1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש מר דורון עקיבא (להלן: "התובע") בחודש יולי 2016, נגד מי שהייתה מעסיקתו, אגודת בתי ספר למלאכה הר חב"ד (להלן: "הנתבעת"), בחודשים יולי עד ספטמבר 2009 בעקבות פיטוריו. בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 319,095 ₪ הנתבע בעילות התביעה השונות – פיצויים כמגלה שחיתות, פיצויים על פיטורים שלא כדין, הפסדי שכר, החזר הוצאות רכב וטלפון, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה לקרן השתלמות ולקופת פיצויי פיטורים; ופיצויים על עוגמת נפש.

הצדדים:

2. התובע הינו עובד הוראה בעל תואר שני בחינוך ובוגר קורס מנהלים של משרד החינוך.

3. הנתבעת הינה עמותה המפעילה בית ספר תיכון– בית הספר למלאכה חב"ד בקריית מלאכי (להלן: "בית הספר"); שהוא במעמד של מוסד חינוכי "מוכר שאינו רשמי"^[1] ופנימייה לתלמידים בסיכון הפועל בצמוד אליו.

הרקע העובדתי:

4. לקראת שנת הלימודים תש"ע המתחילה ב-1.9.2009, פרסמה הנתבעת מכרז לתפקיד מנהל בית ספר.

5. בין המועמדים לתפקיד המוצע ניגש התובע, אשר עבר את הליכי המיון במכון פיל"ת והתקבל לתפקיד בידי ועדה שהורכבה מנציגי הנתבעת, המפקח על בית הספר מטעם משרד החינוך ומנהל מחלקת חינוך של עירית קריית מלאכי.

6. בפועל החל התובע את עבודתו בנתבעת במחצית חודש יולי 2009; במכתב מיום 21.9.2009 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו שייכנסו לתוקף ביום 30.9.2009; בפועל, הסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים ביום 22.9.2009.

7. בעקבות פיטוריו הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה לבית משפט השלום^[2] בטענה לנזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מפיטוריו. הדיון בתובענה הועבר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע והסתיים בהסכם פשרה שהגישו הצדדים לבית הדין בחודש מאי 2016 ואשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן - "הסכם הפשרה"). במסגרת הסכם הפשרה שילמה הנתבעת לתובע לפנים משורת הדין, פיצויים בסך של 15,000 ₪^[3].

8. בחודש יולי 2016, סמוך לתום לתקופת ההתיישנות ולמועד ההסכמה שבה לביטוי בהסכם הפשרה, הוגשה התביעה מושא פסק דין זה.

התביעה:

9. בקצירת האומר טוען התובע בתביעה שלפנינו כי:

א. פיטוריו באו על רקע היותו חושף שחיתות, בעקבות תלונה שהגיש למשטרה על פגיעה של תלמיד בתלמיד אחר ובתובע עצמו^[4]; ותלונה שהעביר למפקח בית הספר מטעם משרד החינוך, על אי סדרים בבית הספר^[5].

על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין פיטוריו כחושף שחיתות בסכום של 50,000 ₪^[6].

ב. הוא (התובע) פוטר משיקולים זרים וללא שימוע. בהקשר זה טען התובע בכתב התביעה כי:

"... הנתבעת נהגה בחוסר תום לב קיצוני בכל מעשיה ובהתנהלותה מול התובע, הנתבעת ניצלה את תמימותו של התובע אשר לאחר כחודש לערך ביקש ביוזמתו, בתקופת החגים כאשר בתי הספר בחופשה לשוחח עם יו"ר העמותה לאחר חופשת מחלה וביקש להבין מדוע פוטר, התברר כי הנתבעת החליטה כי השיחה הינה שימוע וערכה פרוטוקול בדיעבד מבלי שהתובע היה מודע לכך, פרוטוקול שימוע הנושא את תאריך 22.9.2009, שתוכנו בניגוד גמור לנאמר על ידי התובע אשר סוכמו בארבעה משפטים בלבד, תוך שהפרוטוקול מסכם יותר את דברי המעסיק מאשר את דברי העובד ומתוכן הדברים עולה כי הסבר מפורט מדוע הוא מפוטר והחלטת לפיכך אין לראות זאת כשימוע והכל היה למראית עין בלבד, גם החלטת הנהלת המוסד מתאריך 22.9.2009 הנושאת את אותו תאריך של "שיחת השימוע" מעידה על סתירה בהצגת שיחה שזומנה על ידי התובע כשימוע וכי הנהלת המוסד תשקול את הדברים ותודיע על ההחלטה לתובע שכאמור לא איחרה לבוא, כמו כן התובע דוחה את שנכתב בפרוטוקול שהנתבעת כינתה שימוע, יוער כי ההחלטה שנתקבלה באותו היום מעידה על כך שהנתבעת כלל לא התכוונה לשקול את דברי התובע והכל היה למראית עין ובחוסר תום לב של הנתבעת לכנות את השיחה כשימוע"^[7].

לפיכך ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע ומשיקולים זרים, בסכום של 30,000 ₪^[8].

ג. על פי התביעה התקבל התובע לעבודה בנתבעת לתקופת ניסיון קצובה המסתיימת בספטמבר 2011 ובהקשר זה הפנה התובע להסכם שצורפה לכתב התביעה שלטענתו הוסכם ונחתם על ידי הנתבעת^[9].

על רקע זה טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר, זכויות נלוות בשל הפסקת העסקתו לפני תום תקופת הניסיון הקצובה כדלקמן:

1). הפסדי שכר בשיעור ההפרש בין השכר החודשי שלו היה זכאי מעבודתו כמנהל בית הספר, בסכום של 16,000 ₪ ברוטו, בניכוי השכר שקיבל בפועל בתקופה שמיום פיטוריו ועד ליום 31.8.2011 – בסכום של 64,012 ₪^[10].

2). פיצוי בגין אובדן הזכות להחזרי הוצאות רכב וטלפון – בסכום של 2,500 ₪ לחודש ו-550 ₪ לחודש בהתאמה - ולהם היה זכאי כמנהל בית ספר בתקופה שמיום פיטוריו ועד לספטמבר 2011, סה"כ סכום של 67,100 ₪^[11].

3). פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ביחס לתקופת העסקתו של התובע בפועל בנתבעת (בין יולי לספטמבר 2009) ועד לתום תקופת ההעסקה הקצובה, כנטען על ידי התובע (ספטמבר 2011), בסכום של 34,470 ₪^[12].

4). פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות ביחס להעסקתו של התובע בפועל בנתבעת (בין יולי לספטמבר 2009) ועד לתום תקופת ההעסקה הקצובה לגרסת התובע (ספטמבר 2011) בסכום של 32,743 ₪^[13].

ד. פיצוי בגין הפגיעה בזכות התובע לפיצויי פיטורים, אילו סיים את תקופת העסקתו בתום תקופת ההעסקה הקצובה, שהיא על פי גרסתו ספטמבר 2011, בסכום של 10,770 ₪^[14].

ה. בסעיפים 75 ט' עד יא' לכתב התביעה, טען התובע:

"ט. להלן חישוב פיצויי הפיטורין שהיו נצברים לתובע אילו נהגה הנתבעת כדין:

352,000 ₪ X 8.33% = 29,321 ₪.

לפיכך על הנתבעת היה להפריש סך של 29,321 ₪ לקופת הפיצויים.

י. לתובע נצברו בקופת הפנסיה "כלל" בתקופת עבודתו בישיבת בני חיל פיצויי פיטורין בסך של 7,463 ₪.

לתובע שולמו פיצויי פיטורין על ידי ישיבת בני חייל בגין השלמת פיצויים בסך של 11,091 ₪.

סה"כ שולמו לתובע פיצויי פיטורין בסך של 18,551 ₪ על ידי ישיבת בני חייל.

יא. לפיכך התובע זכאי להפרש בגין אי הפרשות לפיצויי פיטורין בסך של 10,770 ₪ כדלקמן:

29,321 ₪ (זכאות להפרשות לפיצויים מהנתבעת) בניכוי 18,551 ₪ (פיצויי פיטורין מישיבת בני חייל) יתרת לתשלום 10,770 ₪".

ו. פיטוריו גרמו לו (לתובע) לעוגמת נפש, "עד כדי גרימת מצב בוא הוא נזקק לטיפול פסיכיאטרי, התובע נכנס לדיכאון.."^[15]. על רקע זה ביקש התובע פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב בשל פיטוריו בסכום של 30,000 ₪^[16].

תשובת הנתבעת:

10. אין בדעתנו להאריך בתשובת הנתבעת לטענות התובע בכתב התביעה, משלטעמנו, בשלב זה של פסק הדין, די בהצגת עיקרי טענות הנתבעת והן כדלקמן:

א. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של התובע; ומחמת מעשה בית דין והשתק עילה בעקבות הסכם הפשרה שכאמור קיבל תוקף של פסק דין בתביעה שהגיש התובע לפיצוי על נזקי גוף.

ב. בתקופה הקצרה שעבד התובע כמנהל בית הספר, התברר כי התובע איננו מתאים לתפקיד אליו נבחר ובשל האופי המיוחד של בית הספר, כמוסד חינוכי לנערים בסיכון – לא ניתן היה להמשיך את העסקת התובע כמנהל בית הספר מתעורר הצורך לסיום מיידי של ההתקשרות בין הצדדים.

על רקע זה מבקשת הנתבעת לדחות את טענות התובע לפיטוריו בשל היותו חושף שחיתות (המוכחש על ידה) או בשל שיקולים זרים וכיוצא באלה טעמים פסולים.

ג. התובע פוטר לאחר שיחות התראה ובירור שקיימו נציגי הנתבעת איתו בתקופה הקצרה שעבד טרם פיטוריו. הנתבעת הוסיפה כי לבקשת התובע נערך לתובע שימוע נוסף שבעקבותיו נשקלה החלטת הפיטורים פעם נוספת. מכאן טוענת הנתבעת כי אין כל יסוד לתביעת התובע לפיצוי בשל היעדר שימוע.

ד. הנתבעת הכחישה את טענות התובע לקיומו של הסכם שצורף לכתב התביעה כהסכם מחייב בין הצדדים. הנתבעת הוסיפה כי במועד קבלת התובע לעבודה ועל רקע הקושי המיוחד בניהול מוסד חינוכי דוגמת בית הספר, הבהירה לתובעת כי שלושת חודשי העבודה הראשונים הינם תקופת ניסיון.

על רקע זה טענה הנתבעת, כי אין יסוד לתביעת התובע לפיצויים המבוססים על הטענה לקיומו של חוזה העסקה לתקופה קצובה, אשר לטענת התובע מסתיימת בספטמבר 2011 ומנגד, לזכותה לפטר את התובע במועד שבו פוטר.

ה. לבסוף טוענת הנתבעת כי התובע פוצה על רכיב "עוגמת נפש" במסגרת התביעה לנזקי גוף ומכאן שיש לדחות את הבקשה לפיצוי נוסף בגין אותו רכיב בתביעה הנוכחית.

דיון והכרעה:

11. על רקע טענות הצדדים, את הדיון בתביעה שלפנינו מבקשים אנו לפתוח בהצבת התשתית העובדתית שעל בסיסה נבחן את תביעת התובע ברכיביה השונים – התביעה לפיצוי בגין פיטוריו כחושף שחיתות; התביעה לפיצוי בגין פיטוריו בלא שימוע; התביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מפיטוריו לפני תום תקופת העסקתו הקצובה (כנטען בתביעה); התביעה לפיצוי בשל הפגיעה בזכות לפיצויי פיטורים כתוצאה מפיטוריו הפסולים; והתביעה לפיצוי על עוגמת נפש.

12. ממכלול העדויות ששמענו עולות העובדות הבאות:

א. כמצוין לעיל, התובע נבחר במכרז לתפקיד מנהל בית הספר, והחל את עבודתו בבית הספר במחצית חודש יולי 2009.

ב. בית הספר המדובר הוא מוסד חינוכי אשר בצדו פועלת פנימייה המיועד לתלמידים מהמגזר החרדי שנשרו ממוסדות חינוך אחרים, בעלי רקע סוציואקונומי מורכב. עובדה שקיבלה ביטוי בעדותו של מר דמרי, עד הנתבעת:

"מדובר במסגרת של נערים מאוד קשים, בעייתיים, נערים שלא הצליחו בשום בתי ספר"^[17].

ג. בניגוד לטענת התובע בכתב התביעה ובתצהיר שהגיש, לפיה סוכמו איתו תנאי העבודה המפורטים בהסכם שצירף לכתב התביעה, לפיהם יועסק תקופה של שנתיים ועד התאריך 30.8.2011, התברר מעדות התובע כי הסכם שכזה לא קיים. בהקשר זה נפנה לעדות התובע כדלקמן:

"ש. אתה טוען שהסכם העבודה שלך היה סופי וסגור מול הנתבעת?

ת. לא. היה הסכם שנכרת ב-12 ליולי עם קבלתי את הסכמתי שהם הציעו לי לנהל את בית הספר והסכמתי, סיכמתי איתם על תנאים כמנהל ברפורמה. לאחר תקופה שראיתי שהם מפטרים שם אנשים, 7 אנשי צוות, שני מנהלי בית ספר הכל תוך שנתיים, הבנתי שאם לא אזדרז להוציא מסמך הצהרתי יבולע לי.

ש. זאת אומרת שהסכם לא נחתם על ידי הנתבעת.

ת. ההסכם נכרת ב-12 ליולי.

ש. האם ההסכם נחתם על ידי העמותה?

ת. לא. יש נוהל ענפי במשרד החינוך, גם עכשיו אני עובד ועבדתי בעבר, אין שום הסכם. מסכמים איתך ואתה מתחיל לעבוד, זהו. במקום כמו זה שמפטרים על ימין ועל שמאל, לא הייתה לי ברירה.

ש. ההסכם מחייב או לא?

ת. ההסכם מבחינתי הוא הצהרה שאני עובד במקום. יש תנועה ענפית במשרד החינוך"^[18].

עם זאת, לא הוכח קיומו של הסכם הקובע כי התובע יועסק לתקופת ניסיון של שלושה חודשים שבמהלכה/בסיומה רשאית הנתבעת לסיים את הקשר בין הצדדים.

ד. המציאות החינוכית המורכבת בה פועל בית הספר, מחייבת רמת תפקוד גבוהה מצד מנהל בית הספר מרגע כניסתו לתפקיד. גם כאן נפנה לעדותו של מר דמרי:

"... כל דקה במקום הזה שאינה מטופלת כמו שצריך, הילדים האלה יכולים לפגוע בעצמם ובנערים אחרים, זה אסון..."^[19].

ובהמשך:

"אין ימי חסד באוכלוסייה כזאת, אם ילד יכול לפגוע בילד ולעשות בו מעשה בלתי הפיך חלילה ואין מנהל שיכול לנהל את העסק או לעצור את זה, אין לנו מה לשבת פה בבית משפט ולהגיד להורים שלא עזרנו לילדים האלה"^[20].

ה. מיד עם כניסתו של התובע לעבודה כמנהל בית הספר, התגלו קשיים בעבודת התובע. קשיים אלה התבטאו בחיכוכים שהתגלו בין התובע לצוות העובדים בבית הספר, ובינו למר דמרי שבאותה שעה שימש כמנהל הפנימייה. בעדותו אישר התובע את עצם קיומן של שיחות בינו למר דמרי המתייחסות לתפקידו כמנהל. כך למשל נשאל התובע והשיב:

"ש. מישהו בא אליך ואמר לך אולי תעשה ככה וככה שאולי העבודה תשתפר?

ת. כן, מאיר דמרי אמר לי להתרחק מאנשי הצוות הטיפולי, הוא הזמין אותי למה אתה נפגש עם מדריכים, הוא אסר עליי להיפגש עם מדריכים בקריית מלאכי, הוא אסר עליי להיפגש עם המחמ"ד.

ש. הוא אמר לך שמורים מתלוננים עליך?

ת. הוא טען את זה אבל לא אמר לי משהו ספציפי. מורים נכנסו אליי והתלוננו בחדר אחד אחרי השני על מר דמרי, על התפקוד שלו, הם סיפרו ששנה קודם מורים ניגשו לרב אלימלך והתלוננו אצלו"^[21].

עוד נוסיף, כי העובדה שהתובע היה מודע בזמן אמת לתלונות על תפקודו בסמוך לכניסתו לתפקיד מנהל בית הספר, באה לביטוי בפניית התובע למר דיעי, מזכיר מקצועי בהסתדרות המורים, מחודש אוקטובר 2009:

"ביום של פתיחת השנה מ (מאיר דמרי, מנהל הפנימייה, הוספה שלי-ט.מ) הזמין אותי והעלה שיש טענות מהמורים והוא מרגיש שחסרה הובלה.

שבוע לאחר מכן הוא הזמין אותי שוב בנוכחות ש (מר בן שחר, מנהל העמותה, הוספה שלי-ט.מ) העלה טענה זו וש' טען שהוא מרגיש שיש בעיה במערכת..."^[22].

ו. ביום 16.9.2009 הגיש התובע תלונה למשטרה על תקיפתו בידי תלמיד.

ז. ביום 21.9.2009 הוציאה הנתבעת לתובע הודעת פיטורים לקונית ובה נאמר:

"ברצוני להודיעך כי החל מיום 30/9/09 תופסק עבודתך כמנהל בית ספר במסגרת אגודת בי"ס חב"ד ק. מלאכי ובכך תסתיים תקופת הניסיון שהחלה במהלך חודש יולי השנה.

הנהלת המוסד מודה לך על מאמציך בחודשים שחלפו ומאחלת לך הצלחה בהמשך הדרך".

ח. בעדותו הסביר מר דמרי את הקשר בין סמיכות הזמנים בין תלונת התובע למשטרה לבין החלטת הפיטורים וסיפר לעניין זה:

"... אבל ברגע שאני שמעתי בטלפון שדורון (התובע, הוספה שלי-ט.מ) נמצא בתחנת משטרה הגיש תלונה על ילד, זו חריגה מהנהלים, איך אגן עליו אם הוא נמצא בתחנת משטרה, הוא ברח מהפנימייה והלך "להציל עצמו מאותו ילד אלים". ילד יתום שסך הכל רצה חיבוק ממנו. לא ידעתי מהסיפור הזה כלום, לנו יש מקרים, יש מקרים של התפרצות של נערים מהפנימייה, יש צוות שיכול להגן על הילד קודם כל, לא לעצמנו, אלה ילדים שלא יכולים לעשות כלום, במקום לחבק אותו אתה רץ למשטרה, מעולם לא נתקלתי במקרה כזה. מהמשטרה התקשרו אליי, בדרך כלל כשקורים דברים כאלה יש מצד ימינו יועצת, מצד שמאל יש מטפל שיכול לטפל בילד באופן ישיר והוא בחר לא להשתמש בכלי הזה..."^[23].

ט. בעקבות קבלת מכתב הפיטורים ביקש התובע לשוחח עם הנהלת הנתבעת^[24] מטרת השיחה לדברי התובע בעדות בפנינו, הייתה להארכת תקופת הניסיון ובמילותיו: "... ביקשתי עוד תקופה כדי לראות איך אני פותר את זה..."^[25].

י. השיחה שביקש התובע התקיימה ביום 22.9.2009 ופרוטוקול השיחה שהוגש לבית הדין^[26], מגדיר את השיחה כשיחת שימוע. פרוטוקול השיחה תואם את גרסת התובע בעדותו בפנינו בנוגע לתכלית הפגישה שיזם, הארכת תקופת הניסיון, וכך נרשם בפרוטוקול מפי התובע:

"דורון (התובע, הוספה שלי-ט.מ): מדובר על החלטה שהיא מהירה מידי לזמן קצר, לא ניתן להתארגן בשל הבעיות הרבות שיש בבית הספר, צוות, תלמידים ופרופיל נערים מגוון. כמו כן היו גם בעיות בחלק הטכני, בהכנת בית הספר היה חסר ציוד, מקומות וליקויים חמורים בעבודת המנהלה. דורון אומר עוד, כי במהלך התקופה נקשר לנערים בשיחות אישיות, בביקורי בית וכו'".

יא. במקום שבו פרוטוקול השיחה שהתקיימה ביום 22.9.2009 תואם את גרסת התובע ביחס למטרת השיחה - מקובלת עלינו גרסת הנתבעת לפיה פרוטוקול הישיבה מיום 22.9.2009 (אשר צורף כנספח 13 לתצהיר התובע) - משקף את הדברים שנאמרו במהלך אותה ישיבה; וכי אותה ישיבה היא אכן במהותה ישיבת שימוע. זאת משביקש התובע במסגרת אותה ישיבה להניא את הנתבעת מהחלטת הפיטורים.

יב. בעקבות הישיבה מיום 29.9.2009, החליטה הנתבעת על השארת הודעת הפיטורים בתוקף.

יג. בפועל עזב התובע את מקום העבודה ביום 22.9.2009.

יד. להשלמת התמונה העובדתית נוסיף, כי אין בפנינו כל ביטוי או ראיה לתלונה שהגיש התובע נגד הנתבעת או על התנהלות לא תקינה בנתבעת, קודם להחלטת הפיטורים. בהקשר זה יש להדגיש את הנקודות הבאות:

ראשית, התובע לא הביא לעדות את מפקח משרד החינוך שבתצהירו ובעדותו טען כי העלה בפניו תלונות על ההתנהלות בבית הספר. כך גם לא הביא התובע אישורים על תלונות שהגיש במשטרת ישראל המתייחסות להתנהלות לא תקינה בבית הספר ו/או בפנימייה, קודם לפיטוריו^[27].

הימנעות זו של התובע מהבאת עדים ו/או ראיות אחרות שיש בהן כדי לבסס את טענתו על תלונות שהגיש על התנהלות בית הספר ו/או הפנימייה, קודם להחלטה שהתקבלה על פיטוריו, פועלת לחובת התובע וכנגד קבלת גרסתו על תלונות שהגיש על התנהלות לא תקינה בבית הספר ובפנימייה טרם פיטוריו.

שנית, אין בידינו לתת אמון בגרסת התובע, ככל שזו איננה נתמכת בראיות חיצוניות; ולעניין זה די לנו להפנות לאמור בכתב התביעה ובתצהיר התובע כאילו ההסכם שצורף לכתב התביעה (ולתצהיר), הוא הסכם שחתום על ידי הנתבעת המבטא את תנאי העסקתו המוסכמים. טענה שכאמור חוטאת למציאות.

טו. בשולי הפרק העובדתי נוסיף, כי בכתב התביעה ובתצהיר העלה התובע טענות נוספות בנוגע ליחס שלו זכה מנציגי הנתבעת ובפרט מצד מר דמרי, שלטענתו ביקשו להכשילו בתפקידו. אין בדעתנו להתעכב על טענות עובדתיות אלה, שכן אין בהן כדי להשליך על הסעדים המבוקשים בכתב התביעה.

13. על רקע העובדות כמפורט להלן, ניגש להלן לבחינת רכיבי התביעה השונים בסדר הבא: התביעה לפיצוי כחושף שחיתות, התביעה לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע ומשיקולים זרים, התביעה לפיצוי בגין סיום העסקתו של התובע לפני תום תקופת החוזה הקצובה, התביעה לפיצוי בגין פגיעה בזכותו של התובע לפיצויי פיטורים והתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש והפגיעה בשמו הטוב בעקבות פיטוריו.

התביעה לפיצוי כחושף שחיתות:

14. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז-1977, מעניקה לעובד המתלונן הגנה מפני פגיעה בתנאי העסקתו בשל תלונה שהגיש לרשות מוסמכת על "הפרת חיקוק במקום העבודה, או הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין"^[28].

15. כאמור בענייננו, התלונה היחידה שנמצא כי התובע הגיש קודם לפיטוריו בהקשר לעבודתו בנתבעת, היא תלונה שהגיש נגד תלמיד על תקיפתו בידי אותו תלמיד. תלונה שכזו אשר איננה מייחסת לנתבעת התנהלות שאיננה כדין, איננה מקימה לתובע את הזכות לקבלת ההגנה שניתנת בחוק הגנה לעובדים חושפי שחיתות.

16. כמצוין בפרק העובדות, לא מצאנו כל בסיס לטענת התובע כי הגיש תלונה כנגד רשות מוסמכת או תלונה בכלל במהלך תקופת העסקתו בנתבעת, המייחסת לנתבעת התנהלות פסולה קודם לפיטוריו. אשר על כן תביעת התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה לעובדים חושפי שחיתות – נדחית.

התביעה לפיצוי על פיטורים ללא שימוע ומשיקולים זרים:

17. בפסק הדין ע"ע 11260-10-13 מרכז הפורמיקה אברבוך בע"מ נ' יפית פרברג גאלי (ניתן ביום 14.11.2016) נפסק כי:

"על בית הדין להיזהר מלשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק. מובן, כי עת המעסיק טוען כי נפלו כשלים בעבודתו של העובד שפוטר, על בית הדין לבדוק אם מדובר בטענה אותנטית המועלית בתום לב, או בתואנה להצדקת פיטוריו של העובד שמועלית בחוסר תום לב, ומשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. במסגרת בדיקה זו, בוחן בית הדין את מהות הטענה, שכן ככל שנראה כי המעסיק מעצים את חומרתו של הכשל הנטען מעבר לסביר, יש בכך אינדיקציה כי מדובר בתואנה המשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. אולם, כאמור, בעת בחינת שאלה זו, על בית הדין להזהיר עצמו ולוודא שאינו מחליף את שיקול דעתו של המעסיק בשיקול דעתו..."^[29].

18. ובחזרה לענייננו, במקרה הנדון טוענת הנתבעת לכשל מקצועי של התובע אשר לשיטתה נכשל בניהול בית הספר ולא השכיל להפנים את מהות תפקיד המנהל בהתחשב המורכבות המיוחדת של בית הספר. לטעמנו הוכח כי הנתבעת אכן הייתה בדעה במועד הפיטורים, כי התובע נכשל בתפקידו הן בהנהגת צוות העובדים (כפי שעולה מהתלונות שהציפה בפני התובע בזמן אמת בשיחות קודם לפיטוריו), כמו גם בדרך שניהל את אירוע התקיפה. התנהלות אשר איננה תואמת להשקפתה, תגובה ערכית של איש חינוך החייב לשים בראש מעייניו את אינטרס התלמיד.

אשר על כן, במציאות שבה הגיעה הנתבעת כמעסיקתו של התובע לכלל דעה שהתובע נכשל בעבודתו בהיבט המקצועי ומשאין בית הדין שם את שיקול דעתו קודם לשיקול דעת המעסיק – אין לקבל את טענת התובע לפיטורים משיקולים פסולים.

כך גם, אין לקבל עמדה הטוענת לחוסר תום לב בשל סמיכות הפיטורים לקבלתו של התובע לעבודה באופן שלא ניתנה לתובע ההזדמנות הנאותה להוכיח עצמו בתקופת הניסיון, זאת לאור המציאות המיוחדת בבית הספר אותו ניהל התובע, אשר איננה מאפשרת מתן "ימי חסד" למנהל בית ספר בניהול בית הספר.

19. אשר על כן דין טענותיו של התובע לפיטורים משיקולים זרים ובחוסר תום לב, להידחות.

20. כפי שמצאנו בפרק העובדות, קודם להודעת הפיטורים שנשלחה לתובע ביום 21.9.2009, התקיימו שיחות בין התובע לבין נציגי הנתבעת שעניינן טענות הנתבעת לתפקוד לקוי מצד התובע. כאמור בפרק העובדות, בעקבות הודעת הפיטורים ביקש התובע לקיים עם מנהלי הנתבעת שיחה, שהיא במהותה שיחת שימוע ובמסגרתה הציג התובע את עמדתו נגד החלטת הפיטורים.

21. יוצא אם כן, כי על אף ולא התקיים הליך שימוע פורמלי קודם להודעת הפיטורים שנשלחה לתובע ביום 21.9.2009, הרי שבפועל ולבקשת התובע התקיים שימוע מאוחר שבמסגרתו ניתנה לתובע הבמה להציג את השגותיו על הודעת הפיטורים.

22. בנסיבות האמורות גם אם הודעת הפיטורים מיום 21.9.2009 אכן ניתנה מבלי שהתקיים הליך שימוע, הרי נוכח השימוע המאוחר שהתקיים לבקשת התובע (שלאחריו חזרה הנתבעת ואישרה את החלטת הפיטורים), נוכח השיהוי בהגשת התביעה ועל רקע העובדה שגם בהליך הנוכחי לא העלה התובע טענות שהיה בהן כדי לשנות את החלטת הפיטורים – אין לפסוק לתובע פיצוי בטענה לפיטוריו ללא שימוע.

23. לאור המקובץ, תביעות התובע לפיצויים בשל פיטורים משיקולים זרים וללא שימוע – נדחות.

תביעה לפיצוי בשל פיטורי התובע לפני תום תקופת ההעסקה הקצובה:

24. בכתב התביעה טען התובע להתחייבות הנתבעת להעסיקו לתקופה קצובה של שנתיים, המסתיימת ב-30.8.2011; ועל בסיס טענה זו טען התובע לנזקים כספיים שנגרמו לו לטענתו, בעקבות פיטוריו קודם לתום תקופת ההעסקה הקצובה.

25. כמפורט לעיל, טענת התובע להתחייבות הנתבעת להעסיקו לתקופת העסקה קצובה, הפנתה להסכם שצירף התובע לכתב התביעה ולתצהיר. כמובהר בפרק העובדות, לא מצאנו בסיס לטענת התובע להסכם להעסקתו לתקופת העסקה קצובה של שנתיים, המבוססת על ההסכם האמור.

26. עם זאת, הכיר בית הדין הארצי בזכותו של עובד הוראה (ללא קשר לזהות המעסיק) להודעה מוקדמת המסתיימת בסוף שנת הלימודים; וכך לדוגמא נפסק בע"ע 1475/02, אריאל מיזליק נ' מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות^[30]:

"הבסיס הנורמטיבי

בית הדין הארצי לעבודה מתחילת דרכו עמד על כך שכשמדובר בסיום עבודתו של מורה יש להודיע לו על כך לפני יום 31 למאי, של שנת הלימודים האחרונה שלו. הרציונל הוא שעל מורה מפוטר למצוא לו עבודת הוראה אחרת. בית הספר מכינים את מערכת השעות ומערך המורים בדרך כלל במחצית שנת הלימודים שקודמת לשנה בגינה נערכת מערכת השעות. על מנת לאפשר למורה מפוטר לחפש עבודה אחרת יש להודיע לו על סיום העסקתו עד סוף חודש מאי. לא נעשה הדבר, מחוייב המוסד המפטר לשלם למורה שכר עבודה לשנה נוספת. הכלל שנקבע בפסיקה ... הוא כי הודעה על הפסקת העסקתו של מורה במשרת הוראה, תוגש לו עד לסוף חודש מאי של שנת העסקתו האחרונה, ואם לא ניתנה הודעה כזו במועד האמור – יש לשלם לעובד את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. נקבע, כי משלא ניתנה הודעה במועד המחייב –

"כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת החוזה וזיכוי בפיצויים'"^[31].

27. במילים אחרות, מכוח פסיקת בית הדין הארצי, עובד הוראה המועסק בחוזה לתקופה קצובה המסתיימת בסוף שנת הלימודים שבה הוא מועסק. לפיכך במקרה שלפנינו יש לראות בתובע שהינו עובד הוראה כמי שמועסק בחוזה לתקופת העסקה קצובה המסתיימת ביום 30.8.2010 ומכאן שהוא זכאי לפיצוי על הנזק הכספי שנגרם לו (בכפוף לחובת הקטנת הנזק) בשל סיום העסקתו בטרם תום תקופת ההעסקה הקצובה.

28. ובחזרה לענייננו. בתביעה שלפנינו טען התובע לנזקים כספיים שנגרמו לו בשלושה מישורים – בשל סיום העסקתו בטרם תום תקופת החוזה הקצובה – המישור הראשון, הפסדי שכר; המישור השני, פגיעה בזכותו להחזר הוצאות רכב וטלפון; המישור השלישי, פגיעה בזכויות להפקדות כספים לקופות הגמל ולקרן השתלמות. לטענות אלה נפנה להלן.

29. מתלוש השכר לחודש ספטמבר 2009^[32] , עולה כי השכר ברוטו לפיו הועסק התובע בנתבעת, עמד על סך של 15,277 ₪. בתקופה שמחודש נובמבר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010 כולל, הועסק התובע כעובד הוראה בישיבת בני חייל, ובמסגרת זו קיבל שכר כולל בסך של 102,663 ₪^[33].

30. יוצא מכאן כי בעקבות פיטורי התובע בספטמבר 2009, נגרם לתובע הפסד שכר המתבטא בסכום של 65,384 ₪; וזאת לפי החישוב הבא:

א. ככל שהיה התובע מועסק עד לתום תקופת החוזה הקצובה, אוגוסט 2010, היה על הנתבעת לשלם לו שכר בגין החודשים אוקטובר 2009 עד כולל אוגוסט 2010, סה"כ 11 חודשים – סכום של 15,277 ₪ לחודש – ובסה"כ 168,047 ₪.

ב. במהלך התקופה שמספטמבר 2009 ועד אוגוסט 2010 כולל, קיבל התובע שכר בסך של 102,663 ₪ ממעסיקתו בתקופה זו, ישיבת ברור חייל.

ג. יוצא מכאן כי בגין פיטוריו קודם לתום תקופת החוזה הקצובה, נגרם לתובע הפסד שכר בסכום של 65,384 ₪.

31. משתבע התובע פיצוי בגין הפסדי שכר עקב פיטוריו טרם תום תקופת החוזה הקצובה בסכום של 64,012 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2010 (מועד התממשות הנזק).

32. החזרי הוצאות רכב וטלפון, כשמם כן הם. דהיינו, תשלום הבא לפצות עובד על הוצאות שנשא בהן לצורכי העבודה ובשל העבודה. אשר על כן, משלא נדרש התובע להוצאות כאמור בתקופה שבה לא הועסק אצל הנתבעת – אין התובע זכאי לפיצוי על החזר הוצאות הרכב והטלפון שנמנעו ממנו בתקופה שמיום 1.10.2009 ועד לתום תקופת החוזה הקצובה, סוף אוגוסט 2010.

33. ככל שהיה התובע משלים את תקופת ההעסקה הקצובה כעובד הוראה בנתבעת, היה התובע זכאי להפקדות חלק המעסיק בקופת הגמל ובקרן השתלמות כדלקמן:

בתקופה שלפני ינואר 2011^[34] שיעור הפקדת המעסיק לגמל עמדה על 5% מהשכר; ובנוסף היה על המעסיק להפקיד 8.33% מהשכר לקופת הגמל, אשר באים במקום פיצויי פיטורים סה"כ 13.33% מהשכר.

בנוסף היה על מעסיקו של עובד הוראה, להפריש 8.4% מהשכר לקרן ההשתלמות של עובד ההוראה.

34. מתלושי השכר המתייחסים לתקופת העסקתו של התובע בשירות הנתבעת במהלך תקופת העסקתו בנתבעת, עולה כי לא הופקדו לזכות התובע כספים לקופת גמל ולקרן השתלמות. אשר על כן, כתוצאה מפיטוריו נגרם לתובע נזק המתבטא בגובה הפקדות המעסיק (הנתבעת) לקופת גמל ולקרן השתלמות ביחס לתקופה בה הועסק התובע בפועל על ידי הנתבעת כדלקמן:

במהלך שלושת החודשים שבהם הועסק התובע על ידי הנתבעת, שילמה הנתבעת לתובע שכר בסכום כולל של 33,549.68 ₪ שעבורם היה עליה להפקיד 2,818 ₪ לקרן השתלמות (8.4% מהשכר); ו-4,472 ₪ לקופת גמל ( המורכבים מ-5% לגמל ו-8.33% הבאים במקום פיצויי פיטורים). סה"כ סכום של 7,290 ₪.

35. כתוצאה מפיטורי התובע לפני תום תקופת החוזה הקצובה של עובד הוראה, נגרם לתובע הפסד שכר בסכום של 65,334 ₪^[35], המתבטא באי ביצוע הפקדות המעסיק לקופת גמל (13.33%) ולקרן השתלמות (8.4%) – על הסכום האמור בסכום כולל של 14,197 ₪.

36. יוצא מכאן כי בעקבות פיטורי התובע לפני תום תקופת החוזה הקצובה, נגרם לתובע הפסד בגובה הפקדות המעסיק לקופת גמל ולקרן השתלמות, הן ביחס לתקופת העסקתו בפועל של התובע בנתבעת, והן בעקבות הפסד השכר שנגרם כתוצאה מפיטוריו, בסכום כולל של 21,487 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2010 (מועד התממשות הנזק).

התביעה לפיצוי בגין הפגיעה בזכות לפיצויי פיטורים:

37. כפי שנאמר לעיל, מעסיק של עובד הוראה חייב בהפקדת 8.3% מהשכר הבאים במקום פיצויי פיטורים לקופת הגמל של עובד הוראה. לפיכך משנפסק לתובע פיצוי בשל הפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מפיטוריו בטרם תום תקופת החוזה הקצובה, המתבטאת בין היתר באי ביצוע הפקדות לקופת הגמל הבאים במקומם של פיצויי הפיטורים ביחס לתקופה זו, אין התובע זכאי לפיצוי נוסף בנימוק של פגיעה בזכותו לפיצויי פיטורים כתוצאה מפיטוריו, לפני תום תקופת החוזה הקצובה.

התביעה לפיצוי על עוגמת נפש והפגיעה בשמו הטוב:

38. נקצר ונאמר, כי משהגיש התובע תביעה לנזקי גוף שעניינה הפגיעה הנפשית שנגרמה לו כתוצאה מפיטוריו – דין התביעה שלפנינו שעניינה פיצוי על הפגיעה הנפשית בשל הפיטורים – להידחות עקב קיומו של מעשה בית דין.

39. משאין בכתב התביעה ובתצהיר התובע כל אמירה שניתן לייחס לה פגיעה בשם הטוב של התובע במעמד הפיטורים – התביעה לפיצוי בשל הפגיעה בשם הטוב של התובע בפיטוריו, נעדרת עילה.

סוף דבר:

40. לאור המקובץ על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בגין אובדן שכר בשל פיטוריו בטרם תום תקופת ההעסקה הקצובה של עובד הוראה, בסכום של 64,012 ₪.

ב. פיצוי בגין אובדן הזכות להפקדות המעסיק לקופת גמל ולקרן השתלמות בשל פיטורי התובע בטרם תקופת ההעסקה הקצובה של עובד הוראה, בסכום של 21,487 ₪.

ג. לסכומים האמורים בסעיפים קטנים א' ו-ב', יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2010.

41. לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובע, על אף שהתקבלה תביעתו בחלקה וזאת הן מהטעם שרוב טענות התובע נדחו והן מדרך התנהלות התובע בהליך שלפנינו הבאה לביטוי בהגשת התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות ולאחר שהתקיים הליך קודם בין הצדדים שהסתיים בפשרה.

42. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

1. כהגדרתו בחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט – 1969., ↑

2. סע"ש 26523-07-11. ↑

3. כאמור בהסכם הפשרה: "מבלי להודות בחבות או באחריות כלשהי כלפי התובע ולפנים משורת הדין". ↑

4. סעיף 71ו' לכתב התביעה ↑

5. סעיף 71ז' לכתב התביעה המתוקן. ↑

6. סעיף 71.י לכתב התביעה. ↑

7. סעיף 72.יב' לכתב התביעה. ↑

8. סעיף 72.כה' לכתב התביעה. ↑

9. סעיפים 11- 14 לכתב התביעה. ↑

10. סעיף 73, לכתב התביעה. ↑

11. סעיף 74 לכתב התביעה. ↑

12. סעיף 75 סעיפים קטנים ד- ח, לכתב התביעה. ↑

13. סעיף 75 סעיפים קטנים א-ו (הטעות במיספור הסעיפים במקור). ↑

14. סעיף 75 לכתב התביעה סעיפים קטנים ט-יא. ↑

15. סעיף 76א' לכתב התביעה. ↑

16. סעיף 76יד' לכתב התביעה. ↑

17. עמ' 34 לפרוטוקול שורות 24-25. ↑

18. עמ' 14 לפרוטוקול שורות 6-18. ↑

19. עמ' 34 לפרוטוקול שורות 29-30. ↑

20. עמ' 35 לפרוטוקול שורות 1-3. ↑

21. עדות התובע עמ' 15 לפרוטוקול שורות 26-33. ↑

22. מכתבו של התובע למר דיעי, נספח 12 לתצהיר התובע. ↑

23. עמ' 35 לפרוטוקול שורות 17-21. ↑

24. כפי שמאשר התובע עצמו בסעיף 62 לתצהירו. ↑

25. עמ' 16 לפרוטוקול שורה 32. ↑

26. נספח 13 לתצהיר התובע. ↑

27. וכך הדבר מתבטא בעדותו של התובע בפנינו: "ש. על מה התלוננת במשטרה? ת. על תלמיד שתקף אותי וגם על המציאות שם. המקום דיווח על כ-80 תלמידים, בפועל היה מספר נמוך בהרבה, המקום קיבל תקציב על תלמידים שלא קיימים. אני כמנהל יש לי אחריות, אם יש כסף שמגיע שלא באופן ישר, יש לי אחריות. ש. על זה התלוננת? ת. כן. ש. אם נסתכל על התלונה זה מה שנראה? ב"כ התובע: לא נראה את זה בתלונה. אם נפתח את התיק במשטרה, נראה על מה התלונה" עמ' 7 לפרוטוקול שורות 21-31. ↑

28. סעיף 4 (2) לחוק הגנה על עובדים. ↑

29. סעיף 42 לפסק הדין. ↑

30. הלכה עליה חזר בית הדין הארצי בס"ק 11/07, אורט ישראל נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים (7.7.2007). ↑

31. כאמור בחוות הדעת של סגנית הנשיאה (בדימוס), השופטת ברק. ↑

32. צורף כנספח 10 לכתב התביעה. ↑

33. כמפורט בתלושי השכר של ישיבת ברור חייל מדצמבר 2009 ולפיו התשלומים המצטברים לתובע בשנת המס 2009, עמדו על סך של 19,490 ₪ ותלוש השכר מאוגוסט 2010 לפיו התשלום המצטבר ששולם לתובע כשכר עד לאוגוסט 2010 כולל, במהלך שנת 2010, עמד על סך של 83,173 ₪. ↑

34. הוראות חוזר לבעלויות תשע"ב/6 – הפרשות לקופות גמל לקצבה עובדי הוראה. ↑

35. כמפורט בסעיף 30 לעיל. ↑