בפניי בקשת החייב לקציבת מזונות.

רקע

1. צו לכינוס נכסי החייב ניתן ביום 25/7/16, לבקשתו. על החייב הושת תשלום חודשי של 600 ₪ לטובת קופת פשיטת הרגל.
2. לפי בקשת החייב לצו כינוס, חובותיו מסתכמים בכ- 382,000₪, כאשר החוב העיקרי הינו בגין חוב מזונות למל"ל (בסך 314,192 ₪); החייב יליד 1962; גרוש ואב לשני קטינים מנישואים קודמים; החייב נפרד מהמשיבה ומתגורר בגפו בשכירות; ההוצאות החודשיות של החייב עומדות על סך של כ- 5,600 ₪ (בגין שכירות, כלכלה, נסיעות, תקשורת, ביגוד ותשלום חודשי לכונ"ר); הכנסותיו החודשיות עומדות על כ- 6,600 ₪ בממוצע.
3. ביום 6/7/08 ניתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים (בפני בית המשפט לענייני משפחה), לפיה דמי המזונות החודשיים עבור שני הקטינים יעמדו על סך של 3,000 ₪ (1,500 ₪ עבור כל קטין).

הבקשה לקציבת מזונות

1. בבקשתו, טוען החייב כי נוכח ההוצאות החודשיות הגבוהות המוטלות עליו, אין ביכולתו לשאת בדמי המזונות שנפסקו כאמור, וביקש להעמידם על סכום כולל של 2,000 ₪ (1,000 ₪ עבור כל קטין).

תגובת הגרושה

1. לטענת הגרושה, היא מתגוררת עם שני הקטינים בבית אמה, אותה היא סועדת. היא אינה עובדת (ולטענתה מנהלת הליך לקביעת נכות מעבודה מול המל"ל) והכנסתה החודשית מסתכמת בסך של 3,480 ₪ (3,200 ₪ דמי המזונות שמתקבלים מהמל"ל ו- 280 ₪ מקצבת ילדים). בעוד שהוצאותיה החודשיות עבור גידול הקטינים עומדות לשיטתה על כ- 3,200 ₪ בחודש (כלכלה, חינוך, ציוד לבי"ס, תחזוקת דירת האם, חוגים, בריאות, ביגוד והנעלה).
2. עוד טוענת הגרושה כי החייב אינו שותף בגידול הקטינים וכי היעדר יכולתה הכלכלית גורמת לכך שהקטינים נאלצים לגור בצפיפות בבית אימה.

תגובת המנהלת המיוחדת

1. בתגובתה הראשונה (מיום 30/1/17 – בטרם התקבלה תגובת הגרושה), סברה בעלת התפקיד כי באיזון בין הכנסותיו והוצאותיו החודשיות של החייב, דמי המזונות שהציע החייב, בסך 1,000 ₪ עבור כל קטין – ראויים.
2. בתגובה משלימה מיום 14/3/17 (לאחר קבלת תגובת הגרושה) סברה המנהלת המיוחדת, כי הגם שגרושתו של החייב אינה פועלת למיצוי יכולת השתכרותה, הרי שבאיזון הראוי בין חובות החייב לנושיו, לבין הכנסותיו החודשיות וחובתו לזון האת ילדיו, יש להעמיד את דמי המזונות החודשיים על סך של 1,200 ₪ עבור כל קטין.

תשובת החייב

1. בתשובה לתגובת הגרושה, שב החייב וטען כי אין ביכולתו לעמוד בדמי המזונות הגבוהים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה; לשיטתו, הגרושה מתגוררת עם אימה מבחירה (שכן גם בעבר בעוד ניהלו השניים מערכת זוגית התגוררה הגרושה עם אימה); אשר למצבה הכלכלי של הגרושה, טוען החייב כי גם במהלך חייהם המשותפים לא פעלה הגרושה למיצוי כושר השתכרותה. לטענתו הגרושה לא הציגה מסמכים לתמיכה בטענותיה להוצאות עבור גידול הקטינים וכי מדובר בסכומים מופרזים בהם היא אינה נושאת בפועל; החייב הוסיף וטען כי לאחרונה פנתה אליו הגרושה לקבלת הסכמתו להוצאת הקטינים מן הארץ – כאשר לשיטתו מדובר בהוצאה כספית גבוהה שיש בה כדי להעיד על יכולתה הכלכלית של הגרושה.

דיון והחלטה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הגרושה ובתשובת המנהלת המיוחדת והחייב, אני סבור כי המלצת המנהלת המיוחדת מאזנת נכונה בין זכויות הנושים לבין זכויות החייב וזכויות הזכאים למזונות.
2. החייב הצהיר על הוצאות חודשיות בסכום של כ- 5,000 ₪ ועל הכנסות חודשיות של כ- 6,600 ₪ בממוצע. אולם, עיון בתלושי השכר שצורפו על ידו מעלה, כי שכרו החודשי הממוצע גבוה מזה שהוצהר על ידו, וכי בדוחותיו החודשיים, מצהיר החייב על הוצאות מופרזות שלא לצורך (1,600 ₪ עבור הלבשה, 1,200 ₪ עבור כלכלה לאדם אחד ו- 320 ₪ עבור תקשורת). מכאן, שלחייב הכנסה פנויה גבוהה יותר מזו המוצהרת על ידו, זאת בניגוד למצבה של גרושתו שאינה עובדת ומתגוררת עם הקטינים בבית אימה, תוך דיווח על הוצאות חודשיות סבירות.
3. נוכח זאת, אני סבור שבאיזון נכון בין זכויות הקטינים לבין זכויות החייב והנושים, על החייב לשלם מזונות חודשיים בסכום של 1,200 ₪ לחודש עבור כל קטין (ובסה"כ 2,400 ₪), וכך אני קובע.

התוצאה

החייב ישלם את מזונות הקטינים באמצעות המשיבה, בסך 2,400 ₪ לחודש (1,200 ₪ עבור כל קטין), החל מחודש אפריל 2017. בהמשך ישולמו דמי המזונות החודשיים בכל עשירי לחודש העוקב.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"ז, 28 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.