1. עניינה של העתירה בטענת העותר כי המשיבה מונעת ממנו למכור בלונים בנקודות מכירה בהן מכר בלונים משך 38 שנה בידיעת המשיבה ובהסכמתה.
2. העותר בן 65, בעל עסק למכירת בלונים בשם "הבלון השמח", המשמש לטענתו מקור פרנסתו היחיד. מזה שנים ארוכות עוסק העותר ברוכלות בלונים באמצעות בני נוער וסטודנטים באתרים שונים הומי אדם בעיר תל אביב - יפו. העותר עסק בפעילות זו משך השנים ללא רישיון עסק כדין, אולם שילם דמי הרשאה חודשיים במספר אתרים ברחבי העיר לידי מפעילי האתר על פי הסכמים שכרת עמם. לטענת העותר, ביום 29/4/16 הגיעו פקחי המשיבה ללא כל התראה מוקדמת לנקודת מכירה בנמל תל אביב, החרימו את מרכולתו והורו לו לעזוב את המקום. שלושה שבועות לאחר מכן, ביום 21/5/16 סילקו הפקחים את העותר משטח פארק גני יהושוע, אף שהוא מחזיק בידו הסכם חתום על ידי המשיבה המתיר לו למכור בלונים במקום.

1. ביום 23/5/16, לאחר שפעילות העותר הופסקה על ידי פקחי המשיבה, פנה הוא בפעם הראשונה, למשיבה בבקשה לקבל רישיון עסק, דא עקא הרישיון ניתן לשלושה אתרים בלבד: גני יהושע, שוק הכרמל ושוק התקווה. מכאן העתירה לקבל רישיון עסק ב 9 אתרים שונים בעיר תל אביב יפו בהם עסק העותר לטענתו ברוכלות בלונים משך 38 שנים בהסכמת ובידיעת המשיבה: נמל תל אביב; גני יהושוע; נמל יפו; כיכר רבין; טיילת תל אביב; מתחם סוזאן דלל; מתחם התחנה; מתחם שרונה; רחבת בית אריאלה.
2. העותר מלין על כך שפעולות האכיפה הופעלו נגדו ללא התראה מראש, בשרירות לב, ללא צידוק חוקי או ענייני, תוך הפרה חד צדדית גסה של הסכמים בכתב ומבלי שארע דבר שהיה בו כדי לגרום לשינוי מדיניות המשיבה כלפיו והותירה אותו בגיל 65 חסר כל מקור פרנסה.
3. לטענת העותר בחלק מהאתרים המפורטים לעיל חתם על הסכמים עם המשיבה ואף שילם דמי הרשאה שנתיים. בנמל תל אביב הוא עובד מזה 11 שנה ללא הפרעה בהתאם להסכמים שהתחדשו מדי שנה ואף שילם סך 15,000 ₪ דמי הרשאה שנתיים לצורך הזכות למכור בלונים בשטח הנמל; בגני יהושוע הוא עובד משך 25 שנה בהתאם להסכמים שנחתמו עם המשיבה ואף שילם סך של 11,000 ₪ כדמי הרשאה שנתיים; במתחם התחנה הוא עובד מזה 5 שנים בהתאם להסכם עם המשיבה ושילם דמי הרשאה שנתיים בסך של 15,000 ₪; במתחם שרונה עבד משך שנתיים באישורו הישיר של מנהל מחלקת אירועים במשיבה. בכל יתר האתרים עבד בהסכמת המשיבה ובידיעתה המלאה. עוד טוען העותר, כי כאשר פנה במאי 2016 למשיבה לצורך קבלת רישיון עסק, נענה כי כמדיניות, המשיבה אינה מעניקה רישיון עסק חדש לרוכלות בשטח העיר. הרישיון שקיבל למכירת בלונים בגני יהושוע, שוק הכרמל ושוק התקווה, הינם בבחינת לעג לרש שכן לטענתו בשוק הכרמל אין קונים לבלונים וגני יהושוע ושוק התקווה אינם יכולים לספק את פרנסתו. מכאן, הלכה למעשה סורבה בקשתו לקבל רישיון רוכלות בכל אותם מקומות בהן פעל משך עשרות שנים.
4. לכתב העתירה צירף העותר הסכמים ואישורים על פעילותו בנמל תל אביב לתקופה משנת 2006 ועד 2011; הסכמים עם "אתרים בחוף תל אביב" למכירת בלונים בשתי נקודות מכירה החל מיום 24/3/13 ועד 30/4/16; הסכמים עם חברת גני יהושוע החל מיום 13/4/06 ועד 31/1/17; הסכמים עם עזרה וביצרון לגבי מתחם התחנה לגבי פעילות מיום 16/10/14 ועד 15/10/15. כן צורפו קבלות על תשלומים לגופים הנ"ל בהתאם לסכום הנקוב בהסכמים.
5. העותר מבקש להורות למשיבה להעניק לו רישיון עסק למכירת בלונים בכל תשעת האתרים הנ"ל או במרביתם, כפי שעשה משך 38 שנה.

לחילופין מבקש להגביל את רישיון העסק לתקופת החופש הגדול, חגי ישראל, סופ"ש ואירועים הומי אדם המתקיימים בעיר במהלך השנה.

כן מבקש לאכוף את הסכם ההרשאה שחתמה המשיבה עם העותר המאפשר לו למכור בלונים במתחם גני יהושוע עד ינואר 2017.

1. המשיבה טוענת מאידך, כי מעולם לא נתנה הסכמתה, לא במפורש ולא במשתמע, לניהול עסקו של העותר בכל האתרים אשר צויינו על ידו. העותר מודע היטב לעובדה כי מדובר בעסק העונה להגדרת "רוכלות" בחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 וככזה הוא כפוף לחוק עזר תל אביב – יפו (רוכלות) תשס"א – 2001, [להלן "חוק העזר (רוכלות)"] אשר אינו מתיר קיומה של רוכלות באזורים המבוקשים על ידי העותר. כן הודגש, כי רישיון לעיסוק ברוכלות הוא אישי על פי הדין. העותר פעל כל השנים ללא רישיון עסק כדין ופנה לראשונה אל המשיבה בבקשה לקבלת רישיון עסק רק ביום 23/5/16. די בעובדה זו כדי לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים. עוד נטען כי העותר אינו "בן יחיד", גורמים רבים חפצים בפעילות עסקית במרחב של עיריית תל אביב – יפו, כגון רוכלי מזון, צעצועים, אומנות, תכשיטים, מזכרות ועוד, והמשיבה מחויבת לנהוג כלפיהם בשוויוניות תוך עריכת איזונים מתאימים. המשיבה פועלת כך בסבירות ואין מקום להתערב בשיקול דעתה בעניין. אשר להסכמי ההרשאה אשר כרת העותר עם מפעילי האתרים השונים טוענת המשיבה, כי הסכמי הרשאה לתקופות קצובות אינן מהוות תחליף לרישיון כדין, מה גם שהגופים אשר חתמו על הסכמי הרשאה עם העותר הינם עצמאיים ואין בכריתת ההסכם עמם כדי לחייב את המשיבה. כן צויין כי למשל עזרה וביצרון התנו את ההרשאה בקבלת רישיון עסק כדין.

1. יצויין כי במהלך הדיונים בעתירה הוצע לצדדים להגיע להסכמה בדבר אתרי פעילות עבור העותר ובעיקר בהתחשב בגילו (הדיונים הוקדשו בעיקר לניסיון להביא את הצדדים להסכמה). תחילה הסכימה המשיבה לצרכי פשרה, להתיר לעותר למכור בלונים למשך שנה או שנתיים בשבתות במהלך אירועים עירוניים למשפחות ב 4 מתחמים בנוסף למתחמים לגביהם ניתן לעותר רישיון עסק: שרונה, התחנה, נמל יפו והמשכן לאומנויות הבמה. המשיבה סברה כי ניתן לראות בהצעתה "תקופת התארגנות" לעותר עד הגיעו לגיל פרישה -67, תוך שציינה כי חוק העזר מאפשר בסע' 2 (ד) להתיר רוכלות זמנית וקצובה בזמן במסגרת אירועים עירוניים. העותר סרב לקבל את ההצעה בטענה כי היא בבחינת "לעג לרש" ועמד על כך כי בנוסף, ינתן לו רישיון לפעילות גם בנמל תל אביב ובטיילת וכי הרישיון יוענק למשך 5 שנים. בסופו של יום, ולאור המלצת בית המשפט הסכימה המשיבה ליתן לעותר להמשיך פעילותו למשך 3 שנים באותה מתכונת בשבתות בעת שמתקיימים אירועי תרבות מטעם העירייה בחמישה מתחמים שבחר: נמל תל אביב; הטיילת; שרונה; נמל יפו; התחנה; זאת בנוסף לגני יהושוע, שם מחזיק העותר ברישיון עסק אשר אינו מוגבל לאירועים. העותר סרב לקבל אף את ההצעה המשופרת בטענה כי הגבלתו לאירועים בשבתות בלבד אינה מאפשרת את פרנסתו.
2. סעיף 2א חוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 (להלן "חוק רישוי עסקים") וסע' 1 לחוק עזר לתל אביב יפו (רוכלות) התשס"א – 2001 (להלן "חוק עזר (רוכלות)") מסדירים את עסקי הרוכלות בכלל ובשטחה של עיריית תל אביב יפו בפרט.

סעיף 2א לחוק רישוי עסקים קובע:

2א. (א) בעסק של רוכלות תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה, רשאית להשתמש בסמכותה גם לענינים אלה:

עסקי רוכלויקון מס' 4)

תשל"ח-1977

עסקי רוכלות

(תיקון מס' 4)

תשל"ח-1977

(1) איסור רוכלות באזורים מסויימים, הגבלת מספר הרשיונות לרוכלות בהם, איסור סוגים מסויימים של רוכלות או הגבלת מספר הרשיונות בסוגי רוכלות מסויימים, הכל באופן קבוע או מזמן לזמן, לשם מניעת פגיעה בפרנסתם של רוכלים ובעלי עסקים אחרים, או מתוך התחשבות בצרכי הסדר הציבורי;

(2) ייחוד סוגי רוכלות מסויימים והקצאת מספר מסויים של רשיונות בכל סוגי רוכלות, לאנשים הזקוקים לשיקום או לסעד מכוח חוק.

1. סעיף 1 לחוק העזר (רוכלות) מגדיר "רוכלות" – "עיסוק בקניה, במכירה או בהצעת שירותים או מלאכה לציבור שלא בתוך מבנה קבע;"

סעיף 2-3 לחוק העזר הנ"ל הרלוונטיים לענייננו קובעים:

2. (א) לא יעסוק אדם ברוכלות בתחום העיריה בלא רישיון על פי החוק.

(ב) בקשה לרישיון רוכלות תוגש לרשות הרישוי בהתאם לחוק.

(ג) רשות הרישוי לא תתיר עיסוק ברוכלות אלא באזורים המנויים בתוספת.

תיקון תשס"ז-2007

(ד) על אף האמור בסעיף קטן (ג), רשאית רשות הרישוי להתיר רוכלות לתקופה זמנית וקצובה, באזורים שאינם מנויים בתוספת, ובלבד שההיתר ניתן בהקשר לאירועים שאושרו על ידי העיריה.

תיקון

3. (א) תוקפו של רישיון רוכלות יהיה כקבוע בחוק ובתקנות שעל פיו.

תוקפו של

(ב) רישיון לרוכלות יפקע במועד הקבוע ברישיון, או עם הפסקת העיסוק ברוכלות, או עם פטירת הרוכל.

(ג) רישיון לרוכלות הוא אישי ואינו ניתן להעברה לאחר בין בחייו של הרוכל ובין לאחר פטירתו.

1. בתוספת לחוק נקבעו אזורים המותרים ברוכלות: שוק הכרמל ושוק התקווה; מעברים ציבוריים בקניונים ובמרכזים מסחריים סגורים; גני יהושוע. ודוק! העותר קיבל רישיון עסק לעסוק ברוכלות במתחמים אלו.
2. הנה כי כן, אין חולק כי העותר פעל משך כל השנים ללא רישיון בהתאם לנדרש בחוק; העותר לא עשה שימוש אישי ברישיון אלא הפעיל את עסקי הרוכלות אשר בבעלותו באמצעות בני נוער וסטודנטים; הסכמי ההרשאה נחתמו עם 4 מתחמים בלבד לתקופות קצובות שהוארכו מעת לעת. נכון למועד הגשת העתירה רק הסכם אחד מהם, עם חברת גני יהושוע היה תקף. העותר נעור להגיש בקשה לרישיון לראשונה, רק לאחר שפעילותו הבלתי חוקית הופסקה על ידי המפקחים ואף נשמעת טרוניה על שנאלץ לפנות לבקש רישיון "בצר לו..." (סע' 11 לעתירה).
3. העותר תולה את עיקר יהבו בטענה כי מדיניות המשיבה האוסרת מראש באופן גורף קבלת רישיון עסק לרוכלות בעיר מבלי להציב בפניו מראש תנאים מקדמיים סבירים ומידתיים, הינה פסולה, בלתי חוקית, בלתי חוקתית ודינה להתבטל, זאת בעיקר לאור חוק יסוד חופש העיסוק. נטען עוד לאכיפה בררנית המונעת מהעותר למכור בלונים בעוד היא מתירה לרכבי גלידה למכור מרכולתם ברחבי העיר; לבסוף נטען כי חוק העזר הוא אנכרוניסטי שאינו מתאים לרוח התקופה וסע' 1 לתוספת אף מבזה את תושבי שכונת התקווה. לעניין זה נסמך העותר על בג"ץ 278/73 הורה נ. עיריית תל אביב (פורסם בנבו) ועת"מ 38893-08-14 נגד הזרם בע"מ נ. מנהל רישוי עסקים תל אביב יפו (פורסם בנבו).
4. דא עקא, נסיבותיו של העותר שונות; בשני פסקי הדין דלעיל, נידונה מדיניות המשיבה האוסרת באופן גורף קבלת רישיון לעסוק ברוכלות. לא כך בענייננו. בקשת הרישיון שהוגשה על ידי המבקש וטופלה מיידית – המבקש קיבל רישיון עסק בכל המתחמים המנויים בתוספת לחוק העזר. בנוסף נאותה המשיבה לאפשר לעותר פעילות בחמישה מתחמים נוספים בשבתות וזאת בהתאם לסמכותה על פי סעיף 2 (ד) חוק העזר (רוכלות), המאפשר לרשות הרישוי "להתיר רוכלות לתקופה זמנית קצובה, באזורים שאינם מפורטים בתוספת, ובלבד שההיתר ניתן בהקשר לאירועים שאושרו על ידי העירייה". בנסיבות אלו, מה לנו ולטענה בדבר איסור גורף להעניק רישיון עסק לרוכלות בעיר.
5. אכן, ב"אישור הגשת בקשה לרישיון עסק" (נספח ט לעתירה) צויין: "על פי המדיניות הקיימת בעיריית תל אביב יפו אין מאשרים בקשות רוכלות חדשות". פיסקה זו סתומה היא שהרי עצם קיומו של חוק העזר (רוכלות) מלמד כי אין כוונה לשלול לחלוטין אפשרות של רוכלות בעיר. הא ראיה, כי באותו מסמך נספח ט' נכתב כי בקשת הרישיון שהגיש העותר תטופל.... כפי שאכן טופלה. העותר קיבל בפועל רישיון עסק כמפורט לעיל אשר תואמת את המתחמים המנויים בתוספת לחוק העזר. לכן לא ברורה משמעות האמור בנספח ט' בדבר מדיניות העיריה שלא לאשר בקשות רוכלות חדשות בעיקר נוכח הפסיקה הברורה הפוסלת מדיניות שכזו. מכל מקום, במקרה הנדון בקשת העותר טופלה והוא קיבל רישיון. טוב תעשה המשיבה אם תמחק משפט זה מהטופס.
6. לעניין טענת אי חוקיות חוק העזר יוער, כי מועצת העירייה מוסמכת להתקין חוקי עזר מכוח ס' 250 לפקודת העיריות (נוסח חדש) וככזה חוק העזר מהווה חקיקת משנה. על כן ספק בעיניי אם בית משפט לעניינים מנהליים מוסמך להידרש לטענות העותר בדבר לבטלות חוק העזר בשל היותו בלתי מידתי, בלתי חוקי, בלתי חוקתי, אנכרוניסטי ועוד טעמים ממין זה, שכן סע' 5 (1) לחוק בית משפט לעניינים מנהליים גורע מסמכות בית משפט לעניינים מנהלים עניינים כגון דא. על כן נראה, כי ככל שהעותר מבקש לטעון לבטלות חקיקת משנה, היה עליו לפנות לבג"צ בעתירה מתאימה.
7. הלכה למעשה, העותר לא דק פורתא בטענתו החוזרת ונשנית על פיה, משך 38 שנה עסק ברוכלות בידיעת והרשאת המשיבה בתשעת האתרים אשר ציין בעתירתו. מן הראוי היה כי העותר ידייק ויציין כי עסק משך שנים ברוכלות ללא רישיון אף כי היה מודע לחובה לקבל רישיון עסק; כי הסכמי ההרשאה נחתמו בארבעה אתרים בלבד ולא תשעה; כי ההסכם בנמל תל אביב היה בתוקף בין השנים 2006 – 2011 בלבד ומזה 6 שנים שאינו בתוקף; כי ההסכם במתחם התחנה היה בתוקף לשנה אחת בלבד 2014-2015; כי ההסכם באתרים היה בתוקף לשלוש שנים בלבד 2013-2016; רק ההסכם בגני יהושוע היה בתקף בעת הגשת העתירה ומאז 2006; העותר פנה אך לאחרונה אל מחלקת רישוי עסקים של המשיבה ורק לאחר שמפקחים מטעם המשיבה אסרו עליו להמשיך בעיסוק ללא רישיון. לא ניתן לקבל בנסיבות אלו את טענת העותר כי ניתנה לו זכות למכור בלונים משך 38 שנים.

1. מובהר, כי אין לקבל את טענת המשיבה "המסירה אחריות" מהסכמי הרשאה שנכרתו ע"י גופים שונים המפעילים את אתריה עם העותר, זאת, בין שהן חברות עירוניות ובין שהם גופים פרטיים או ציבוריים אחרים. לא יעלה על הדעת שחברה המפעילה אתר בעיר תחתום על הסכמי האשרה מבלי שאלו יותנו ברישיון עסק כדין ומבלי שקיומו ייבדק בפועל. על המשיבה חלה החובה להקפיד שגופים המפעילים את אתריה לא יאפשרו פעילות בתחומיה ללא רישיון עסק כדין ועליה לנקוט באמצעי אכיפה כדי למנוע זאת מהן. יחד עם זאת, אינני מקבלת את טענת העותר כי רוכלות הבלונים הייתה מוסדרת. כאמור, העותר פעל ביודעין ללא רישיון ובחסות הסכמים חלקיים בלבד, קצובים בזמן, אשר פקעו (למעט אחד) בארבעה אתרים בלבד עת הוא מפיק את מלוא התועלת מהתמורה שהשקיע על פי הסכמים אלו. מה לו אם כן לבא בטרוניה? בנסיבות אלו לא עומדת לזכותו של העותר טענת הסתמכות ולא ניתן לזקוף לזכותו (כפי שהוא מבקש) את הפעלת עסק רוכלות הבלונים ב 9 אתרים שונים ברחבי העיר משך שנים רבות ללא רישיון עסק, באופן שיצדיק עתה את הסעד המבוקש על ידו, המקנה לו מעמד ייחודי קבוע בעל השלכות רוחב.
2. אשר לטענה בדבר אכיפה בררנית – העותר הצביע על רוכלים "רכבי גלידה" המוכרים מרכולתם ברחבי העיר ו"מוכרי ארטיקים" בחופי הים וכן רוכלות המתקיימת פעמיים בשבוע במדרחוב נחלת בנימין ובכיכר דיזינגוף. לעניין זה מפנה המשיבה להסדרים מיוחדים לרוכלות מהסוגים עליהם הצביע העותר: לגבי רוכלות שלגונים בחוף הים קיים הסדר מיוחד בהתאם לסעיף 2א(א)(2) לחוק רישוי עסקים שמכוחו הותקנה החלטת רישוי עסקים בתל אביב יפו (הגבלת רוכלות על שפת הים) התשל"ט 1979 המאפשרת רוכלות על שפת הים לתושבי העיר אשר הומלצו כנזקקים לשיקום או סעד על ידי האגף לרווחה סוציאלית. לגבי רוכלות ניידת מרכב, קיימת החלטת רישוי עסקים בתל אביב יפו (הגבלת רוכלות ניידת) התש"ם – 1980, הקובעת תנאים לקבלת רישיון עסק לרוכלות ניידת ואשר שונים מהתנאים בעניינו של העותר דכאן. אשר לרוכלות במדרחוב נחלת בנימין וכיכר דיזינגוף, מדובר ביריד אומנים בנחלת בנימין או שוק עתיקות בכיכר דיזינגוף, ירידים אלו הינם אירועים עירוניים המנוהלים על ידי העירייה המוסמכת לנהל שטח ציבורי לטובת הכלל. האמנים ביריד נחלת בנימין נבחרים על ידי וועדה עירונית במטרה להציג עבודות יד מקוריות. היריד פועל בימים ושעות קבועות תחת רישיון עסק. הסדר דומה קיים לגבי שוק העתיקות ויד שניה הפועל בימים ושעות קבועות עת אלו המבקשים להשתתף בו נדרשים לבצע רישום טלפוני מבעוד מועד. הנה כי כן המשיבה מצביעה על שיקולים ענייניים למתן היתר לרוכלות מהסוגים דלעיל. נסיבותיו של העותר שונות, עת הוא מבקש להתיר לו רוכלות בלונים שאינה אישית, אלא באמצעות העסקת בני נוער וסטודנטים בתשעה אתרים בעיר ללא כל הגבלת ימים ושעות. זאת לא ניתן. כאן המקום לציין כי גם העותר, כמו כל רוכל, רשאי לפנות אל המשיבה בבקשה "להתיר רוכלות לתקופה זמנית קצובה, באזורים שאינם בתוספת, ובלבד שההיתר ניתן בהקשר לאירועים שאושרו על ידי העירייה" כאמור בסעיף 2 (ד) חוק העזר (רוכלות), ואכן המשיבה הציעה לעותר פתרון מכח סעיף חוק זה.
3. זכות יסוד חופש העיסוק אינה מוחלטת ויש לאזנה עם אינטרסים אחרים. כטענת המשיבה – העותר אינו "בן יחיד", כמוהו רבים מבקשים לעסוק ברוכלות, תופעה שהפכה נפוצה ומביאה עמה התמודדות עם קשיים לא מבוטלים כמו הפרעות לתנועת כלי רכב והולכי רגל, בעיות תברואה, פגיעה בסדר הציבורי, זיהום, פגיעה במסחר המתנהל בחנויות ותחרות בלתי הוגנת ועוד כיוצ"ב. לטענת המשיבה, רק בנמל תל אביב, נפתחו בחודשי יולי אוגוסט 2016, 27 פניות בקשר לרוכלי צעצועים, כעכים ושתיה. נראה על כן, כי דווקא מתן הסעד המבוקש יהא בבחינת העדפת העותר על פני אחרים ויהווה אכיפה בררנית לעומת רוכלות אחרת שהמשיבה אינה מתירה ומפעילה נגדם את אגף הפיקוח. לעניין זה עוד יש לציין כי רישיון רוכלות הינו אישי ומטבעו וטיבו, מוגבל בזמן ואינו נהנה ממעמד של קבע (ראו תא 7139/03 מנהל מקרקעי ישראל נ. עיריית אילת (פורסם בנבו); ע"א 8706/12 מרדכי אוחנה ואח' נ. מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו).
4. לא נמצא לפיכך פגם בהחלטת המשיבה ועל כן לא ראיתי לנכון לקבל את העתירה. יש לקוות כי הצדדים ישכילו להגיע לפתרון מוסכם על בסיס סע' 2 (ד) חוק העזר (רוכלות) המאפשר גמישות והרחבה מעבר לאתרים הקבועים בתוספת לחוק העזר.
5. העתירה לפיכך נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.