מונחים לפניי כתב תביעה ובקשה לעיכוב הליכי מימוש מיטלטלין שהגישו האחים רמי ואלי חלובה (להלן: "המבקשים"), נגד חברת "אולבן עבודות ומסחר תשתית ובנייה (1999) בע"מ" ומר אליהו שאול (להלן: "המשיבים") ביחס לסכסוך שהתגלע ביניהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות סברתי שעל פני הדברים דומה שהתובענה לא נמצאת בסמכותו של בית המשפט המחוזי אלא בסמכותו של בית המשפט השלום. משכך, הוריתי ביום 12.9.16 לב"כ המבקשים להבהיר מדוע הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי, תוך שהצבעתי על הטעמים שבבסיס עמדתי הלכאורית. ב"כ המבקשים הגיש הבהרה וכמפורט בהמשך.

לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות ובהבהרת ב"כ המבקשים, הגעתי לכלל דעה כי התובענה אינה נמצאת בסמכותו של בית המשפט המחוזי. נוכח הדחיפות הנטענת אסתפק בנימוק תמציתי;

הסמכות העניינית נבחנת לפי הסעדים המבוקשים כניסוחם בכתב התביעה (ראה: ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, בפסקאות 5-4 (2005)).

המבקשים עתרו לסעדים מסעדים שונים אשר ניתן לקבצם בשלוש קבוצות עיקריות לפי העניין: הקבוצה הראשונה עניינה בהליכי מימוש מיטלטלין של המבקשים שמתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל (הוצל"פ 525979-03-16) על יסוד הליך בבית משפט השלום (ת.א. (ת"א) 15670-02-16); הקבוצה השניה עניינה בטלות הסכם מיום 29.4.15 שבין הצדדים; הקבוצה השלישית עניינה בתביעת נזקים וחיוב המשיבים בחובות המבקשים מכח שותפותם הנטענת מחד גיסא, וחיוב המשיבים בתשלום חובותיהם למבקשים מאידך גיסא (להלן בהתאמה: "הקבוצה הראשונה"; "הקבוצה השניה"; "הקבוצה השלישית"). לצד זאת עתרו המבקשים לפיצול סעדים.

באשר לקבוצה הראשונה; המבקשים עותרים לאיחוד ההליך שמתנהל בלשכת ההוצאה לפועל יחד עם ההליך שהתנהל בבית משפט השלום, כך ששני הליכים אלו יידונו במשותף בגדר ההליך דנן. סעד כזה אינו אפשרי על פי דין וממילא לא ניתן להיעתר לו.

זאת ועוד; המבקשים עותרים לדחיית התובענה נגדם שמתנהלת בבית משפט אחר וגם לכך לא ניתן להיעתר, הן משום שבית משפט זה אינו יכול לדחות תובענה שמתנהלת בבית משפט אחר והן משום שמעיון בנט-המשפט עולה שניתן פסק דין לחובת המבקשים ועתה תלויה ועומדת בקשתם לביטול פסק הדין בגדר ההליך האמור וגם בכך טעם למסקנתי.

עוד עותרים המבקשים לעיכוב הליכי המימוש שמתנהלים בהוצאה לפועל אולם בית משפט זה אינו הפורום המתאים לבקש את הסעד האמור ודוק. כאמור לעיל בגדר הליך בהוצאה לפועל ממומשים נכסי מיטלטלין שלפי שוויים נמצאים בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט השלום. מכיוון שהערכאה המוסכמת לעכב את הביצוע בהוצאה לפועל היא הערכאה שמוסמכת לדון בהשגות על הליכים אלו, אזי הפורום המתאים לבקשת הסעדים הזמניים במקרה דנן הוא בית משפט השלום אשר יידון גם בהשגות לגופן.

באשר לקבוצה השניה; המבקשים עותרים לסעד הצהרתי בדבר בטלות ההסכם מיום 29.4.15 (נספח א' לכתב התביעה) שבין הצדדים וזאת מחמת היותו "הסכם פיקטיבי" לעמדתם כמו גם המשכונים שנוצרו מכוחו. אציין כי ההסכם האמור מסדיר תשלום חוב שנוצר למבקשים כלפי המשיבים במאות אלפי ₪, ובכלל זה הסדרת בטוחות מסוג משכון מיטלטלין לטובת פירעון החוב. הסמכות לדון בסכסוכים בקשר להסכם זה נתונה לבית המשפט השלום וכקבוע בסעיף 51 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. בהקשר זה אזכיר כי אין מניעה שבית משפט השלום יורה על סעד הצהרתי (ראה: רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלבוגן, פ"ד נו(1) 253, 256 (2002)).

באשר לקבוצה השלישית; המבקשים עותרים לפיצול סעדים. בסעיף 8 לכתב התביעה צוין כי "מבוקש צו לגילוי מסמכים מתן רשות לפיצול סעדים וארכה להגשת התביעה הכספית". אוסיף שהנזק הנטען הוערך על ידי המבקשים בסך 5 מיליון ₪.

כאן המקום לציין כי המבקשים הדגישו בהודעת ההבהרה כי הסעדים שמבוקשים על-ידם נמצאים כולם בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, וזאת בין היתר לאור הסכומים המצטברים הנטענים של אלה. אין בידי לקבל את טענת המבקשים בהקשר זה. אדגיש שהסעד היחיד שנמצא בסמכותו של בית המשפט המחוזי הוא תביעת הנזקים הנטענים בסך 5 מיליון ₪, שממילא התבקשה ארכה להגשתה, וכמצוטט לעיל, וכל עוד לא תוגש אין סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בהליך.

על יסוד מכלול האמור לעיל, מסקנתי הינה שכתב התביעה בנוסחו הנוכחי כורך סעדים שאינם נמצאים בסמכותו של בית משפט זה יחד עם סעדים שכלל לא אפשריים על פי דין, ומשכך בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בתובענה דנן.

אוסיף שלא ראיתי לנכון להורות על העברת כתב התביעה כמות שהוא לבית משפט השלום לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, שכן ממילא בית משפט השלום לא יוכל לדון בו בטרם יתוקנו כתבי הטענות לאור האמור לעיל. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון (כב' השופטת ברק-ארז) בע"א 2827/11 עו"ד בן דור, כונס הנכסים לחברת דניאל חן בניה בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת זאב, בפסקה 26 (פורסם בנבו, 3.11.13), שלפיהם:

"יש לזכור שסמכותו של בית המשפט להעברת הדיון אינה סמכות חובה, ובית המשפט לא יעשה בה שימוש במקרים שבהם העברת הדיון אינה צפויה ליעל (ראו: רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת, [פורסם בנבו] פסקה 8 (6.5.05); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 89 (מהדורה שביעית, 1995))".

הואיל וקיים צורך לתקן את כתבי הטענות, לא יהיה בהעברת הדיון במצבו הנוכחי לבית משפט השלום כדי ליעל את הדיון. שכן, ממילא שומה על המבקשים לתקן את תביעתם. משכך, איני רואה טעם לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

על כן, אני מורה בזאת על מחיקה על הסף של כתב התביעה והבקשה לסעדיים זמניים וזאת מחמת חוסר עילה ולפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מעבר לדרוש, לא ראיתי דחיפות במתן הסעדים הזמנים ולו מחמת השהוי הניכר שבהגשת כתבי הטענות למזכירות לפי הודעתה מיום 14.8.16, שכן אלה הוגשו רק ביום 11.9.16.

המזכירות תשגר את ההחלטה לב"כ המבקשים בפקס בדחיפות ותסגור את התיק.

ניתנה היום, י"א אלול תשע"ו, 14 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.