכנס לחנות ונתקל במזרן לגבי מזרן שנמצא מחוץ לחנות והוא נתקל בו?

לסעיף חוק העזר העירוני יש עניין של טעינה ופריקה, וחפשתי איפה יש לעניין זה עשו משהו והגישו דוח והגיע לבית המשפט בעניין זה ולא מצאתי. היה עניין של מכוניות של פריקה וטעינה, ואז אמרו יש חוק ספציפי וביטלו את זה בתל אביב ובהרצליה.

הפקחית לא אמרה שהחנות משמשת לעגלות אלא לרהיטים, ואם יש עגלה להוזזת המזרן ובפועל הפקחית הגיעה ומצאה שם מזרן והרשיעו אותנו על מזרנים, אז מה זה? ורואים שם את העגלה. זה לא פריקה וטעינה?

אין כל קשר בין מה שמופיע בדוח של הפקחית על כך שהנ"ל הוציא את הדברים... (מצטט).

כשהיא מגיעה לדיון היא אומרת זה לא המערער, אלא זה שיושב אחריו. עובדות כתב האישום שכל הסיטואציה מסבירה מדוע דבר פעוט שהיה יכול להסתיים באזהרה, לא כל מפגש בין אזרח לפקח חייב להוליד דוח.

ביקשתי לפני הדיון במכתב לחברתי לשנות את האישום על שם מי שניהל את החנות שמופיעה בחלופות.

העסק בבעלות המערער, וזה הנימוק השלישי עליו לא היינו מגיעים לכאן.

העיקר הוא איפה הגבול בין השטח הפרטי לציבורי.

כל הדיון בשלב ההוכחות התנהל לגבי הזמניות של העניין.

ב"כ המשיבות

על פניו נראה כי חברי עושה כל פעם מקצה שיפורים כי בהודעת הערעור אין כל התייחסות לכך שבית משפט קמא שגה בהסתמכו על פסק דין אינגרי. בסיכומי הפניתי את בית המשפט לעוד שני פסקי דין לעפ"א 40771-03-12 עג'מי נ' עירית חולון, שם דובר על סחורה שהוצאה למרחב הציבורי לצורך מכירה. וכן לעמ"ק 50024/09 עיריית מודיעין נ' א.ש. ברקן. שם דובר על חנות שהוציאה ארגזים לא לצורך תצוגה ובית משפט קבע שאין רלבנטיות והמפגעים מהווים מכשול לציבור, בעיקר כאשר יהיה מדובר במצב של פיגוע או התקהלות ויפגעו אנשים.

מפנה לפרוטוקול מ- 20/4/2016 עמ' 10 למעלה.

מעבר לפסיקה שיש לנו, הסמכות הנתונה למשיבה לבצע אכיפה בעבירות מסוג זה, זה פקודת העיריות, 235. ועל פי זה גם חוקקה העירייה חוק עזר בענין וזה דבר לגיטימי.

גם החוק וגם הפסיקה בעצם נתנו פירוש לרחוב הן פן הפרטי והן במשמעות שזה שטח ציבורי פרטי.

וחשוב להזכיר כי מדובר ברחוב רוטשילד ציר מאוד מרכזי וסואן ועמוס בעירייה. אם רשות כזו הייתה רוצה לתת היתר לבעלי החנויות הרבים שכולם רוצים להוציא החוצה, אז הייתה נותנת היתרים לכל בעלי העסקים. אך מאחר והעירייה שמה את המשמעות במכשול שעלול להגרם כתוצאה מהתקהלות כזו או אחרת מכאן נבע איסור ההבלטה או המכשול.

לעניין שאר הטענות בערעור, תגובתי הייתה מאוד תמציתית ותכליתית ועטפה את כל טענות חברי. במקרה הנדון מעבר לבזבוז כספי הציבור שיש בערעור, יש לזכור בי בית משפט קמא עשה חסד עם המערער. ונציגי העירייה לרגע לא הגשנו ערעור על קולת העונש בהתחשב בנסיבות האישיות והבריאותיות שהציג חברי בבית המשפט.

חברי הראה את התמונה של כל המקום הזה ויש לציין כי במעבר זה עובר ציבור וזה לא שטח פרטי שלו שהוא סגור ומגודר. ואז היה צודק אבל זה לא שטח פרטי. כי כל עובר שם הציבור זה שטח ציבורי פרטי.

ב"כ הצדדים

מסכימים להצעת בית המשפט כי ב"כ המערערים יחזור בו מערעורו – וסך הקנס בשיעור 350 ₪ ששולם על ידי המערער, יועבר לגוף או לקרן שיוסכמו על ידי הצדדים תוך 7 ימים מהיום.

<#5#>

פסק דין

בהמשך להסכמה שבין הצדדים חזר בו ב"כ המערער מערעורו.

סך 350 ₪ ששולמו ע"ח הקנס ע"י המערער, יועבר לקרן או לגוף שיוסכם על ידי הצדדים תוך 7 ימים מהיום.

<#3#>

ניתן והודע היום ז' חשוון תשע"ז, 08/11/2016 במעמד הנוכחים.