לפני בקשה מטעם הנתבעת למתן רשות להגן, להתגונן - כלשון התקנות (להלן: "הבקשה"). מצאתי ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד; כמפורט להלן.

רקע עובדתי וטיעוני הצדדים

1. המשיבה, התובעת, הגישה תביעה זו בסדר דין מקוצר נגד המבקשת, הנתבעת, חברת ביטוח, לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה, שנטען כי הנתבעת הוציאה לתובעת; פוליסה, הכוללת, בין השאר, כיסוי ביטוחי מורחב בגין מצב סיעודי (להלן: "הפוליסה"; שצורפה כנספח א' לכתב התביעה).
2. לפי הנטען בכתב התביעה, החל משנת 2013 חלה ירידה משמעותית במצבה התפקודי והקוגנטיבי של התובעת, ילידת 1934, וזאת בשל דמציה קשה מסוג אלצהיימר ממנה היא סובלת. על פי הנטען התובעת איננה מתמצאת במקום ובזמן, סובלת מבעיות זיכרון ושוכחת לבצע מטלות פשוטות, כך שסכנה להשאירה ללא השגחה.
3. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת מומחה רפואי כהגדרתה בדין, אך צורף תיעוד של בדיקת רופא מקופת החולים, שלפי חתימתו הוא "מומחה בגריאטריה", שבדק את התובעת. בתעודת הרופא, תיעוד של האנמנזה שנמסרה לו ב-27.2.14, ורישום טיפול תרופתי שנתן לתובעת. ב"סיכום דיון והמלצות" כתב: "זקוקה למעקב צמוד והשגחה 24 שעות ביממה על ידי עובדת זרה".
4. עוד נטען, וגובה במסמך, כי המוסד לביטוח לאומי בדק את התובעת וקבע כי החל מחודש אפריל 2014 שיעור זכאותה של התובעת לשעות טיפול בשבוע הוא מכסימלי, באשר במצבה היא ברמה של "תלויה לחלוטין בעזרת הזולת".
5. בהתאם, נטען ב-ס' 7 לכתב התביעה, פנו בשם התובעת לנתבעת בתביעה על פי הפוליסה, באשר "בשל מצבה הקוגנטי (תשישות נפש), בגינו זקוקה להשגחה במרבית שעות היממה למעשה ממלאת התובעת אחר הגדרת מקרה ביטוח למצב סיעודי, כהגדרתו בפוליסה, המזכה אותה בתגמולי ביטוח סיעודיים, החל מחודש יולי 2013, למצער, ולמשך התקופה לה היא זכאית בפוליסת הביטוח.".
6. תביעת התובעת נדחתה במכתב הנתבעת מיום 29.7.14, לפיו - לא מתקיים בענייננו מקרה ביטוח, על פי תנאי הפוליסה.
7. מטעם התובעת נטען, לסיכום, כי הנתבעת "לא נהגה כפי שכל מבטחת סבירה, הגונה וישרה הייתה נוהגת בנסיבות העניין והסירוב לשלם לה תגמולי ביטוח בגין כל התקופה לה היא זכאית הינו בניגוד לחבות הביטוחית, בניגוד לחוקי הביטוח, הנחיות המפקח על ביטוח, חוק הגנת הצרכן ובניגוד לכל דין אחר.". נטען כי מדובר בחוסר תום לב מוחלט.
8. הנתבעת, המבקשת, הגישה את הבקשה הנדונה, שמבוססת על תצהירה של מנהלת מחלקת תביעות סיעוד בנתבעת (להלן: "התצהיר").
9. על פי התצהיר, אכן התובעת מבוטחת בפוליסת סיעוד קבוצתית לחברי קופת החולים בה היא חברה; אך, על מנת להיות זכאי על פי הפוליסה לתגמולים, על התובע להוכיח "מצב בריאות ותפקוד ירודים כתוצאה ממחלה, תאונה (לרבות תאונת עבודה או תאונת דרכים) או ליקוי בריאותי, אשר בגינו הוא אינו מסוגל לבצע בכוחות עצמו חלק מהותי (לפחות 50%) של לפחות 3 מתוך 6" פעולות המנויות והמפורטות בתצהיר; שבעיקרן הן: לקום לשכב, להתלבש להתפשט, להתרחץ,, לאכול ולשתות, לשלוט על הסוגרים וניידות. לחילופין, על התובע על פי הפוליסה, להוכיח "תשישות נפש", שנקבעה על ידי רופא מומחה בתחום. ותשישות נפש מוגדרת בפוליסה: "פגיעה בפעילות הקוגנטיבית של המבוטח וירידה ביכולתו האינטלקטואלית, הכוללת ליקוי בתובנה ובשיפוט, ירידה בזיכרון לטווח ארוך ו/או קצר וחוסר התמצאות במקום ובזמן הדורשים השגחה במרבית שעות היממה על-פי קביעת רופא מומחה בתחום, שסיבתה מצב בריאות כגון: אלצהיימר, או בצורות דמנטיות שונות.".
10. התצהיר מאשר כי בחודש 3/2014 פנתה התובעת בתביעה לנתבעת, בטענה לזכאות לתגמולי ביטוח עקב מצב סיעודי נטען. לדברי המצהירה, רופא מומחה מטעמה של הנתבעת בדק את התובעת וקבע כי התובעת איננה נמצאת במצב סיעודי בהתאם להוראות הפוליסה. דו"ח הבדיקה של המומחה מטעם הנתבעת מצורף לבקשה.
11. לאור האמור, מבהירה המצהירה, דחתה הנתבעת את תביעת התובעת במכתבה מיום 29.7.14, שלא ערערה על הדחיה עד להגשת התביעה הנדונה – שנתיים לאחר מכן.
12. הנתבעת טוענת באמצעות ייעוץ משפטי עליו מצהירה המצהירה, כי התביעה לוקה בהיעדר חוות דעת מומחה רפואי, ומכאן דינה להידחות על הסף; שאין ליתן סעד לעתיד בגין התביעה הנדונה; וכי יש מלמחוק את התביעה בגין אי-תשלום אגרה מתאימה לתובענה כספית. התצהיר גם מכחיש את טענות התובעת לגבי הממצאים שהציגה בתעודת הרופא ובמסמך המל"ל.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בתצהיר ובמסמכים הנלווים, באתי לידי מסקנה, כי נכון לעשות שימוש בסמכותי ולדון בבקשה, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.
2. אפנה לכך שהוראת תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, מסמיכה את ביהמ"ש ליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד, או לדחותה, מטעמים מיוחדים שירשמו, ללא דיון במעמד הצדדים. ראה בעניין זה רע"א 1264/08 מונדר ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (27.4.2008). סמכות זאת מבוססת, בין היתר, על שיקולים של יעילות הדיון, חסכון זמן שיפוטי וחסכון בהתדיינות. כאמור, בנסיבות העניין לאחר עיון בבקשה למתן רשות להגן, ראיתי לנכון להכריע בה ללא דיון במעמד הצדדים.
3. שקלתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, ובאתי לידי מסקנה כי דינה של הבקשה בענייננו למתן רשות להתגונן - להתקבל; מהטעמים כמפורט להלן.
4. ההלכה הפסוקה קובעת כי מטרתו של סדר דין מקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 544/81 מנחם קיהל בע”מ נ' סוכנות למכוניות הים התיכון, פ"ד לו(3) 518, 524; ע"א 9654/02 חב' אחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41, 46].
5. בשלב של בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה אפשרית, ואין בודקים כיצד יוכיח את הגנתו או את טיב ראיותיו. הנטייה בפסיקת בית המשפט הינה, ככלל, ליתן רשות להתגונן כאשר טענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינה בדרך של בירור התובענה לגופה [ר' ע"א 3300/94 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק מזרחי מאוחד בע"מ]. ההלכה בעניין מתן רשות להתגונן סוכמה, בין היתר, על ידי כב' השופט מלץ ב-ע"א 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך לא 934 (1993) שם נאמר:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט ואף לא קדם משפט). הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש".

1. טענותיה העיקריות של הנתבעת, המבקשת בענייננו, בבקשת הרשות להתגונן, נוגעות למצבה הרפואי של התובעת ואי-התקיימות תנאי הפוליסה - במצבה. על פי הפסיקה שצוינה לעיל וטענותיה של הנתבעת, ובהתחשב בהלכה שדי בהגנה בדוחק מפני התביעה, יש לקבל את הבקשה לרשות להתגונן בענייננו; באשר, לכאורה מדובר בשאלה של קביעה רפואית למול בחינה פרשנית של הפוליסה, ובענין זה זכאית הנתבעת ליומה. הנתבעת רשאית לטעון לעניין מצבה הרפואי של התובעת, וכן רשאית לטעון שלא מתקיימים תנאי הפוליסה.
2. מדובר בתובענה, שבהתחשב בגילה של התובעת, וטיבן ומהותן של הטענות המועלות בה, ראויה להתברר במסלול מהיר; ומשכך, אני מורה כדלקמן:
3. התצהיר שהוגש מטעם הנתבעת - ישמש כתב הגנה מטעמה.
4. הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים ביניהם עד ליום 15.2.17.
5. ראיות התובעת, כולל חוות דעת, יוגשו עד ליום 1.3.17.
6. ראיות הנתבעת, כולל חוות דעת, יוגשו עד ליום 1.4.17.
7. מועד קדם המשפט הקבוע בנדון – בעינו. בקדם המשפט אקבע מועד להוכחות בענין הנדון - אליו יזומנו כל העדים לרבות מומחים, והצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בעל פה.
8. מאחר שמצויות בתיק מטעם כל אחד משני הצדדים - תעודות שערך רופא מומחה מטעם כל אחת מהם (הגם שמדובר בתעודות שאינן ערוכות כחוות דעת מומחה רפואי) ובשים לב למהות התובענה והטענות המועלות בה, הצדדים יודיעו עד יום 1.2.17 - עמדתם בנוגע למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
9. נוכח מהות הסכסוך ומכלול נסיבות העניין, מוצע לצדדים לשוב ולבחון את האפשרות של פניה להליך של גישור. הצדדים יודיעו עמדתם בענין זה - עד יום 1.2.17.
10. לעיוני ביום 2.2.17.
11. אין מקום לחייב בהוצאות בנדון.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.