1. השאלה הניצבת בפנינו היא איזה הסכם חל ותקף הנוגע לכמות העובדים אשר יש לשבץ לעבודת הפריקה של אניות מלט הפוקדות את נמל אשדוד? במסגרת שאלה זו עלינו להכריע בשאלת פרשנותו ותוקפו של הסיכום בין הצדדים מיום 16.3.16 (להלן – "הסיכום מחודש מרץ 2016").

2. העובדות וההסכמים בין הצדדים:

א. המבקשת היא חברה ממשלתית המפעילה את נמל אשדוד.

ב. המשיבה היא ארגון העובדים היציג של עובדי המבקשת. עובדי המבקשת נחלקים לסקטורים שונים, כאשר הסקטור הרלבנטי לענייננו הוא סקטור עובדי התפעול המיוצג על ידי שני ועדי תפעול – ועד סוורים וועד עובדי ציוד מכני וכן מנהלי העבודה בסקטור התפעול מיוצגים על ידי ועד מנהלי העבודה.

ג. הפעילות התפעולית בנמל אשדוד מתבצעת בשני סוגי שטחים – "צהובים" ו"לבנים". שטחים "צהובים" הם שטחים בהם מחזיקה המבקשת בזכות השימוש בהם לצורך הפעלת הנמל וככלל העבודות המבוצעות בו מבוצעות על ידי עובדי הנמל, ואילו שטחים "לבנים" הם שטחים שבבעלות חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן – "חנ"י")

ד. עד היום אניות מלט אשר פקדו את הנמל עגנו ברציף 30, הנמצא בשטחים "הלבנים", כאשר המבקשת חולקת עם חנ"י את ההכנסות מפריקת המלט שם. פריקת המלט מתבצעת בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד מיום 14.11.2001 ולנספח ה' להסכם שענייננו מועצת הייצור, אשר קובעים כי לצורך פריקת מלט, התקן הוא עובד אחד מעובדי המבקשת (נספח ג' לבקשה). הסכמים אלו חלים על הצדדים מכוח הסכמי המעבר מיום 24.2.2005 (נספחים א' ו-ב' לבקשה).

ה. בשנת 2011 הוסכם במועצת הייצור, אשר היא על פי ההסכם הקיבוצי והסכם מועצת הייצור מיום 14.11.2001 כאמור, הפורום המוסכם והמוסמך בקביעת תקני כוח אדם לעבודות חדשות בנמל, כי פריקת מלט בכל רציפי הנמל, תעשה באמצעות 6 עובדים (נספח ה' לבקשה).

ו. ביום 16.3.16 נפגשו נציגי המבקשת עם נציגי ועדי התפעול על מנת לדון ולהסדיר את פעילות פריקת אניות המלט כשהנושא הרלבנטי לענייננו הוא כמות העובדים אשר תשתתף בפעילות זו.

ז. בסיכום שהוצא והופץ למשתתפיו בחודש יוני 2016, נכתב בזו הלשון:

"1. מלט בנשפך

1.1 לאור גידול הביקושים שחל לאחרונה בתחום המלט ומיצוי יכולת היצור המקומית, יש פוטנציאל גידול ביבוא מלט אשר יכול להביא להגדלת הכנסה של כ-20 מיליון ₪ בשנה לנמל.

1.2 ליבואנים הרלוונטיים יש ציוד לפריקה עצמית (משאית עם משאבה, סילו נייד), ללא צורך באחסנה.

1.3 לפי אומדן חט' לקוחות: התדירות הצפויה: אוניה כל יומיים, משך פריקה צפוי: 2-3 משמרות.

1.4 פתרון מוצע: הצבת 2 עובדי תפעול לאוניה (עדיפות לעובדים ירודי כושר).

1.5 פרמיה מוצעת: שעה תמורת שעה.

1.6 שני הצדדים הביעו את הסכמתם.

....

2.5 סוכם כי:

2.5.1 תזומן מועצת ייצור בשילוב סיור בשטח כדי להתרשם מהפעילות.

2.5.2 באופן זמני (עד סיכום מועצת ייצור) יעבדו במכולות ממושטחות עם 2 עובדים. אם יגיעו לסיכום במועצת ייצור – ישולם רטרו בהתאם לסיכום."

ח. ביום 4.7.16 בשעה 20:00 הגיעה אניית מלט ראשונה לרציף 21 לפריקת המלט שעל סיפונה. העובדים אשר נדרשו להתייצב לצורך הדרכה על פעילות שאיבת המלט לא התייצבו אלא לאחר 48 שעות.

ט. ביום 17.7.16 פנתה המבקשת בבקשה למתן סעד זמני במסגרתה ביקשה בין היתר כי בית הדין יורה לעובדים להתייצב לעבודה בהתאם לסיכום מחודש מרץ 2016.

י. ביום 18.7.16 לאחר הגשת תגובה ראשונית מטעם המשיבה התקיים דיון בבקשה ולאחר שמיעת העדויות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה נכריע בבקשה הזמנית ללא נימוקים. באותו היום קבענו בין היתר, כי עד להכרעה בהליך העיקרי יפעלו הצדדים בהתאם לסיכום ממרץ 2016, כלומר יוצבו שני עובדי תפעול לאנייה.

טענות הצדדים:

3. לב המחלוקת בין הצדדים נוגע לסיכום מחודש מרץ 2016, ולשאלה מהי פרשנותו הנכונה של סיכום זה? עיקר טענות המבקשת הן כי סיכום זה הוא סיכום מחייב ותקף, והוא היחידי הרלבנטי לענייננו, לפיו הוסכם כי יוצבו שני עובדי תפעול, לעבודה בפועל, לפריקת אניות המלט. טוענת המבקשת כי טענות המשיבה כי המדובר בעובדים פיקטיביים ואשר לא היתה כל כוונה לעבודה בפועל אינה מתקבלת על הדעת, ונעוצה בה אי חוקיות בסיסית והמדובר בטענה מאוחרת שנועדה לסכל את הסיכום ממרץ 2016. לכל הפחות טוענת המשיבה כי יש להחיל את הסכם 2001 הדן בהצבת עובד אחד בפריקת אניית מלט וכי להסכם 2011 אין כל רלבנטיות לענייננו שכן דובר בהסכם אד הוק, בדבר אניית מלט של חברה ספציפית, אשר מעולם לא הוצא אל הפועל ומשהצדדים לא נהגו על פיו מעולם אין לו כל תוקף.

4. מנגד טוענת המשיבה כי הסיכום מחודש מרץ 2016 הוא מסמך שאינו משקף את כלל ההסכמות בין הצדדים שכן מה שסוכם עליו באותה הישיבה הוא הצבת עובדים פיקטיביים, שאינם נדרשים לעבודה בפועל, ואילו מה שמבקשת המבקשת עתה מן העובדים הוא עבודה בפועל. לכן טוענת המשיבה משמדובר בעבודה בפועל יש לפנות להסכם משנת 2011 שהוא הסכם מועצת הייצור, לה הסכמות לקבוע תקני כוח אדם, ולפיו יש להציב שבעה עובדי תפעול לפריקת אניות מלט; לטענת המשיבה הסכם 2001 אינו רלבנטי כלל שכן הוא עוסק בפריקת אניית מלט בשטחים הלבנים על 'קו המים' ולא בפריקת אניות מלט בשטחים הצהובים כפי שמבקשת המבקשת לבצע כיום.

5. בפי הצדדים טענות נוספות, בין היתר בדבר מעמדו הסיכום מחודש מרץ 2016 - האם זהו בבחינת הסכם של מועצת הייצור אם לאו ומשמעות הקביעה האמורה; העובדה כי העבודה עליה דובר היא עבודה עם סילו נייד בעוד העבודה המבוצעת כיום איננה עם סילו נייד; כי ההסכם האמור הוצא שלושה חודשים לאחר קיומו של הדיון; כי הוא אינו נושא חתימות הצדדים על גביו; כי המדובר בעבודה מורכבת המצריכה יותר מ-2 עובדים; כי הצבת 7 עובדים משמעותה הברחת הלקוח ואובדן ההכנסות; כי לולא סוכם על הצבת 2 עובדים לעבודה בפועל לא היתה העסקה יוצאת אל הפועל; כי אין בטענות הנוגעות לפרוצדורה שבהכנת הסיכום מחודש מרץ 2016 כדי לפגום בתוכנו של המסמך ולכך כי זה תואם בדיוק למה שהוסכם בדיון וכיו"ב. טענות אלו מתייתרות לאור קביעותינו שלהלן.

דיון והכרעה:

6. המחלוקת העיקרית כאמור היא בשאלת פרשנותו של הסיכום מחודש מרץ 2016.

7. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973 (להלן – "חוק החוזים") העוסק בפירוש החוזה קובע כי:

"25. פירוש של חוזה

(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

(ב.1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

..."

8. עיקר הדיון בפסקי הדין שעסקו בנושא של פרשנות חוזים נסובה סביב השאלה האם יש להעניק משקל רב יותר ללשון החוזה או שיש להעניק משקל רב יותר לכוונת הצדדים ולקביעת אומד דעתם טרם חתימת החוזה ובמהלכו. ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ (פסה"ד מיום 26.2.2012) בית המשפט העליון מפי כב' המשנה לנשיאה( כפי תוארו אז) השופט ריבלין שכתב את דעת הרוב בפסק הדין, סוקר את ההלכות השונות בנושא של פרשנות חוזים ומתמקד בפרשנות שיש לתת לסעיף 25 לחוק החוזים בעקבות תיקון מס' 2 שבוצע במהלך שנת 2011.

בפסקה 26 לפסק דינו קובע כב' השופט ריבלין:

"עד כאן באשר לתכליתו הסובייקטיבית של סעיף 25(א) המתוקן. כפי שראינו, תכלית זו מצביעה בבירור על כך שהפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית.

ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי" (ההדגשה לא במקור – צ"פ).

9. בהיקש מהפסיקה הדנה בהסכמים קיבוציים ופרשנותם, יש בנוסף לכללי הפרשנות החלים על דיני חוזים רגילים, לתת משקל במסגרת פרשנותו של הסיכום מחודש מרץ 2016, גם למאפיינים הייחודיים של הסיכום האמור. בכלל זה יש לאתר את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לסיכום מחודש מרץ 2016 בהתאם ללשון ההוראה הרלבנטית בסיכום, תוך התחשבות במכלול הנסיבות לרבות לשון הסיכום בכללותו, הנסיבות שקדמו לכריתתו, ההקשר התעשייתי המפעלי, התנהגות הצדדים לאחר כריתתו ודרך יישומו וכן הסכמים נוספים אשר נכרתו בין הצדדים (ראו לעניין זה פסק דינה של השופטת סיגל דוידוב מוטולה בע"ע 23030-07-10 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' יעקב פומפן ו-156 אח' והפסיקה אשר הובאה שם).

10. נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את הסיכום מחודש מרץ 2016 ושמענו את העדויות הגענו לכלל מסקנה כי כוונת הצדדים בכריתתו של הסיכום מחודש מרץ 2016 היתה להצבת שני עובדים פיקטיביים, אשר אינם נדרשים לעבודה בפועל ועל כן סיכום זה, בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים הוא בטל. להלן נימוקינו:

א. ראשית, ועל אף שלא נכתב במפורש בלשון הסיכום כי העובדים אשר יוצבו לתפעול פריקת האנייה הם עובדים פיקטיביים הרי שמלשונו של הסיכום בכללותו, עולה כוונה זו. ונבהיר.

ההוראה הרלבנטית בסיכום מחודש מרץ 2016 קובעת:

"1.4 פתרון מוצע: הצבת 2 עובדי תפעול לאנייה (עדיפות לעובדים ירודי כושר)".

על פי הפשט של הלשון לא ניתן כל ביטוי לשאלה האם העובדים אשר יוצבו לתפעול האנייה נדרשים לעבודה בפועל אם לאו – כאשר המילה "הצבת" נתונה לשתי פרשנויות – האחת עבודה בפועל והשנייה אי עבודה.

אולם, לדידנו ציון העובדה במסגרת הסיכום כי המדובר בעובדים ירודי כושר היא תמיכה לכך, בשים לב כי אותם עובדים ירודי כושר משובצים בפרויקטים אחרים, בהם הם לא נדרשים לעבודה בפועל (ראו בעניין זה עדותו של מר שושן עמ' 24 ש' 7-8 ובעמ' 25 ש' 16-18 ועדותו של מר כהן בעמ' 19 ש' 6-8) מחזקת את טענת המשיבה כי כוונת הצדדים שהעובדים יוצבו אך לא יעבדו בפועל (ראו גם עדותו של מר גבאי בעניין זה בעמ' 29 ש' 4-5).

ב. כך גם, אם נבחן הוראות נוספות שבסיכום הרי שבסעיף 1.2 שבו נכתב כי: "ליבואנים הרלוונטיים יש ציוד לפריקה עצמית.." (ההדגשה שלי, צ"פ), עניין אשר יש בו לדעתנו כדי להעיד כי כוונת הצדדים היתה שהעבודה תבוצע על ידי היבואן ולא על ידי עובדי הנמל (ראו לעניין זה גם עדותו של מר גבאי בעמ' 28 ש' 30-32).

ג. כמו כן וכאמור לעיל יש לנסות ולעמוד על אומד דעתם של הצדדים גם בשים לב להסכמים נוספים שהושגו בהקשרים הללו – לפיכך וגם בהשוואה להסכם מועצת הייצור משנת 2011, שם נכתב בדיוק מהי העבודה הנדרשת מעובדי הנמל אשר יוצבו לפריקת אניות מלט, הרי שבסיכום מחודש מרץ 2016 הסתפקו הצדדים בציון מספר העובדים ותו לא והדבר מעלה ספק בדבר נחיצות עבודתם בפועל.

ד. מעבר ללשון הסיכום, הרי שבעדויות ששמענו התרשמנו מעל לכל ספק כי כוונת הצדדים היתה להצבת עובדים פיקטיביים. מר בן שושן, אשר היה במועד הסיכום, העיד בפנינו בעמ' 23 ש' 15-17 כך:

"ברור לבית הדין שאם היה מוצע לנו שאנחנו נעבוד לא היינו מוותרים על הפרוטוקול מ-2001 כי אני זוכר אותו. במפורש נשאל בדיון ונאמר שכאשר הפרויקט יגיע אנחנו לא נעבוד ויהיה תקן פיקטיבי ויהיו עובדים מוגבלים שלא יפגעו בתקן של העובדים".

ובהמשך בעמ' 24 ש' 7-8 העיד מר בן שושן:

"...כתוב שיהיו שני עובדי נמל ושיהיו ירודי כושר. זה מוכיח שזו הכוונה האמיתית שאנחנו לא נעבוד שם. ..."

ה. מר גבאי, העיד אף הוא, בעמ' 28 ש' 25-32 ועמ' 29 ש' 1-6 כדלקמן:

"

ש. תספר בבקשה מה היה הרקע ומה היתה המעורבות שלך בישיבה ביום 16.3 בעניין מרד (צ"ל – מלט, ונשפך?

ת. הייתי בתפקיד של יו"ר ועד מכני והתבקשנו מהסמנכ"ל שפנה לאבינועם שושן לקיים דיון לגבי מלט בשאיבה, והתקיים הדיון והגיעו כל המעורבים שמופיעים אז שמנכ"ל, רונית, אלי בר יוסף סמנכל לקוחות איציק כהן ואלי וייצוגים של מועצת יצור שרצו לשמוע מה אנו מבקשים ביקשו לשתף אותנו באוניה שאמורה להגיע לרציף 4 וטענו שהעבודה תתבצע על ידי הלקוח בלבד שהוא מגיע עם המתקנים שלו המשאבה והמשאית הוא מתחבר לבטן האוניה, שואב את המלט למשאיות ולעובדי הנמל אין מעורבות כלל בעבודה עצמה אבל בגלל שכל הזמן שאוניה היתה מגיעה לרציף תפעולי בנמל היו מתבקשים להציב שם תקנים וגם תקנים פיקטיביים אין מצב שאנייה תעמוד בקו המים ללא תקנים של עובדי נמל גם אם הם לא עושים כלום, נתבקשנו לא לעשות בלאגן ולהסכים שהעבודה תצא לפועל שבתנאי שיוצבו שם שני עובדים פיקטיביים, הם טענו שלא צריך לעשות כלום בעבודה ולכן דרשנו שם עובדים שיהיו מוגבלים. לא חסר עובדים מוגבלים פיקטיביים שלא עושים את העובדה, זה מה שסוכם ולא מעבר לזה."

ו. עדויותיהם של עדי המשיבה אינן עומדות לבדן. סמנכ"ל לקוחות, אשר העיד מטעם המבקשת, בחקירה ראשית, לאחר שנשמעה עדותו של מר גבאי, סיפר לראשונה כי במהלך הדיון בחודש מרץ 2016 אכן דובר על עובדים פיקטיביים (עמ' 31 ש' 8-18) :

"

ש. תתאר לנו בישיבה במרץ 2016 מה נאמר על ידי מר גבאי?

....

ת. מה שנאמר צריך להגיד משפט מקדים היו מספר שיחות עם גבאי על ההקשר שאנו רוצים שבכל עבודה שאפשר שעובדי הנמל יעבדו ולא יעמדו ויצפו בצד מהנעשה שישבנו בדיון גבאי ישב לידי וכעלה (צ"ל – כשעלה) הנושא דובר על כך שהעובדים יהיו פיקטיביים ואז אמרתי לגבאי הנה ההזדמנות שהעבודה לא מסובכת בוא נחשוב שהעובדים יעבדו וגבאי אמר אני אשמח שזה יקרה וביקשנו להגיע ספק שהעובדים יעשו את העבודה זה מה שקרה בפועל".

ז. בחקירתו הנגדית בהמשך שב ואישר מר כהן, כי בישיבה האמורה אכן עלה הנושא של עובדים פיקטיביים (עמ' 31 ש' 24-25) וכאשר נשאל האם ידע כי טענות המשיבה הן כי המדובר בעובדים פיקטיביים ענה: "לא יודע מה יש לך בראש אני יודע להגיד מה היה בדיון, בדיון דובר על כך שיש אפשרות שיעבדו עובדים פיקטיביים" (עמ' 32 ש' 4-6).

ח. ניסיונו של מר כהן לסייג ולומר כי על אף שדובר בעובדים פיקטיביים הוא ביקש כי העובדים יעבדו בפועל אינו מקובל עלינו ואנו מעדיפים את גרסתו של מר גבאי בעניין זה (ראו עדותו של מר גבאי בעניין זה כי ההנהלה לא היתה מעוניינת בביצוע העבודה בפועל בעמ' 29 ש' 7-13) וזאת בשים לב כי מר כהן לא ציין כלל בתצהירו את העובדה האמורה ובמיוחד נוכח העובדה כי מר כהן הודה בחקירתו הנגדית כי קיימים פרויקטים נוספים בהם מוצבים עובדים פיקטיביים. (ראו עמ' 31 ש' 21-23 וכן בעמ' 21 ש' 1-2 ועמ' 19 ש' 7-8). העובדה כי בפרויקטים אחרים וכנורמה, נוהגים הצדדים בהצבת עובדים פיקטיביים עם הודאתו של מר כהן כי גם בדיון הרלבנטי עלה במפורש הנושא של הצבת עובדים שכאלו, מחזקת בנו את ההתרשמות כי גם כאן כוונת הצדדים היתה להצבת עובדים פיקטיביים והנטל להוכיח אחרת– לא הורם.

11. לסיכום ובהתאם ללשון הסיכום מחודש מרץ 2016 כפי שפירטנו לעיל, בצירוף העדויות ששמענו מביאות לכדי מסקנה כי כוונתם של הצדדים היתה להצבת עובדים פיקטיביים אשר אינם נדרשים לבצע את העבודה בפועל.

12. סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי :

"30. חוזה פסול

חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל.

13. לדידנו חוזה לתשלום שכר לעובדים פיקטיביים מבלי שהללו יידרשו לעבוד בפועל, על מנת לקנות "שקט" מטעם העובדים (ראה עדותו של מר גבאי בעמ' 3-4) מהווה חוזה הנוגד את תקנת הציבור על כן הוא בטל,. המבקשת היא גוף ציבורי והמדובר בכספי ציבור, אין היא רשאית לעשות בכספיה ככל העולה על רוחה ולנהוג בהם כאילו היו שלה. המדובר בבזבוז כספי ציבור אשר אין לתת לו יד. גם המשיבה, אינה יכולה להסכים לבטלה של עובדיה, עליה לעודד את העובדים לעבוד בתמורה לשכרם. אשר על כן ולאור כך שמטרתו וכריתתו של החוזה נוגדות את תקנת הציבור – דינו כחוזה בטל בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים. נוסף לקביעתו שמדובר בחוזה שנוגד את תקנת הציבור, לא בלתי נמנע שמדובר אף בחוזה בלתי חוקי, אך משקבענו שיש לבטלו בשל היותו נוגד את תקנת הציבור, אין צורך לדון באי החוקיות שבו.

14. לאור האמור לעיל הרי שטענות הצדדים בדבר מועד הוצאתו של הסיכום, העדר החתימות על הסיכום, האם המדובר בסיכום של מועצת ייצור אם לאו, מתייתרות - שכן גם אם היינו קובעים כי מדובר בסיכום של מועצת ייצור - הרי שגם אז משכריתתו ומטרתו היא להצבת שני עובדים פיקטיביים– זהו הסכם פסול הנוגד את תקנת הציבור וככזה הוא בטל.

15. נותרה אם כן השאלה האם יש להחיל בענייננו את סיכום מועצת הייצור משנת 2011 הקובע הצבתם של 6 עובדים כטענתה של המבקשת או שמא יש להחיל לכל הפחות את הסכם 2001 הקובע הצבתו של עובד אחד כטענתה החלופית של המבקשת?

16. בעניין זה שוכנענו כי סיכום מועצת הייצור משנת 2011 מעולם לא הוצא אל הפועל ומעולם הצדדים לא פעלו על פיו (עדותו של מר בן שושן בעמ' 27 ש' 11-16). גם הסכם 2001 אינו חל לדעתנו במקרה דנן שכן המבקשת עצמה הכירה בצורך ב-2 עובדים לפריקת אניית מלט, שכן אם לאו אין כל סיבה מדוע ביקשה להתכנס ולהגיע להסכמות עם נציגות העובדים בחודש מרץ 2016, מה גם שספק אם הסכם זה שהיה רלבנטי לפריקת אניות בשנת 2001 הוא רלבנטי כיום. ערים אנו לעדותו של מר שושן כי ייתכן שנפרקו אניות על ידי עובד אחד, אולם גם אז העיד שמדובר היה בעובד פיקטיבי (עמ' 27, שורות 1 עד 2).

17. אף אם היינו מקבלים את עמדת המבקשת כי הסיכום מחודש מרץ 2016 הוא בתוקף והוא הקובע לענייננו, הרי שאף לפי לשונו של הסיכום האמור יש לכנס מועצת ייצור והמדובר בסיכום זמני בלבד (ראו סעיפים 2.5.1 ו-2.5.2 לסיכום מחודש מרץ 2016 נספח ד' לבקשה).

18. משקבענו כי הסיכום מחודש מרץ 2016 ואף ההסכמים הקודמים אינם חלים במקרה דנן, הרי שיש לקבוע כמה עובדים יש להציב לפריקת אניות המלט המתייצבות בנמל. לשם כך קבעו הצדדים, במסגרת ההסכם הקיבוצי משנת 2001 מנגנון לקיומה של מועצת ייצור אשר לה הידע המקצועי הנדרש בקביעת תקני כוח האדם, בשים לב לעבודה הנדרשת, מורכבותה וכיו"ב שיקולים מקצועיים. בית הדין דרך כלל אינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי ואל לו להתערב בשאלות אלו, במיוחד כאשר בין הצדדים נקבע מנגנון מוסכם כאמור לשם כך, ועל כן גם טענות הצדדים בעניין זה אין לנו להכריע בהן.

אנו סבורים כי הדרך הנכונה, בנסיבות העניין הספציפי, היא לכנס מועצת ייצור, בהתאם למתווה הקבוע בהסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים ולקבוע את תקני כוח האדם הנדרשים לעבודה האמורה.

19. לאור קביעתנו לא מצאנו מקום לדון בטענות המבקשת בנוגע לטענה שהעובדים לא התייצבו להדרכה אלא רק לאחר 48 שעות כהפרת סעיפי השקט התעשייתי בהסכמים הקיבוציים ובטענה שהשביתה שנקטו אינה לגיטימית.

סוף דבר:

20. הסיכום מחודש מרץ 2016 בטל.

21. הצדדים יכנסו מועצת ייצור בהתאם לקבוע בהסכמים וזאת בתוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין, אשר תדון בעבודה הנדרשת ובתקני כוח האדם הדרושים לכך.

בנסיבות העניין, ועד להחלטת מועצת ייצור כאמור, יחול ההסדר המתקיים בפועל, לפיו יוצבו שני עובדים לעבודה בפועל.

22. לאור התוצאה אליה הגענו ומשמדובר בסכסוך קיבוצי – אין צו להוצאות.

23. זכות ערעור לבית הדין הארצי כדין.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ז, 22 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.