הצדדים הסמיכוני לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בצירוף הנמקה קצרה. לאחר ששמעתי את הצדדים, נתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, בחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות הסיכויים והסיכונים של כל צד, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע ב-80% מהנזק שנגרם לתובעת.

הנתבע נכנס לאתר עבודה כשהוא נוהג ברכב המורכב מגורר ונגרר, תוך נסיעה אחורנית, תוך חציית קו הפרדה רצוף, תוך שהוא חוסם את הנתיב הנגדי בזמן נסיעתו וכאשר מדובר בשעת חשיכה, גם אם לא מוחלטת, וכאשר הכביש עצמו אינו מואר כפי שעלה מעדות נהג התובעת. כמו כן הנתבע עצמו העיד כי התמרון כולו אורך בין 5 ל-7 דקות שהוא זמן לא מבוטל.

בנסיבות אלו חובה היה על הנתבע לנהוג באמצעי זהירות משמעותיים על מנת למנוע מהתנועה המגיעה מהנתיב הנגדי לפגוע ברכבו. אין מחלוקת כי הגורר היה מואר באור מהבהב, ומהעדויות עולה כי היו שני מכוונים שלבשו אפודים בצבע אדום והאירו עם פנס השייך לטלפון הנייד שלהם. עם זאת לא שוכנעתי כי הנגרר עצמו היה מואר בהעדר כל תמונה שהוגשה בעניין זה, כי המכוון הקדמי עמד במקום בו היתה יכולה התנועה מהכיוון הנגדי להבחין בו מבעוד מועד, וכי די היה בתאורה של פנס הטלפון הנייד כדי להסב את תשומת לב הנהגים המגיעים. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי ננקטו אמצעי הזהירות הסבירים על מנת למנוע תאונה.

עם זאת מצאתי לנכון לייחס רשלנות תורמת מסוימת לנהג התובעת וזאת לאחר שהעיד כי אכן הבחין בגורר עומד בנתיב הנגדי שלא במצב של נסיעה (אך לא בנגרר); כן עלה מעדויות הנתבע וחברו כי היה שילוט על אתר הבנייה בדרך; הנהג הציג תמונות המצביעות על נתיב בעל שדה ראיה פתוח ורחב; והוא אף העיד כי הבחין באדם מאותת לו לעצור, אם כי על פי עדותו הבחין בו ברגע האחרון. בנסיבות אלו היה על נהג התובעת אף הוא לנהוג במשנה זהירות וביתר תשומת לב.

לאור האמור אני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 52,365 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה (2.12.2015) ועד התשלום בפועל, וכן אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, וזאת לסילוק מלא ומוחלט של התביעה.

הסכום הנ"ל ישולם לתובעת בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ח, 25 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.