תביעת נזקי רכוש רכב.

לטענת נהגת התובעת בעת נסיעתה בנתיב הימני, הגיע רכב הנתבעים מולה, בעיקול ימינה, סטה מנתיבו ופגע בדלת הקדמית השמאלית. לטענת נהג הנתבעים, נהגת התובעת היא זו אשר סטתה מנתיבה וגרמה לתאונה.

מבין הגרסאות הנוגדות מצאתי להעדיף במאזן הסתברויות את גרסת נהגת התובעת. זאת, בפרט מאחר שלטענת נהג הנתבעים, הפגיעה ברכבו הייתה באזור הפנס הימני (תחילה נמסר כי הפגיעה הייתה בצד שמאל, אולם לאחר מכן נמסרה הגרסה שהפגיעה הייתה בצד ימין). ככל שרכב התובעת היה סוטה מנתיבו בעת שרכב הנתבעים מגיע ממול, הפגיעה אמורה הייתה להיות בצד שמאל ברכב הנתבעים, בדיוק כפי שהעידה התובעת. בנוסף לכך, הנתבעים אף לא צירפו תמונה של מיקום הנזק ברכבם, וזאת הגם שמדובר בראיה שלמצער הייתה בשליטתם. אי הבאת ראיה נזקפת לחובת הצד החודל.

בנסיבות אלה, במאזן הסתברויות, מצאתי להעדיף את גרסת נהגת התובעת.

בהתאם לכך הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת סך של 12,870 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 2,259 ₪.

אציין כי במהלך הדיון נתנו ב"כ הצדדים הסכמתם לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אולם לאחר מכן פנה ב"כ הנתבעים וציין כי מדובר בשגגה ואין הסכמה, ומשכך ניתן פסק דין מנומק. פשיטא כי סירוב אינו נזקף לחובת המסרב, וזכותו של כל צד לקבל פסק דין מנומק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"א, 16 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.