לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציג ציבור עובדים: מר עובד יוסף

נציגת ציבור מעסיקים: גב' רחל מוגרבי

פסק דין

1. התובע הועסק כעובד כללי במלון במשך כשנה וחודשיים. בתביעה שלפנינו עותר התובע לפיצויי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה, תוספת יוקר, תוספת אילת, דמי חגים והחזר ניכוי שלא כדין בגין ביטוח רפואי.

רקע עובדתי

2. התובע הוא אזרח אריתריאה. הנתבעת הפעילה את מלון ארקדיה באילת.

3. התובע הועסק על ידי הנתבעת כעובד כללי במלון מיום 6/11/14 ועד ליום 20/12/15.

4. על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות (הסכם מיום 23/12/10, 7003/2011).

5. שכרו השעתי של התובע עמד על סך 25 ₪.

6. ביום 19/11/2015 נמסר לתובע מכתב פיטורים, לאחר עריכת שימוע, זאת נוכח סגירת המלון באילת.

7. התובע פנה לעמותת קו לעובד וביום 3/3/16 שלחה העמותה לנתבעת מכתב דרישה בגין זכויות התובע.

היקף משרה

8. התובע טען בכתב התביעה כי הוא עבד בהיקף של 86% משרה (סעיף 6 לכתב התביעה). לעומת זאת בסיכומיו טען התובע כי היקף משרתו עמד על 91.51% משרה וזאת לאחר ש"ניטרל" מחישוב היקף המשרה את חודש העבודה הראשון (11/14) והאחרון (12/15).

9. במסגרת כתב ההגנה וסיכומיה, גרסה הנתבעת כי היקף משרתו הממוצע של התובע עמד על 85% (סעיף 13 לכתב ההגנה, סעיפים 17-21 לסיכומי הנתבעת).

10. אין מחלוקת, כי מדובר בעובד שעתי ולפיכך, יש לערוך החישוב על פי שכרו הממוצע ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו (דב"ע נז/3-57 סנונית הקדמות וקידום מכירות בע"מ – שלומית פרץ, פד"ע ל' 364).

11. ככלל, אם עבד התובע 6 ימים בשבוע (או 5 ימים לפי העניין) כולל שבת, יש להביא את יום השבת במניין ימי העבודה, אולם, אין לכלול את התוספת בגין עבודה בשבת כחלק משכרו הרגיל, אלא לערוך החישוב על פי השכר השעתי שקיבל ביום עבודה רגיל (דב"ע מז/3-60 גדעון לפשיץ – בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע יט' 169, ראה גם ע"ב 1982/02 סמסונוב ולדימיר – סנסרה ניהול מועדוני בריאות בע"מ, מיום 20/1/05).

12. מעיון בתלושי שכרו של התובע ודו"חות הנוכחות, ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו, עולה כי התובע עבד מידי חודש בחודשו כמעט באופן קבוע בימי שבת וכי מתכונת העסקה זו הייתה חלק מעבודתו הרגילה בנתבעת. עוד עולה מעיון בתלושי השכר ודו"חות הנוכחות, כי קיבל מידי חודש תמורה בגין שעות שבת (בהיקף משתנה) ולעיתים תמורת חופשה, חגים ודמי מחלה.

בחישוב היקף המשרה יש לקחת בחשבון את ימי החופשה, ימי החג וימי המחלה, בגינם קיבל תשלום.

13. בשים לב לאמור לעיל, מצאנו כי היקף שעות העבודה ממוצע ל-12 חודשי העבודה האחרונים של התובע עמד על 0.89 אחוז משרה, כאשר התובע עבד בממוצע 165.22833 שעות.

לפיכך, השכר הקובע של התובע הוא 4,131 ₪ (165.22833 x 25 ₪).

התביעה לפיצויי פיטורים

14. אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה.

15. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעניין גובה פיצויי הפיטורים בשל הפערים בהיקף המשרה.

16. משקבענו כי שכרו הקובע של התובע עומד על סך 4,131 ₪, אזי זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 4,647 ₪ (13.5/12 x 4,131 ₪).

משהעמיד התובע תביעתו ברכיב זה על הסך של 4,498 ₪, זה הסכום שייפסק לזכותו בגין פיצויי פיטורים.

הפרשות לקרן פנסיה

17. התובע תבע בגין רכיב זה סך של 3,239 ₪ והנתבעת הודתה בחוב זה, כמפורט בסעיף 25 לכתב ההגנה.

18. על כן על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,239 ₪ בגין הפרשות לקרן פנסיה.

דמי הבראה

19. התובע טען כי הוא זכאי לדמי הבראה בסך 1,890 ₪, בסיכומיו הוסיף כי חרף האמור בתלוש 12/2015, לא קיבל כל תשלום עבור דמי הבראה.

20. הנתבעת הפנתה לתלוש שכר 12/2015 ממנו עולה כי שולם לתובע סך של 1,748 ₪ בגין דמי הבראה, וטענה כי שולם לתובע 134 ₪ ביתר.

21. הנתבעת צירפה כנספח ד' לכתב ההגנה את תלוש שכר 12/2015 ממנו עולה כי שולמו לתובע דמי הבראה עבור 4.63 ימים, בסך 1,748 ₪.

22. התובע לא הגיש כתב תשובה ובמהלך דיון ההוכחות מיום 8/2/17 העלה לראשונה טענתו כי הנתבעת ניכתה שלא כדין בתלוש שכר 12/2015 סך של 2,000 ₪ על חשבון מפרעה שלטענתו לא שולמה לו מעולם (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 8/2/17, ש' 2-3).

23. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי יש לקבל את גרסת הנתבעת בנושא זה אשר קיבלה ביטוי במסמך חיצוני דוגמת תלוש השכר לחודש 12/2015.

24. בהתאם לפסיקה, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה (עד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי מיום 25.11.08; דב"ע נה/3 חנן זומרפלד – מלון זוהר בע"מ מיום 1.5.961 דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19). תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, כגון: תחילת עבודת העובד; שיעור שכרו של העובד בחודש מסוים; מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד (גמול שעות נוספות, נסיעות וכו'); ניצול ומאזן ימי חופשה; ניצול ומאזן ימי מחלה, ועוד (ע"ע 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) – נגריית שירן בע"מ, מיום 18.3.13).

25. התובע לא הביא כל ראיה אובייקטיבית לסתור את הנתונים המפורטים בתלוש השכר של חודש 12/2015. התובע אישר בעדותו כי קיבל התשלום הרשום ב"נטו לתשלום" בתלוש השכר של חודש 12/2015 בסך כ-2,300 ₪ (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 1).

התובע יכול היה להביא תדפיס תנועות עו"ש על מנת לסתור את תשלום המפרעה בסך 2,000 ₪ ומשלא עשה כן הדבר פועל לחובתו. לתמיכה בטענתה לתשלום מפרעה צירפה הנתבעת אישור העברת הסכום של 2,000 ₪ לחשבון הבנק של התובע ביום 18/12/15 (נספח א' לסיכומי הנתבעת).

בהודעת ב"כ התובע לבית הדין מיום 30/4/17 אישר כי לאחר שהתובע ערך בדיקה בבנק הפועלים באילת, אכן הועבר לחשבונו הסך של 2,000 ₪.

26. מעיון בתלוש 12/2015 עולה כי הנתבעת שילמה לתובע על חשבון דמי הבראה סך של 1,748 ₪.

27. בגין תקופת עבודתו (13.5 חודשים) ולאור היקף משרתו (89%), זכאי היה התובע ל-5 ימי הבראה בסך 1,890 ₪ ( 378 ₪ x5).

28. לפיכך, התובע זכאי ליתרת דמי הבראה בסך 142 ₪ (1,748 ₪ - 1,890 ₪).

פדיון חופשה

29. התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו עבור פדיון חופשה, חרף האמור בתלוש 12/2015, ועל הנתבעת לשלם לו סך של 1,490 ₪.

30. לטענת הנתבעת בתלוש שכר 12/2015 שולם לתובע סך של 1,374 ₪ והוא אינו זכאי לסכום נוסף ברכיב זה.

31. כפי שקבענו, תלוש השכר של חודש 12/2015 מהווה ראיה לכאורה לתשלום פדיון חופשה בסך 1,374 ₪.

32. בגין תקופת עבודתו (13.5 חודשים) ולאור היקף משרתו (89%), זכאי היה התובע ל-12 ימי חופשה בסך 2,400 ₪.

33. לפיכך, זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 1,026 ₪ (1,374 – 2,400 ₪).

תוספת אילת

34. התובע טען כי עבד במשך 13.5 חודשים רצופים בנתבעת ובטרם עבודתו אצל הנתבעת התגורר באילת כשש שנים, עת עבד ברשתות נוספות, ועל כן זכאי לתוספת אילת. לכתב תביעתו צירף התובע תלוש שכר אחרון ממלון "יו סוויטס" באילת, ממנו עולה כי החל עבודתו במלון יו סוויטס בתאריך 22/5/11 וסיים עבודתו בחודש ספטמבר 2014 (נספח ו' לכתב התביעה).

35. הנתבעת טענה כי התובע עבד בנוסף אליה במקום עבודה נוסף והפנתה לפסק דין בתיק דמ"ש (ב"ש) 57820-01-12 בו נדחתה תביעתו של עובד אשר הועסק בשני בתי מלון במקביל ונקבע כי תשלום כפל של רכיב תוספת אילת מנוגד לכוונת הצדדים שחתמו על ההסכם הקיבוצי.

36. התובע העיד בפנינו כי כאשר התקבל לעבודה בנתבעת שאלה אותו סיגל היכן עבד קודם לכן והוא השיב לה כי עבד במלון מרידיאן (שמו הקודם של מלון "יו סוויטס") 3 שנים ו-6 חודשים, וכי נתבקש להציג לה תלושי שכר וכך עשה (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 21-23; עמ' 2, ש' 28-29; עמ' 3, ש' 1-2).

נציג הנתבעת – מר דעבול העיד כי אינו יכול לאשר שהמלון ידע כי התובע עבד קודם לכן במלון מרידיאן וכי מי שיכולה לאשר זאת היא מי שקיבלה את התובע לעבודה (עמ' 3, ש' 24-32). גב' סיגל לא הוזמנה לעדות מטעם הנתבעת.

37. מאחר שהתובע הוכיח באמצעות נספח ו' לכתב התביעה כי עבודתו בנתבעת לא הייתה העבודה הראשונה בה הועסק בישראל, והוא עבד קודם לכן שלוש וחצי שנים במלון מרידיאן אילת, ברי כי התובע הרים את הנטל והוכיח כי התגורר באילת במשך 24 חודשים שקדמו לעבודתו בנתבעת.

38. על כן, התובע זכאי לתוספת אילת בסכום של 300 ₪, למן תחילת עבודתו בנתבעת.

39. לפיכך, זכאי התובע לסך של 4,050 ₪ בגין תוספת אילת (13.5 x 300 ₪).

תוספת יוקר

40. התובע טען כי בהתאם לסעיף 21 להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המלונאות זכאי הוא לתוספת יוקר בשיעור של 2% על המשכורת הכוללת ובסך כולל של 1,079 ₪.

41. הנתבעת טענה כי הוראות סעיף 21 להסכם הקיבוצי אינן קובעות תשלום תוספת יוקר של 2% אלא תוספת "בשיעור ובמועדים שייקבעו מידי פעם...".

42. משבוחנים את תלושי שכרו של התובע, אנו קובעים כי לתובע לא שולמו תוספות היוקר על פי דין.

43. מהוראות סעיף 21 להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המלונאות עולה כי העובד זכאי לתוספת יוקר בשיעור של 2% על המשכורת הכוללת.

44. משכך, אנו קובעים כי בגין תקופת עבודתו של התובע במשך 13.5 חודשים היה על הנתבעת לשלם לתובע תוספת יוקר בסך 1,115 ₪ (13.5 x 4,131 ₪ x 2%).

משהעמיד התובע תביעתו ברכיב זה על סך 1,079 ₪, זה הסכום שייפסק בגין תוספת יוקר.

דמי חג

45. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו עבור ימי חג לאורך כל תקופת העסקתו. עוד הוסיף התובע כי עבד בזמן החגים הנוצריים והיהודיים וקיבל תשלום רגיל עבורם. התובע טען כי הוא זכאי ל-9.5 ימי חג, בסך של 950 ₪.

46. הנתבעת טענה כי לתובע שולם סך של 1,200 ₪ מתוך חוב של 1,360 ₪, ונותר לשלם לתובע סך של 160 ₪ בגין דמי חג.

47. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי הנתבעת העסיקה את התובע בימי חג אך שילמה לתובע תשלום בגין אותם ימי חג (ראו: ע"ע 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש קרן זינגר צפון (1968) בע"מ).

48. נוכח תקופת עבודתו של התובע והיקף משרתו (89%) זכאי היה התובע ל-9 ימי חג, כאשר חג אחד חל בשבת (פסח א').

לפיכך התובע היה זכאי ל-8 ימי חג בסך 1,600 ₪.

49. בהתאם לתלושי השכר שילמה הנתבעת לתובע בגין דמי חג 1,200 ₪ (חודשים 4/15, 5/15, 9/15).

50. לפיכך, התובע זכאי לדמי חג בסך 400 ₪ (1600-1200 ₪).

החזר ניכוי בגין ביטוח רפואי

51. התובע טען כי הנתבעת ניכתה משכרו עבור ביטוח רפואי כפל פעמים, דהיינו 260 ₪ לחודש וזאת בחודשים: 12/14, 1/15, 2/15, על כן טען כי סך של 260 ₪ נוכה ביתר ויש להשיבו לתובע.

52. הנתבעת טענה כי בתלוש שכר חודש מרץ 2015 ביטחה את התובע על חשבונה בעלות של 130 ₪ והשיבה לו בתלוש השכר 130 ₪ וכך השיבה לתובע את מלוא הסכום שנוכה בשוגג.

53. מעיון בתלוש שכר לחודש מרץ 2015 עולה כי הנתבעת אכן השיבה לתובע 130 ₪ בגין ביטוח רפואי.

לא מצאנו בתלוש 3/15 אינדיקציה כי הנתבעת ביטחה בנוסף על חשבונה את התובע בביטוח רפואי בעלות של 130 ₪.

54. על כן, זכאי התובע לסך של 130 ₪ בגין החזר ניכוי ביטוח רפואי.

סוף דבר

55. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך 4,498 ₪.

ב. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 3,239 ₪.

ג. דמי הבראה בסך 142 ₪.

ד. פדיון חופשה בסך 1,026 ₪.

ה. תוספת אילת בסך 4,050 ₪.

ו. תוספת יוקר בסך 1,079 ₪.

ז. דמי חג בסך 400 ₪.

ח. החזר ניכוי בגין ביטוח רפואי בסך 130 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20/12/15 ועד התשלום המלא בפועל.

56. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, (16 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.