מבוא

1. התובע הגיש תביעה כספית בסך של 2,000,000 ₪ בגין הפרת ההסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת ביום 1.1.2014, להשכרת שטח לצורך עקירת פרדס, הכשרת הקרקע ונטיעת פרדס חדש בשטח של 200 דונם, הידוע בכינויו פרדס זמורות.

עיקרי טענות הצדדים

1. התובע טען בכתב התביעה, בעיקרי הדברים, כי ביום 1.1.2014 נחתם הסכם בינו לבין הנתבעת לעיבוד פרדס למשך עשרים שנה, לתקופה שמיום 1.4.2013 ועד למרץ 2033; לפי ההסכם על התובע היה לעקור את עצי הפרדס לאחר סיום הקטיף, ולנטוע פרדס חדש על חשבונו בזני עצים שיאושרו על ידי הנתבעת; התובע החל בתשלומים לפי ההסכם במרץ 2013 ועקר את העצים במשך שישה חודשים עד לדצמבר 2013, תוך שהוציא ממון רב בכריתת העצים, בסקר קרקע, בדיקות מעבדה, עיבוד הקרקע והכנתה לנטיעה וזאת בהסתמך על תנאי ההסכם; הוצאות ההקמה משלב הכנת הקרקע ועד לשלב הקטיף עומדות על סך של 10,000 ₪ לדונם לפי פרדסנים מובילים בענף ומומחים במשרד החקלאות; בשטח של 200 דונם ההוצאה נאמדת בסך של כ-2,000,000 ₪ ומשכך יש לפעול באופן מבוקר ואחראי תוך התייעצות עם גורמי מקצוע; הצדדים לא התייחסו בהסכם, מחמת טעות, לשנת השמיטה שחלה כשמונה חודשים לאחר חתימתו, ולא היה ניתן לעמוד בסד הזמנים שנקבע בהסכם לרבות קבלת אישור לזני השתילים וקבלת מענק; המלחמה בעזה וירי הטילים לא סייעו לתובע; התובע ביקש מהנתבעת לאשר את הזנים ולבצע את הנטיעות מיד עם תום שנת השמיטה אך הנתבעת הביעה התנגדות והעלתה טענה להפרת ההסכם; ההסכם הוא לתקופה של עשרים שנה, אך לנתבע עמדה הזכות להשכיר את השטח לשלוש שנים ולהאריך את תקופת השכירות מעת לעת; הנתבעת הוציאה ביום 6.7.2015 מכרז לעיבודים חד שנתיים בקרקע, ובהמשך אישרה את הזוכה במכרז, למרות שניהלה מגעים עם התובע לעיבוד השטח ומימוש ההסכם על מנת לאפשר את סימונו של חלק מהשטח על המשמעות הגלומה בכך; ביום 10.1.2016 הנתבעת הודיעה שנחתם הסכם (עם אחר) לעיבוד השטח למרות שההסכם עם התובע לא בוטל; הנתבעת בהתנהלותה הוליכה את התובע שולל. כך למשל, הנתבעת, באמצעות בא כוחה, הודיעה ביום 18.6.2015 כי הפסיקה לנהל מגעים עם התובע אך ביום 2.8.2015 הגיעה עם התובע להסכם פשרה בעניין עיבוד השטח מתוך רצון טוב של התובע לסייע לנתבעת לסמן חלק מהשטח כשטח עודף כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול ישיבת וועד ההנהלה מספר 313 סעיף 12; יו"ר וועד הנתבעת הזמינה את החברים לאסיפה כללית, כאשר על סדר היום עמד אישור הסכם הפשרה עם התובע, אך באסיפה כללית שנערכה ביום 7.9.2015 הנהלת הנתבעת העלתה טעמים נגד הסכם הפשרה עם התובע ובהצבעה חשאית נדחה ההסכם שהוצע על ידי הנהלת הנתבעת; ביום 9.7.2015 התובע, באמצעות בא כוחו, פנה לנתבעת בדרישה שלא לסכל את ההסכם; ביום 16.11.2015 התובע, באמצעות בא כוחו, הודיע למי שהגיש הצעה למכרז על דבר קיומו של ההסכם; התובע שימש בתפקיד יו"ר וועד הנתבעת ולכן לא לקח חלק פעיל בהליכים הנוגעים למכרז של עיבוד הפרדס; התובע שילם והמשיך לשלם לנתבעת דמי שכירות על הקרקע עובר להגשת התביעה; הנתבעת ניסתה בכל דרך לבטל את ההסכם הרב- שנתי שנחתם בינה לבין התובע על מנת לאפשר את סימון השטח או חלק ממנו; לפי הנחיות רשות מקרקעי ישראל יש לסמן שטחים המיועדים לגידולים חד שנתיים שאינם כוללים מבנים, פרדסים מטעים וכדומה; הנהלת הנתבעת פועלת בדרכים שונות נגד התובע מאז כניסתה של יו"ר חדשה לוועד הנתבעת; בהמשך לביקורת של פקחי המשטרה הירוקה ומשרד החקלאות נמסרה לתובע, ביום 20.10.2014, הודעה על "הקניית זכות בקרקע" ו-"הקניית זכות בקרקע ומים" שלא כדין וללא אישור לפי חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההתיישבות החקלאית"); התובע הוכיח לנציגי משרד החקלאות, בפגישות שנערכו בימים 11.12.2014 ו-21.6.2015 שלא בוצעה הפרה והמדובר בקבלן מטעמו שפעל כדין והוצאה הודעה על ביטול ההתראה; הנתבעת הודיעה בהמשך המגעים שלא ניתן לנטוע פרדס במסגרת הסכם של שלוש שנים, למרות שהסכמי החכירה עם רשות מקרקעי ישראל הם לשלוש שנים; בינתיים התמנה יועץ משפטי חדש לנתבעת שהעלה טיעונים חדשים שאינם ממין העניין לגבי ההסכם; התובע שתל בשטח גידולים חד עונתיים לפני שנת השמיטה על מנת לצמצם את נזקיו וזאת באישור ועד הנתבעת ועל מנת שמכסת המים לא תרד לטמיון; התובע הוציא כספים רבים לעיבוד הקרקע ולא השתתף במכרזים אחרים; ביום 15.12.2015 פנה התובע אל הנתבעת בבקשה לאשר את הזנים וביום 23.12.2015 הודיעה יו"ר וועד הנתבעת שאין מקום לדיון נוסף בהצעה; התבקש צו לפיצול סעדים בשל הנזקים הניכרים שנגרמו לו וייגרמו לתובע; לתובע נגרמו הוצאות רבות ביישום ההסכם (נספח ח' לכתב התביעה); הנתבעת התנהגה שלא בתום לב ומטעמים לא ענייניים; התובע זכאי לפיצויי קיום בגין ההכנסות שנמנעו ממנו בשל הפרת ההסכם על ידי הנתבעת בסך של 4,024,500 ₪; התובע העמיד את סכום התביעה לצורכי אגרה בסך של 2,000,000 ₪; הסעדים שנתבעו- צו הצהרתי לגבי תוקף ההסכם ויישומו על ידי הצדדים; לחילופין, פסיקת פיצוי כספי בסך של 2,000,000 ש"ח וצו לפיצול סעדים.
2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי ביום 1.1.2014 נחתם בין הצדדים הסכם לעיבוד פרדס בשטח הידוע כגוש 2772, חלקה 10, שהחזקה בו נמסרה לתובע עוד ביום 6.5.2013 בהתאם להחלטת האסיפה הכללית; במעמד חתימת ההסכם הקרקע המיועדת לנטיעת הפרדס הייתה נקיה מעצים; ההסכם נחתם בעת שהתובע היה יו"ר ועד הנתבעת (עד ליום 7.7.2014) ומזכיר הנתבעת (עד ליום 31.3.2015), ובמצב של ניגוד עניינים מוחלט; התובע שימש בשני התפקידים בו זמנית בניגוד לסעיף 24(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה- 1975; התובע התחייב בסעיף 3.6 להסכם לנטוע פרדס (מזנים שיאושרו על ידי הנתבעת) עד למרץ 2015; רק ביום 12.3.2015 כשנה ושלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם, כשנתיים לאחר קבלת החזקה בקרקע, ובשיהוי בלתי סביר, פנה התובע לנתבעת בעניין אישור זני העצים, וזאת לאחר התראות רבות שקיבל מהנתבעת; לתובע עמדה תקופה של תשעה חודשים עד לשנת השמיטה לצורך הפנייה לקבלת האישור לזנים ולביצוע הנטיעות; התובע זרע חיטה בקרקע שנקצרה במאי 2015 ללא אישור מהנתבעת ובניגוד לסעיף 2.1 להסכם לפיו התובע התחייב לעשות שימוש בקרקע לפרדס בלבד; התובע הפר את סעיף 8.3 להסכם שאסר עליו להסב את ההסכם לצד שלישי ללא הסכמת הנתבעת, בכך שביום 26.8.2013 חתם על הסכם עיבוד משותף עם קיבוץ עלומים (להלן: "הקיבוץ") למשך שלוש שנים ומכר את מי השפד"ן שהיו מיועדים לשטח לקיבוץ כנגד השתתפותו בגידולי תפוחי אדמה של הקיבוץ ללא הסכמת הנתבעת; ביום 7.7.2014 נבחרה יו"ר חדשה לוועד הנתבעת ובהמשך לדרישות שהופנו לתובע העביר לנתבעת סך של 12,500 ₪, חלק מהתמורה שקיבל מהקיבוץ עבור שנת 2014 בשל העברת מכסת מי השפד"ן; בהמשך להתראה שהוציא משרד החקלאות לתובע ביום 20.10.2014 על הפרת חוק ההתיישבות החקלאית בענייני קרקע ומים (ולא על עבודה קבלנית כטענת התובע), הנתבעת פנתה לתובע בבקשה לסיים את ההסכם; ההתראה הנ"ל בוטלה בסיועה של יו"ר וועד הנתבעת ולאחר שהתובע התחייב לפעול לפי החוק; לאור התנהלותו של התובע והסיכונים שאליהם חשף את הנתבעת בעצם הפרתו את חוק ההתיישבות החקלאית הוחלט באסיפה הכללית שהתכנסה ביום 30.12.2014, לסיים את ההסכם עם התובע; לפנים משורת הדין ניתנה לתובע ארכה לפינוי השטח עד ליום 16.5.2015 על מנת לאפשר לו לקצור את החיטה שזרע בשטח למרות שפעל בניגוד להסכם; יו"ר וועדת הביקורת דחה את טענותיו של התובע בעניין הפרדס; היועץ המשפטי של הנתבעת הודיע לתובע במכתבו מיום 18.6.2015 על הכוונה לפרסם מכרז בעניין הקרקע ולתובע תהיה אפשרות להגיש הצעה מטעמו; בישיבת הוועד מספר 313, מיום 2.8.2015, צוין בסעיף 12 לפרוטוקול כי פתיחת הפרדס להצעות נוספות תידחה עד לקבלת החלטת האסיפה הכללית, אלא שזו התכנסה ביום 7.9.2015 ובהצבעה חשאית דחתה את ההצעה לחידוש ההסכם עם התובע; התובע, במעמדו כיו"ר הוועד ומזכיר הנתבעת, היה מעורב בהליכים שבסיומם חתם על ההסכם עם הנתבעת בעניין הפרדס; יש מקום לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות ההליך המשפטי.

דיון והכרעה

1. אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחומר הראיות שהונח לפניי הגעתי לכלל מסקנה שהתובע הפר בהפרה יסודית את ההסכם לנטיעת הפרדס בשטח זמורות, ומשכך עמדה לנתבעת הזכות להודיע על ביטול ההסכם שנחתם בין הצדדים בעניין זה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע קיבל לרשותו את שטח הפרדס בזמורות במהלך 2013, מספר חודשים טרם חתימת ההסכם, שנחתם בינו לבין הנתבעת ביום 1.1.2014, אך נטושה מחלוקת לגבי המועד שבו קיבל את החזקה בשטח והמועד שבו סיים לבצע את העבודות לצורך עקירת העצים.

התובע לא התייחס במפורש בתצהירו למועד שבו קיבל את החזקה בשטח הפרדס, אך ציין (בסעיף 9 לתצהירו) שבמהלך מספר חודשים, עד דצמבר 2013, עקר את העצים, ובינואר 2014 טרם הסתיימה עקירת השורשים, וסבורני שיש לזקוף לכף חובתו את העמימות העולה מתצהירו לקבל המועדים המדויקים הנוגעים לקבלת החזקה בשטח ולסיום עקירת העצים.

עידן בסון, בנו של התובע, טען בתצהירו (סעיפים 5-9) שהחל בביצוע עקירת העצים בפרדס, באמצעות טרקטור, בספטמבר 2013 ועקירת השורשים ארכה עד לאחר ינואר 2014, וכך גם העיד בחקירתו הנגדית (6.9.2018, ע' 12, ש' 12-15; ע' 27, ש' 37-38; ע' 28, ש' 24-28; ע' 32, ש' 29-33; ע' 33, ש' 3-4).

התובע העיד בתחילה, בחקירתו הנגדית, שהיה אמור קיבל לרשותו את שטח הפרדס באפריל 2013, אך בפועל קיבל את החזקה בשטח לא לפני יוני 2013, בשל קטיף מאוחר של זו ולנסיה (10.2.2020, ע' 21, ש' 7-11). בהמשך העיד שקיבל את החזקה בשטח בסוף יולי או תחילת אוגוסט 2013 (ע' 22, ש' 1-3). בהמשך העיד שקיבל את החזקה בשטח בערך ביולי 2013 (ע' 24, ש' 23-25). בהמשך מיקד את מועד קבלת החזקה בשטח ביולי 2013 והעיד שעקירת העצים נמשכה מספר חודשים והסתיימה בינואר 2014 (ע' 30, ש' 17-18).

יצחק בכר, עד מטם התובע, העיד שהתובע סיים לעקור את העצים ביולי 2013. "ביולי 2013 הוא גמר עם עקירת הפרדס והשטח היה מוכשר, נכון או לא. ת. נכון" (6.9.2018, ע' 12, ש' 9-10). בחקירתו החוזרת העיד שהתובע פעל מיד עם קבלת החזקה בשטח לעקירת העצים, הסתייג במידה מסוימת מעדותו הקודמת לפיה עקירת העצים הסתיימה עד ליולי 2013, אך זכר שהעצים נעקרו בשלב מוקדם למדי (ע' 14, ש' 20-26).

הגב' ליאורה אוריאל, יו"ר וועד הנתבעת (החל מיום 7.7.2014) ועדה מטעמה, העידה שביולי 2013 העצים של הפרדס נעקרו. "ש. טענת שהשטח בחודש יולי היה נקי. ת. נכון. ש. על סמך מה אמרת? ת. על סמך שראיתי לא היה שם פרדס. ש. היית שם ביולי? ת. כן. לא היה שם פרדס. הוא נעקר" (1.7.2020, ע' 27, ש' 5-10).

בישיבתה של האסיפה הכללית שנערכה ביום 30.12.2014 (נספח ו', עמוד 59 בתיק מוצגי התובע), התובע אמר, בין היתר, כי "... קבלתי את הפרדס לקראת יוני ... אני עקרתי את העצים עד דצמבר שישה חודשים, הכנתי את השטח עם כל העלויות, לקראת סוף דצמבר שעבר השטח היה מוכן".

גרסתו של התובע, בישיבת האסיפה הכללית מיום 30.12.2014, לפיה קיבל את החזקה לקראת יוני 2013, מתיישבת, על פני הדברים, עם החלטת האסיפה הכללית מיום 16.5.2013 (נספח ב' בתיק מוצגי הנתבעת) לפיה "הוחלט לקבל את המלצת האגודה להשכיר לחבר האגודה מר הרצל בסון את חלקת פרדס בזמורות בגודל של 200 דונם לנטיעה מחודשת ועיבוד פרדס הדרים תקופת השכירות תהיה ל-20 (עשרים שנים) שנה מיום קבלת החלטה זו. בתמורה ישלם מר הרצל בסון סך 50,820 ₪ בתוספת מ.ע.מ לכל שנה ובסוף כל חודש מאי. ... ולא תהיה למר הרצל בסון כל זכות להעביר או להמחות את הזכויות או חלקם לכל פרט או תאגיד אחרים..." (הדגשה לא במקור- מ.ה.).

התובע העיד שביוני 2013 היה קטיף של זן ולנסיה (על ידי השוכר הקודם) אך השוכר הקודם לא הובא למתן עדות, המדובר בעדות יחידה של התובע במשפט אזרחי, לא מצאתי שהיא נתמכת כראוי בחומר הראיות ולא מצאתי לנכון לקבלה.

מהמקובץ לעיל, ובשים לב למשקל שיש לייחס להחלטת האסיפה הכללית מיום 16.5.2013, סבורני שיש להחזיק את התובע כמי שקיבל את החזקה בפרדס ביום 16.5.2013 וממועד זה היה באפשרותו להתחיל בעקירת העצים, להכשיר את השטח לנטיעת הפרדס, ולהידרש להליכים הכרוכים בכך לרבות קבלת אישור מטעם הנתבעת לזני העצים שיינטעו בפרדס.

1. ההסכם בין התובע לבין הנתבעת נחתם ביום 1.1.2014 (נספח א' לתיק מוצגי התובע).

אין חולק שעל התובע היה לסיים את כל העבודות ולנטוע פרדס של עצי הדר לפי הזנים שיאושרו על ידי הנתבעת עד למרץ 2015 (סעיף 3.6 להסכם).

התובע טען שלא היה באפשרותו לנקוט בהליכים הנוגעים לבחירת הזנים ונטיעת העצים לפני מועד חתימת ההסכם, 1.1.2014, אך אין בידי לקבל את הטענה. מעיון בהחלטת האסיפה הכללית שהתכנסה ביום 16.5.2013 עולה בבירור שבין התובע לבין הנתבעת נקשר הסכם, שעיקריו פורטו בהחלטת האסיפה הכללית, לגבי השכרת שטח הפרדס לתובע כבר במועד כינוס האסיפה, תוך שפורטו התנאים העיקריים לגבי מועד תחילת תקופת השכירות, משך תקופת השכירות, דמי השכירות השנתיים, ואיסור העברת הזכויות לפי ההחלטה לצד שלישי. אין חולק שהתובע לא המתין לחתימתו של ההסכם לצורך תחילת העבודות מכיוון שהחל לעקור את העצים טרם חתימת ההסכם והשלים את עקירת העצים עד לדצמבר 2013 (כך לפי גרסתו בפרוטוקול האסיפה הכללית שהתכנסה ביום 30.12.2014).

ראוי לציין שתחילת תקופת השכירות לפי ההסכם היא מיום 1.4.2013 (לפי סעיף 3.1 להסכם), שמונה חודשים טרם חתימתו, והדעת נותנת שהמועד נקבע בשים לב לתום מועד תקופת השכירות הקודמת ביום 31.3.2013 (נספח א' סיפא בתיק מוצגי התובע). עם זאת, ההחלטה המחייבת את הצדדים לגבי השכרת השטח בזמורות לתובע היא זו של האסיפה הכללית, הגוף הריבון אצל הנתבעת, שהתקבלה, כאמור לעיל, ביום 16.5.2013.

1. התובע טען שלא היה באפשרותו להתחיל בנטיעות העצים מכיוון שלא עמד לרשותו פרק הזמן הנדרש לכך לאור שנת השמיטה שהחלה ביום 25.9.2014, שלא הובאה בחשבון על ידי הצדדים עובר לחתימת ההסכם, מחמת טעות, כך לפי הטענה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה לפיה התובע לא פעל בשקידה סבירה על מנת ליישם את תנאי ההסכם, בהתאם לחובתו לפעול בתום לב ובדרך מקובלת, בכל הנוגע לנטיעת הפרדס.

בהינתן הקביעה שהתובע קיבל את החזקה בשטח הפרדס באמצע מאי 2013 עמדו לרשותו כשישה עשר חודשים (16.5.2013-25.9.2014) לעקירת העצים ונטיעת הפרדס עד לשנת השמיטה.

התובע טען שעקירת העצים ארכה כחצי שנה, עד דצמבר 2013, ולאחר עקירת העצים נדרש פרק זמן של שנה עד שנתיים לצורך הכשרת השטח, לרבות עריכת סקר קרקע, ונטיעת העצים, אך לא הציג ראיות של ממש לגבי פרק הזמן הסביר הנדרש לעקירת העצים בשטח של 200 דונם, ובנסיבות אלה לא ברור האם פרק הזמן של מספר חודשים, כמעט חצי שנה לצורך עקירת העצים, כנטען על ידו, הוא פרק זמן סביר בנסיבות העניין, וסבורני שיש לזקוף את העמימות הראייתית בעניין זה לכף חובתו של התובע.

יצחק בכר (עד מטעם התובע) העיד שבפרק זמן של חמישה עשר חודשים, לאחר עקירת העצים, ניתן היה לטעת את הפרדס (6.9.2018, ע' 12, ש' 14-19).

התובע הציג מסמך שכותרתו "חוות דעת לנטיעת פרדס", שנערך על ידי צבי שפירר (נספח ב', עמוד 23 בתיק מוצגי התובע), אגרונום במקצועו, המשמש כמנכ"ל הדרי ניצנים, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, העוסקת בגידול, אריזה ושיווק של פרי הדר. ראוי לציין שהמסמך לא נערך כחוות דעת לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). עם זאת, מכיוון שלא הועלתה בדיון התנגדות להגשת המסמך, ועורכו הובא למתן עדות ניתן לראותו כחלק מחומר מהראיות. במסמך הנ"ל צוין, בין היתר, כי נדרש זמן הכנה של כשנתיים ממועד הזמנת השתילים המתאימים לקרקע ולדרישות הנוטע (זן וכנה מהמשתלה) ועד למועד הנטיעה. בחקירתו הנגדית צבי שפירר נקט בעמדה מתונה יותר והעיד שפרק הזמן הדרוש לנטיעת פרדס הוא בין שנה לשנתיים. "... ש. כמה זמן לוקח לנטוע פרדס? ת. בין שנה לשנתיים" (ע' 17, ש' 18-20).

התובע הציג מסמך שכותרתו "חוות דעת לנטיעת עצי הדר במקום פרדס ישן", שנערכה על ידי גבריאל אברג'ל, מנהל בפרדסי אברג'יל חיים ושות' (נספח ב', עמוד 30, בתיק מוצגי התובע), לגבי השלבים ומשך הזמן הדרוש לנטיעת פרדס. גם מסמך זה לא נערך כחוות דעת לפי סעיף 24 לפקודת הראיות, אך מכיוון שלא הועלתה בדיון התנגדות להגשת המסמך, ועורכו הובא למתן עדות ניתן לראותו כחלק מחומר מהראיות. במסמך הנ"ל צוין, בין היתר, כי זמן ההכנה המשוער להכנת השטח לנטיעת פרדס מסיום העקירה עומד על שנה עד שנה וחצי, בכפוף לגורמים שונים.

גבריאל אברג'יל העיד בחקירתו הנגדית כי פרק הזמן הנדרש לעקירת העצים והכנת השטח עד לנטיעות עומד על שמונה חודשים עד שנה וחצי, ולנטיעות עצמן נדרש פרק זמן של כחודשיים. "זה לוקח שנה פלוס, שנה- שנה וחצי. להכין, זה לעקור, לעשות רוטור, לחרוש, לנקות ..., להביא מאות פועלים כדי לפנות שורש שורש, אסור שיהיה שורש. אני חושב שטח כזה ההכנה שלו עד לנטיעה שלו שנה- שנה וחצי. הנטיעה זה כלום, הנטיעה זה חודשיים" (6.9.2018, ע' 21, ש' 33-34; ע' 22, ש' 1-2). "אני מגדל פרדסים. אני יודע מקצועי אם אדם מביא לי ... 200 דונם ואומר שיש 200 דונם גו'נגל שצריך לפנות ולהכין לוקח שנה- 8, 10 חודשים ..." (ע' 22, ש' 12-14). מעדותו עולה שנדרש פרק הזמן של שבועיים עד חודשיים לבדיקת סקר קרקע (ע' 23, ש' 14-15), ופרק הזמן להכנת השתילים במשתלה עומד על שנה וחצי עד שנתיים (ע' 24, ש' 6-9). במסמך מטעמו ציין "זמן משוער להכנת השטח מתום העקירה כשנה עד שנה וחצי. תלוי בגורמים שונים".

מהמקובץ לעיל עולה שפרק הזמן שנדרש, לאחר עקירת העצים, להכשיר את השטח ולבצע את הנטיעות, עומד על כשנה עד שנה וחצי.

התובע קיבל את החזקה בשטח ביום 16.5.2013 ובמסגרת ההסכם התחייב לנטוע את הפרדס עד לחודש מרץ 2015, ומכאן שלפי ההסכם עמד לרשותו פרק זמן של שנה ועשרה וחצי חודשים (כעשרים ושניים וחצי חודשים) שהוא פרק זמן מספיק לצורך הכשרת השטח ונטיעת הפרדס, בשים לב לראיות שהוצגו בעניין זה.

בשל שנת השמיטה, שלא הובאה בכלל חשבון על ידי הצדדים במסגרת ההסכם, עמד לתובע פרק זמן של כשישה עשר חודשים (16.5.2013-25.9.2014) להכשיר את הקרקע ולבצע את הנטיעות, וניתן לסבור שככל שהתובע היה פועל בשקידה של ממש, באופן נמרץ וללא ליאות, היה עולה בידו להכשיר את הקרקע ולבצע את הנטיעות עד לשנת השמיטה.

מבחינת חומר הראיות עולה בבירור שלא אצה הדרך לתובע להכשיר את הקרקע, לפעול לאישור זני העצים ולנטוע את העצים, ולעניין זה אתייחס ביתר הרחבה בהמשך.

1. העדר התייחסות בהסכם לשנת השמיטה מקורה בטעות משותפת של הצדדים להסכם שלא נתנו את דעתם לשנת השמיטה שחלה במהלך תקופת ביצוע ההסכם על ההשלכות שעשויות להיות לכך.

מכיוון שהצדדים להסכם עוסקים בגידולים חקלאיים ומצויים בהוויה החקלאית, הדעת נותנת שקיומה של שנת שמיטה כל שבע שנים לא היה זר להם. משכך, יש לייחס להם ידיעה בכוח לגבי שנת השמיטה, ובענייננו חל סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") לפיו "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה" (גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019), עמוד 362).

על נסיבות העניין ניתן להחיל את סעיף 14(ג) לחוק החוזים לפיו "טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן".

יוצא אפוא שלאחר שהתחוור לתובע לגבי שנת השמיטה, וככל שסבר שלא יוכל לטעת את הפרדס במועד שנקבע בהסכם, עד לחודש מרץ 2015, היה עליו לפנות ללא דיחוי לנתבעת בבקשה לתיקון ההסכם באמצעות דחיית המועד לנטיעת הפרדס בשים לב לשנת השמיטה, ועל מנת להביא לתיקון ההסכם היה על הנתבעת, באמצעות האסיפה הכללית, להודיע על הסכמתה לכך לפני הודעתה על ביטול ההסכם (גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019), עמוד 363).

מבחינת חומר הראיות עולה בבירור שהמשטר המשפטי שחל על הצדדים לא התמצה בטעות משותפת בשל העדר התייחסות לשנת השמיטה במסגרת ההסכם, אלא בהפרה יסודית של ההסכם על ידי התובע, ומן הראוי לציין שחרף התנהלותו של התובע הנתבעת פעלה לצורך תיקון ההסכם אלא שהצעת התובע בעניין המשך העיבוד של השטח בזמורות לא אושרה על ידי האסיפה הכללית בישיבתה מיום 7.9.2015.

1. כפי שצוין לעיל, התנהגותו של התובע עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם.

ביום 26.8.2013 התובע התקשר בהסכם עם קיבוץ עלומים למשך שלוש שנים, ועד ליום 1.9.2016, לצורך עיבוד משותף של השטח בפרדס זמורות, לגידול תפוחי אדמה, ולצורך כך העביר את מכסת המים של שטח הפרדס לקיבוץ.

יוצא אפוא שהתובע התקשר בהסכם תלת שנתי עם קיבוץ עלומים לעיבוד משותף של גידולים עונתיים בשטח של פרדס זמורות, לאחר החלטת האסיפה הכללית מיום 16.5.2013 לגבי השכרת השטח לתובע, וטרם חתימת ההסכם ביום 1.1.2014, וזאת למרות איסור מפורש שהוטל עליו בישיבתה הנ"ל של האסיפה הכללית ובמסגרת ההסכם להעביר את זכויותיו בשטח זמורות לצד שלישי, ואיסור נוסף בהסכם לעשות שימוש בקרקע שאינו מתיישב עם התחייבותו לנטוע פרדס.

התובע לא התייחס בתצהירו באופן מלא ומפורט להסכם עם קיבוץ עלומים בשטח פרדס זמורות, תוך נקיטת עמימות לגבי העובדות הרלבנטיות בעניין זה, וכעל שנטען הוא שעל מנת להקטין את נזקיו בשל שנת השמיטה קיבל את אישור הוועד המנהל של הנתבעת לגידול עונתי בשטח של פרדס זמורות, על מנת שמכסת המים לא תרד לטמיון (סעיף 41 לתצהיר).

התובע העיד בחקירתו הנגדית כי "... אושר עיבוד משותף עם קיבוץ עלומים למשך 3 שנים, כ- 200 דונם. זמרות זה האזור של 200 דונם. קיבלנו את אישור משרד החקלאות בנושא הזה. לשאלת בית משפט איפה יש אישור לזרוע חיטה אני משיב אושר עיבוד משותף עם קיבוץ עלומים במשך 3 שנים ב- 200 דונם מזמרות. ה- 200 דונם אלה אושרו לעיבוד לא לפרדס, אלא לעיבוד אחר ל- 3 שנים" (ע' 28, ש' 3-8). "לשאלת בית משפט לכמה שנים עשיתי את הסכם עם עלומים לחיטה אני משיב עד 3 שנים. משרד החקלאות מאפשר עד 3 שנים, ואתה רוצה לחדש אז עוד 3 שנים ..." והוסיף שהשותפות עם קיבוץ עלומים הייתה בפועל למשך שנה (ע' 31, ש' 5-10; סעיף 10 בתצהירה של ליאורה אוריאל).

התובע לא הציג את ההסכם עם קיבוץ עלומים, וסבורני שיש לזקוף את אי הצגתו לכף חובתו כדרך שיש לנהוג עם בעל דין שלא הציג לפני בית המשפט ראיה המצויה ברשותו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פסקה 10, 12.9.1991; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקה 53, 5.10.2006). עם זאת, נראה שאין מחלוקת לגבי עיקריו של הסכם זה, בכל הנוגע לעיבוד תלת שנתי משותף לגידולים עונתיים עם קיבוץ עלומים בשטח של פרדס זמורות.

ההסכם עם קיבוץ עלומים, ובכלל זה ניוד מכסת מי השפד"ן שנועדו להשקות את הפרדס לגידולים עונתיים בשטח פרדס זמורות, עומד בניגוד גמור להחלטתה של האסיפה הכללית מיום 16.5.2013 לפיה "... ולא תהיה למר הרצל בסון כל זכות להעביר או להמחות את הזכויות או חלקם לכל פרט או תאגיד אחרים...", וכן בניגוד לתנאי ההסכם שנקשר בין הצדדים ביום 1.1.2014 לגבי השימוש בשטח לנטיעת פרדס בלבד, "השוכר מצהיר כי ראה את הקרקע ומצא כי אכן ראויה היא למטרותיו, וכי מתחייב הוא לעשות שימוש בפרדס בלבד בכפוף להוראות כל דין" (סעיף 2.1 להסכם; הדגשה לא במקור- מ.ה.), התחייבותו לנטוע את הפרדס עד לחודש מרץ 2015 (סעיף 3.6 להסכם), העמדת הספקה סדירה של מי שפד"ן לצורך השקיית הפרדס "... שלא תפחת מכמות המים המוקצית לשטח הנדון על ידי רשות המים הארצית או כל גורם מקצה אחר" (סעיף 3.9 להסכם), וכן התחייבותו שלא להעביר לאחר את זכויותיו לפי ההסכם, "אין השוכר רשאי להסב את החוזה לצד ג', אלא בהסכמת המשכיר בלבד" (סעיף 8.3 להסכם).

התובע טען שהתקשרותו בהסכם עם קיבוץ עלומים קיבלה את אישור הוועד המנהל של הנתבעת ושל משרד החקלאות, אך סבורני שאין בכוחה של טענה זו כדי לסייע לו בהליך זה.

בישיבת הוועד המנהל של הנתבעת שנערכה ביום 29.7.2013 התקבלה החלטה לפיה "פרדס- אושר לשוכר לעשות כל פעולה על מנת לשמור על הקצאת מי השפדן לפרדס בזמורות לשנת 2013, ולהתקשר בכל התקשרות (השוכר בסון הרצל לא השתתף בקבלת החלטה זו") (נספח ה/1 בתיק מוצגי הנתבעת).

בישיבת הוועד המנהל של הנתבעת שנערכה ביום 28.8.2013 צוין שהסכם הפרדס נבחן על ידי הוועד המנהל של הנתבעת והוחלט להעבירו לבדיקתו של יו"ר ועדת הביקורת מנשה משה, ובהמשך "אושר עיבוד משותף עם קיבוץ עלומים למשך 3 שנים ל250 דונם בזמורות" (נספח ו' ע' 80 בתיק מוצגי התובע).

ההחלטות הנ"ל של הוועד המנהל עומדות בניגוד גמור להחלטתה של האסיפה הכללית מיום 16.5.2013 לגבי השכרת השטח של פרדס זמורות לתובע, לצורך עקירת הפרדס הישן ונטיעת פרדס חדש של עצי הדר, תוך שצוין כי "... מובהר ומודגש כי הסכם זה הינו בין האגודה למר הרצל בסון בלבד ולא תהיה למר הרצל בסון כל זכות להעביר או להמחות את הזכויות או חלקם לכל פרט או תאגיד אחרים...", וכן לתנאי ההסכם שנחתם בין התובע לבין הנתבעת ביום 1.1.2014 שבגדרו התחייב התובע לעשות שימוש בשטח זמורות לפרדס בלבד, לנטוע את הפרדס עד לחודש מרץ 2015, ולא להעביר את זכויותיו לפי ההסכם לצד שלישי כלשהוא (סעיפים 2.1, 3.6 ו-8.3 להסכם). משכך, היה מקום להעמיד מלכתחילה את ההחלטות בעניינים אלה לעיונה והכרעתה של האסיפה הכללית, או לכל הפחות להעמיד לעיונה ואישורה את ההחלטות הנ"ל של הוועד המנהל על מנת להקנות להן תוקף מחייב, אך הדבר לא נעשה, ובנסיבות אלה התובע אינו יכול להסתמך על החלטות הוועד המנהל בגדרו של הליך זה.

סבורני שניתן להעמיד לקביעה הנ"ל משנה תוקף בהינתן העובדה שהתובע שימש כיו"ר הוועד המנהל של הנתבעת עד ליום 7.7.2014, וכמזכיר הנתבעת עד ליום 31.3.2015 (סעיף 5 לתצהיר ליאורה אוריאל), וחזקה שהליכי המנהל התקין בקבלת החלטות היו מחוורים די הצורך לתובע וליתר חברי הוועד המנהל, כמו גם ההשלכות לגבי הנראות הציבורית בכל הנוגע לתקינות קבלת ההחלטות הנ"ל לגבי שטח הפרדס.

ראוי לציין שכהונתו של התובע כיו"ר הוועד המנהל ומזכיר הנתבעת באותה העת אינו מתיישב עם סעיף 24(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה-1975.

התובע טען שלא נכח בעת קבלת ההחלטות הנוגעות לעניין הפרדס, אך אין בכך כדי לגרוע מעוצמתו של הפגם המהותי שדבק בהחלטות הוועד המנהל מהטעמים שפורטו לעיל, או לגרוע מההפרה של תנאי ההסכם על ידו.

להשלמת התמונה, בישיבת הוועד המנהל, בראשותה של ליאורה אוריאל, שנערכה ביום 7.11.2014 (נספח ו', עמ' 96- 97 בתיק מוצגי התובע), צוין כי האישור שניתן על ידי הוועד המנהל ביום 28.8.2013 לגבי עיבד משותף עם קיבוץ עלומים למשך שלוש שנים עומדת בסתירה להחלטת האסיפה הכללית מיום 16.5.2013 ותנאי ההסכם.

1. משרד החקלאות שלח ביום 20.4.2014 התראה לתובע בשל הקניית זכויות בקרקע ובמים בשטח פרדס זמורות לצד שלישי, ללא היתר לשימוש חורג שניתן כדין, בניגוד לסעיף 2 לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות"), והוא התבקש לחדול מההפרה בתוך חודש ימים. במענה לטענת התובע כי בשטח בוצעה עבודה על ידי קבלן מטעמו, הודיע נציג משרד הבריאות כי על פי בדיקה המדובר בהפרה על פי חוק ההתיישבות, אך מכיוון שהתובע התחייב לפעול לפי החוק לא יינקטו כנגדו בהליך משפטי וככל שיש בכוונתו לעבד את השטח באמצעות שותפות יש להצטייד בהיתר לשימוש חורג כדין (נספחים ד' ו-ה' בתיק מוצגי התובע).
2. יש לשים לב שהתובע הגיש לראשונה בקשה לאישור הזנים ביום 12.3.2015 (ובקשה נוספת בדצמבר 2015; נספח ז' בתיק מוצגי התובע), למרות שלפי ההסכם היה עליו לנטוע את הפרדס עד לחודש מרץ 2015. התובע נחקר בעניין זה ולא מצאתי שעלה בידו לספק הסבר משכנע, תוך הפניה לראיות של ממש, לשיהוי הניכר שהיה כרוך בהגשת הבקשה הנ"ל.
3. התובע העיד שערך את כל הבדיקות הנוגעות להכשרת הקרקע ולנטיעה, למעט הכנת גדודיות (ע' 32, ש' 7-9), הזמין שתילים ממשתלת בני דרור והשתילים היו מוכנים לנטיעה. "הזמנתי שתילים במשתלה של בני דרור, השתילים היו מוכנים לי, אני מכיר את הבנאדם, וגם אברג'ל מכיר את הבנאדם, נסענו ביחד והשתילים היו מוכנים" (ע' 34, ש' 18-19). התובע לא הציג ראיות של ממש לגבי העניינים הבאים- הזמנת השתילים (למעט הצעת מחיר ממשתלת בני דרור, מיום 1.9.2014; נספח ב', ע' 26, בתיק מוצגי התובע), התשלום עבור הכנת השתילים (עלות שיכולה להגיע לסך של כ-194,000 ₪ לפי הצעת המחיר), המועד שבו השתילים היו מוכנים לנטיעה בהתייחס למועד כניסתה של שנת השמיטה, ומה עלה בגורלם לאחר שלא נטע את הפרדס. התובע לא טען בתצהירו שהזמין שתילים, או שאלה היו מוכנים לנטיעה, הטענות הנ"ל לא עלו בסיכומיו, ונראה שמדובר בעדות כבושה, הגורעת ממידת המהימנות שניתן לייחס לגרסתו של התובע, ובנסיבות אלה אין מקום לייחס לה משקל של ממש.
4. התובע טען בתצהירו שכאשר שם לב לשנת השמיטה ביקש מהנתבעת לטעת את הפרדס מיד עם סיומה באוקטובר 2015 (סעיף 20 לתצהירו) ובחקירתו הנגדית העיד שביקש לנטוע את הפרדס בספטמבר 2015 (ע' 39, ש' 12-13), אך לא מצאתי תימוכין של ממש לטענות אלה בחומר הראיות. התובע הודיע שיש מקום לדחות את מועד הנטיעות בעטיה של שנת השמיטה, כך שתבוצע לאחר סיום שנת השמיטה אך לא מצאתי שנקב במועד מסוים לצורך ביצוע הנטיעות (הודעותיו מימים 2.11.2014, 12.3.2015 ו-5.12.2015; עמ' 48, 105 ו-107 בתיק מוצגי התובע).
5. התובע טען שההסכם התלת שנתי לעיבוד משותף עם קיבוץ עלומים נועד על מנת להקטין את הוצאותיו לגבי הכשרת הקרקע בפרדס זמורות וניצול מכסת המים בשל שנת השמיטה, אך אין בידי לקבל את הטענה כי הסיבה להסכם עם קיבוץ עלומים הייתה שנת השמיטה.

התובע העיד כי התחוור לו לגבי קיומה של שנת השמיטה לקראת מרץ או אפריל 2014. "לשאלת בית משפט מתי לראשונה ידעתי שיש שנת שמיטה אני משיב הבנתי לקראת מרץ- אפריל 2014" (ע' 28, ש' 14-15; "בינואר לא ידעתי על שנת השמיטה..."; ע' 35, ש' 15). מכיוון שהסכם העיבוד התלת שנתי עם קיבוץ עלומים בשטח פרדס זמורות נקשר ביום 26.8.2013 (החלטות הוועד המנהל בעניין זה התקבלו, כאמור לעיל, בימים 29.7.2013 ו-28.8.2013), כלומר, חודשים רבים לפני שהתחוור לתובע על שנת השמיטה, כך לפי גרסתו, הרי שכמעט מאליה מתבקשת המסקנה לפיה ההסכם האמור נכרת ללא קשר לשנת השמיטה, אלא מטעמים אחרים שנועדו לקדם אינטרסים כלכליים של התובע, בין בשל העלויות הניכרות הכרוכות בנטיעת הפרדס ובין מטעמים אחרים, תוך דחייה ניכרת של המועד שנקבע בהסכם (מיום 1.1.2014) לנטיעת הפרדס.

בנסיבות אלה יש מקום לקביעה שהתובע היה במצב של הפרה יסודית של ההסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת ביום 1.1.2014, כבר במועד חתימתו, והתנהגותו עולה לכדי חוסר תום לב בניהול משא ומתן עובר לחתימת ההסכם וכך גם לגבי קיום ההסכם.

1. בישיבה של האסיפה הכללית שנערכה ביום 30.12.2014 הועלו טענות על ידי חלק מהמשתתפים לפיהן התובע הפר את תנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.1.2014, ועם זאת יו"ר הוועד המנהל, ליאורה אוריאל, והיועץ המשפטי של הנתבעת, הציעו לתקן את ההסכם, בשם לב לפגמים שונים שנפלו בו, ולאיסור מטעם משרד החקלאות להשכיר שטח לעיבוד חקלאי לתקופה החורגת משלוש שנים, ולהשכיר לתובע את השטח של פרדס זמורות לשתי תקופות של שלוש שנים כל אחת (מעבר לשנה וחצי שהשטח היה ברשותו). ההצעה התקבלה ברוב של 25 חברי אגודה כנגד 4 נמנעים.

בישיבת וועד ההנהלה, שנערכה ביום 27.7.2015 (נספח ו', עמ' 84-87, בתיק מוצגי התובע), הוחלט לדחות את פתיחת ההצעות שהתקבלו לשכירת השטח בזמורות, על מנת לאפשר לתובע להגיש הצעה בכפוף לסיכום שהושג במשא ומתן עמו, שנערך בפברואר 2015 (שכירות למשך 7 שנים מינואר 2016; מכסת המים; תשלום לפי תנאים; שותפות באישור הנתבעת ובכפוף לחוק ההתיישבות; סימון האדמה העודפת).

בישיבת האסיפה הכללית, שנערכה ביום 7.9.2015 (נספח ו', עמ' 89-91, בתיק מוצגי התובע), הובעה התנגדות לגבי עיבוד השטח על ידי התובע בשותפות עם צד שלישי לאחר שכבר הוטל איסור על עיבוד משותף (יש להניח שהכוונה להחלטת האסיפה הכללית מיום 16.5.2013), וההצעה נדחתה בהצבעה חשאית ברוב של 24 חברים כנגד 10 חברים שתמכו בה.

1. התובע פנה ליו"ר וועדת הביקורת של הנתבעת, מנשה משה, על מנת לבדוק את התנהלות הוועד המנהל של הנתבעת לגבי השכרת שטח פרדס זמורות והחלטתה של האסיפה הכללית בעניינו מיום 7.9.2015. יו"ר וועדת הביקורת הודיע לתובע, במענה מפורט מיום 22.5.2016, שלא נפל פגם בהתנהלות הוועד המנהל של הנתבעת בעניינו, והצעתו לעיבוד השטח של פרדס זמורות נדחתה בהצבעה חשאית של האסיפה הכללית שנערכה ביום 7.9.2015, מכיוון שלא התיישבה עם החלטתה בעניין משך התקופה ואיסור שותפות בעיבוד השטח (נספח י', עמ' 123-128 בתיק מוצגי התובע).

מעיון בחלופת המכתבים הנ"ל עולה שהתובע זנח את כוונתו לנטוע פרדס וביקש להמיר אותה בעיבודים עונתיים וכפי שציין בפנייתו "... מתוך רצון האגודה ושיקוליה השונים, ומתוך רצון טוב מצידי להמיר את חוזה הפרדס לחוזה לעיבודים חד שנתיים עונתיים ...", נערכו מגעים לצורך גיבוש הסכם בעניין זה.

1. מהמקובץ לעיל עולה שהתובע הפר את ההסכם בהפרה יסודית ומשכך הודעתה של הנתבעת על ביטול ההסכם לנטיעת פרדס בשטח זמורות, באמצעות מכתבו של בא כוחה, הנושא את התאריך 29.3.2015 (נספח ד' בתיק מוצגי הנתבעת), נעשתה כדין ויש לייחס להודעה זו תוקף מלא.

להשלמת התמונה אציין שהצדדים ניהלו ביניהם מגעים לצורך בחינת האפשרות לחזור ולהשכיר את שטח פרדס זמורות לתובע לאחר ההודעה הנ"ל על ביטול ההסכם, מגעים שלא צלחו, אך אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שההסכם הופר על ידי התובע בהפרה יסודית ובאופן שהעמיד לנתבעת את הזכות לבטלו.

1. התובע ביקש להורות על פיצול סעדים על מנת לאפשר לו לתבוע את הנזקים הכספיים המלאים שנגרמו וייגרמו לו בעתיד, אלא שהטענה נטענה באופן כללי, ללא פירוט של ממש לגבי נזקים נוספים שנגרמו לו בעבר, העדר הסבר לגבי הסיבה שלא נתבעו על ידו במסגרת התביעה הנידונה, ולא פורטו טענות של ממש לגבי הנזקים שיכול וייגרמו לו בעתיד, ומשכך לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

התוצאה

1. התוצאה היא שהתביעה נדחית.
2. בשים לב לסכום התביעה (בסך של שני מיליון ₪), לכך שהתביעה נדחתה, למשך ניהול ההליך ומורכבותו, למשאבים שנדרשו להכנת פרשת ההגנה, וליתר נסיבות העניין, מצאתי לנכון לחייב את התובע לשאת בשכר טרחתו של בא כוח הנתבעת בסכום כולל של 40,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
3. ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
4. המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק ברישומיה.

ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"ב, 26 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.