פנינת עותרת לביטול "פסק-דין" שניתן ביום 15.8.16 הקובע כי הוכחו הטעמים "המצדיקים היענות לבקשה", תוך חיוב המבקשת בהוצאות בסך 25,000 ₪. הבקשה לה נעתר בית המשפט בפסק הדין אותו מבוקש לבטל הינו בקשה למינוי בורר.

ובכן זו השתלשלות העניינים בהליך מיותר זה:

ביום 14.7.16 הגישה קדם בקשה למינוי בורר. בהחלטה מיום 22.7.16 קבע כבוד הנשיא אורנשטיין כי תגובה לבקשה תוגש עד ליום 7.8.16 וכי מסירה הבקשה תיעשה עד ליום 25.7.16, כשמועד זה הוארך בהחלטה נוספת עד ליום 28.7.16. ביום 12.8.16 הגישה המבקשת בקשה למתן החלטה בהיעדר תשובה, וביום 15.8.16 ניתן פסק הדין (השופט התורן מ. אלטוביה) נושא עתירת הביטול.

פנינת טוענת כי הבקשה הומצאה לה ביום 27.7.16 אך משלא הומצאה לה גם ההחלטה הקוצבת מועד להגשת התשובה סברה כי זמנה עמה לאור הפגרה.

קדם מתנגדת לבקשה משום שזו לא נתמכת בתצהיר, כי ההמצאה בוצעה כנדרש ומשום שפנינת הייתה אמורה להסכים מלכתחילה למינוי בורר.

דין הבקשה להתקבל.

ראשית, בקשת הביטול נתמכת גם נתמכת בתצהיר, בו הוצהר, בין היתר, כי ביום 27.7.17 הומצאה לפנינת הבקשה למינוי בורר אך לא הומצאה לה ההחלטה הקוצבת מועדי תשובה, ומשכך סברה כי הזמן אינו דוחק לאור תקופת הפגרה; שנית, הבקשה למתן החלטה בהיעדר תשובה לא הועברה לתגובת פנינת; שלישית, בקשה למתן החלטה בבקשה למינוי בורר אינה מן הסעדים הדחופים הראויים להתברר בפגרה; רביעית, משקדם קיבלה ארכה להמצאה ממילא התארך גם זמן התגובה שנקצב לפנינת ונדחה ליום 10.8.16, כך שביום 12.8.16- המועד בו הוגשה הבקשה למתן החלטה- הייתה פנינת באיחור של יום אחד בלבד; חמישית, פסק הדין ממילא לא ניתן לביצוע משאינו מכיל את הסעד האופרטיבי שהתבקש, קרי: מינוי בורר תוך נקיבה בזהותו; שישית, בית המשפט מעדיף להגיע להכרעה לגופו של עניין ולא על יסוד כשל דיוני ודאי לא כזה שאינו נמנה על החמורים שבכשלים.

פסק הדין מיום 15.8.16 שניתן בהיעדר- בטל בזאת. קדם תשלם לפנינת את הוצאות הבקשה שלפני בסך 7,500 ₪.

משהוגשה תשובה לבקשה למינוי בורר- ההליך העיקרי- המזכירות תנתב את הבקשה לפי סדר העבודה הרגיל.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.