1. התובע הוא ספר ובתובענה זו הוא מבקש כי בפגיעה במרפק ימין תוכר כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

2. בתצהיר התובע שצורף לכתב התביעה נטען שהתובע הוא ספר משנת 1991, כי הוא עובד במספרה משעה 8:30 עד 20:00 (עם שעתיים הפסקה בין בין 14:00 ל – 16:00) וכן עובד בימי שישי מ – 8:00 עד 15:00. עוד צויין שהתובע עובד 9.5 שעות ביום, לעיתים יותר, תלוי בעומס במספרה. כמו כן נטען שהתובע מספר גברים ונשים כאשר עבודת הספרות מצריכה ששתי הידיים יהיו באויר בגובה הכתפיים והתובע מבצע תנועות מעגליות סיבוביות ממושכות וברוב שעות העבודה התובע אוחז במספריים או במכונת גילוח.

התובע הוסיף בתצהירו וציין כי בשנת 2009 הוכר כנפגע עבודה, במנגנון מיקרוטראומה, והאיבר שנפגע הוא מרפק שמאל.

3. סמוך לישיבת ההוכחות, התובע הגיש תצהיר משלים. בתצהיר זה נטען שביום ממוצע הוא מספר 15 גברים, כשכל תספורת אורכת כ – 20 דקות ומדובר במרבית הפעילות במספרה (95%). כן ציין שביד ימין אוחז מסרק או מברשת ושב ותיאר תנועות מעגליות שמבצע. לתצהיר זה צורפה אסופת חשבוניות ממרץ 2019.

4. התובע העיד כעד יחיד ונחקר בחקירה נגדית על תצהירו. בעדותו בבית הדין עלו פרטים עובדתיים נוספים שלא נזכרו בתצהיר. כך למשל, בסביבות 2008 התובע החל להעסיק עובד. התובע טען שמדובר במתלמד וכי הלקוחות לא הסכימו שמתלמד יספר אותם, אולם לא הוצגה כל ראיה לעניין זה. למשל טפסי 101 או דיווחים אחרים על העסקת עובד, מהם ניתן ללמוד שאכן מעת לעת התובע העסיק עובדים שונים ומתחלפים. זאת בשונה מעובד קבוע, שיש להניח שגם אם התחיל כמתלמד, לאחר תקופת חניכה והתלמדות, יכול היה לספר לקוחות, במקביל לתובע או במקומו. מתשובותיו של התובע ניתן להסיק במובלע כי אין מדובר בעובד מתלמד, אלא במי שעבד לצדו או במקומו – "יש כאלה שמעדיפים אותו, יש כאלה שמעדיפים אותי והלקוחות כבר מכירים אותו" (עמוד 7 שורות 9- 10). בהמשך החקירה הנגדית הודה במפורש כי העבודה התחלקה בינו ובין העובד (עמוד 8 שורות 32 -33).

5. בנוסף, רק בחקירתו הנגדית התובע הבהיר שתצהירו מתאר את עבודתו בחמש השנים שקדמו להגשת התביעה. למרות זאת, אין כל ראיה מטעם התובע לגבי היקף העבודה במספרה. לא למותר לציין כי מדובר בנתון עובדתי רלוונטי, לקביעת תדירות ביצוע הפעולות ותיאור סדר יומו של התובע במספרה. תשובותיו של התובע בנושא זה היו מעורפלות. ר' מעמוד 7 שורה 21 ואילך:

ש. ב-2006 בסיס ההשתכרות היה 1,846 ₪. התצהיר מתייחס לתקופה הזו?

ת. לא.

ש. אז לאיזו תקופה הוא מתייחס?

ת. ל-5 שנים האחרונות.

ש. איפה כתוב מה שקרה לפני ה- 5 שנים הללו?

ת. עבדנו כרגיל.

ש. אותו דבר?

ת. אני אגיד לך – העניין שאני צריך... יש לי את המספרה שכבר הרבה שנים אני עובד בה, ועבדנו פעם יותר פעם פחות.

ש. ז"א לא תמיד סיפרת את כמות האנשים שאתה כותב היום או שאתה מספר היום.

ת. סיפרתי בערך אותו דבר.

ש. זה לא הגיוני שבמחזור של 20,000 ₪ תספר אותה כמות של אנשים במחזור של 70,000 ₪.

ת. אני אז באותם שנים היתה לי בעיה, חליתי ובגלל זה המחזור ירד.

ש. סגרת את העסק?

ת. הרבה פעמים לא הייתי נוכח בעבודה. אני יכול להביא מסמך שיעיד על מה שיש לי.

6. למעשה, טענתו של התובע לפיה הוא מספר 15 לקוחות גברים ביום, אינה מתיישבת עם הנתונים לגבי הכנסותיו בשנים שקדמו להגשת התביעה. התובע נשאל בעניין זה (עמודים 5- 6 לפרוטוקול), אך לא ניתן למצוא בתשובותיו הסבר לעניין זה. למעשה, לפי הנתונים הכספיים שהוצגו, מדובר בכחמישה או שבעה לקוחות ביום (סעיף 17 לסיכומי הנתבע). היינו כשליש ובכל מקרה – פחות ממחצית המספר שהתובע נקב בו.

7. המסקנה מן המתואר לעיל היא כי בניגוד לנטען בתצהיר התובע, לא הוכח היקף העבודה במספרה בשנים שקדמו להגשת התביעה בגין מרפק ימין, הוברר כי חלק מהעבודה במספרה מבוצע על ידי עובד ולא על ידי התובע וכי נתוני ההכנסות של התובע (שהם נתונים אובייקטיביים שהתובע דיווח עליהם בזמן אמת) אינם מתיישבים עם מספר הלקוחות ביום שהתובע תיאר בתצהירו.

8. גם עדות התובע לגבי אופי הפעולות שהוא מבצע בעת העבודה, אינה מצביעה על תנועות חוזרות ונשנות. התובע תיאר בתצהיריו תנועות מעגליות כשהידיים באויר בגובה הכתפיים.

בבית הדין התובע אישר שהכיסא עליו הלקוח יושב הוא מתכוון ועולה מעלה ומטה. על כן לא ברור (וגם לא ניתן לכך הסבר), מדוע התובע נדרש להרים את ידיו. בנוסף, התובע ציין בחקירתו הנגדית ש"כשאתה מסיים לספר, אני עושה תנועות עגולות כלפי מטה עם יד שמאל. כך לאורך כל הראש מסביב". מכאן, שבשונה מהתיאור בתצהירו, התנועות שהתובע מבצע נעשות רק בסוף התספורת, ועל פי עדות התובע, כל תספורת לגבר אורכת 20 דקות. היינו, לכל היותר תנועות מעגליות שאורכות דקות ספורוחת, אחת ל – 20 דקות, במשך יום עבודה בן 9 שעות, כאשר במהלכו התובע מקבל כחמישה עד שבעה לקוחות. היינו לקוח מדי שעה, לערך.

9. מאחר שהתובע העיד שעיקר עבודתו היא בתספורות גברים (95%), הרי שאין מקום להתייחס לחלק הזעיר מעבודתו (5%), בו התובע מספר נשים.

10. שקלתי האם לאור העובדה שהתוע הוכר כנפגע עבודה בשנת 2009, די בכך על מנת להורות על מינוי מומחה/ יועץ רפואי.

בנסיבות בהן הצדדים לא הציגו ראיות בשאלה מה היתה התשתית העובדתית שעל יסודה התקבלה התביעה בשנת 2009 (למרות שניתנה להם ארכה לעשות גן, גם לאחר ישיבת ההוכחות), כאשר עדות התובע בבית הדין כיום אינה מצביעה על תשתית מתאימה לפי תורת המיקרוטראומה ובשים לב לכך שאף התובע הבחין בין המצב במספרה בעבר וציין כי תיאוריו מתייחסים לחמש השנים שקדמו לתביעה, הגעתי למסקנה כי אין די בעצם העובדה שהתביעה לגבי מרפק שמאל הוכרה בעבר, על מנת למנות מומחה בהליך זה.

11. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א ניסן תש"פ, (05 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.