הרקע לבקשה

1. לפניי בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה הנגזרת דנן לנוכח ההליכים הפליליים אשר מנהלת מדינת ישראל (באמצעות פרקליטות מיסוי וכלכלה) כנגד המשיב 3 (להלן – מר גורטובוי), כנגד המשיב 4 (להלן – מר גרנובסקי) וכנגד המשיב 5 (להלן – מר שניאורסון), במסגרת ת"פ (מחוזי תל אביב) 33190-01-18 מדינת ישראל נ' גרנובסקי.

2. כתב האישום הוגש אל בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) בחודש ינואר 2018. כעולה מכתב האישום, הנאשמים שהיו בעלי שליטה או נושאי משרה בכירים בחברות ציבוריות, עשו שימוש בכספי החברות הציבוריות כבטוחות להלוואות שקיבלו חברות פרטיות זרות שקשורות אליהם. דבר זה נעשה בלא קבלת אישורים של נושאי המשרה באותן חברות, תוך הסתרת המעשים והצגת מצגי שווא. בסופו של יום, חלק מהסיכון הכספי התממש כך שרוב הכספים לא הושבו לחברות הציבוריות, דבר שגרם לחסרונם של כ – 60 מיליון דולר בקופתן.

3. במסגרת חקירת רשות ניירות ערך (להלן – הרשות) נעצרו בחודש פברואר 2016 מר גורטובוי ומר שניאורסון. על רקע המעצר הפך דבר חקירה לעניין גלוי. ביום 19.07.2016 הוגשה התובענה דנן – בקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת (להלן – בקשת האישור). בקליפת האגוז, בקשת האישור נוגעת למשיבה 1 (להלן – BGI) ולמשיבה 2 (להלן – BSD), אשר היו בזמנים הרלוונטיים בשליטת מר גורטובוי (באמצעות המשיבה 22).

כעולה מבקשת האישור, כספים השייכים ל- BGI ו – BSD הופקדו כפיקדונות בבנקים זרים כבטוחה לאינטרסים פרטיים של גורטובוי, גרנבוסקי ושניאורסון כך שנפגעה יכולת הפירעון של BGI כלפי בעלי אגרות החוב וכן נפגע תזרים המזומנים של BSD.

סמוך לאחר הגשת התובענה הטילה הרשות מגבלות על המשיבים בשל החקירה שהתנהלה. לנוכח מגבלות אלה ובהתחשב בכך שהרשות שבה והבהירה כי כתב האישום יוגש בתוך פרק זמן סביר וקרוב, ניתנו מספר אורכות להגשת התגובות לבקשת האישור.

4. משהוגש כתב האישום ביום 15.01.2018 הוגשה הודעת עדכון על ידי הרשות, לפיה "אין מניעה שהמשיבים בבקשת האישור יגיבו...". עם זאת, הוסף הסייג לפיו: " ... ככל שנדרש להיפגש עם יותר ממעורב אחד, עליו הוטלו מגבלות במסגרת ההליך הפלילי, וזאת לצורך הכנת התשובה, הדבר ייעשה בפגישות נפרדות ולא בצוותא".

הצדדים הגיבו לעמדת הרשות. במסגרת זו, העלו חלק ניכר מהמשיבים את חששותיהם כי ניהול ההליך הפלילי לצד ההליך האזרחי יפגע בזכויותיהם, זאת בהתחשב במגבלות שהוטלו עליהם ופערי המידע שנובעים בשל כך.

5. לנוכח חששותיהם של המשיבים, נדרשה הרשות להשיב ולמסור עמדה מעודכנת לבית המשפט. ביום 05.02.2018 הודיעה הרשות כי מבחינתה הוסרו המגבלות הפורמליות שהוטלו על המשיבים בכל הקשור להמשך הטיפול בהליך האזרחי, זולת החובה הכללית שלא לשבש הליכי משפט, בשים לב לכך שחלק מהמשיבים בהליך האזרחי הם נאשמים או עדים בהליך הפלילי. בנוסף, הודיעה הרשות כי קיימת מגבלה בעניין השימוש בחומר החקירה, שכן זה נמסר לעיונם של הנאשמים ונועד לשימוש בהליך הפלילי בלבד. הרשות הבהירה כי אכן נוצרה פגיעה מסוימת בזכויות המשיבים. אולם, מדובר בפגיעה שהיא לתכלית ראויה – קיומם של ההליכים הפליליים ומימוש המטרה אותה הם נועדו להגשים.

6. לאור העמדה העדכנית מטעם הרשות, עתרו המשיבים לעיכוב ההליכים בתובענה דנן וזאת עד לתום ההליך הפלילי המתנהל כנגד גורטובוי, גרנובסקי ושניאורסון. לחילופין, עתרו המשיבים לעיכוב ההליכים עד לאחר שיתאפשר להם לעיין, להעתיק ולהשתמש בהליך דנן בחומרי החקירה שמקורם בתיק הפלילי.

בהתחשב במחלוקת שהסתמנה בין הצדדים והקושי הדיוני שעלה מהחזית שנוצרה בין הרשות לבין מרבית המשיבים בתובענה, ראיתי לנכון לקבוע דיון דחוף בכדי ללבן את הסוגיות הדיוניות הכרוכות בהגשת התגובות לבקשת האישור.

7. במסגרת הדיון הדגיש בא כוחו של המבקש את חלוף הזמן מיום הגשת התובענה. עוד הדגיש בא כוחו של המבקש כי הכלל הוא שאין מעכבים את ההליכים האזרחיים לנוכח קיומם של הליכים פליליים. בא כוח המבקש עתר להחשת בירור התובענה.

בא כוחה של BSD הדגיש את נושא חילופי השליטה אצל מרשתו. לנוכח חילופי השליטה, כך הוסבר, BSD בוחנת את עמדתה באשר לתובענה וקיימת אפשרות כי תגיש תביעה עצמאית. לפיכך, אף BSD דוגלת בקידום בירור התובענה.

המשיבים האחרים סברו כי יש לעכב את ההליכים, תוך שהדגישו את פערי המידע שפוגעים בזכויותיהם: גורטובוי, גרנובסקי ושניאורסון, הנאשמים בהליך הפלילי, ייאלצו לחשוף את קו הגנתם במסגרת ההליך האזרחי ואילו יתר המשיבים, ששימשו כנושאי משרה וכרואי החשבון בחברות, לא יוכלו לעשות שימוש בחומרי חקירה בכדי להתגונן אל מול בקשת האישור.

8. הרשות לא התכחשה לקושי שנוצר. הגם שלשיטתה יש להעניק את הבכורה להליך הפלילי, קיימת חשיבות בקיומם של הליכי אכיפה פרטית. בכדי לאזן בין ההליך הפלילי (האכיפה המדינתית) לבין ההליך האזרחי (האכיפה הפרטית), הודיעה הרשות כי אין מניעה שהצדדים השונים להליך דנן ימסרו את גרסאותיהם במסגרת ההליך האזרחי והדבר לא ייחשב כשיבוש הליכי משפט, כדברי בא כוחה של הרשות: "זה שמישהו ייחשף למה שמישהו אחר הגיש לבמ"ש בהליך אזרחי אי אפשר לבוא אליו בטענות וזה לא נחשב כשיבוש הליך פלילי" [פר' עמ' 18 ש' 31-12].

בנוסף, ובמענה לשאלת בית המשפט, הוסכם על קיומו של מנגנון דיוני לפיו במקרה בו בעל דין יבקש לעשות שימוש ב"חומר חקירה", עליו לפנות בכתב אל בא כוחה של הרשות, אשר יהא זמין לצורך מתן תשובה בתוך פרק זמן קצר, לאחר שיופעל שיקול דעת באשר לשימוש באותו מסמך בהליך האזרחי [פר' עמ' 18 ש' 16 – 21].

9. בכדי לאפשר לצדדים למצות את טיעוניהם לאור המנגנון הדיוני שגובש מול הרשות, אפשרתי את השלמת הטיעונים בכתב באשר לעיכוב ההליכים בתובענה שלפניי.

הצדדים חזרו על עמדותיהם העקרוניות:

המבקש ו – BSD התנגדו לעיכוב ההליכים. המבקש התבסס על ההלכה הכללית לפיה הליכים פליליים אינם מצדיקים את עיכוב ההליכים האזרחיים, שכן מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם [רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (פורסם בנבו, 30.04.1997) (להלן – עניין לופטין)]. BSD הוסיפה כי המנגנון הדיוני שנקבע במהלך הדיון מייתר את הצורך בעיכוב ההליכים, מה גם שלמשיבים ניתן פרק זמן ראוי להיערך להגשת התגובות לבקשת האישור.

מרבית המשיבים חזרו בטיעוניהם על סוגיית פערי המידע והסיכון בו הם נתונים, וכן הדגישו את הפגיעה בזכויותיהם. המשיבים תקעו יתדותיהם בהלכה שנפסקה בע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G Assistance (פורסם בנבו, 13.02.2006) (להלן – עניין הפנסיה הגרמנית), שם נקבע כי יש לעכב הליכים אזרחיים עד למתן פסק דין בהליך הפלילי.

דיון והכרעה

10. ככלל, הליכים משפטיים צריכים להתנהל באופן סדיר ובלא תלות בין ההליכים הפליליים לבין ההליכים האזרחיים. תובע אשר נוקט בהליך אזרחי זכאי כי ההליך בו נקט יתברר במהירות הראויה ובאופן סביר. בראש ובראשונה, הטעם לכך הוא מימוש זכות הגישה לערכאות וכן מתן אפשרות הולמת בידי הפרט להגן על זכויותיו. הכרה בדבר קיומו של הליך פלילי כגורם מעכב של הליך אזרחי לא רק שתפגע ביעילות המערכת המשפטית, אלא משמעותה היא פגיעה בזכויות הפרט וביכולת להגן עליהן. בייחוד נכון הדבר מקום בו הנתבע בהליך האזרחי הוא גם הנאשם בהליך הפלילי.

ההלכה המרכזית, באשר לעיכוב הליכים אזרחיים מפאת הליך פלילי שתלוי ועומד בגין מערכת נסיבתית דומה, נקבעה על ידי השופטת ט' שטרסברג כהן בעניין לופטין, פסקה 3:

"אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה, קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה."

11. עם זאת, בהמשך פסק הדין בעניין לופטין נקבע סייג לפיו: "השיקולים הנ"ל נסוגים אם ניצבת מולם זכות של מתדיין העלולה להיפגע". סיכומה של ההלכה הנוהגת בעניין זה, הוא שקיומו של הליך פלילי אינו מצדיק כלשעצמו עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות [רע"א 5812/10 גוסב נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (פורסם בנבו, 9.8.2010); רע"א 896/16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ נ' המועצה הישראלית לצרכנות (פורסם בנבו, 04.05.2016)(להלן – עניין איקיוטק)].

המשיבים העלו שתי טענות מרכזיות שיש בהן ללמד כי עניינם נכלל במסגרת הסייג להלכה שנקבעה בעניין לופטין:

המשיבים מקבוצת בעלי השליטה ונושאי המשרה אשר נאשמים בהליך הפלילי אישרו שקיים חומר חקירה שכולל מספר רב של ארגזי מסמכים. הטלת מגבלה, לפיה ימנע מהם מלעשות שימוש בחומר החקירה שנמסר להם כנאשמים לצורך הגנה בפני בקשת האישור, איננה סבירה מאחר שהיא פוגעת ביכולת ניהול הגנתם בפני התובענה.

המשיבים מקבוצת נושאי המשרה ורואי החשבון שאינם נאשמים בהליך הפלילי הדגישו כי בידי הרשות לניירות ערך,BGI ו – BSD ראיות שיכולות לסייע להם. קבוצת נושאי המשרה ורואי החשבון אינה חלק ממבצעי העבירות לכאורה ועל כן הם אינם חשופים למלוא חומר החקירה. ככל שההליך האזרחי לא יעוכב, תימנע מהם האפשרות לקבל את מלוא הראיות לידיהם וממילא תיפגע זכותם להתגונן בפני התובענה.

12. זה המקום לציין כי בין כתב האישום לבין הבקשה לאישור התביעה הנגזרת קיימות נקודות השקה משמעותיות. הלכה ולמעשה העובדות הגרעיניות בכתב האישום דומות מאוד לאלו שנזכרות בבקשת האישור.

בכתב האישום מתוארים שרשרת של אירועים שכוללים שימוש בכספים אשר הוצאו מ – BGI ו – BSD כבטוחות לשימושים חיצוניים וזרים לאותן החברות. כעולה מכתב האישום הוצאת הכספים נעשתה תוך הצגת מצגי שווא ומידע מסולף על ידי הנאשמים. לאחר שהוצג המידע נערכו הסכמים והועברו כספים למטרות זרות, תוך זלזול באינטרס החברות ובתחכום רב. מעשים אלה, אשר בוצעו לכאורה על ידי מר גרנובסקי, מר גורטובוי ומר שניאורסון מהווים לכאורה עבירות פליליות לפי חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (סעיפים 392, סעיף 392 ו - 25, סעיף 392 ו – 29(ב) סעיף 415, סעיף 415 ו -סעיף 25, סעיף 423 ו – 29(ב) ו - סעיף 425), עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך ואף עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000.

גם על פי הבקשה לאישור מתוארות נסיבות עובדתיות דומות. אולם, מאחר שעסקינן בתובענה אזרחית הרי שעילות התביעה שונות. לקבוצת הנאשמים יוחסו עילות של גזל, התרשלות, הפרת חובת האמונים, פעולה בחוסר תום לב, עשיית עושר ולא במשפט וכן פעולה בניגוד לטובת החברה תוך הפרת החובות שמוטלות על בעל שליטה כאמור בסעיפים 192-193 לחוק החברות, התשנ"ט-1989 (להלן – חוק החברות). באשר לקבוצת נושאי המשרה (שאינם בעלי השליטה והנאשמים בהליך הפלילי), נטען כי אחריותם לאירועים נובעת מתוקף תפקידם לנוכח הפרת סטנדרט הזהירות הנדרש מנושאי משרה כדוגמתם ואף לנוכח הפרת חובות האמונים שמוטלת עליהם, כפי שאלה נקבעו בסעיפים 252 - 254(א) לחוק החברות. הוא הדבר באשר לרואי החשבון להם יוחסה גם הפרת הוראת סעיף 170 לחוק החברות.

סיכומם של דברים – קיים דמיון של ממש באשר לעובדות הגרעיניות בשני ההליכים, בכל הנוגע למר גורטובוי, מר גרנובסקי ומר שניאורסון. קיים שוני באשר לחלקם של נושאי המשרה האחרים ורואי החשבון – על פי כתב האישום אין מיוחסת להם אחריות פלילית להוצאת הכספים מקופת החברות. אולם, מרביתם של משיבים אלה נמנית על רשימת עדי התביעה, אשר מופיעה בשוליו של כתב האישום.

13. לנוכח הדמיון בליבה העובדתית בין כתב האישום לבין התובענה, עתרו המשיבים ליישומה של ההלכה שנקבעה בעניין הפנסיה הגרמנית. באותו בעניין דובר על תביעות כספיות שהגישה BGA כנגד לקוחות שהוחתמו על הסכמים לרכישת זכאות לפנסיה מהמוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה. בינתיים, כנגד BGA ובעלי השליטה בה נפתחה חקירה פלילית והחלו להתנהל הליכים פליליים כנגדם. לנוכח הליכים אלה, ביקש אחד מהנתבעים לעכב את התביעה האזרחית כנגדו עד לתום ההליכים הפליליים, כאשר היועץ המשפטי לממשלה התייצב בהליכים והצטרף לעמדתו של אותו נתבע. בית המשפט העליון נדרש לטענות הצדדים, וקבע כי חרף הכלל לפיו קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק את עיכוב ההליך האזרחי שמתנהל באותו עניין, יש מקום להורות על עיכוב ההליכים לנוכח הנסיבות הבאות:

"למעשה יש לומר, כי הנתבעים נעדרים את המשאבים הנדרשים על מנת להשתלט על היקפן העצום של הראיות המוצגות במסגרת ההליך הפלילי. זאת, בניגוד ל-BGA אשר מטבע הדברים מצויה בראיות האמורות. בדברינו האחרונים יש כדי להצביע על חוסר השוויון הבולט אשר קיים בין הנתבעים בהליכים האזרחיים לבין BGA, היא התובעת בהליכים אלו. לאור האמור, מתן זכות עיון בתיק הפלילי בוודאי שאיננה מאיינת את פער המידע ואת החשש מפני עיוות דין בעטיו של פער זה. נוסיף עוד, כי אף טעמי יעילות תומכים בעיכובם של ההליכים האזרחיים עד לסיומו של ההליך הפלילי. שכן, להכרעה בהליך הפלילי עשויות להיות השלכות, מבחינות שונות, על מאות רבות של הליכים בין BGA לבין לקוחות הארגון."

[עניין הפנסיה הגרמנית, פסקה 6 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס]

14. לטענת המשיבים, גם בענייננו קיימים פערי מידע של ממש, שכן לפני הערכאה שדנה בהליך הפלילי מובא חומר ראייתי רב. בהקשר זה הפגיעה במשיבים מקבוצת נושאי המשרה ורואי החשבון חמורה יותר, מאחר שחומר החקירה כלל אינו מועבר לעיונם. יתר על כן, קבוצת "הנאשמים" נהנית מיתרון יחסי, מאחר שחומר החקירה נמסר לידיה. מכאן, שנוצרים פערי מידע של ממש גם אצל המשיבים, בין קבוצת הנאשמים לבין קבוצת נושאי המשרה ורואי החשבון. פערי מידע אלה אינם ניתנים לאיון מאחר שהנסיבות מושא כתב האישום הן סבוכות ומורכבות.

15. אינני מקל ראש בטענת המשיבים. עם זאת, קיומו של פער מידע אינהרנטי בין ההליך הפלילי לבין ההליך האזרחי אינו חזות הכל.

בהקשר זה, קיימים אינטרסים נוספים.

בראש ובראשונה קיים אינטרס ציבורי של אכיפה אזרחית והרתעתם של דירקטורים ונושאי משרה לבל ישתמשו בכוח שניתן בידם שלא לטובתה של החברה. אינטרס זה מצוי בלב ליבו של ההסדר החקיקתי שמאפשר הגשת תביעה נגזרת. בהליך שכזה מקבל התובע את רשות בית המשפט, לאחר שעמד בתנאים הנדרשים ממנו, לנהל תביעה בשמה של החברה שניזוקה. עיכוב בהליכים אלה והתניית התחלתם בסיומו של הליך פלילי עלול לעקר את ההליך האזרחי מתוכן וממילא לפגוע באינטרס הציבורי שכרוך במנגנון הייחודי של תביעה נגזרת [לעניין האינטרס הציבורי שבקיומה של תביעה נגזרת ראו: ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited, פסקה ק"ג בפסק דינו של המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 13.07.2016); צפורה כהן, בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות, כרך ג 463 (מהדורה שנייה, 2010)].

אינטרס נוסף אשר יש להביאו בחשבון הוא האינטרס המערכתי, לפיו הליכים משפטיים צריכים להתנהל בתוך פרק זמן סביר ולהתברר עד תום. עיכוב הליכים שכבר החלו (בעצם הגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת) חורג מאינטרס מערכתי זה.

האינטרס השלישי הוא החשש מנזק ראייתי, שכן עיכוב ההליכים במשפט האזרחי לפרק זמן ממושך עלול לגרום לכך שעדים לא יוכלו להעיד לפני בית המשפט או שזיכרונם ייפגע. בענייננו, מדובר במסכת עובדתית שהתרחשה בעיקר בשנים 2012 – 2014. חלוף הזמן בוודאי שלא יטיב עם זיכרונם של העדים באשר למסכת העובדתית הרלוונטית.

16. הנה כי כן, לפנינו התנגשות בין מספר אינטרסים: מחד, זכותם של המשיבים לנהל הליך אזרחי "בקלפים פתוחים" ובלא פערי מידע שליליים. מאידך, אינטרסים כלליים ומערכתיים אשר מחייבים את בירור ההליכים באופן מהיר ורציף ואף אינטרסים פרטניים שכולם מצדדים בקידום בירור התביעה.

אך האם האיזון בין אינטרסים אלה מחייב את עיכוב ההליכים שלפניי?

17. המשוכה העיקרית שעמדה לפני המשיבים מתמקדת בחוסר היכולת לערוך תגובה סדורה אשר פורשת את גרסתם באשר לאירועים שמתוארים בבקשת האישור, הן מחשש לחשיפת קו ההגנה של הנאשמים במשפט הפלילי, הן לנוכח החשש לגרום לשיבוש הליכי משפט והן לנוכח המגבלות שמוטלות על השימוש בחומר החקירה.

באשר לפגיעה בחשיפת קו ההגנה של הנאשמים בהליך הפלילי, אינני סבור כי מדובר באינטרס בר-הגנה במשפט האזרחי, כפי שנקבע במפורש בעניין לופטין, פסקה 4:

"ובאשר לטענה בדבר זכות המבקש שלא לחשוף את קו הגנתו, טענה זו אינה מקובלת עלי. הזכות שלא לחשוף קו הגנה, במידה וקיימת כזו, איננה ערך בפני עצמו. היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסויים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר."

באשר לחשש מפני ביצוע עבירה של שיבוש הליכי משפט, חסם זה הוסר לחלוטין לאחר שהרשות הבהירה את עמדתה כי מסירת גרסה קונקרטית במסגרת ההליכים האזרחיים לא תיחשב כשיבוש ההליך הפלילי.

18. אם כן, נותרה על הפרק שאלת השימוש בחומרי החקירה ובמסמכים אשר מצויים בידי הצדדים. בהקשר זה, המגבלה שקיימת נוגעת אך ורק לשימוש בחומר החקירה אשר מוחזק על ידי הרשות, ונמסר לנאשמים לצורך ניהול הגנתם בהליך הפלילי. באשר לזה, חלה הנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8 "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה" [http://www.justice.gov.il/Units/StateAttorney/Guidelines/014.8.pdf].

על פי הנחיה זו, מתחייב מקבל חומר החקירה כי השימוש במידע שהתקבל ייעשה אך ורק למטרה לגיטימית שלשמה הותר העיון. כך, מקבל זכות העיון מתחייב בחתימת ידו "שהשימוש במסמכים אלו ייעשה למטרה האמורה בלבד, וכן אני מתחייב להימנע מעריכת העתקים למסמכים אלו ולהימנע מהעברתם לצד שלישי".

19. לכאורה, הנחייה מינהלית זו תקשה על המשיבים מקבוצת הנאשמים לעשות שימוש חופשי בהליך דנן בחומר החקירה שנמסר לעיונם מתוקף מעמדם כנאשמים בהליך הפלילי. מגבלה זו אף עלולה להקשות על המשיבים מקבוצת נושאי המשרה ורואי החשבון לקבל לעיונם את חומר חקירה בשלב הנוכחי, לנוכח החשש מפגיעה בהליך הפלילי. מכאן טענת המשיבים באשר לפערי המידע שמצדיקים את עיכוב ההליכים.

נבחן טענות אלה כסדרן.

20. מבחינת קבוצת הנאשמים – המגבלה אינה יוצרת קושי ממשי, שכן חרף המגבלה הכללית באשר לשימוש בחומרי החקירה, לא קיימת מגבלה על הצגת גרסת הנאשמים בהליך האזרחי. מאחר שחומר החקירה מצוי בידי קבוצה זו של המשיבים לא קיימים פערי מידע, אלא קיים עניין טכני והוא – השימוש המטריאלי במסמך כזה או אחר כחלק מהתגובה לבקשת האישור. קושי טכני זה ניתן לפתרון בקלות יחסית באמצעות המנגנון שנקבע בתיאום עם הרשות, לפיו במקרה בו יתבקש לעשות שימוש במסמך מסוים מתוך חומר החקירה תוגש פנייה מקדימה בכתב לב"כ הרשות וזו תענה בהקדם. מכאן מובנת עמדתם העקרונית של המשיבים שנמנים על קבוצת הנאשמים לפיה די להם בפרק זמן מספק להגשת התגובות וכי אין הם עומדים על הבקשה לעיכוב הליכים [פרו' עמ' 11 ש' 19].

21. מבחינת המשיבים מקבוצת העדים ורואי החשבון – קיימים פערי מידע מסוימים שנובעים מכך שלא מתאפשר מראש לקבוצה זו לעיין במלוא חומר החקירה שמצוי בידי הרשות לצורך ניהול ההליך הפלילי.

אלא שבכך לא סגי.

על פי המנגנון שתואם עם הרשות במסגרת הדיון שנערך ביום 20.02.2018, ניתנה אפשרות לכל בעל דין לפנות לבא כוחה של הרשות ולבקש לעיונו מסמך מסוים שמוכר לו או לבקש להתיר לו לעשות שימוש במסמך מסוים, אשר נמסר בזמנו ליחידה החוקרת. יש להניח שאותם נושאי משרה או רואי החשבון מסרו מסמכים כאלה ואחרים לידי הרשות החוקרת. מכאן, שמסמכים אלה מוכרים להם ואין מניעה כי יבקשו לקבלם בחזרה לידיהם בכדי לעשות בהם שימוש בהליך שלפניי. הוא הדבר לגבי מסמכים אשר נערכו במהלך העסקים הרגיל במסגרת קבלת ההחלטות ומתן האישורים למהלכים העסקיים והמשפטיים מושא התובענה. לדוגמא – ישיבות דירקטוריון מתאריכים מסוימים, החלטות דירקטוריון באשר לסוגיות מסוימות, סקירות חשבונאיות שנמסרו לחברי הדירקטוריון ודוחות כספיים למיניהם. המנגנון שנקבע במסגרת הדיון מאפשר פנייה מהירה אל נציג רשות בפרקליטות, ומתן מענה מנומק ומהיר. ככל שהדרישה לא תיושב, ניתן יהיה לפנות אל הערכאה הרלוונטית. יש להניח כי רק מיעוטם של המקרים יצריך הכרעה שיפוטית. דומני שמנגנון זה מקהה את פערי המידע ואת הפגיעה במשיבים שנמנים על קבוצת העדים בהליך הפלילי (נושאי המשרה ורואי החשבון).

22. ודוק - בעניין הפנסיה הגרמנית הושם הדגש על החשש מפני עיוות דין שעלול להיגרם כתוצאה מפערי המידע (ואף מפערי הכוחות) שבין התובעת לבין הנתבע בהליך האזרחי דשם [ת"א (מחוזי מרכז) 17780-03-17 כל בו גז 2002 בע"מ נ' פזגז בע"מ, פסקה 7 בהחלטת השופט ע' גרוסקופף (פורסם בנבו, 16.07.2017)].

מכאן, שעל מבקש עיכוב ההליכים האזרחיים מפאת הליך פלילי תלוי ועומד מוטל נטל השכנוע להוכחת קיומו של פער מידע שגורם לעיוות דין.

בענייננו, לא שוכנעתי כי פער המידע עולה כדי עיוות דין. לכך שלושה טעמים:

ראשית, גם המבקש דנן ("התובע הנגזר") סובל מפערי מידע בשלב זה של ההליך [רע"א 3130/17 לבייב נ' כהן, פסקה 24 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (פורסם בנבו, 11.17.2017)(להלן – עניין לבייב); תנ"ג (מחוזי ת"א) 15442-11-09 בטי נ' לבייב, פסקה 67 בפסק דינה של השופטת ר' רונן (פורסם בנבו, 28.04.2012)].

שנית, בידי BSD מצויים מסמכים שיכולים לסייע לה בהכנת תגובה סדורה לבקשת האישור או להוות חלק מתביעה עצמאית שהיא שוקלת להגיש [ראו סעיף 32 סייפא לתגובתם בהשלמת הטיעון בבקשה לעיכוב הליכים]. מסמכים אלה אינם מהווים חלק מחומר החקירה שבידי הרשות ועל כן אינם כפופים להנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8 שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה".

שלישית, המשיבים נטלו לכאורה חלק בקבלת ההחלטות ובעריכת הביקורת החשבונאית באשר לניהול החברות. העובדות הרלבנטיות לבקשת האישור אמורות להיות בידיעתם המלאה (ובכך שונות הנסיבות דכאן מהנסיבות בעניין הפנסיה הגרמנית). אין כל מניעה שמשיבים אלה יציגו את הידוע להם במסגרת התגובה לבקשת האישור ויבהירו מדוע אין להטיל עליהם אחריות באשר לנזקים שנגרמו לכאורה לחברות. לא בכדי הוצג לפניי טיעון כללי בלבד בעניין פערי המידע, חלף טיעון עובדתי קונקרטי שנתמך בתצהיר שיהא בו לבסס במה בדיוק יגרום פער המידע לעיוות דין.

רביעית, אנו מצויים בשלב פרלימינרי של ההליך האזרחי. בשלב זה, בית המשפט אינו בוחן את התביעה לגופה, אלא בוחן את התקיימות התנאים אשר מצדיקים את אישור התובענה כתביעה נגזרת [ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ, פסקה 17 בפסק דינו של השופט י' עמית (פורסם בנבו, 28.12.2016)]. זוהי "בדיקה טרומית מעמיקה, שעל בסיסה משרטט בית המשפט את 'גבולות הגזרה' של התביעה, ככל שאמנם יש הצדקה לבררה" [עניין לבייב, פסקה 20]. בדיקה זו אינה תחליף לבחינת הראיות ושמיעת מלוא העדים, אשר צפויה להתקיים, אם תאושר הבקשה, בתוך מספר חודשים לא מועט. יש להניח שעד אז תחול התקדמות של ממש בהליכים הפליליים והסייגים שהציבה הרשות ילכו ויתרככו.

חמישית, אם יימנע מהמשיבים לצרף מסמך כלשהו בשלב בחינת בקשת האישור מחמת היותו מוחזק בידי הרשות כחומר חקירה, תהא זו טענה טובה שתצדיק את צירוף המסמך בשלב מאוחר יותר [עניין איקיוטק, פסקה 7 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) א' חיות].

23. יתירה מכך, ניתן להפחית עד מאוד את פער המידע באמצעות יצירת דירוג בהגשת התגובות לבקשת האישור. כך, בהנחה שבידי המשיבים מקבוצת הנאשמים מצוי המידע הרב ביותר מכוח מעמדם כבעלי שליטה ומעצם חשיפתם לחומר החקירה, אזי יצירת דירוג כרונולוגי בין הגשת תגובתם לבקשת האישור לבין הגשת תגובת BSD ותגובת יתר המשיבים תביא לצמצום ממשי בפער המידע. ממילא יצירת דירוג שכזה תפיג את החשש מפני עיוות דין.

24. בנסיבות אלה, אני קובע שאין מקום לעכב את ההליכים בתובענה שלפניי. אני מורה אפוא, על הגשת התגובות לבקשת האישור לפי הדירוג הכרונולוגי הבא:

א. המשיבים 3, 4 -5 יגישו את תגובותיהם לבקשת האישור עד ליום 15.5.2018 (ובכך אני נעתר לבקשתם להארכת המועד).

ב. המשיבות 2-1 תגשנה את תגובותיהן לבקשת האישור עד ליום 15.6.2018.

ג. יתר המשיבים (קבוצת נושאי המשרה ורואי החשבון) יגישו את תגובתם לבקשת האישור עד ליום 15.7.2018.

ד. הדיון המוקדם בבקשת האישור שקבוע ליום 10.5.2018 יידחה. חלף זאת תתקיים ישיבת קדם משפט ביום 11.10.2018 בשעה 13:00.

ה. בקשות בעניינים מקדמיים, ככל שקיימות, תוגשנה עד ליום 6.9.2018.

ו. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.