התובעת שימשה כמנכ"לית חברה. בשנים הראשונות לעבודתה, קיבלה התובעת 20% מרווחי פסטיבל שאותו ארגנה. התובעת התפטרה מעבודתה בחודש 3/2016. האם זכאית התובעת לרווחי הפסטיבל שהתקיים בשנת 2016. עם סיום עבודתה פתחה התובעת עסק מתחרה לחברה. האם זכאית החברה לפיצוי מאת התובעת בכין הפרת חוק עוולות מסחריות – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בהפקת אירועים. הנתבעת 2 היא בעלת המניות של הנתבעת 1.

1. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת 1 החל מחודש 11/2011 ועד לחודש 5/2016. בשל פציעתה של הנתבעת 2 בתאונה, שימשה התובעת כמנכ"לית הנתבעת מחודש 4/12 ועד לסיום עבודתה.
2. מסוף שנת 2013 הפיקה הנתבעת 1 את "פסטיבל הזהב".
3. ביום 13/11/14 הלוותה התובעת סך של 100,000 ₪ לנתבעת 2 (נספח 5 לכתב התביעה). בהסכם נקבע כי התובעת תהיה זכאית ל-20% מהרווחים בפרויקט פסטיבל הזהב. עוד נקבע כי ההלוואה תוחזר עד ליום 1/3/15.

6. ביום 3/2/16 הוחזרה ההלוואה.

7. מידי שנה בפסטיבל הזהב נערך חישוב, בו סוכמו ההכנסות של הפסטיבל והוחסרו ההוצאות ונתקבל הרווח הגולמי בניכוי מע"מ. התובעת קיבלה 20% מרווח זה (2014 – 2015).

8. ביום 10/3/16 שילמה הנתבעת 1 לתובעת 10,000 ₪ (נספח 13 לכתב התביעה).

9. ביום 19/4/16 מסרה התובעת הודעה מוקדמת בדבר התפטרותה.

10. התובעת הקימה חברת הפקה בשם "אלמה הפקות".

טענות הצדדים:

טענות התובעת:

1. פסטיבל הזהב היה מיזם משותף של התובעת, בן זוגה של התובעת והנתבעת 2. יוזמי הרעיון היו התובעת ובן זוגה.
2. התובעת ובן זוגה תפעלו לבד את פסטיבל הזהב 2014.
3. במהלך שנת 2014 יצאה התובעת לחופשת לידה. כשחזרה מחופשת הלידה, עידכנה אותה הנתבעת 2 אודות מצב תזרימי קשה של הנתבעת 1. הצדדים העלו על הכתב את זכויות התובעת במיזם המשותף וכן הועלה על הכתב מתן הלוואה לנתבעות ע"י התובעת ובן זוגה.
4. התובעת קיבלה את חלקה ברווחים בפסטיבל של שנת 2014 ושנת 2015, על פי הסיכום בין הצדדים.
5. התואר "מנכ"ל" שניתן לתובעת נעשה לשם רושם בלבד. הנתבעת 2 היא זו שניהלה את הנתבעת 1, אישרה משכורות, הייתה מעורבת באישור הפרסומים בכל הנוגע לפסטיבל ובהכנת התקציב.
6. למרות שנשכר מפיק חיצוני לפסטיבל 2016, התובעת נדרשה לסייע במחזורים השונים בפסטיבל.
7. בתום פסטיבל 2016 נערך תחשיב לפיו הייתה אמורה התובעת לקבל 20% מתוך הרווח הגולמי בניכוי מע"מ (877,458 ₪). התנאי היחיד לקבלת רווחי הפסטיבל היה כי התובעת תהיה עובדת הנתבעת. לא הוסכם כי כתנאי לקבלת הרווח הוא עבודה מעבר לשעות הרגילות ועבודה בפועל על המיזם. הנתבעת 2 חתמה על ההסכם.
8. המקדמה בסך 10,000 ₪ שולם בגין הכספים המגיעים לתובעת בגין פסטיבל 2016 ולא בגין עמלות יום העצמאות שכן המקדמה שולמה כחודשיים לפני יום העצמאות.
9. הנתבעת 2 מעולם לא העלתה טענה באשר לחלוקת חדרים במסגרת הפסטיבל למשפחתה של התובעת. חדרי ההפקה ניתנו בחינם.
10. מועד ההלוואה לא הוארך מעולם בהסכמה. התובעת ובן זוגה פנו אל הנתבעת 2 מספר רב של פעמים על מנת לקבל בחזרה את כספי ההלוואה.
11. לאחר שהתובעת התפטרה מעבודתה, התקשרה אליה הנתבעת 2 ומסרה לתובעת תחשיב חדש לפיו הרווח הגולמי עומד על 180,000 ₪ בלבד. על פי התחשיב החדש הועמסו הוצאות נוספות שאינן קשורות לפסטיבל והוקטנו ההכנסות האמיתיות של הפסטיבל. לתובעת נמסר ע"י משרד רואה החשבון כי הרווח הגולמי עומד על 452,985 ₪. התובעת הופנתה אל משרד רואה החשבון ע"י הנתבעת 2.
12. הנתבעת 2 הציעה לתובעת סך 20,000 ₪ בקיזוז ה- 10,000 ₪ שכבר שילמה לה כמקדמה, כנגד חתימה על התחייבות לאי תחרות. התובעת דחתה את ההצעה.
13. התובעת עותרת לקבלת חלקה בפסטיבל 2016, 20% מתוך הרווח הגולמי בניכוי מע"מ בסך של 877,458 (175,492 ₪) בניכוי המקדמה שקיבלה מהנתבעת וריבית בגין החזר ההלוואה באיחור (12,882 ₪).
14. לתובעת אין "בעלות" על לקוחות. הלקוחות צורכים שירותי הפקה ממפיקים שונים. חלק מלקוחות הנתבעת 1 הגיעו לנתבעת בזכות הקשרים של התובעת (ויזה כ.א.ל). התובעת פנתה אל כ.א.ל חודשיים לאחר שסיימה לעבוד אצל הנתבעת. העוסק מורשה של התובעת נפתח רק בחודש 8/2016. התובעת איננה חתומה על סעיף אי תחרות.
15. התובעת לא לקחה סודות מסחריים. פעמים רבות הנתבעות שלחו לתובעת הודעות דוא"ל רבות לתיבת המייל הפרטית שלה ולכן המסמכים מצויים שם. זו הייתה התנהלות.
16. לאחר שהתובעת סיימה לעבוד אצלה הנתבעת, הנתבעת 2 הציגה בפני לקוח (חברת חשמל) מצג שווא לפיו התובעת עדיין עובדת אצלה. הנתבעת 2 הגישה תלונה כוזבת לחברת כ.א.ל כנגד בן זוגה של התובעת לפיה הוא מעל בכספים השייכים לנתבעות.

טענות הנתבעות:

1. התובעת מונתה כמנכ"לית בשל תאונת עבודה קשה שעברה הנתבעת 2. הנתבעת 2 הפקידה את האחריות בידיה של התובעת.
2. בין הצדדים סוכם כי התובעת תשתכר 5,500 ₪ ברוטו לחודש וכן תקבל בונוסים: על עסקאות עם לקוחות קבועים תקבל התובעת 5% מהרווח לאחר מכירה בניכוי מע"מ ועל עסקאות עם לקוחות חדשים אשר צורפו ע"י התובעת תקבל התובעת 10% מהרווח לאחר מכירה בניכוי מע"מ.
3. לנתבעת 2 התברר כי במשך חודשים העבירה התובעת דיווחים כוזבים וגבתה עמלות שלא כדין.
4. עם סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת 1, פתחה התובעת עסק מתחרה וגזלה את לקוחות הנתבעת 1. התובעת נטלה ללא רשות את רשימת הלקוחות של הנתבעת 1 הכוללות אנשי קשר, רשימות ספקים, הצעות מחיר, הודעות דוא"ל. זמן קצר לפני עזיבתה של התובעת, גנבה לקוחות קבועים של הנתבעת 1 (ויזה כ.א.ל ומכללת צפת). התובעת הציגה באתר האינטרנט שפתחה חלק מלקוחות של הנתבעת 1 כלקוחותיה (חברת חשמל, טלדור, לשכת יועצי המס, הסתדרות העובדים הלאומית וויזה כ.א.ל).
5. הרעיון של פסטיבל הזהב היה של הנתבעת 2. הפקת הפסטיבלים נעשתה ע"י הנתבעת 1 בלבד.
6. התנאי לקבלת הבונוס בגין הפסטיבל היה כי התובעת תעבוד בנוסף לשעות הרגילות והבונוס יהיה בעבור שעות עבודה אלו. כמו כן, נקבע כי תשלום הבונוס יהיה מותנה בעבודה בפועל של התובעת על הפסטיבל. בשל חוסר ניסיונה של התובעת אף נשכר מפיק חיצוני שיסייע בעבודת בהפקת הפסטיבל.
7. על מנת להגדיל את חלקה בפסטיבל, לא דיווחה התובעת על הוצאות הקשורות בקשר ישיר לפסטיבל.
8. בפסטיבל 2015, התובעת לקחה חדרים עבור משפחתה ומקורביה ללא תשלום והכל על חשבון הנתבעת 1.
9. בפסטיבל 2016, התובעת כלל לא נטלה חלק כיוון שהנתבעת 2 סירבה כי תביא את בתה התינוקת לעבודה בפסטיבל. התובעת לא זכאית לרווחים מפסטיבל 2016 כיוון שלא עמדה בתנאים לקבלתם.
10. לחלופין, הנתבעות חולקות על התחשיב שהוצג ע"י התובעת שאיננו מבוקר ולא נבדק בזמן אמת. התובעת הגישה חוות דעת של רו"ח. הרווח של פסטיבל 2016 עומד 291,107 ₪ ולכן, 20% מרווח הגולמי עומד על סך 58,221 ₪.
11. הנתבעות הגישו הודעת קיזוז כנגד התובעת בגין השבת תשלום בעבור חלוקת חדרים למקורבים בבית המלון בימי הפסטיבל (52,520 ₪), השלמת תשלומי בונוסים שהתקבלו בהסתמך על דיווחים כוזבים, בהתבסס על עמלות שלא הגיעו לתובעת ועיגול סכומי העמלות כלפי מעלה (20,993 ₪) ופיצוי בגין עוולות על פי חוק עוולות מסחריות (200,000 ₪). לטענת הנתבעות, התובעת גזלה חלק מלקוחותיה.
12. הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה.

עדויות:

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה וכן העידו מטעמה:

רו"ח אורן דגן, רואה החשבון של הנתבעת 1 בשנים 2014 -2016;

גב' מרינה צ'רנוב, מנהלת החשבונות במשרד רואה החשבון של הנתבעת 1;

כמו כן, הוגש תצהיר מאת אלעד ברק (העד לא נחקר על תצהירו תוך שכל צד שומר על טענותיו).

מטעם הנתבעות העידה הנתבעת 2 וכן העידו מטעמה:

רואה חשבון שלמה סקורקה, נותן חוות הדעת מטעמה;

גב' ארמה ורה ונטורה, אמה של הנתבעת 2.

הכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין טענת הקיזוז להתקבל בחלקה.

ההסכמה:

1. התובעת ובן זוגה (מר אלעד ברק) הם שהגו את המיזם "פסטיבל הזהב" או למצער לא הוכח אחרת. ברם, אין בכך כדי להעלות או להוריד לענייננו, שכן הוצג בפנַי הסכם בין הצדדים (נספח 6 לכתב התביעה) הקובע:

"הנדון: פרוטוקול חברה

נוכחים: ג׳ודי ארמה -024424178 – בעלים - בעלת 100% מניות החברה

ורדה ארמה 69186716 – מיופת כח מטעם ג׳ודי ארמה

מזי ברק 052671257 – עובדת בחברת ג׳אפ הפקות כמנכ״לית החברה

אלעד ברק 032671257 – בעלה של מזי ברק

לכל מאן דבעי

1. מזי ואלעד ברק הלוו לחברת ג׳אפ הפקות בע״מ ח.פ:513957407 הלוואה בסך 100,000 ₪ כולל מע״מ ההלוואה הועברה באמצעות העברה בנקאית ותוחזר לידי מזי ואלעד עד ל- 1.3.15 ללא ריבית והצמדה. מסמך המאשר את פרטי ההלוואה נחתם בנפרד ע׳׳י 2 הצדדים.

2 . מזי ברק, כל זמן שתעבוד בחברת ג'אפ הפקות, תהיה שותפה בפרויקט ״פסטיבל הזהב״. השותפות תתבטא בזכאות קבועה ל-20% מהרווחים בפרויקט. ללא כל תנאי, מלבד היותה עובדת חברה."

1. טענת הנתבעת כי המסמך זויף לא הוכחה ע"י הנתבעת. בנקל יכלה הנתבעת להביא חוות דעת מומחה אשר היה מאשר את טענתה.
2. גב' ארמה ורה ונטורה, אמה של הנתבעת, היא מורשית חתימה בנתבעת 1 ומשרדי הנתבעת ממוקמים בביתה. בתצהירה טענה העדה כי היא לא השתתפה בישיבה בה נערך פרוטוקול החברה (נספח 6) ולא ראתה את הנתבעת 2 חותמת עליו אולם עדותה נסוגה מפני הצגת המסמך שהוא למעשה פרוטוקול של ישיבת חברה ולא הוכח אחרת. בעדותה בפנינו אף סתרה חלק מהאמור בתצהירה:

"ש. מפנה אותך לנספח 1 לתצהירך, את טוענת במסגרת תצהירך שלא ראית את גודי חותמת על המסמך ?

ת. נכון. לא היה דבר כזה.

ש. יכול להיות שהיא חתמה שלא ראית ?

ת. אני לא ראיתי שום דבר.

ש. תאשרי לי שהת.ז. שכתובה ליד שמך 6918716 ואת העובדה שאת מיופה כח מטעם גודי ארמה

ת. אין דבר כזה. אין לי שום יפוי כח מגודי.

ש. מפנה לסעיף 3 לתצהירך, כתוב בו , זה לא נכון ?

ת. לא. זו חתימה שלי. אבל בשעה (סעיף) שלוש איני משמשת כמורשת חתימה לגי'פה הפקות. אני לא מורשית חתימה.

ש. איך מזי יכלה לדעת מה מספר ת.ז. אם היא זייפה את נספח 1 .

(עמ' 33 לפ' שורות 16-6 לעדות ורדה)

1. הנתבעת 2 התפרצה באמצע עדותה של העדה (עמ' 33 לפ') דבר האומר דרשני. נוכח האמור לעיל, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותה של גב' ונטורה.
2. אם כן, הצדדים הגיעו להסכמה כי התובעת תקבל 20% מרווחי הפסטיבל. התובעת קיבלה בונוס זה במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים וכל עוד יחסי העבודה ממשיכים. אין נפקא מינה אם ה"בונוס" שולם בתלוש שכר או בדרך אחרת שכן במהות זה בונוס או עמלה המשתלמת לתובעת בגין פרויקט שנתי.

האם נותרו הנתבעות חייבות כספים לתובעת בגין פסטיבל 2016?

1. התובעת צירפה תחשיב לעניין הרווח של פסטיבל 2016 (נספח 12 לתצהיר התובעת). לטענת התובעת תחשיבי הפסטיבלים היו שמורים בקבצים של הנתבעת.
2. תחשיבהּ של התובעת לעניין רווחי הפסטיבל (נספח 12 לכתב התביעה) נסתר. התובעת לא לקחה בחשבון את ההוצאות בגין הפסטיבל:

"ש. העבודה של העובדים על הפסטיבל בוצעה רובה ממשרדי ג'אפ?

ת. נכון.

ש. הטלפונים לאומנים, לספקים, ללקוחות בוצעו לטלפונים של ג'אפ.

ת. כן.

ש. את הנה"ח החשבונות של הפסטיבל עשה רוה"ח של ג'אפ?

ת. הוא עשה כל הנה"ח של ג'אפ, בין היתר של הפסטיבל.

ש. בתחשיב שאת מתבססת עליו נספח 12 לתצהירך לא מופיעים הוצאות שכירות, ארנונה, חשמל, רו"ח, ביטוחים ואלו הוצאות של מאות אלפי ₪. למה?

ת. הסיכום ביני לג'ודי היה שכל המטריה של הפסטיבל תהיה תחת ג'אפ, ג'ודי הכניסה לטבלה הוצאות שהיא ראתה לנכון להכניס לטבלה בהקשר של הפסטיבל בין יתר הוצאות משרד, דואר וכו'.

ש. יכול להיות שפשוט ההוצאות האלה עדיין לא הוכנסו לטבלה וצריך לקחת אותן בחשבון?

ת. ג'ודי ראתה את הטבלה ועברה עליה והכניסה או לא הכניסה את מה שהיה צריך להכניס.

ש. שכ"ד, ארנונה, טלפונים, זה הוצאות שלטענתך לא קשורות לפסטיבל.

ת. זה לא מה שאמרתי.

ש. האם ההוצאות הנ"ל קשורות או לא ?

ת. הסיכום היה שכל המטריה היתה תחת ג'אפ בגלל זה החלוקה היתה 80% לג'אפ ו- 20% לי. ג'אפ עובדת במהלך השנה גם על דברים אחרים, לא רק על הפסטיבל.

(חוזר על השאלה) מה שהיה צריך להיכנס נכנס. ביטוח לא נעשה ביטוח ספציפי לפסטיבל, אלא ביטוח של ג'אפ. יש סעיף ספציפי של הוצאות...

ש. סיכמנו כבר שהעובדים עשו את כל העבודה ממשרדי ג'אפ. האם הוצאות כגון חשמל, ארנונה, שכ"ד, ביטוחים צריך לקחת בחשבון או לא?

ת. כן והם נכנסו."

(עמ' 16 לפ' שורה 23 עד עמ' 7 שורה 17 לעדות התובעת)

1. התובעת הודתה כי אכן התחשיב אינו מדויק:

"ש. תאריך? יכול הרי להיות שאחרי התאריך הזה היה עוד הוצאות או הכנסות. מה המועד הקובע? למשל היה לקוחות שביטלו השתתפות והוחזר כספים, את מכירה מקרים כאלה?

ת. כן.

ש. איפה מופיע שהוחזרו להם כספים?

ת. זו טבלה שהיתה בזמן אמת וכל מי שעבד על הפסטיבל הכניס נתונים, גם הכנסות וגם הוצאות, זו הטבלה שג'אפ התנהלה מול רו"ח. בסוף הטבלה יש החזרים ללקוחות.

ש. מה זה "ממתינה לקבל חשבונית"

ת. לקוחות ששילמו וביטלו. המשרד הפיק לו חשבונית, צריך לקבל את החשבונית חזרה וצריך לקבל החזר."

(עמ' 18 לפ' שורות 20-12 לעדות התובעת)

1. מחד גיסא, התובעת לא הציגה חוות דעת מטעמה, למעט אותו תחשיב, אשר כאמור לעיל, לא ניתן להסתמך עליו ומאידך גיסא, הנתבעת הגישה חוות דעת של רואה חשבון.
2. אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הנתבעת הייתה מחויבת להביא לעדות את רו"ח דגן, רוה"ח של הנתבעת 1. התובעת היא זו זימנה לעדות את רו"ח דגן. דגן הסביר כי תפקידו הוא להכין דו"חות לכלל פעילות הנתבעת ולא לפעילות מסויימת:

"ש. כרו"ח תפקידך לנתח באחוזים? שאלו אותך למה לא נתת תצהיר, האם כרו"ח של החברה היית צריך לדוגמה מתוך השכירות לייחס אחוז מסוים?

ת. תפקידו של רוה"ח לתת חוות דעת האם הדוחות הכספיים המבוקרים משקפים אל נכון את מצב העסקים ותוצאות הפעילות, וזה בלי קשר לסוגי הפעילויות. אין שום צורך לנתח מה היה בפעילות א' ומה היה בפעילות ב'. אני אמור לתת דוחות כספיים לכלל . אם רוצים לעשות עבודה מיוחדת כלכלית צריך להשקיע בזה זמן.

ש. אבל זה לא תפקיד של רו"ח של החברה?

ת. לא." (עמ' 12 לפ' שורות 14-7 לעדות דגן)

1. דגן אישר יש לזקוף הוצאות בגין פעילות הפסטיבל:

"ש. בפסטיבל הזהב כרו"ח, נכון לזקוף הוצאות של שכר דירה של המקום, משכורות עובדים, הוצאות ביטוחים, חשמל, ארנונה לטובת הפסטיבל או לנתק את זה מההוצאות האלה?

ת. אתן תשובה יותר כללית: כשמנסים בתוך עסק למדוד תוצאה עסקית של פעילות מסוימת, ההוצאות נחלקות להוצאות ישירות שהן מאוד מאוד ברורות נגיד מישהו קונה ומוכר אז מה הוא קנה בשביל למכור, חוץ מזה כל פעילות יש את המשקל שלה בהוצאות הכלליות. כשמנהלים פעילות משמעותית כמו פסטיבל הזהב שגדלה מאוד והקטינה את הפעילות השניה, המשרד עבד גם בפעילות המסורתית של ייצוג אומנים וגם לפסטיבל."

(עמ' 11 לפ' שורות 29-23 לעדות דגן)

אך כפי שראינו הוצאות אלו לא נלקחו בחשבון ע"י התובעת.

1. נוכח האמור, אנו מקבלים את תחשיבי הנתבעת. לא נעלם מעינינו כי הוגשו ע"י הנתבעת מספר גרסאות לעניין הרווח של הפסטיבל. בכתב ההגנה נטען:"יצוין כי רווחי הפסטיבל בשנת 2016 עמדו על סך של 359,363 ₪ (לפני ניכוי מס) בלבד" ובתצהיר הנתבעת 2 נטען כי רווחי הנתבעת עומדים על 291,107 ₪ (סעיפים 45 – 46 לתצהיר הנתבעת 2) אולם נוכח חוות הדעת שהוגשה מטעמן של הנתבעות אשר לא נסתרה ע"י התובעת, הנני מקבלת אותה.
2. יצויין כי נותן חוות דעת חשבונאית לבית משפט אינו מחויב להיות רואה החשבון של החברה שהיא צד לתיק (עמ' 23 לפ' שורות 21-15 לעדות סקורקה) אלא עדיף כי יהיה זה רואה חשבון חיצוני שהוא ניטראלי ולא עורך הדוחות השנתיים של החברה.
3. ועוד, נותן חוות הדעת מטעמה של הנתבעת ניזון ממידע שנתנה לו הנתבעת 2 (עמ' 24 לפ' שורות 14-12 לעדות סקורקה), ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת 1, דוחות תמחיר ממערכת השכר של עובדי החברה לתקופה 5/2015 -2/2016, ותחשיב רווח מפסטיבל הזהב שבוצע על ידי רואה חשבון הנתבעת 1, דגן אורן (עמ' 2 לחוות הדעת) (עמ' 23 לפ' שורות 21-15 לעדות סקורקה). לא היה מקום לצירוף מסמכים אלו לחוות הדעת. נותן חוות הדעת העיד כי הסתמך על המידע המופיע בספרי החברה ודוחות כספיים מבוקרים ע"י רואה החשבון של החברה (עמ' 24 לפ' שורה 28 עד עמ' 25 שורה 3 לעדות סקורקה) או למצער לא הוכח אחרת.
4. לוּ סברה התובעת כי חוות הדעת מטעם הנתבעת איננה מבוססת על דוחות וכרטסות שלא צורפו והועמסו על התחשיב, היה עליה להגיש חוות דעת נגדית:

"ש. את ערכת את כל התחשיב נספח 12 בעצמך?

ת. לא. יש את מתי, אחות של דודי..."

(עמ' 17 לפ' שורות 20-19 לעדות התובעת)

1. משכך, הננו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 58,221 ש"ח בגין רווחי פסטיבל 2016 בקיזוז סך של 10,000 ₪ אשר שולמו כמקדמה.

ההלוואה:

1. התובעת הלוותה לנתבעות סך של 100,000 ₪ ללא ריבית לתקופה של 3 חודשים, אולם ההלוואה הוחזרה במלואה לאחר כשנה. לא הובאה כל ראיה על ידי התובעת כי דרשה את החזר ההלוואה במועד. משכך ברור כי התובעת נתנה את הסכמתה בשתיקתה להשבת ההלוואה באיחור.
2. לא זו אף זו, לא הוכח על ידי התובעת כי היא הייתה מצויה ביתרת חובה בחשבון הבנק שלה ולפיכך נגרם לה נזק בגובה של ריבית חריגה עקב האיחור בהחזר ההלוואה.
3. לא הוכח על ידי התובעת כי בשלב כלשהו סוכם כי ההלוואה צמודה לריבית כלשהי. כעולה ממסמך ההלוואה (נספח 5 לתצהיר התובעת) לא נקבעה ריבית. בכל מקרה, לא חל חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 שכן ההלוואה ניתנה לנתבעת 2 ולא לנתבעת 1, שהיא תאגיד (ראו לעניין זה סעיף 1 לחוק).
4. משכך, על הנתבעות לשלם לתובעת הפרשי הצמדה בלבד בשל איחור בהחזרת ההלוואה במועד שנקבע.

טענות הקיזוז

חדרים בבית מלון:

1. התובעת שיכנה קרובי משפחתה בחדרי המלון שבו התקיים הפסטיבל. אין בידנו לקבל את טענת התובעת כי לא נגרם בכך נזק לנתבעות כיוון שהחדרים ניתנו ע"י המלון בחינם לעובדי הפסטיבל וגם הנתבעת חילקה חדרים למקורביה. אין דינה של הנתבעת 2 כמעסיקה כדינה של התובעת שהיא עובדת. עם זאת, משהנתבעת אישרה לתובעת קבלת חדרים היא איננה יכולה היום בדיעבד לשלול מהתובעת הטבה זו.

על פי ההלכה הפסוקה אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין:

"נוסיף, כי ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו."

(ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ, ניתן ביום 24.5.2012 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 9).

אם מעביד משלם לעובד הטבה מעבר לקבוע בחוק או בצו ההרחבה או בהסכם עבודה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד והמעסיק אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד.

1. משכך, הנתבעות העניקו לתובעת הטבה זו והן אינן רשאיות כיום לתבוע אותה חזרה.

השבת בונוסים:

1. הנתבעות עותרות לקבל את הבונוסים ששולמו לתובעת לטענת הנתבעות, על סמך דיווחים שגויים של התובעת בעת ששימשה כמנכ"לית החברה. למעשה, מדובר בשינוי רטרואקטיבי של משכורות התובעת ששולמו לה במועדים הרלוונטיים.
2. התובעת לא שימשה באמת ובתמים כמנכ"לית אלא בהעדרה של הנתבעת 2 וכלפי הלקוחות ניתן לה התואר. לכן, לא ניתן לייחס לתובעת כי עשתה ככל העולה על רוחה.
3. אכן, התובעת היא זו שדיווחה למנהלת החשבונות של הנתבעת אודות עסקאות שבוצעו:

"ש. בשנת 2012 בתחילת השנה ג'ודי קיבלה התקף לב ובמשך כמה שנים לא עבדה בחברה, נכון?

ת. נכון.

ש. ובאותה תקופה מי שהיה אתכם בקשר זו מזי?

ת. נכון.

ש. היה מצב שהיא אפילו לא היתה עונה לטלפונים ובמקרים האלה היית מתקשרת למזי?

ת. כן. כל האינפורמציה הייתי מקבלת ממזי כשג'ודי לא הייתה."

(עמ' 15 לפ' שורות 16-10 לעדות מרינה, מנהלת החשבונות)

1. ברם, התובעת לא שילמה לעצמה משכורות ולא הוכח כי הנחתה את רואה החשבון של הנתבעת. אכן הנתבעת 2 עברה תאונה אולם בכל התקופה הנתבעת 2 הייתה בעלת זכות החתימה בנתבעת.
2. לא זו אף זו, עיקר טענות הנתבעות מתייחסות לגביית עמלות יתר (במקום לקבל עמלה בגובה 5% קיבלה עמלה 10%) אך לא נמסר פירוט של מיהו אותו לקוח חדש ומיהו הלקוח ותיק ופועל יוצא העמלה השתנתה בין 5% ל-10%.
3. לפיכך, דין טענת קיזוז זו להידחות.

הפרת חוק עוולות מסחריות:

1. רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי אם מדובר ברשימה סודית ואם נדרש זמן ומאמץ מיוחד בגיבושה:

"מקובל להכיר ב"רשימת לקוחות" כסוד מסחרי של המעסיק. עם זאת, המושג "רשימת לקוחות" אינו מוגדר ויכולים להיות מצבים שונים של "רשימות", אשר לעתים יוכרו כסוד מסחרי ולעתים לא. הערך המוסף ההופך "רשימה" סתם ל"רשימת לקוחות" שהיא בבחינת סוד מסחרי הוא מטען ההשקעה והתרומה של המעסיק ביצירת הרשימה. בפרשת בן ברוך (ע"א 9046/96 בן ברוך ואח'- תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח', פ"ד (1), 625, 634) פסק בית המשפט העליון בדעת רוב כי:

"...רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן" ".

על מנת להכריע בשאלה האם רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי, יש לברר האם יש ב "רשימה" מידע שמקורו בהשקעת משאבים מצד המעסיק מעבר ליצירת רשימה "טכנית" הכרוך בהשגת יתרון מסחרי, או מידע סודי ולא נגיש לציבור, או לחלופין – מידע יצירתי הכרוך בהשקעת מאמץ מיוחד, זמן וממון (דב"ע נא/3-133 אלון בע"מ- מזרחי, פד"ע כג 416)" (עע (ארצי) 80-08‏ ‏ דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, ניתן ביום 7.10.10. שם סעיף 26)

1. מהראיות עלה כי עם עזיבתה פתחה התובעת עסק מתחרה בנתבעת העוסק בהפקת אירועים ופנתה ללקוחות הנתבעת:

"ש. אני מפנה לתדפיס שצורף כנספח 2 לתצהיר ג'ודי ולכתב ההגנה, מציג לך – את מכירה את הדף מהאתר?

ת. כן.

ש. כל הלקוחות שאת מזכירה שם – ויזה כ.א.ל, טלדור, הסתדרות העובדים, היו לקוחות של ג'אפ ?

ת. כן. מה זה לקוחות של ג'אפ ? אין לה בלעדיות אתם.

ש. אני מציג לך מתוך אתר האינטרנט מיום 6.11.16. את פתחת את העוסק מורשה ב- 1.8.16. תוך 3 חודשים כל הלקוחות האלה התחילו לקבל ממך שירותים?

ת. נכון.

ש. מכללת צפת זה גם לקוחה של ג'ודי ושל ג'אפ ואחרי זה את התחלת לתת לה גם הופעות

ת. מכללת צפת כשעבדתי בג'אפ לא היו לקוחות של ג'ודי, אלא קצת אחרי שאני עזבתי.

ש. מתי העלית את האתר, כמה זמן אחרי שפתחת את העוסק מורשה?

ת. חודש.

ש. בטווח של חודש לתקופה של 3 חודשים כל הלקוחות המרכזיים שאת מוצאת להפנות את תשומת לב הגולשים באתר זה לקוחות של ג'אפ הפקות, יש לקוחות שג'אפ טיפלה בהן שנים. ברגע שעזבת תוך חודש לקחת אותם מג'אפ אלייך.

ת. הלקוחות שאתה מציין של ג'אפ כהגדרתך, יכולים לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא לעבוד. אין להם הסכם בלעדיות עם ג'אפ. אני לא חתומה על סעיף אי תחרות עם ג'ודי. היא התנתה את האחוזים שמגיעים לי מהפסטיבל אם אחתום או לא אחתום.

ש. את אומרת שהלקוחות האלה יכולים לבחור לעבוד עם מי שהם רוצים, אבל את פנית אליהם כדי לעבוד אתך?

ת. חלק פניתי אליהם חלק פנו אליי. ויזה פנו אליי כי בעלי עובד שם.

ש. אבל שאר הלקוחות באופן יזום פנית אליהם?

ת. לא נכון. ויזה כ.א.ל פנו אליי בחודש יולי, עוד לפני שפתחתי עוסק מורשה.

ש. למה הם פנו אלייך אם לא היה לך עסק?

ת. כי הוא חבר של בעלי. פנה אליי אם אני יכולה לעשות לו אירוע. בנספחים שצירפתי אפשר לראות את המייל שאני לא עובדת בחברה שבה עבדתי ועשיתי גילוי הכי נאות שיש.

ש. אמרת שלחלק מהלקוחות את פנית. איך את יודעת למי לפנות?

ת. כל הרשימות שיש לי בניתי בעצמי ממידע שנמצא אגב באינטרנט. חברת חשמל הוא פנה אליי. בניתי את הרשימות כשפתחתי את העסק.

ש. כשעזבת לא העברת לא מספרי טלפון ולא שום מידע שקשור לג'אפ הפקות

ת. זה מידע שנמצא אצלי בראש.

ש. את זוכרת מספרי טלפון בראש.

ת. לא. זה מידע שמצוי באינטרנט."

(עמ' 21 שורות 30-26, עמ' 22 שורות 29-1, עמ' 23 שורה 1)

1. אם כן, מעדותה של התובעת עלה כי היא פנתה מיוזמתה ללקוחות של הנתבעת 1 וברי כי הרשימות שהיו בידיה כללו מידע על הלקוחות אולם טענה כי זכרה אותן בעל פה. מידע זה הגיע לידי התובעת מתוקף תפקידה אצל הנתבעת.
2. התובעת העתיקה חלק ממאגרי המידע של הנתבעת שכן לא הגיוני שזכרה הכול בעל פה. התובעת ניסתה לשנות תשובתה והעידה כי המידע מצוי באינטרנט אולם זה לא הוכח על ידה.
3. לא זו אף זו, הדעת נותנת כי התובעת פנתה אל לקוחות הנתבעת 1 עוד בטרם פתחה את עסקה:

"ש. אני מציג לך מתוך אתר האינטרנט מיום 6.11.16. את פתחת את העוסק מורשה ב- 1.8.16. תוך 3 חודשים כל הלקוחות האלה התחילו לקבל ממך שירותים?

ת. נכון." (עמ' 22 לפ' שורות 4-2 לעדות התובעת)

1. התובעת התקשרה עם חברת ויזה כ.א.ל כפי שהעידה בתצהירה:

"הדוגמא שממחישה הכי טוב את מופרכות הטענות המועלות כלפי, היא הטענה ביחס ל-"גניבת" הלקוחה "ויזה כ.א.ל." – מדובר בחברה בה בן זוגי אלעד עובד זה למעלה מ-8 שנים אשר הקשרים בינה ובין ג'אפ וג'ודי נוצרו רק בזכותנו. ולראיה, לאחר שסיימתי את עבודתי בג'אפ ופתחתי עסק הפקות אירועים משלי, נציג חברת ויזה כ.א.ל אשר אמון על ארגון אירועים בחברה, פנה אלי (ולא אל ג'אפ וג'ודי) בקשר עם הפקת אותו "אירוע קיץ" המוזכר בעמוד 3 לכתב ההגנה." (סעיף 49 לתצהיר התובעת)

1. העולה מהאמור כי התובעת הפיקה אירוע קיץ לויזה כ.א.ל. התובעת עזבה את הנתבעות בחודש 3/2016 וברור כי ארגון אירוע כזה, דורש ניהול מו"מ במשך כמה חודשים. המסקנה העולה היא כי התובעת פעלה במרץ להקמת עסק מתחרה לנתבעות בסמוך לעזיבתה ואולי עוד טרם עזיבתה.
2. יצוין כי לקוחות שהובאו על ידי התובעת הפכו להיות לקוחות הנתבעת ואין לתובעת "בעלות" עליהם והם הופכים לקוחות הנתבעת 1 והיא איננה רשאית ליטול אותם עם עזיבתה את הנתבעות.
3. התובעת הפרה את חובת תום הלב. אכן התובעת לא התחייבה בהסכם העבודה שלא להתחרות עם הנתבעות (בשונה מהמקרה דלהלן שנדון בפסיקה) אולם על הועבד העוזב את מקום עבודתו לנהוג כלפי מעסיקו בהוגנות ובתום לב ולא לפנות מיד עם סיום עבודתו ללקוחות של מעסיקתו לשעבר ולשם כך, אין צורך תמיד בהסכמה בכתב. יפים הם לענייננו דברי בית הדין הארצי כי העובד מוטלת חובת תום לב:

"חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" ... מכח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר..."

(עע (ארצי) 35403-12-11‏ ‏ קאנטרי פלורס בע"מ נ' חוה נחמני, ניתן ביום 29.11.16 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 38).

1. בכתב ההגנה התבססו הנתבעות על עוולות של תיאור כוזב וגזל סוד מסחרי על פי חוק עוולות מסחריות. על פי החוק לביה"ד אין סמכות לדון בעוולת תיאור כוזב (סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999) אולם העוולה בגין גזל סוד מסחרי היא בסמכות ביה"ד.
2. התובעת שפנתה למצער למספר לקוחות של הנתבעת, בסמוך לסיום עבודתה ויתכן כשעוד עבדה אצל הנתבעת. בכך פעלה התובעת בחוסר תום לב.
3. הנתבעת הוכיחה כי התובעת גזלה למצער 2 לקוחות קבועים שלה (ויזה כ.א.ל ומכללת צפת). הנתבעות צירפו חשבוניות המעידות על כך שאלו היו לקוחות קבועים שלה (נספחים 6 ו- 7 לתצהיר הנתבעת 2). התובעת החלה לעבוד עם לקוחות אלו בסמוך לסיום עבודתה (נספח 8 לתצהיר הנתבעת 2). התובעת אף פרסמה באתר האינטרנט שלה תיאור אודות לקוחותיה אשר כולם הם לקוחות הנתבעת 1. התובעת אף לא ניסתה להזים עובדות אלו.
4. בנסיבות העניין, התובעת תפצה את הנתבעות בסך של 15,000 ₪ בשים לב לעובדה כי לא הוצג הסכם עבודה אשר היה מעגן הסכמות אלו.

סוף דבר:

1. על הנתבעות לשלם לתובעת את הרכיבים הבאים:

חלקה של התובעת בפסטיבל 2016 סך של 58,221 ₪ בקיזוז 10,000 ש"ח ששולמו על חשבון רווחי הפסטיבל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.

כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובעת את סך ההצמדה לסך של 100,000 ₪ מיום 1.3.15 ועד ליום 3.2.16.

1. הודעת הקיזוז נדחית למעט רכיב בגין גזל סוד מסחרי בסך 15,000 ש"ח.
2. בנסיבות העניין ומשמרבית התביעה נדחית – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ה' אלול תשע"ח (‏16 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.