1. האם על העיריה להשיב כספי ארנונה שגבתה במהלך השנים מהתובעות לאחר שהשגת התובעות על חישוב הארנונה שבוצע על ידי העיריה התקבלה?

התובעות הגישו שתי תביעות, ומאחר ועניינן היה דומה הן נדונו גם יחד.

2. הרקע להגשת התביעות:

בת.א. 31872-07-16 חברת פרק מישור מחזיקה מיום 25.11.11, ו1.1.12. בשלושה נכסים המצויים ברחוב המלאכה בנתניה.

הנכסים חויבו בארנונה והתובעת הגישה ביום 31.3.16 השגה על שומת הארנונה. (כתב ההשגה צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

ביום 21.4.16 השיבה הנתבעת להשגה וקיבלה באופן חלקי את טענות התובעת כאשר קבעה ששטח הנכסים הבנויים אינו עומד על 2188 מ"ר אלא 2171.95 מ"ר (הפחתה של 17 מ"ר). עוד קבעה שיש לאחד שני נכסים תחת נכס אחד. קביעתה האחרונה היתה שיש לשנות את סיווג הנכסים מקוד 311 (משרדים, שירותים ומסחר) לקוד 800 (רשתות שיווק). (תשובת הנתבעת צורפה כנספח 2 לכתב התביעה).

איחוד הנכסים, תיקון הסיווג ותיקון שטח הנכס נעשה מיום 1.1.16.

חברת בריל תעשיות מחזיקה בנכסים המצויים ברחוב הרצל 58 (הידוע כ"קניון השרון") בנתניה. עסקינן בשני נכסים שאחד מוחזק מיום 1.3.05 וסווג בקוד 311 (משרדים, שירותים ומסחר) והשני מוחזק מיום 1.7.12 אף הוא סווג באותו הקוד.

התובעת הגישה ביום 27.3.14 השגה על שומת הארנונה (ההשגה צורפה כנספח 3 לכתב התביעה). הערר נדחה.

ביום 8.3.16 הודיעה העיריה במסגרת דיון בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית כי הנכסים יאוחדו משנת 2014 , שטחם יפחת, וסיווג הנכס ישתנה מקוד 311 לקוד 805- מרכז קניות. (הודעת העיריה צורפה כנספח 5,6 לכתב התביעה). שינוי שומת המס נערך מיום 1.1.15.

חברת שילב מחזיקה בנכס המצוי ברחוב גיבורי ישראל בנתניה שנרשם על שם התובעת בעיריה ביולי 2006.

הנכס חויב בחיוב ארנונה לפי קוד 805- מרכז קניות.

התובעת הגישה השגה על קביעת הארנונה (נספח 7) ביום 6.2.14.

ביום 25.3.14 הודיעה הנתבעת שההשגה מתקבלת בחלקה וכי סיווג הנכס ישתנה מקוד 805 לקוד 800, שינוי השומה נעשה מיום 13.2.14. (הודעה העיריה צורפה כנספח 8).

בת.א. 16181-07-16 חברת פוקס ויזל מחזיקה בנכסים ברחוב בני ברמן בנתניה. (קניון " עיר ימים"). חלקם משנת 2012 וחלקם משנת 2015.

הנכסים חויבו בתשלום ארנונה.

התובעת הגישה ביום 6.11.15 השגה על הודעת השומה. במסגרתה טענה ראשית שאין מקום לפצל את הנכסים שכן עסקינן בפיצול מלאכותי של הנכסים באופן המגדיל את חיוב הארנונה בניגוד לדין. (ראה הודעת ההשגה נספח 2 לכתב התביעה).

ההשגה נדחתה והוגש ערר. בתשובת מנהל הארנונה במסגרת הדיון בועדת הערר הודיעה העיריה ששלושת נכסים מתוך החמישה יאוחדו מיום 1.1.15. (פרוטוקול הדיון מיום 30.12.15 צורף כנספח 6 לכתב התביעה).

בהמשך הגישה התובעת השגה גם ביחס לנכסים נוספים בטענה שיש לאחדם. (ההשגה צורפה כנספח 7 לכתב התביעה).

ביום 1.5.16 הודיעה העיריה שדין ההשגה להתקבל וכי שלושת הנכסים החדשים יאוחדו עם שלושה מתוך חמשת הנכסים הקודמים שכן הם מוחזקים על ידי אותה חברה בעלת אותו ת.פ. (כתב התשובה להשגה צורף כנספח 8).

3. לטענת התובעות מאחר ושטח הנכסים והשימושים בהם לא השתנה מהרגע בו החלו התובעות להחזיק בנכסים היה מקום לתקן את שומות המס מיום ההחזקה בנכסים ולא מיום קבלת ההשגה.

באשר לאיחוד הנכסים היה על הנתבעת לאחד את הנכסים מיום החזקה.

במשך השנים גבתה העיריה מהתובעות כספים שלא כדין ביודעין ו/או ברשלנות ועל כן נגרמו לתובעות נזקים עקב גביית יתר של תשלומי מס שהנתבעת לא היה זכאית לגבות.

הנתבעת התרשלה והציגה בפני התובעות מצג שווא לפיו עליהן לשלם כספים. כן הפרה הנתבעת חובה חקוקה. עוד פעלה בניגוד לחובת תוך הלב המוטלת עליה. משכך על הנתבעת להשיב הכספים שגבתה ביתר. כן טענו שיש להורות על השבת הכספים מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

4. העיריה טוענת מנגד שיש לתקן את שומת המס מיום קבלת ההשגה. לטענתה לא ניתן להחיל רטרואקטיבית את השינויים בשטח ובסיווג. השומות הפכו לחלוטות שכן ההשגות לא הוגשו במועד החזקה. השינויים בגודל בוצעו בעקבות בדיקה שערכה הנתבעת מיוזמתה בנכסים.

עוד טענה שבצו הארנונה אין הבדל בין סיווג 311 לבין סיווג 805.

לענין פיצול הנכסים טענה שרשמה הנכסים בנפרד כפי שדווחו לה על ידי התובעת. לא חלה עליה כל חובה לאחד הנכסים והחלטתה בענין זה היתה לפנים משורת הדין על מנת להקל על התובעת.

5. העיריה טענה ראשית לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בענין, קבעתי בהחלטתי מיום 24.4.17 שקיימת סמכות עניינית לדון בתובענות שכן אינן השגות על קביעת הארנונה מאחר וההשגה התקבלה, אלא הינן תביעה השבה של ארנונה אשר לטענת התובעות שולמה ביתר.

6. דיון והכרעה:

אין מחלוקת שתובעת מס' 1 החזיקה בנכסים משנת 2011, 2012,אולם לא הגישה כל השגה בשנים אלה אלא רק בשנת 2016.

תובעת מס' 2 החזיקה בנכסים בשנים 2005, 2012, כאשר ההשגה הוגשה בשנת 2014.

תובעת מס' 3 החזיקה בנכס משנת 2006. ההשגה הוגשה על ידה ביום 6.2.14.

התובעת בתיק השני מחזיקה בנכסים משנת 2012 ובשנת 2015 והגישה ההשגה ביום 6.1.15.

מדוע לא הוגשו ההשגות בשנים הרלוונטיות? החברות התובעות הינן חברות מסודרות. למרות שמטעם כל חברה ניתן תצהיר עדות ראשית לא הוסבר כלל מדוע לא פנתה כל חברה בשנים הרלוונטיות, אלא המתינה עם הגשת ההשגות. משכך לא קיבלתי כל הסבר מספק מהן מדוע לא הוגשו ההשגות בשנים קודם לכן . ההשגות הפכו לסופיות וחלוטות. האם חלה חובה על הנתבעת השבת הסכום רטרואקטיבית?

7. עילת הרשלנות:

אין מחלוקת שרשות מקומית המחייבת נכסים בתשלום ארנונה, חייבת בחובת זהירות מושגית כלפי בעלי הנכסים, לפיה חובה על העיריה לפעול בזהירות ותוך מתחם הסבירות . ראה לענין זה ע"א 3353/07 עירית גבעתיים נ' עו"ד יצחק יהב.

יש לבחון את פעולות הנתבעת בהקשר זה. כן יש לבחון האם פעלה הנתבעת בחוסר תום לב.

באשר לסיווג הנכסים באופן שונה?

בכל הנוגע לסיווג הנכס כ- 311 לעומת 805 לא הוכח כלל שקיימת רלוונטיות לסיווג לענין חישוב הארנונה לענין סכום החיוב.

לא נסתרה על כן טענת העיריה שהחיוב הינו אותו חיוב למעשה.

באשר לסיווג הנכסים בקוד 311 במקום קוד 800- בכתב התביעה טענה התובעת אף באשר לסיווג זה. בדיון ההוכחות הודיע ב"כ התובעות שאין לתובעת טענות בענין זה. אוסיף רק בקצרה שלא הוכח בפני שהעיריה ידעה שהתובעת, חברת פרק מישור הינה למעשה רשת שיווק והינה למעשה כמפורט במסמכי התובעת חברת השכרת רכב המוכרת לציבור כחברת "אלדן" ולה סניפים רבים ברחבי הארץ.

לא הוצגה בפני כל ראיה שהתובעת הודיעה לנתבעת שהיא למעשה חברה להשכרת רכב, משכך כיצד יכולה הנתבעת לדעת זאת כאשר שמה הוא "פרק מישור"?

באשר לחברת שילב:

הנכסים סווגו בקוד 800 במקום קוד 805. קוד 805 הינו קוד מרכז קניות אשר לא הוכח בפני שאינו מתאים לתובעת חברת שילב שכן החנויות נמצאות במרכז קניות. העובדה שקוד 800 מפחית מחיוב הארנונה ומגדיר רשתות שיווק, אינה גוררת עימה המסקנה שהעיריה התרשלה כאשר מלכתחילה לא הגדירה התובעת בקוד זה. האם הוצגו בפני העיריה מסמכים המעידים על כך?

לא ברור שלנתבעת היתה ידיעה שהחברה הינה רשת שיווק. הגב' לבנה חניה מהנתבעת העידה שהעובדת שביצעה את פעולות החיוב העובדת במחלקתה אין כל ידיעה על כך. (ראה עמ' 16 שורות 16-17). האם זו בגדר ידיעה כללית שכלל הציבור יודע ששילב הינה רשת שיווק? איני סבורה כך. לא הובאו על ידי התובעת ראיות לכך.

מדוע התובעת לא הסבה את תשומת ליבה של העיריה? שוב לא קיבלתי כל הסבר לכך מנציגת התובעת שהגיעה למסור עדותה.

נציגת התובעת אף העידה שהם מעבירים לבדיקה את גודל השטח המחויב מול ההסכם. עם כן מדוע לא בדקו את סיווג הנכס? לעדה לא היתה כל תשובה בענין זה. לטענתה הקניון הוא המדווח. (ראה עמ '7 שורות 1-2) אם אכן הסיווג דווח על ידי אחר , מהן טענות התובעת כנגד העיריה? מדוע לא דאגה התובעת עצמה לדווח לעיריה כאשר נציגיה בודקים את חיוב הארנונה?

8. האם פעלה הנתבעת ברשלנות כאשר פיצלה הנכסים?

הנתבעת רשמה הנכסים כפי שדווחו לה על ידי התובעת.

לטענת התובעות היה על הנתבעת להקליד מספר ח.פ ואז היתה מקבלת את כל הנכסים תחת אותו מספר חברה. הגב' לבנה חניה העידה שהעיריה פועלת לפי רישום מספר נכס ולא לפי רישום ח.פ. (ראה עמ' 15 שורה 10).

האם קיימת רשלנות בענין זה?

התובעות טענו בסיכומיהם שבלחיצת כפתור ניתן היה לדעת בעת רישום הנכס האם מאן דהוא מחזיק ביותר מנכס אחד באותו המבנה, באופן המאפשר איחוד נכסים בהתאם למדיניות העיריה.

לטענת התובעות באי ביצוע הבדיקה יש משום עצימת עיניים, קלות דעת ואדישות לנזק.

לטענתן על התובעת היה לבצע בדיקה אקטיבית.

רישום הנכסים מבוצע על פי מספר נכס ולא על פי מספר ח.פ.

התובעות הן שדיווחו על כל נכס באופן עצמאי. מדוע עשו כן?

באשר לתובעת פוקס – הנכסים שהוחזקו על ידי התובעת היו חנויות "פוקס הום", "פוקס", "אמריקן איגל", "ללין", "סאקס".

הנתבעת פירטה שערכה בדיקה ומצאה שאכן כל הנכסים מוחזקים על ידי התובעת ובעלי אותו מספר ח.פ ועל כן הסכימה לאחד הנכסים. לא הוכח בפני שהיתה מוטלת חובה על הנתבעת לאחד הנכסים, טרם שערכה הבדיקה.

לא הוצגו כל ראיות שמי מחברת פוקס פנה והודיע לנתבעת שלמרות ששמות החנויות שונה, עדיין כולם מוחזקים על ידי אותה חברה למעשה. לא קיבלתי גם כאן כל הסבר מדוע לא טרח מי מהחברה לפנות לעיריה ולברר כיצד מתבצע חישוב הארנונה.

בצו הארנונה נקבע כי רק השטח שבתוך המבנה נכלל בשטח היחידה לצורך חיוב בארנונה. לא מצוין בצו שניתן לחבר מספר מבנים העומדים כל אחד בפני עצמו, כמו חנויות שונות, אף אם מצויות הן באותו מרכז קניות.

בפסיקה פותחה דוקטורינה לענין "מתקן רב תכליתי" אשר בהתאם לדוקטורינה זו אם קיימת זיקה פונקציונלית בין השימוש נעשה ביחידה אחת לבין השימוש שנעשה ביחידה אחרת באותו הנכס או אם השימוש ביחידה אחת כרוך בפעילות מרכזית או עיקרית שנעשית בנכס, ניתן לראות את המתקן הרב תכליתי כנכס אחד. ראה לענין זה ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובנישטיין נ' עירית ראשון לציון תק-על 2003 (1) 1478.

האם ביחידות נעשה שימוש שונה המצדיק סיווג נפרד?

מדובר בחנויות שונות, עם כניסה נפרדת. לא הוכח כלל שהיתה רשלנות העיריה בסיווג בענין זה, אלא קביעה בהתאם לחוק מבלי שהיתה לה כל ידיעה שחנויות אלה הין למעשה בבעלות אחת.

העובדה שבסופו של יום החליטה הנתבעת להקל עם התובעת ולאחד הנכסים, עדיין אינה מחייבת המסקנה שהיא התרשלה מלכתחילה.

באשר לחברת פרק מישור- מתצהיר הגב' לבנה חניה מהנתבעת עלה שבנובמבר 2011 נרשמו 2 נכסים על שם התובעת . נכס אחד נרשם בקוד 311 משרדים שירותים ומסחר ונכס שני נרשם בקוד 704 – קרקע תפוסה השכרת רכב.

בינואר 2014 נרשם נכס נוסף בקוד 311.

בעקבות ההשגה אוחדו שני הנכסים ששימשו כמשרדים. שוב לא הוצגו כל ראיות שהתובעת ביקשה קודם לכן וטרם הגשת ההשגה לאחד הנכסים.

באשר לתובעת בריל תעשיות נעלים. כעולה מתצהיר הגב' חניה במרץ 2005 נרשם נכס בנתבעת על שם בריל תעשיות נעלים. באפריל 2011 נרשם נכס על שם בריל פאשן. ביולי 2012 נרשם נכס אף הוא על שם בריל תעשיות נעלים.

ההשגה נדחתה ובערער הוסכם לקבל את טענת האיחוד כאשר התובעת טענה שנכס בו קיימת חנות נעלי גלי ונכס בו קיימת חנות סולוג הינם מוחזקים גם הם על ידי חברת בריל תעשיות נעליים, הינם בעלי אותו מספר ח.פ. גם כאן לכאורה עסקינן בחנויות שונות המוכרות ביגוד ונעלים. האם היתה חובה מלכתחילה לאחד נכסים אלה מבלי שקיבלה מהתובעת כל ראיות לכך שעסקינן בחברה אחת המחזיקה נכסים אלה?

איני סבורה כך. כיצד יכולה העיריה לדעת ששתי חנויות בעלות שם שונה מוחזקות על ידי אותה חברה? האם עליה לערוך הבדיקה בעצמה? בידי התובעת מצויים כל המסמכים הנדרשים ולא ברור מדוע בזמן אמת, וכאשר נרשמו הנכסים לא הודיעה התובעת לנתבעת שעסקינן למעשה בחברה אחת המחזיקה במספר חנויות.

עוד אציין שעלה מעדות מר אלון יצחקי מחברת "ערך" כי איחוד נכסים קיים למעשה רק בנתניה ובעיר באר שבע, שם נדרשת צמידות לצורך איחוד הנכסים (ראה עמ' 9 שורות 18-19). הווה אומר אין זו מדיניות הקיימת בכל הרשויות מקומיות.

9. האם פעלה הנתבעת ברשלנות לענין גודל הנכסים?

באשר לגודל הנכסים טענה הנתבעת שערכה בדיקה ביוזמתה בנכסי התובעת ולא בעקבות ערר ו/או השגה שהוגשה.

האם קביעת גודל הנכס מלכתחילה נערכה ברשלנות?

הנתבעת טענה שהיה שינוי בגודל השטחים המשותפים וכתוצאה מכך בגודל השטחים המחויבים בארנונה עקב חילופי בעלים. נציגי חברת בריל ופרק מישור אשר העידו לא ידעו דבר אודות שינוי זה. על כן מדוע טוענים הם כנגד העיריה? כיצד יכולה היתה העיריה לדעת ? מדוע לא ערכו הם חישוב גודל נכס מטעמם והעבירו לעיריה לצורך בדיקה?

10. עשית עושר ולא במשפט :

טוענות התובעות שיש להשיב הכספים לידיהם שכן כספים אלה התקבלו בידי העיריה שלא כדין. לטענתן דחיית התביעה סותר את עקרון ההדדיות ומעניקה לנתבעת יתרון בלתי הוגן. פטור מהשבה מבסס את קיום הנתבעת במרחב האדישות לנזקים שהיא גורמת כאשר אינה מבצעת את המוטל עליה בדין. הנתבעת בהיותה רשות ציבורית חבה בחובת תום לב מוגברת כלפי התובעות.

יש לזכור שכספי הארנונה הינם כספים המשמשים את הרשות המקומית פעולותיה השונות בעיר, ואיני סבורה שהכספים התקבלו בעירייה שלא כדין, לאור קביעתי לעיל.

11. לאור האמור לעיל סבורני שהסכמתה של הנתבעת לקבלת ההשגות היתה הסכמה שבשיקול דעת ולא הוכח כלל כי בשנים הקודמות נהגה הנתבעת ברשלנות ובוודאי שלא ניתן לייחס לנתבעת עשית עושר ולא במשפט. העובדה שהנתבעת החליטה בשלב מסוים, מתוך שיקול דעת, לנהוג אחרת עדיין אין בה כדי להטיל עליה חובת השבה בגין השנים בהן נהגה אחרת.

12. סוף דבר. התביעות נדחות. התובעות ישלמו הוצאות לנתבעת בשני התיקים גם יחד בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט , 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.