א. עיקרי העובדות –

1. מוגש ערעור מכוח סע' 32 לחוק שירות נותני אשראי, התשס"ב – 2002 (להלן: "החוק"), על החלטת חב' בי.די.איי – קופאס בע"מ (להלן: "משיבה 1") מיום 06.07.2016, אשר הינה 'בעל רישיון' על פי החוק, שלא למחוק רישום שלילי, אשר פורסם על ידה אודות נתוני האשראי של המערערים;

"32. ערעור על החלטת בעל רישיון – לקוח הרואה עצמו נפגע ממעשה או ממחדל של בעל רישיון לפי סע' 31, רשאי לערער על כך בתוך 45 ימים לבית משפט השלום".

1. הרישום השלילי מקורו במכתב התראה, לפני נקיטת הליכים משפטיים, שנשלח מטעם בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "משיבה 2" ו/או "הבנק"), בחודש נובמבר 2015 למערערים.
2. ביום 23.02.2016 העבירו המערערים לחשבון הבנק של משיבה 2 את מלוא סכום החוב בסך 21,087 ₪ ונסגר חשבון הבנק של המערערים.
3. ביום 13.06.2016 נודע למערערים אודות הרישום השלילי וביום 19.06.2016 פנו למשיבה 2 על מנת להסיר את הרישום, בהתאם להוראות סע' 31 (א) לחוק.
4. בעקבות פניתם של המערערים, פנתה המשיבה 1 למשיבה 2 לקבלת תגובתה, בהתאם לסע' 31 (ב) לחוק.
5. ביום 06.07.2016 התקבלה תשובת משיבה 1, אשר ציינה כי המידע לא יתוקן, עקב אי קבלת אישור מצד מוסרת המידע (משיבה 2), אך גרסת המערערים ותגובת המקור יתווספו לדו"ח המידע הצרכני וישלחו לכל מבקשי הדו"ח אודות המערערים במחיצת השנה האחרונה.
6. תקנה 98 לתקנות שירות נותני אשראי, תשס"ד – 2004 (להלן: "התקנות") מחילה על ערעור, לפי תקנות אלו, את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), בשינויים המחייבים, וככל שאין בחוק ובתקנות הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק והתקנות.
7. בהתאם לתקנות נתנה ביום 7.8.2016 החלטתי בדבר הגשת תגובת המשיבות לערעור ובהמשך התרתי למערערים להשיב לתגובת המשיבות.

לכתבי הטענות צרפו הצדדים תצהירים ובהתאם סע' 91 לתקנות ידון הערעור על פי הראיות שהובאו בתצהירים. עוד נקבע בתקנה כי לבקשת בעל דין, יתיר ביהמ"ש חקירת מצהיר של בעל דין שכנגד.

1. מי מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרטני ולאפשר חקירת מצהיר ועל כן יוכרע הערעור על בסיס הראיות שבתצהירים ושיקול טענותיהם של בעלי הדין בכתבי הטענות. כבר בהחלטתה מיום 7.8.2016 הפניתי את הצדדים לקיים פגישה כדי לנסות ולהגיע להסדר, שיהיה מקובל על כל הצדדים. בהמשך ביקשו הצדדים אורכה כדי למצות את הליכי המו"מ ולמרות אורכה שניתנה, מפעם לפעם, נראה כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה ועל כן יש לפסוק בערעור לגופו.

ב. טענות המערערים –

1. מכתב ההתראה המופיע בדו"ח נמסר למערערים על ידי שליח, בביתם ברח' יוחנן הסנדלר 23 בראשון לציון ביום 03.02.2016 ולא בחודש נובמבר 2015, כפי שרשום בדו"ח. כל התראה מוקדמת על החוב הנדון לא הגיעה לכתובת המערערים.
2. כתובת מכתב ההתראה מיום 30.12.2015 מטעם עו"ד ירון אפל, נושאת פרטים שגויים: רח' הירדן 48, רמת גן. כתובת המערערים בחשבון הבנק הנה הירדן 49 רמת גן ושם התגוררו המערערים עד לחודש יוני 2014. במועד משלוח מכתב ההתראה גרו המערערים ברח' יוחנן הסנדלר 23 בראשון לציון.
3. המערערים סרו לסניף הבנק של משיבה 2, ביום 23.02.2016 וכיסו את מלוא החוב בטרם חלפו 21 ימי עסקים מיום קבלת מכתב ההתראה, שנמסר ב- 3.2.2016 . החוב נפרע תוך פחות מ- 60 ימים, ובכך עמדו המערערים בתקופה המנויה בחוק ופרעו חובם לפני המועד הקובע לפרסום מידע שלילי, על פי סע' 16 (5) לחוק. אך מידע זה, אשר הועבר למשיבה 1 לא הועיל והמידע נותר בעיינו.
4. במהלך חודש מאי, ועקב גדילת התא המשפחתי ל- 5 נפשות, מכרו המערערים את דירת מגוריהם ועמדו לרכוש דירה גדולה יותר, חלקה באמצעים שעמדו לרשותם וחלקה בלקיחת הלוואה מבנק מגובה במשכון הנכס העתידי שיירכש, או כנהוג לכנות עסקה זו – הלוואת משכנתא.
5. ביום 13.06.2016 לאחר פניה לבנק טפחות, הושבו פניהם ריקם ונאמר להם כי סורבו לבקשת ההלוואה עקב מידע שלילי זה. במהלך החודשים הבאים פנו המערערים למס' בנקים למשכנתאות והתשובה חזרה על עצמה כל פעם מחדש – סירוב הנובע מפרסום המידע אודות מכתב ההתראה.
6. באותו היום בו סורבו לראשונה, פנו מיד למשיבה 2 לצורך בקשה להסרת הרישום, אך לא נענו על ידה עד הגשת כתב הערעור. בהמשך לכך פנו למשיבה 1 לשם מחיקת הרישום ביום 19.06.2016 ונענו בסירוב ועל כך מוגש ערעור זה.
7. התנהלות המשיבות גרמה ועדיין גורמת נזקים רבים למערערים, ממוניים ולא ממוניים. מחיקת הרישום והפסקת פרסום המידע יביאו לצמצום הנזקים. המערערים מבקשים להורות למשיבה 1 למחוק את המידע ולמסור דו"ח מעודכן למבקשי הדוחות אודותיהם בששת החודשים האחרונים, תוך חיוב המשיבות בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד.

ג. סילוק על הסף –

1. מבקשת 2 טענה, בתור טענה מקדמית, שיש להורות על סילוק על הסף של הערעור כנגדה, בהתאם לתקנה 101 לתקדס"א בשל העדר יריבות, מהטעמים שפרטה בבקשה. המערערים הגישו תגובה לבקשה והמשיבה 2 הגישה תשובה לתגובה.
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, לא מצאתי שיש להעתר לבקשה, שכן משיבה 2 הינה בעל דין דרוש לבירור המחלוקת שבין הצדדים, כפי שאף משיבה 1 הינה בעל דין דרוש. הפרסום של משיבה 1 נעשה על בסיס המידע, שהעבירה משיבה 2, והטענות שלובות זו בזו ולכן נדרשות שתי המשיבות והטענות והמידע של כל הצדדים. הבקשה לסילוק על הסף נדחית והערעור ידון לגופו.

ד. טענות המשיבה 1 –

1. משיבה 1 טוענת כי פעלה בהתאם להוראות החוק והתקנות, לרבות פרסום עמדות המערערים ומשיבה 2, לאחר שנדחתה פנית המערערים למחיקת הפרסום.

משיבה 1 אינה הגורם שאמור לשפוט בין הגרסאות שכן הנתונים מצויים בידי המשיבה 2 ובידי המערערים ואולם עפ"י הוראות החוק מנועה משיבה 1 למחוק את הפרסום, ככל שהמקור, משיבה 2, לא אישרה את טענות המערערים.

1. מעיון בכתב הערעור עולה כי משיבה 1 פעלה ללא דופי ובהתאם להוראות החוק ועל המערערים לברר טענותיהם מול משיבה 2, כאשר משיבה 1 תפעל בהתאם לכל מה שיוסכם או יוחלט.

ה. טענות המשיבה 2 –

1. הוראות סע' 31 (א) לחוק מפנות את הלקוח, הסבור כי המידע לגביו אינו נכון, לבעל הרישיון - משיבה 1.

"31. (א) תיקון המידע - לקוח הסבור כי מידע לגביו הנמצא במאגר המידע של בעל רישיון שירות נתוני אשראי לא היה, בעת העברתו לבעל הרישיון, נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל הרישיון בבקשה למחקו, להשלימו או לתקנו, או להוסיף לגביו הערה."

גם הוראות סע' 32 לחוק מתייחסות למעשה או מחדל של בעל הרישיון לבדו ומפנות את המערער לביהמ"ש השלום לבירור טענותיו אילו, כלפי משיבה 1.

32". ערעור על החלטת בעל רישיון - לקוח הרואה עצמו נפגע ממעשה או ממחדל של בעל רישיון לפי סעיף 31, רשאי לערער על כך בתוך 45 ימים לבית משפט השלום."

1. מטבע הדברים, בהעדר עילה או יריבות בין משיבה 2 למערערים ומכוח סע' 100(1) לתקסד"א , אין משיבה 2 צד הדרוש לערעור זה ודין הערעור נגד המשיבה 2 להידחות על הסף.

" 100. מחיקה על הסף - בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;"

1. הגשת הערעור בוצעה לאחר המועד הקבוע בחוק. מכתב ההתראה הראשון נשלח אל המערערים בחודש אוקטובר 2015. מכתב התראה שני, מיום 11.11.2015, הוא המסמך עליו דיווחה משיבה 2 למשיבה 1, אור ליום 14.01.2016 ובו נאמר כי במידה והמערערים לא יסדירו את חובם למשיבה 2 תוך 7 ימים יאלץ הבנק לנקוט נגדם הליכים משפטיים לצורך גביית החוב. המערערים הוזהרו במכתב ההתראה השני מיום 11.11.2015;

"בהתאם להוראות חוק שירות נותני אשראי, התשס"ב – 2002, אנו חייבים להעביר לבעל רישיון שירות נותני אשראי (כמשמעות מונח זה בחוק האמור), נתונים בדבר משלוח התראה זו, וזאת במידה שבתום 60 ימים מיום משלוח התראה זו לא ייפרע חובך לבנק או ייערך הסדר לפירעונו. במידה ונשלחה הודעה קודמת המציינת תאריך מניין הימים, מניין 60 הימים יחל מתאריך מכתבינו הקודם".

בנוסף לכך נשלחו שני מכתבי התראה נוספים ביום 17.11.2015 וביום 27.11.2015. מכאן שמועד הערעור חל 45 יום לאחר מכן, קרי ביום 1.3.2016 לכל המאוחר. אך הערעור הוגש באיחור ניכר, ביום 18.7.2016 .

1. לא ברורה טענת המערערים כי בקשתם להלוואה סורבה ע"י מוסדות בנקאיים בגין פרסום הנתונים בינואר 2016, בעוד הם פנו רק ביוני 2016 בערעורם זה.
2. נטען כי מלבד משלוח מכתב ההתראה, שוחחו עם המערערים פקידי הסניף של משיבה 2 הן טלפונית והן פנים מול פנים בגין חריגה ממסגרת האשראי. חריגה שעמדה בשעתו על סך של 5,000 ₪. על כן ידעו המערערים על חריגתם ממסגרת האשראי לאור השיחות והמכתבים.
3. שלושת מכתבי ההתראה המוזכרים נשלחו אל כתובת המערערים ברח' הירדן 49/2, רמת גן, כתובת למשלוח דואר אותה מסרו המערערים לבנק, בפתיחת החשבון.

ו. דיון והכרעה –

1. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ובכל הנספחים ושקלתי את טענות המערערים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות, כמפורט להלן;
   1. לא מצאתי להידרש לטענות המשיבים לפיה הערעור הוגש באיחור, לאור העובדה שהפרסום נעשה בינואר 2016, בסמוך להודעת המשיבה 2 מיום 14.1.2016 . המערערים טוענים כי המועד הרלוונטי הינו המועד בו קיבלו את מכתב ההתראה ו/או המועד בו נודע להם על הפרסום. בין אם כך ובין אם כך החלטתי להכריע בערעור לגופו.
   2. מעיון במסמכים שצורפו לתגובת משיבה 2; טופס פתיחת חשבון בנק והסכם ההלוואה עולה כי הכתובת היחידה שנמסרה היא רח' הירדן 49/2 רמת גן. לא נמסרה כתובת אחרת מעודכנת, והמערערים אף לא טוענים כי עדכנו את הבנק בדבר כתובתם החדשה. במצב כזה אין למערערים אלא להלין על עצמם על שפניות המשיבה 2 לא נתקבלו אצלם, כטענתם.
   3. מכתבי ההתראה שהוצגו מוענו בדיוק לכתובת שמסרו המערערים, ובכך התמלאה חובת ההתראה שעל פי החוק. ראה סע' 57 ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] לגבי המצאה על ידי הדואר. אין בפקודה חובה למשלוח בדואר רשום דווקא, אלא במתן הודעה בכתב.
   4. המערערים מפנים, כמוצאי שלל רב, למכתב התראה ששלח עו"ד אפל ביום 30.12.2015 בו הכתובת המצוינת הינה רח' הירדן 48 רמת גן ואין זו אלא טעות קולמוס, שכן בכל הפניות האחרות נכתבה הכתובת הנכונה.
   5. מכתב הערעור עולה כי המערערים החליפו כתובת בתקופה בה חשבונם בבנק עדיין היה פעיל, הגם שבחובתם לעשות כן, ולא דיווחו לבנק על עדכון הכתובת ואף לא טוענים שדיווחו ומכל מקום אף לא טוענים כי עדכנו כתובתם זו במשרד הפנים.
   6. אף לא ברור מכתבי הטענות כיצד המכתב, אשר נשלח לכתובת השגויה, נמסר לטענת המערערים ברח' הסנדלר 23, ראשל"צ, בה התגוררו לאחר שעזבו את רח' הירדן 49, רמת גן, עוד בשנת 2014 ומכתבי ההתראה נשלחו בשלהי 2015.
2. מעיון בדפי החשבון עולה כי החשבון נוהל לאורך זמן ביתרת חובה, כתוצאה ממשיכות, מחיובי הלוואה שלא נפרעו ומהחזרי שיקים שלא כובדו בשל העדר כיסוי מספיק. המערערים היו ערים להרכב החוב בחשבון או למצער אמורים היו לדעת ולטפל בכך בעוד מועד.
3. אכן החובות הוסדרו, בסופו של יום ואולם באיחור.

ז. סיכום –

1. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.
2. אגב דחיית הערעור, תוסיף משיבה 1 בפרסום שנעשה על ידה בעניינם של המערערים, כי החוב בגינו נעשה הפרסום, הוסדר על ידי המערערים - במלואו.
3. המערערים ישלמו לכ"א מהמשיבות הוצאות בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ז, 15 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.