בפניי בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.

יצויין כי בקשה קודמת שהוגשה אתמול, היתה למתן סעד זמני רק לאחר דיון במעמד שני הצדדים, ובית המשפט הורה להמציא את הבקשה למשיבה ולקבל את תגובתה, אז יוחלט אם יש מקום לערוך דיון במהלך הפגרה. לאחר עיון בבקשה הנוכחית ובנספחיה, לא מצאתי מקום ליתן צו מניעה במעמד צד אחד.

צו מניעה במעמד צד אחד הוא סעד מן היושר שיש להעניקו במשורה, לנוכח העובדה שמדובר בקביעת מצב עובדתי בלי לשמוע את הצד השני. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי המבקשים הרימו את הנטל הנדרש למתן סעד כזה.

בהחלטתי שלא להעתר לבקשה למתן סעד במעמד צד אחד, בין היתר, הבאתי בחשבון גם את השיקולים הבאים: ראשית, עיקר טרונייתם של המבקשים היא לגבי נזק כספי שיגרום להם הפינוי. ההלכה הפסוקה קבעה כי נזק כספי ניתן לפיצוי, ולכן בדרך כלל הוא לא יהווה עילה למתן סעד זמני במעמד צד אחד. שנית, המבקשים טוענים בסעיף 2 לבקשה כי ההסכמה ניתנה להם ביום 16.5.16 במסגרת תא"ח 58935-03-16, דא עקא, עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי מדובר אך ורק בהסכמת אלעד חזן לפנות את הנכס בתנאים מסויימים ולא בכל הסכמה לשוכר אחר כפי שטוענים המבקשים. שלישית, המבקשים טוענים לזכות החזקה בנכס, ולהוצאות גבוהות בעשרות אלפי שקלים שהוציאו בנכס, זאת מבלי שיש בידם כל אישור בכתב, ולו זכרון דברים או פתק המקנה להם את זכות החזקה בנכס. הדבר מתמיה ומעלה תהיות שמא מדובר בהוצאות שהוצאו עוד טרם פסק דין הפינוי המוסכם כנגד אלעד חזן. יודגש כי גם לפי תצהיר המבקשים, הסכם סופי לא נחתם בין הצדדים ביום 29.5.16, אלא רק היתה כוונה לחתום על הסכם שכירות בעתיד, בהתמלא מספר תנאים. לא ברור איפוא, מכוח מה טוענים המבקשים להחזקה כדין בנכס. רביעית, המבקשים טוענים כי מדובר בהסכמה בע"פ להשכיר להם את הנכס מיום 29.5.16. דא עקא, מכתבו של ב"כ המשיבה מיום 29.5.16, אשר צורף לבקשה, אומר את ההפך וקובע כי המשיבה לא אישרה למבקשים להחזיק בנכס. חמישית, המבקשים טוענים להעדר שיהוי. דא עקא, מהמכתב מיום 29.5.16, לפני חודש וחצי (!) עולה בבירור כי המשיבה עומדת על העדר כל זכות ועל פינוי הנכס, אלא אם ייחתם הסכם שכירות עד ליום 2.6.16. המשיבה מתריעה במכתב מראש, כי אם לא ייחתם הסכם שכירות חדש עד המועד האמור, היא תפעל מיידית לפינוי הנכס. היינו מדובר על שיהוי משמעותי. שישית, בעניין השיהוי יודגש עוד, כי המבקשים לא מציינים בסעיף 8 לתצהיר, מתי חזר בו ב"כ המשיבה מן ההסכמה והורה להם לפנות את הנכס. העדר מועד לכך מתמיה ומחזק את החשד כי מדובר בשיהוי. יצויין כי בדיון הפלילי בתיק הבר"ש ביום 5.7.16 עמד מנהל המשיבה על כך שמדובר בפולשים היושבים בנכס ללא כל זכות, ממש כפי שטען בא כוחו במכתב מיום 29.5.16. שביעית, גם אם חלו עיכובים בחתימה על ההסכם לנוכח אשפוזו של אחד המבקשים, לא הוברר בבקשה מה מנע מהמבקש השני להשלים את החסר, או מה מנע מהמבקשים להשלים את החסר בעניין ההסכם עם שחרורו של המבקש 1 מן האשפוז ביום 3.6.16.

לנוכח כל האמור לעיל, לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, לרבות הנזקים שייגרמו למבקשים אם לא יינתן סעד - לא מצאתי מקום ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד. ההחלטה מאתמול בעינה עומדת, ולאחר קבלת תגובת המשיבה יוחלט אם לקבוע דיון במהלך הפגרה או לאחריה.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ו, 18 יולי 2016, בהעדר הצדדים.