ניתן ביום 05 ספטמבר 2017

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה שמואל טננבוים ונציג הציבור מר יוסי אביבי; בל' 49513-10-14), בו נדחתה תביעתו של המערער ונקבע כי לא התקיימה התשתית העובדתית הנדרשת להכרה בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה.

התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

1. המערער, יליד 1958, עבד כקבלן מצבות במשך 30 שנים. בשנים הראשונות עבד כשכיר ובהמשך עבד כעצמאי בעסק בבעלותו, ללא העסקת עובדים נוספים מלבדו.
2. המערער עבד מדי יום מהשעה 8:00 ועד השעה 18:00 לערך ובעתות לחץ עבד גם בימי שישי.
3. המערער הגיש תביעה למשיב (להלן – המוסד) להכיר בפגימות שבכתפיו כתאונה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה. המערער טען כי במסגרת עבודתו עבד עבודה פיסית קשה לרבות הרמת משאות כבדים, שימוש בכלים רוטטים, גרירת פלטות שיש ודחיפתם במשך שעות רבות, בהן העמיס על רצועות הכתפיים עומס כבד ביותר.
4. המוסד דחה את התביעה בנימוק שלא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה אשר הביאו לכאבי כתף ימין וכתף שמאל. מכאן תביעתו של המערער לבית הדין האזורי.
5. במסגרת פסק הדין פירט בית הדין האזורי את הפעולות השונות אותן ביצע המערער במסגרת עבודתו, בזו הלשון:

"התובע בתצהירו מפרט שורה ארוכה של פעולות/משימות להן הוא נדרש במסגרת עבודתו: קבלת הזמנה למצבה, תשלום אגרה, הזמנת החומר, יישור האדמה שנערמה מעל לקבר באמצעות טוריה ואת חפירה, פינוי האדמה באמצעות מילוי דליים וסחיבתם מחוץ למקום, איסוף ההזמנה מספק השיש, העמסת פלטות השיש על גבי הרכב בד"כ באמצעות מלגזות ולעיתים עם הידיים, נסיעה לחנות לחומרי בניין והעמסת שק מלט ושקי חול. בבית העלמין הוא מכין עיסת בטון ולצורך כך פורק את השקים מהרכב ומניחם על הקרקע בסמוך למקום המצבה, פורק את חלקי המצבה התחתונה המורכבת מ- 8 חלקים (משקל כל חלק בין 30-50 ק"ג). התובע מוריד את החלקים מהרכב באמצעות הידיים, בגרירה והרמה, למקום הקבר ומניחם על בטון טרי שהכין מבעוד מועד. לאחר הנחת החלקים התובע מפלס ומיישר אותם ומקבע אותם בעזרת דבק עד להתייבשות הבטון, בד"כ עד ליום למחרת. למחרת היום, התובע מביא את חלקי המצבה העליונה אשר משקלם נע בין50-60 ק"ג, לצורך העברתם מהרכב למקום הקבר נעזר בד"כ בעגלה או שגורר עם הידיים. לעיתים צריך להוריד גם גנרטור מהרכב על מנת שיספק מקור חשמל. במהלך בניית החלק העליון של המצבה משתמש התובע בפטישון לצורך חיזוק האבן העומדת על גבי המצבה. עוד במסגרת עבודתו – ביצוע כיתוב על גבי המצבה אשר מתבצע בשני חלקים: הראשון על גבי הרכב באמצעות הדבקת טפט וחומצה ולעיתים עם אזמל ופטיש. החלק השני- ביצוע הפעולה על גבי הרצפה או המצבה עצמה. לעיתים יש הזמנות של אותיות עופרת ואז יש צורך לאחר החריטה לקדוח חורים באותיות ולצקת עופרת, להכות בפטיש על מנת לרקע את העופרת היצוקה ולאחר מכן ללטשה. פעולות סיום של הרכבת המצבה – ליטוש של המצבה מסבב, מריחת רובה בחיבורים וניקוי. לאחר מכן העמסת כל הציוד שפרק לרכב. (ראה גם תיאור התובע את מהלך עבודתו, במסגרת הודעתו לחוקר המוסד, נ/1, עמ' 4-5). התובע ציין כי בימים כתיקונם היה מרכיב שתי מצבות ביום."

בית הדין האזורי קבע איפוא כי בהתאם לגרסת המערער עבודתו הייתה מגוונת וכללה פעולות שונות ומגוונות , אשר דרשו מנח שונה של הגוף והפעילו כוח ומאמץ של איברים שונים בגוף, וכי המערער לא הצביע על סדרה של פעולות חוזרות ונשנות שאותה ניתן לבודד ממכלול הפעולות שהוא ביצע במהלך יום עבודתו. בית הדין האזורי הוסיף כי לעניין השימוש בכלים רוטטים, דומה שהמערער ניסה להאדיר את השימוש בכלים אלה, "שכן העד שהביא מטעמו מר ניסים אדוטלר , שהיה שותפו של התובע בתקופה מסוימת, תאר פונקציות אחרות לגמרי מאלה שתיאר התובע לשימוש בפטישון." כמו כן, גם אם עבודתו כללה תנועות רבות של הרמת הידיים, או הפעלת עומס על הכתפיים, הרי לא הוכחה התדירות הנדרשת לשם עילת המיקרוטראומה, שכן לא מתקיימת הדרישה של רצף פעולות חוזרות ונשנות. בית הדין האזורי הדגיש כי פעולות אלה היו בעיקרן מפוזרות במשך היום ולא מרוכזות כאותו "טפטוף מים על סלע", הנדרש לשם הכרה בפגיעתו על בסיס תורת המיקרוטראומה. עוד ציין בית הדין האזורי כי המערער עשה שימוש במלגזה, מנוף או עגלה קטנה להעמסה ופריקת הציוד או העברתו ממקום למקום.

לאור זאת קבע בית הדין האזורי כי לא התקיימה בענייננו תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ועל כן יש לדחות את התביעה.

טענות הצדדים בערעור

1. המערער טען, כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי לא התקיימו בעבודתו של המערער התנאים להכרה בפגיעה בכתפיו על פי תורת המיקרוטראומה. לטענתו, בית הדין האזורי התעלם מתצהירו של המערער המפרט את סוגי הפעולות אותן ביצע, וכן התעלם מתצהירו של העד ניסים אדוטלר. המערער הוסיף וטען כי אין נפקות לכך שפעולות ההרמה והסחיבה שביצע היו של כלים שונים כל עוד הם הפעילו כוח על כתפיו של המערער, וזאת גם אם הדבר נעשה במשקלים שונים. לטענת המערער, ניתן בהחלט לבודד את פעולות ההרמה שביצע, וכן טען כי בידודן של פעולות הרטט שביצע פעמים רבות בכל יום מקימות את התשתית העובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה.
2. בדיון שהתקיים בפניי ביום 8.2.17 הצעתי לב"כ המוסד לשקול בנסיבותיו של המערער מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו הפיסית הקשה של המערער במשך כ – 35 שנה ובין הפגיעה בכתפיו. אולם, ב"כ המוסד בתגובתו מיום 23.2.17, טען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, וזאת מאחר שעבודתו של המערער הייתה מגוונת, ולא בוצעו פעולות חוזרות ונשנות שניתן לבודדן.
3. משלא הושגה הסכמה, נקבע בהחלטה מיום 5.3.17 כי הצדדים יגישו סיכומיהם בתיק.
4. המערער בסיכומיו חזר בעיקרו של דבר על טענתיו בערעור, ואילו המוסד טען מנגד כי אין עילה להתערבות בקביעותיו של בית הדין האזורי. לטענת המוסד, המערער לא הוכיח תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה, משמע, פרקי זמן רצופים בהם ביצע תנועות דומות חוזרות ונשנות. המערער ביצע עבודה מגוונת שכללה בין היתר יישור ופינוי אדמה, הרמת דליים, העמסה למכוניתו, כאשר בכל פעם מדובר היה במכונית בגובה אחר, הכנת בטון, חריטת אותיות וכדו'. מכאן שהמערער לא ביצע פעולות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה ובוודאי שלא ניתן לבודדן. אשר לטענת המערער כי עבודתו עם כלים רוטטים גרמו לליקויו, טען המוסד, כי המערער ניסה להאדיר את השימוש בכלים אלו, וכי נתגלו סתירות בעניין זה בין עדותו בפני חוקר המוסד לבין עדותו בבית הדין האזורי. בנוסף לכך נטען, גם ביחס לטענה זו של שימוש בכלים רוטטים, כי לא מתקיימת הדרישה של רצף תנועות חוזרות ונשנות. לפיכך, טען המוסד, כי בדין נדחתה תביעתו של המערער ליישום תורת המיקרוטראומה.
5. במסגרת סיכומי התשובה מטעם המערער התייחס המערער, בין היתר, לעדותו של מר ניסים אדוטלר, וטען כי למעשה אין סתירה בין עדותו שלו לזו של מר אדוטלר. כמו כן התייחס לטענת המוסד ביחס לסתירות בעדותו בפני חוקר המוסד, וטען כי גם אם קיימת סתירה, הרי שזו זניחה ביותר ואינה פוגמת בעדותו המפורטת הן בפני חוקר המוסד והן בבית הדין האזורי.
6. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות.
2. הלכה פסוקה היא כי הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות:

"הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)" (עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.14), להלן - עניין אסתר נוח; עב"ל 47434-09-13 קיבאן חקנזרי - המוסד לביטוח לאומי (9.3.15), להלן – עניין חקנזרי; עב"ל 39738-05-13 נירה צבי – המוסד לביטוח לאומי (11.8.15),; עב"ל 18324-05-14 איריקה חג'יאג – המוסד לביטוח לאומי (2.3.16)).

1. אשר לתנועות החוזרות ונשנות נקבע כי "התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף". כמו כן, על התנועות לחזור ולהישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533 (2000)). עוד הובהר בפסיקה כי תדירותן של התנועות "אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו" (עב"ל 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (20.12.07)). כמו כן נקבע כי "יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02), להלן - עניין שבח). דהיינו, פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה (עניין שבח בפסקה 6(ד); עב"ל 293/09 ראובן יעקב – המוסד לביטוח לאומי (27.1.10); עב"ל 703-05-13 גלינה אודוביצ'נקו -המוסד לביטוח לאומי (5.3.15); עב"ל 1554-08-14 איריס אוחיון - המוסד לביטוח לאומי (7.9.15), בפסקה 11)).
2. במקרה שלפנינו אנו סבורים כי קביעותיו העובדתיות של בית הדין לפיהן לא עלה בידי המערער להוכיח כי ביצע תנועות זהות או זהות במהותן חוזרות ונשנות על פני רצף של זמן, מבוססות היטב בתשתית הראייתית כפי שנפרשה לפניו, ולא מצאנו בטיעוני המערער טעם המצדיק להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי כי יש לדחות את התביעה. בית הדין האזורי קבע כי העבודות שביצע המערער היו מגוונת, ופעולותיו כללו תנועות שונות ומגוונות שלא על פני פרקי זמן רצופים, ועל כן לא מתקיימת הדרישה של רצף פעולות חוזרות ונשנות. בית הדין האזורי אף ציין כי המערער עשה שימוש במלגזה, מנוף או עגלה קטנה להעמסה ופריקת הציוד או העברתו ממקום למקום. זאת, באופן המחזק את המסקנה בנוגע לאי קיומו של רצף תנועות מן הסוג שעליו הצביע המערער. בקשר לכך כבר נקבע בפסיקה כי על מנת שליקוי רפואי יוכר כפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה נדרש רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה (ראו למשל עב"ל 7807-10-12 מוניר ג'בור - המוסד לביטוח לאומי (14.1.14); עב"ל 47229-12-15 מיטל כהן - המוסד לביטוח לאומי (9.11.16); עב"ל 16094-05-14 נדג'ידה דוידוב - המוסד לביטוח לאומי (12.12.16) בפסקה 9 וההפניות שם). בנדון דנן יפים הדברים אשר נאמרו בעניין חקנזרי , בשינויים המחויבים, ובזו הלשון:

"יישום הפסיקה על העובדות שהוכחו במקרה הנדון מביא למסקנה שלפיה דין הערעור להידחות. כעולה מתיאור עבודתה של המערערת בתצהירה, כפי שפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, עבודתה לא הייתה כרוכה בביצוע פעולות שהן דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר. עבודתה של המערערת הייתה כרוכה בתנועות מגוונות של הכתפיים – הרמת ידיים מעל לגובה הכתפיים בביצוע חלק מהמטלות, הנעת הכתפיים לצורך דחיפת עגלה, תנועות שונות בפעולות של רחיצת חולים, סחיבת משאות, ניקוי עמדת האחות. בהקשר זה יש לציין כי המערערת גם לא פירטה בתצהירה את משך הזמן בו ביצעה כל פעולה, ואת סדר היום בעבודתה. עוד יש לציין כי חלק מהפעולות אפילו לא בוצעו פעם ביום (הרמת ארגזי מים סטריליים ותמיסות בעבודתה בחדר ניתוח) וחלק בוצעו פעם ביום בלבד (דחיפת עגלת כביסה, הרמת כביסה סטרילית מעגלה חיצונית); חלק מהפעולות המערערת ביצעה פעמיים בשבוע. אכן, עבודתה של המערערת הייתה עבודה פיסית קשה, אולם לא ניתן לבודד ולאבחן תנועות מסוימות של הכתפיים שהתבצעו ברצף במידה מספקת לביסוס עילת המיקרוטראומה."

הנה כי כן, אין מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים בפסיקה משלא ניתן לבודד תנועות זהות או זהות במהותן חוזרות ונשנות על פני רצף של זמן בפעולות ההרמה השונות שביצע המערער, או בעבודות אשר לטענת המערער הוא ביצע בכלים רוטטים.

1. אשר על כן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה לא עלה בידי המערער להוכיח תשתית עובדתית להכרה בפגיעתו במסגרת תורת המיקרוטראומה, ודין הערעור להידחות.
2. סוף דבר – הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ז (05 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.