28 יולי 2016

לפני: כב' הרשמת שגית דרוקר

החלטה

1. הובאה בפניי בקשת המבקש (התובע) להטיל עיקול זמני על כספי המשיבה בסך 47,395 ₪ הנמצאים אצל צד שלישי (המחזיקים) (להלן: הבקשה).

2. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת כתב תביעה מטעם המבקש במסגרתו הוא טוען, כי המשיבה לא שילמה לו שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פידיון חופשה, דמי הפרשה לקרן פנסיה פיטרה אותו שלא כדין ולא מסרה לו הודעה על תנאי העסקה כמתחייב על פי דין.

3. טענות המבקש לעניין מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה ולעניין היותה על סף פירו', הועלו באופן לאקוני ולא הובאו כל ראיות /הוכחות לכאוריות בצידן.

4. לאחר עיון בבקשת המבקש ובכתב התביעה, לא מצאתי לנכון להעתר לה.

5. הדיון המשפטי

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) (אשר חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, תשכ"ט 1969) קובעת כדלקמן:-

"(א)הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:-

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

בפסיקה נקבע, כי עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקנין כזכות חוקתית, יש ליתן משקל רב לזכות הקנין של הנתבע כאשר עורכים איזון אינטרסים עת דנים בבקשת עיקול זמני.

כן נקבע:-

"ליבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. מהי משמעותה של אותה "הכבדה"?

           (2) מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין: "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין" (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (המשנה לנשיא ש' לוין); ראו גם גורן, בעמ' 513). עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה (שהוספה לאחר שניתן פסק הדין בעניין מרגליות) אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. כך נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס)).

בעניין סיני, קבע כב' הש' אור:-

"זאת ועוד, בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע כשאין הצדקה לכך. במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק דין לטובתו; וכן, שזכות הקניין הינה זכות חוקתית אשר כל רשות מרשויות השלטון - ובכלל זה בית המשפט -חייבת לכבד אותה (סעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו)."

נקבע עוד, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, כאשר בא הוא להכריע בבקשה להטלת עיקול זמני, יש להתחשב, בין היתר, ביכולתו הכלכלית של הנתבע, דהיינו, ביכולתו הכספית לפרוע את החוב מכח פסק הדין, אם אכן ינתן נגדו.

6. מן הכלל אל הפרט

לא שוכנעתי מן הנימוקים המפורטים בבקשה כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין בסופו של יום ו/או כי הנתבעת נמצאת במצב כלכלי קשה.

האמור בתצהירו של המבקש לפיו במהלך השיחה עם מנהל המשיבה במסגרתה נאמר לו כי הוא יכול ללכת הביתה לאחר שבקש לדעת מתי תשולם לו מלוא משכורתו הבין התובע כי החברה מצויה במצב כלכלי קשה וייתכן כי אף עומדת על סף פירוק– הינו כללי ולאקוני ואינו מהווה ראיה מהימנה לכאורה באשר למצב המשיבה ובדבר כוונתה להבריח את נכסיה, שכן לא די באמירות כלליות כאשר ייתכן ואף מתן צו עיקול בנסיבות שתוארו על ידי המבקש אף יכביד על המשיבה ככל שהיא אכן שרויה במצב כלכלי ממנו ייתכן והיא אף מנסה להבריא.

משכך, לא הונחה בפני התשתית הראייתית הנדרשת לקביעת קיומו של חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק הדין.

לאור האמור, ולאחר שאיזנתי בין האינטרסים השונים, לא מצאתי שבקשה זו נמנית על אותם מקרים בהם קיימת הצדקה לפגוע בזכות הקניינית של הנתבע ועל כן, דין הבקשה להידחות.

7. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ו, (28 יולי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.