לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

פסק דין

1. ביום 15.11.18 דחיתי את תביעת התלויים שהגישה התובעת, אלמנתו של המנוח ישראל ברנד ז"ל.

2. להלן סעיפים 1 עד 10 מפסק הדין מיום 15.11.18:

"עניינו של פסק דין זה בתביעת תלויים אותה הגישה אלמנת המנוח, ישראל ברנד ז"ל (להלן- המנוח), כנגד הנתבע. בתביעתה, עתרה לתשלום גמלת תלויים. כמו כן ביקשה התובעת שאקבע כי פטירת המנוח ביום 2.5.14 בשל אוטם שריר הלב, באה בגדר 'אירוע חריג' בעבודתו, תוך כדי ועקב עבודתו, כתאונת עבודה כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי.

1. המנוח יליד שנת 1952, הועסק בחברת ברנד תעשיות בע"מ, הממוקמת בירוחם (להלן- החברה) משנת 1978 בתפקיד מנהל ייצור/תפעול. החברה עוסקת בייצור והרכבה של מוצרי פלדה. אביו של המנוח, הקים את החברה בתחילה המנוח הועסק כשותף ושכיר ומיום 1.6.11 הועסק כשכיר בחברה. החברה היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה והיא מחזיקה אף בבעלות חברות ומפעלים נוספים. לטענת התובעת, במשך כל שנות העסקתו היה המנוח עוגן מרכזי בחברה ותרם להצלחתה. עוד טענה כי במשך כל שנות העסקתו, לא ידע המנוח כישלון מהו.

טענת התובעת:

2. ביום 4.7.13 הודע לחברה כי זכתה במכרז אליו ניגשה בתחום פרויקט גז מול חברת נתג"ז (חברה ממשלתית שבאחריותה תכנון והפצה של קווי גז בישראל). מדובר על מכרז ענק, בתחום חדש בכלל בארץ ובפרט לחברה. המכרז היה צפוי להסתיים בחודש 8/14. לטענת התובעת מאז שהחלו עבודת הפרויקט, התברר כי עקומת הלימוד התארכה מעל ומעבר למתוכנן ולמצופה והסבה הפסדים כספיים ניכרים לחברה. נתג"ז התריע מעת לעת על כשל ביצועי והפגינו אי שביעות רצון, חרף המאמצים אותה השקיעה החברה. בתוך כך ועל מנת לייעל את קצב ואיכות הביצוע, הציע המנוח לרכוש ציוד אוטומטי מתאים. ביום 27.2.14 הזמינה החברה הציוד תוך השקעה כספית אדירה, מתוך הבנה והכרה בחשיבות של הפרויקט כפרויקט ראשון בתחום הגז. אחריותו של המנוח הייתה ללמוד את הפעלת הציוד ולהסמיך כוח אדם ייעודי שיתפעל את הציוד. ביום 4.4.14 הציוד הגיע לחברה, אולם חרף ניסיונות המנוח, הוא לא הצליח להפעיל את הציוד. בשל האמור ובלית ברירה, הוזמן נציג הספק לחברה על מנת לאמן את עובדי החברה להפעיל את הציוד. ביום 26.4.14 הגיע הנציג ולמחרת החל להדריך את עובדי החברה. שהותו של הנציג התארכה מעבר לצפוי מפני שהנציג לא הצליח לאמן ולהפיק תוצאות מהציוד הנדרש באמצעות עבדי החברה, כאשר המנוח נמצא צמוד בתהליך וגם הוא לומד את העבודה עם עובדים. בחלוף מספר ימים הצליחו עובדי החברה לבצע את התהליך, ללא סיוע של הנציג ולהפיק שלושה ריתוכים מתאימים. בהתאם לדרישות המזמין, ביום 1.5.14 הוזמן נציג מטעמו שיצפה בתהליך שבוצע. תהליך אחד אושר על ידו והשני נפסל. מיד לאחר האישור, הזמינה החברה נציג מטעם חברת גבי שואף בע"מ שתפקידה לבצע בדיקות לאותם הריתוכים על מנת לבדוק את תקינותם. קודם כל מתבצע צילום רנטגן מיוחד לריתוכים ורק לאחר שנמצא כי המוצר תקין, הם נשלחים לטכניון.

המנוח שהיה בחוסר ודאות ומתח רב בקשר לפרויקט נשאר באופן חריג עם נציגי החברה שאחראית על צילומי הרנטגן עד להשלמת הבדיקה על ידם, בסמוך לשעה 19:30. כנטען בכתב התביעה, בדיקות רנטגן לצורך בקרת איכות היו כעניין שבשגרה והמנוח לא לקח בהן בדרך כלל חלק, אלא נציג בקרת איכות של החברה. באותן השעות המנוחה היה במתח רב נוכח חוסר הוודאות מהבדיקה, שכן כישלון הבדיקה הייתה עלולה להוריד לטמיון את ההשקעה הרבה שהשקיעה החברה וגרוע מכך, כישלון זה היה יכול לסתום את הגולל מהשתלבות החברה בתחום הגז. מיד בסיום הבדיקות, כאשר תוצאות הבדיקות לא ידועות לו, שב המנוח לביתו, עם אחיו, חיים ברנד, שמשמש כמנכ"ל החברה (להלן- חיים), כשעדיין מועקה בליבו והוא שרוי במתח וחרדה. המנוח הגיע לביתו בשעה 20:00 כשהוא טרוד מאוד. בסמוך לשעה 22:00 התמוטט והובהל לבית החולים, שם בוצע לו צנתור דחוף. סמוך לשעה 5:00 נפטר המנוח. לאחר פטירת המנוח התקבלו בחברה תוצאות בדיקת הרנטגן, שגילו כי חששו של המנוח התממש ושלושת הריתוכים כשלו.

3. לאור המפורט לעיל טוענת התובעת כי פטירתו הפתאומית של המנוח, היא תוצאה של המתח העצום וחוסר הוודאות והחרדה אותו חווה באותו היום בעבודה וחוסר האונים מול ההשלכות האפשריות והאפשרות לכישלון, בשים לב לכך כי ביום 13.4.14 הגישה החברה הצעה במכרז נוסף בתחום הגז בהיקף של 50 מיליון ₪ וחוסר ההצלחה בהפעלת הציוד היה עלול לקעקע את הזכייה במכרז החדש. לטענת התובעת, רגע השיא היה בערב צילום הרנטגן, כאשר המנוח לא עמד במתח וגופו כשל. על כן, שגה הנתבע עת קבע כי האירוע מיום 2.5.14, לא יחשב כתאונת עבודה, שכן לא הוכח אירוע חריג בסמוך לפטירה. כמו כן טוענת התובעת כי במקרה של ספק בדבר קיומו של אירוע חריג, יש למנות מומחה רפואי אשר יחווה את שאלת הקשר הסיבתי בין הדברים.

4. התובעת צירפה מסמכים המלמדים על זכייתה של החברה במכרז, רכישת הציוד ופטירתו של המנוח. לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 28.3.17, הגישה התובעת מסמכים נוספים המלמדים על התכתבות בין החברה לבין חברת נתג"ז, בנוגע לפיגורי החברה בלוחות הזמנים וכן העתק מסיכומי פגישות שהתקיימו בין הצדדים בעניין זה.

טענת הנתבע:

5. התובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג הן במישור הסובייקטיבי של המנוח ואף לא במישור האובייקטיבי. כל שהוכח לכל היותר שהייתה תקופה של מתח מתמשך ללא כל אירוע שיא בסמוך לפטירתו של המנוח, שכן בהתאם למסמכים הבודדים שהגישה החברה עולה כי החברה זכתה במכרז ביום 4.7.13 ומתחילת הפרויקט נחלה החברה הפסדים וכשלים רבים, עליהם התריע המזמין. השתלשלות העניינים מלמדת כי לכל היותר, מדובר במתח מתמשך בו שהה המנוח לכל אורך הפרויקט, בשים לב לכך כי תוצאות הבדיקה שנערכה לריתוכים ביום 1.5.14, לא נמסרו למנוח באותו היום; התובעת העידה כי המנוח הגיע לביתו 'והכל היה רגיל'; למנוח לא היה ריב או ויכוח באותו היום וכפי שהעיד אחיו של המנוח, המנוח סבל ממועקה של אי הצלחת הפרויקט, לא רק בגלל הריתוכים; כל ההתנהלות סביב הציוד חדש לרבות העבודה עם הנציג ההולנדי נמשכו למעלה משבועיים; המסמכים אותם הגישה התובעת לאחר התצהירים מלמדים כי היה פיגור בשל אלמנטים של הביצוע ולאו דווקא האספקט שהציוד החדש היה אמור לפתור אם בכלל, כאשר חיים משיב כי העיכובים בפרויקט לא היו תלויים בחברה (קבלת היתרים וכו'); עוד ניתן ללמוד בין היתר על מחסור בכוח אדם, ניהול קלוקל וכו', אשר אין להם נגיעה לציוד; כעולה מהמסמכים החברה לא יידעה את נתג"ז אודות רכישת הציוד, שעה שלטענתה היה ציוד זה "מכריע כף"; המנוח לא היה מכותב למכתבים ושמו לא אוזכר בהם. התובעת נמנעה מלהציג את מלא המסמכים הנוגעים לפרויקט ויש בכך לפעול לחובתה. בנוגע לעדויות שנשמעו מטעם התובעת ציינה ב"כ הנתבע כי התובעת לא ראתה משהו חריג במנוח, מלבד היותו "שקט ורציני יותר", בעוד חיים, אחיו של מנוח העיד כי לאחר הזכייה במרכז הבינה החברה מהר מאוד כי הם לא עומדים בדרישות המזמין. בכל מקרה העיד חיים כי המנוח שהה במתח מרגע קבלת הציוד ואי ההצלחה לתפעלו, בשים לב כי מדובר בתקופה של 24 ימים, המלמדת על מתח מתמשך; התובעת נמנעה מהבאת עדים נוספים שהיו מעורבים בפרויקט ועבדו עם המנוח, לרבות חיים מוסקוביץ', מטעם נתג"ז, שהתכתב עם החברה בעניין זה; לא הובא כל תימוכין לכך כי הריתוך היה הפן העיקרי בפרויקט, כאשר עדותו של חיים לבדו, כעד בעל עניין, אינה מספיקה; התובעת אישרה כי בחודש 3/14, נסעה עם המנוח לחו"ל לתקופה בת מספר שבועות, ונתון זה אינו עולה בקנה אחד עם הטענה כי החברה הייתה באותה העת בלחץ ובלו"ז צפוף והמנוח היה "מרכז העניינים"; לא הובאה ראיה לחשיבות הבדיקה שנערכה ביום בו המנוח נפטר; כל שיש בפנינו הוא עדותו של אחי המנוח, עדות בעלת עניין. אין רלוונטיות לפסיקה הנוגעת למינוי מומחה במקרה של ספק, שכן לא הוכח אירוע חריג.

דיון והכרעה

6. כשבוחנים אירוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי – יש להוכיח שהיה כלל אירוע , שבעיני המבוטח, יכול להיחשב כאירוע חריג.

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהתובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג כמשמעותו בחוק, ולכל היותר יש לקבוע כי מדובר במתח מתמשך בלבד וזאת ממספר טעמים.

8. המנוח לקח חלק בהקמת החברה, עם אביו ובתקופה מסוימת שימש בה כשותף, כאשר בתקופה הרלוונטית לענייננו שימש כמנהל ייצור. המנוח ליווה את החברה בהתפתחותה אט אט. טבעי וסביר כי כחלק ממקצועו ומעמדו של המנוח נאלץ לעמוד בסיטואציות מכריעות לגבי החברה, כאשר לא הוכח כי הבדיקה שהתבצעה ביום 1.5.14, יש בה כדי להוות 'אירוע חריג'. בעניין זה חשובים דבריו של חיים שהעיד: "אני התכוונתי לומר שכל הפרויקט הוא חדש, הוא רגיש עם כל המתחים של פרויקטים חדשים שמחייב פוקוס של המנהלים מעבר לשגרה.." (ההדגשות אינן במקור- צ"פ) (עמ' 6, שורות 6-7).

ללמדנו כי כל פרויקט נושא בחובו סיכונים ומתחים שונים בפרט של גורמי ההנהלה, קל וחומר כשמדובר בעסק משפחתי. חיזוק לדברים אלה, ניתן למצוא בעובדה כי חרף הקשיים אותם תיארו התובעת וחיים בפרויקט הספציפי נשוא ענייננו, אשר למעשה היה חריג ושונה ממה שהציעה החברה בעבר, הרי שהחברה פעלה והגישה בחודש 4/14, הצעה נוספת למכרז בהיקף של 50 מיליון שקלים וכך העיד חיים בעניין זה: "אנו אנשי חזון, אנו מאמינים ביכולות שלנו וביכול ללמוד ולהכשיר אנשים, אנו מכירים ביכולות הלמידה שלנו והעובדים שלנו.. אנו אוהבים לרכוש ציוד וללמוד דברים חדשים, היום החברה מס' 1 בארץ בתחום הפלדה, הקמנו 85 תחנות כח בעולם, צריך ידע וכוח רצון אין לנו בעיה עם זה" (עמ' 7, שורות 21-25). יש באמור כדי ללמדנו כי הפרויקט אותו ביצעה החברה נשוא ענייננו, היה אולי מלווה במתחים ואי ודאות מסוימת, אולם לא באופן חריג מפרויקטים אחרים.

לא התרשמתי כי כטענת התובעת, פרויקט זה היה חריג במיוחד ולמעשה, היה מדובר בחלק אינטגרלי מפעילות החברה, אשר מקימה פרויקטים שונים כחלק מפעילותה.

9. בכתב התביעה (סעיף 19) כתבה התובעת כי כבר בראשית הפרויקט עלה כי החברה אינה עומדת ביעדים, כאשר המזמין התריע בפניה על כך. חיים חזר על הדברים אף בעדותו בפני (עמ' 6, שורות 23-32) כמו כן העיד חיים כי "מהיום הראשון היינו במשבר" (עמ' 6, שורות 9-11). התובעת טענה כי יחסה את האירוע החריג ליום בו נערכו הבדיקות בחברה, אולם בדיון שהתקיים בפני ביום 28.3.17, העיד חיים כך: "אני חושב שהוא היה במתח מעצם העובדה שצריך להפעיל ציוד שעלה הרבה שצריך להביא תועלת לפרויקט ולא מהבאת הסוכן מהולנד אלא מעצם זה שהחברה רכשה ציוד במיליונים ולא מצליח לתפעל את זה.. אני מניח שבימים הבודדים האלה, העובדה שהוא לא מצליח עושה לו רע מאוד" (עמ' 7, שורות 3-6).

כעולה מהמסמכים, ביום 3.4.14 שוחררה המכונה מהמכס וביום 4.4.14 הגיעה לחברה. לאחר שלא צלחו הניסיונות לתפעל את המכונה, הוזמן נציג הספק והלה הגיע ביום 24.4.14, בשים לב לכך כי המנוח נפטר ביום 2.5.14. דהיינו מרגע שהמנוח לא מצליח להפעיל את המכונה ועד ליום פטירתו חלפו כ-20 ימים. כמו כן התובעת לא הביאה בפנינו כל ראיה המלמדת כדבריה על מעורבותו של המנוח בפרויקט. כך למרות עדותו של חיים כי המנוח הוביל את הפרויקט (עמ' 5, שורות 23-24), לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית לכך. עיון בתחלופת המסמכים אשר התקיימה בין החברה לבין המזמין, אינה מאזכרת את המנוח. אף סיכום הפגישות שהתקיימו בעניין, לא לימדו על נוכחותו או מעורבותו של המנוח, באופן שיש לקבוע כי אכן הוביל את הפרויקט. התובעת לא הביאה לעדות עובדים נוספים או גורם אחר מאת המזמין אשר יש בה כדי ללמד הן על מעורבותו של המנוח והן על טענתה לפיה הליך הריתוך היה הליך המכריע בפרויקט כפי שטען חיים (עמ' 14, שורות 16-25) ההלכה בעניין אי הבאת ראיות או עדויות הרלבנטיות לסוגיות השנויות במחלקות ידועה ויש בדברים כדי לעמוד לחובתה של התובעת. מהמסמכים עולה כי לחברה היו בעיות בביצוע המכרז במספר פרמטרים: חישוף, ריתוך, חפירה, הורדה לתעלה וקידוחים (מכתב מיום 10.4.14), מחסור בכח אדם (סיכום דיון מיום 30.4.14), נקודות חסומות בגל רשות העתיקות (סיכום הדיון מיום 30.4.14), ציוד ומיכון (מכתב מיום 24.4.14) ועוד. לא הוכח בפני כי הליך הריתוך היה הליך מכריע לפרויקט, כאמור ומכאן לכאורה כי הייתה קיימת חשיבות רבה לבדיקת הריתוכים שהתבצעה ביום 1.5.14.

10. בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג ביום 1.5.14, או בסמוך לו. בעניין זה לכל היותר, ניתן לקבוע כי המנוח שהה במתח מתמשך בעבודה, אשר השתרע על פני מספר שבועות, כאשר לא הוכח בפני כי בסמוך לו נוצר אירוע "שיא" או "עלית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך והם שייחשבו כ"אירוע חריג" (ראו עב"ל 14359-07-15 גיל צרפתי נ' המוסד לביטוח לאומי (30.1.18) וההפניות שם)".

3. התובעת הגישה ערעור לבית הדין הארצי. בית הדין נתן תוקף של פסק דין בעב"ל 35365-12-18 להסכמת הצדדים:

"1. בתיק זה ניתנה המלצת בית הדין הנכבד במעמד הדיון בפני ההרכב, לפיה המוסד ישקול להסכים למינוי מומחה.

2. המוסד הודיע כי אינו מסכים להמלצת בית הדין הנכבד, שכן עמדת המשיב כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג ביום 1.5.14 וכן לא הוכחו תחושתו הסובייקטיבית של המנוח וכי אותה בדיקה מיום 1.5.14 הייתה בדיקה מכרעת בנוגע לעתיד החברה בפרויקט.

יחד עם זאת, הודיע המשיב כי הוא מסכים להחזרת התיק לבית הדין קמא לצורך השלמת שמיעת ראיות.

3. עמדת המערערת הינה כי טענותיה והתשתית העובדתית המלמדת על אירו שיא חריג, הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת יתרה מזו, המערערת נהגה בקלפים פתוחים לאורך כל ההליך, ואף הסכימה לבקשת המשיב, בעת ניהול ההליך בית הדין קמא, לזימונו של מר מוסקוביץ סמנכ"ל בנתג"ז, אלא שעל אף שבית הדין פעל לזמנו, באמצעות מזכירות בית הדין, הנ"ל לא זומן בפועל ולא התייצב לדיון. בנסיבות אלו, אין מקום לייחס אי מסירת העדות למערערת ואין להטיל עליה הצגת עדויות שאין לה כל השליטה והשפעה על העדים הללו.

4. לאור האמור, ובהתאם להנחיית בית הדין הנכבד, להידברות ישירה בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

א. התיק יחזור לבית הדין האזורי על מנת לאפשר השלמת הבירור העובדתי באשר לטענת המערערת לפיה תוצאות בדיקת הרנטגן שבוצעה ביום 1.5.14 שקבעו כי הריתוך לא עומד בדרישות המכרז, הו קריטיות והדבר היווה נקודת אל חזור, ונקבע בזאת כשלון בפרויקט ע"י החברה והיא לא השלימה את התחייבויותיה על פי המכרז, וגם לאחר מכן, החברה לא המשיכה בפעילויות בתחום הגז הטבעי, ומכונת הריתוך היקרה שנרכשה לצורך תחום זה לא בשימוש מאז.

ב. לצורך כך, הצדדים יפנו בבקשה משותפת לבית הדין, על מנת שיוצא מלפניו צו לחברת נתג"ז, שתודיע מי העד הרלוונטי מטעמה, שיוכל למסור עדות בנוגע לפרויקט וכן יוציא צו לחברת גבי שואף על מנת שימסרו מידע לזהות מבצע הבדיקה ביום 1.514 ואפשרות גביית עדות ממנו.

בהתאם לתשובות שיתקבלו ישקלו הצדדים את דרך ניהול השלמת הראיות בפני ביה"ד קמא.

ג. ככל שלאחר המהלכים האמורים לא יתקבל מידע נוסף יבקשו הצדדים מביה"ד להורות על המשך סדרי דין בתיק, לאחר שמיעת הצדדים.

ד. אין בהסכמת המערערת לאמור לעיל , משום פגיעה בעמדתה לפיה טענותיה הוכחו ברמה הנדרשת לצורך מינוי מומחה רפואי וכי אין כלל צורך בהשלמת הראיות ואין בהסכמה כדי להטיל על המערערת חובת הוכחה נוספת.

ה. מוסכם כי כל צד שומר על טענותיו."

4. לאור פסק הדין של בית הדין הארצי התובעת ביקשה להעיד את מר חיים מוסקוביץ סמנכ"ל חברת נתיבי הגז לישראל. מר מוסקוביץ הגיש תצהיר והעיד בפניי ביום 14.7.20. מר מוסקוביץ הצהיר שהוא לא הכיר את המנוח ולא קיים מולו קשרי עבודה כלל והתייחסותו בתצהיר היא לסוגיות כלליות הנוגעות למכרז שבו זכתה ברנד תעשיות בע"מ ביולי 2013 בביצוע עבודות צנרת בפרויקט. מר מוסקוביץ הצהיר שהוא סבור שהוא לא עד רלוונטי למחלוקת והוא מצפה שלאחר הגשת התצהיר לא יהיה צורך בהתייצבותו בבית הדין. בסעיף 7 לתצהירו הוא אישר שהמסמכים המצורפים לתצהיר הם אוטנטיים:

- הודעה על זכיה במכרז מיום 4.7.13 מאת מיקי כרמל, מנהל הפרויקט באגף ההקמה בנתג"ז, לחיים ברנד מנכ"ל ברנד תעשיות.

- מכתב מנהל הפרויקט מטעם חב' ניהול ופיקוח מטעם נתג"ז מיום 29.1.14.

- מכתבו מיום 10.4.14 לחיים ברנד.

- מכתב מחיים ברנד אליו מיום 14.3.14 מבלי לאשר את נכונות הנטען בו על ידי ברנד.

- מכתב מאת חיים ברנד למנכ"ל נתג"ז מיום 24.4.14 מבלי לאשר את נכונות הנטען בו על ידי ברנד.

- מכתב מאת מיקי כרמל אל חיים ברנד מיום 27.4.14.

- סיכום דיון מיום 30.4.14 שנרשם על ידי חיים ברנד – מבלי לאשר את נכונות הנטען בו.

מר מוסקוביץ הצהיר שכעולה מהמסמכים חב' ברנד תעשיות פיגרה בלוחות זמנים, היו כשלים רבים בביצוע הפרויקט על ידה והיא תוגברה על ידי קבלן צנרת נוסף בחלק מהמקטע, על מנת להשלים את הפרויקט ולוח הזמנים שנקבע עבור הלקוח של נתג"ז. מר מוסקוביץ הצהיר שהוא לא יכול לאשר את נכונות התקיימות העובדות הנטענות על ידי חיים ברנד במכתבו מיום 24.4.14 ואין הוא יודע שאם התקיימו תדריך או הסכמה כפי שמוזכר באותו מכתב ואם התקיימו הוא לא יודע באיזה מועד התקיימו, מה כללו וכדומה.

5. מר מוסקוביץ העיד ביום 14.7.14, הוא אישר שהוא היה מנהל הביצוע והפרויקט של חב' ברנד, היה אחד מכמה פרויקט שהיה אחראי עליהם וחב' ברנד זכתה במכרז לבצע חלק מתוך הפרויקט. הוא אישר שהוא היה בקשר מטעם חב' ברנד עם חיים ברנד בהתחלה ובהמשך עם אמיר ברנד. הוא הצהיר שהוא לא הכיר את המנוח ישראל ברנד, לא פגש אותו אף פעם ולא דיבר איתו . הוא לא ידע מה היה התפקיד שלו בחב' ברנד. בהמשך העיד מר מוסקוביץ על הפרויקט שעשתה חברת ברנד שהוא אחד מתוך שלושה חלקים שהחברה הייתה אחראית לבצע את החלק הראשון של חיבור מפעל פיניציה למערכת ההולכה של הגז, הוא אישר שיש שלבים בעבודה כזו: חישוף פני השטח, פיזור הצנרת, ריתוך של הצנרת והטמנה שלה בתוך האדמה. הוא אישר שהחברה לא עמדה בלוחות הזמנים, הפעולות לקחו יותר מדי זמן, מדובר בפרויקט ראשון שחברת ברנד ביצעה עבור נתג"ז. הוא אישר שהחברה נדרשה להוסיף קבלן לתגבור כדי לצמצם את הפיגור בלוחות הזמנים. כאשר הוא נשאל אם חב' נתג"ז הביעה חוסר שביעות מחברת ברנד הוא השיב שהתפקיד של נתג"ז לא להיות שבעי רצון ואכן החברה התריעה שברנד לא עומדים בלוחות הזמנים.

העד לא ידע אם התקיימה פגישה שהציגה לו ב"כ התובעת מכתב בו הוא מבקש פגישה דחופה ביום 1.5.14 אך הוא אישר שהוא כפה על החברה לקחת קבלן משנה לתגבר את העבודה, הוא לא ידע אם זה היה לפני או אחרי המכתב. לגבי ביקורת ביום 1.5.14, הוא אישר שבפרויקט הזה יש חברה שעושה פיקוח עבור נתג"ז ושולחת מומחה מטעמה כדי לבדוק את קבלני הביצוע והוא אישר שלפי מה שהוא זוכר נתג"ז העבירה חלק מהעבודות לקבלן משנה והעבודות של ברנד הסתיימו בדצמבר 2014. בחקירתו החוזרת נשאל לגבי הבדיקה מיום 1.5.14 אם הוא זוכר האם הבדיקה נכשלה או הצליחה והוא השיב שהוא לא יודע להגיד וכשנשאל האם כשנתג"ז החליטה להביא קבלן נוסף זה בעצם כישלון של ברנד לעמוד בפרויקט הוא השיב שהכל נעשה בהסכמה עם ברנד (עמ' 16 שורה 7 לפרוטוקול). מר מוסקוביץ נשאל לגבי מכתב שכתב חיים ברנד שבו הוא מאמין שהפעלת הציוד שנרכש תבטיח עמידה ביעדים ועל כך השיב שתפקיד הקבלן להיות אופטימי ושל נתג"ז להיות פסימי עד שייגמר הפרויקט. מר מוסקוביץ אישר שבפעם הראשונה שעושים בדיקה אם זה לא עובד אפשר להתאמן שוב ולנסות ואז להצליח ויש פה הרבה אלמנטים של אימון וזה הגיוני וסביר שבדיקה ראשונה לא תצא טובה (עמ' 19 שורה 28 לפרוטוקול).

6. בסיכומיה טענה ב"כ התובעת שהתובעת הצליחה להוכיח באופן מפורש את לוח הזמנים בנוגע לפרויקט כולל התכנסות של המאמצים ונקודת השיא שבאה לידי ביטוי בבדיקה מיום 1.5.14. התובעת הוכיחה שבסוף חודש ינואר התקיימה פגישת חירום בה נדרשה חברת ברנד להוסיף משאבים כדי לצמצם פיגורים ובעקבות הפגישה הוזמן ציוד אוטומטי בהשקעה כספית עצומה עבור החברה והייתה ציפייה סבירה שהעבודה עם ציוד הריתוך האוטומטי תוכל לפתור את הבעיות והפיגורים בלוח הזמנים. הציוד האוטומטי הגיע למפעל ביום 4.4.14 ומאחר שהחברה לא הצליחה להפעיל את הציוד האוטומטי הוזמן נציג הספק מהולנד על מנת לאמן את עובדי החברה לבצע את העבודה על הציוד. הנציג הגיע ביום 27.4.14 ורק לאחר מספר ימים וניסיונות אין ספור הצליחו עובדי החברה לבצע את התהליך על המכונה. על רקע זה הוזמן נציג המזמין והגיע ביום 1.5.14 למפעל וצפה בתהליך שבוצע על ידי החברה. נציג הלקוח אישר תהליך אחר אך פסל תהליך אחר. לטענת התובעת המנוח היה בחוסר וודאות ובמתח רב בקשר לפרויקט ונשאל באופן חריג עם נציגי החברה שאחראית על צילום הרנטגן על השלמת הבדיקות על ידם בסמוך לשעה 19:30 ביום 1.5.14. התובעת טענה שכישלון בבדיקה זו היה עלול להוריד לטמיון השקעה כספית אדירה של החברה. לאור האמור ביקשה ב"כ התובעת להכיר באירוע כאירוע חריג ולמנות מומחה.

7. ב"כ הנתבע ביקשה לדחות את התביעה מאחר ומר מוסקוביץ העיד שהוא לא הכיר בכלל את המנוח ומי שעמד איתו בקשר מטעם חברת ברנד היה חיים ברנד ואמיר ברנד בלבד.

8. התובעת בחרה שלא להעיד את מר אמיר ברנד. לטענתה עשתה זאת לאור דברי ב"כ הנתבע בסוף הדיון ביום 14.7.20 שהיא תתנגד לבקשה לזמנו אך גם אם הוא יעיד לא תהיה משקל לעדות לאחר שכל הפרוטוקולים חשופים. כאמור התובעת בחרה שלא לזמן את מר אמיר ברנד.

9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהתובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג. גם לאחר שמיעת עדותו של חיים מוסקוביץ התובעת לא הוכיחה אירוע חריג. מעדותו של מר מוסקוביץ עלה שהמנוח לא היה מעורב בפרויקט צינור הגז מול חב' נתג"ז. מר מוסקוביץ שימש כמנהל ביצוע הפרויקט והוא לא הכיר את המנוח ואף לא שמע את שמו (עמ' 15 שורה 7 ) ובעמוד 20 אמר מר מוסקוביץ שאם למנוח היה חלק מרכזי או מהותי בפרויקט ההיגיון היה אומר שהוא היה פוגש אותו מתישהו בשטח וכאמור הוא לא פגש אותו.

10. באשר לבדיקה מיום 1.5.14, מר מוסקוביץ העיד שלא ניתן לדעת מתוך המסמך שהוצג לו האם באמת הבדיקה שנערכה נכשלה, וגם אם הבדיקה נכשלה לא מדובר על סוף פסוק, אלא מדובר באימון ובהחלט ייתכן שאחרי כישלון הבדיקה ניתן להתאמן עוד ולבצע עוד בדיקה. סביר להניח שבדיקה ראשונה לא תצא טובה אך יש אלמנטים של אימון כך שהטענה של התובעת שבמקרה של כישלון כל הציוד שנרכש יורד לטמיון, אינה מבוססת. מעדותו של מר מוסקוביץ עלה שאין מדובר בבדיקה קריטית כי לדבריו סביר והגיוני שבדיקה ראשונה לא תעבור וכל מה שנדרש זה לבצע עוד אימונים.

גם אם הבדיקה נכשלה המנוח לא ידע את תוצאות הבדיקה וכפי שכתבה ב"כ הנתבע בסיכומיה באותה מידה המנוח היה יכול לסבור שהבדיקה צלחה והפרויקט "עלה על הגל". מר מוסקוביץ העיד שחברת ברנד פיגרה בלוחות הזמנים בכל הפעולות ומכאן עולה שהריתוך לא הייתה הבעיה היחידה בפרויקט. אי עמידה בלוחות הזמנים, יכול ללמד יותר על מתח מתמשך לאור כל הפרויקט ולא אירוע ספציפי כפי שטענה התובעת.

11. מר מוסקוביץ עומת עם עדותו של מר חיים ברנד ואמר שאם תחליפי את המילה ישראל באמיר מעדותו של מר חיים ברנד אז מה שאמר חיים ברנד זה נכון, כלומר עדותו של חיים ברנד הייתה עדות מגמתית כשהוא ניסה להזכיר את שמו של המנוח שכאמור שמו לא הוזכר כלל במסמכים והוא לא היה מוכר למנהל הפרויקט מטעם נתג"ז.

12. התובעת בחרה שלא להעיד את אמיר ברנד. בהחלטה ביום 14.7.20 אפשרתי לתובעת להודיע עד ליום 19.7.20 אם יש לה בקשות נוספות אך התובעת כאמור בחרה שלא לזמן את מר אמיר ברנד.

13. סופו של דבר, מעדותו של מר מוסקוביץ עולה כי המנוח לא היה בקשר עם נתג"ז. המנוח לא היה בשטח וכאמור המנוח לא ידע האם הבדיקה נכשלה (אם נכשלה). גם לאחר שמיעת עדותו של מר מוסקוביץ, איו לי אלא לחזור על סעיף 10 בפסק הדין הראשון בו קבעתי שבשל כל הטעמים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג ביום 1.5.14, או בסמוך לו. בעניין זה לכל היותר, ניתן לקבוע כי המנוח שהה במתח מתמשך בעבודה, אשר השתרע על פני מספר שבועות, כאשר לא הוכח בפני כי בסמוך לו נוצר אירוע "שיא" או "עלית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך והם שייחשבו כ"אירוע חריג" (ראו עב"ל 14359-07-15 גיל צרפתי נ' המוסד לביטוח לאומי (30.1.18) וההפניות שם).

14. התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

15. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ח' אב תש"פ, (29 יולי 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.