30 דצמבר 2018

1. לפנינו תביעת התובעת כנגד הנתבעת במסגרתה טענה כי פוטרה מחמת הריונה על כן, עתרה לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות, תשמ"ח – 1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות) וכן מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: חוק עבודת נשים). כן טענה התובעת כי הליך פיטוריה נערך שלא כדין ובהתאם לכך זכאית היא לפיצוי בגין היעדר הליך שימוע, ולזכויות נוספות הנובעות מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.

רקע עובדתי

2. התובעת עבדה בנתבעת, מכללת נתניה (להלן: המכללה) החל מיום 1.12.00 כמרצה במכינות הקדם אקדמאיות ובבית הספר למדעי ההתנהגות. במסגרת תפקידה העבירה התובעת מגוון רחב של קורסים ובכלל זה מבוא לפסיכולוגיה, שימושי מחשב, מתמטיקה, שיטות סטטיסטיות ועוד.

3. במהלך תקופת עבודתה בנתבעת, יצאה התובעת לשתי חופשות לידה (הראשונה ביום 18.9.10 והשנייה ביום 31.1.13), לאחריהן שבה התובעת לעבודתה בנתבעת.

4. התובעת חתמה על שני כתבי מינוי לשנת הלימודים תשע"ה (2014-2015). הראשון למתן שירות הרצאות במכינות הקדם אקדמיות, בהיקף של 20 שעות שבועיות עד ליום 26.6.15. כתב המינוי השני הוא למתן שירות הרצאות בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, בהיקף של 2-3 שעות שבועיות, עד ליום 26.6.15. בפועל, המשיכה התובעת לעבוד עד ליום 15.7.15, לאחר מכן שהתה בתקופת מחלה עד לצאתה לחופשת לידה מוקדמת ביום 25.7.15.

5. התובעת נקלטה להריון והודיעה לנתבעת על הריונה, בסמיכות לחודשים פברואר - מרץ 2015. לאחר תום חופשת הלידה עברה התובעת לעבוד במרכז לחקר המוח בבית החולים תל השומר (להלן: בית החולים), בו משמשת התובעת כחוקרת במלגת חוקר לתואר שלישי.

6. ביום 15.11.15 הפיקה הנתבעת לתובעת טופס 161 ושחררה לזכותה את מלוא כספי הפיצויים שעמדו לרשותה בקופת הגמל בסך של 25,168 ₪.

7. בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד סיום עבודת התובעת, ביום 5.4.16 או בסמוך לכך, שלחה התובעת לנתבעת, באמצעות ב"כ, מכתב התראה, בו טענה לראשונה כי הנתבעת בחרה שלא לחדש את חוזה העסקתה בגין הריונה על כן, זכאית היא לטענתה לפיצוי כספי מכוח הדין. ביום 20.4.16 השיבה הנתבעת לתובעת, באמצעות ב"כ, ודחתה את מלוא טענותיה. בהמשך לתכתובת בין הצדדים, הוגשה תביעה זו.

השאלות השנויות במחלוקת

8. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:

• 1. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - האם התובעת התפטרה או פוטרה מעבודתה?
  2. האם התובעת זכאית לתשלום בגין פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת?
  3. האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע?
  4. האם התובעת זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש?
  5. האם התובעת זכאית לפיצוי בשל הפרת הוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות?
  6. האם התובעת זכאית לתשלום בגין פדיון דמי הבראה ופדיון דמי חופשה?
  7. האם התובעת זכאית לפיצויי הלנה?
  8. ככל שייקבע כי התובעת זכאית לתשלום כלשהו, האם יש לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, לפיה יש לקזז מסכום התביעה כל סכום שקיבלה התובעת לאחר מועד התפטרותה מהנתבעת ועד לתקופה בת 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, לרבות תשלום דמי הלידה?

עדים

9. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה וכן גב' נועה יעקובי, אשר החליפה את התובעת בתפקידה לאחר צאתה לחופשת לידה.

מטעם הנתבעת העידו פרופסור ברנרד פינצ'וק, המשנה לנשיא ורקטור המכללה ואחראי על הניהול האקדמי של המכללה. פרופסור אהרון צינר, דיקאן בית הספר למדעי ההתנהגות ומשנה לרקטור וכן גב' אביטל גבאי, ראש מדור שכר בנתבעת החל משנת 2008.

דיון והכרעה

נסיבות סיום יחסי העבודה

10. השאלה הראשונה בה עלינו להכריע היא שאלת נסיבות סיום יחסי העבודה, דהיינו האם התובעת פוטרה או התפטרה מעבודתה. לטענת התובעת, הועסקה על ידי הנתבעת בהסכם עבודה לתקופה קצובה. טענתה המרכזית של התובעת היא כי בהתאם לסעיפים 9(א) – 9(ב) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), עובד המועסק בחוזה לתקופה קצובה רואים אותו כאילו פוטר בתום התקופה הקצובה אלא אם המעסיק הציע לחדש את החוזה, לפחות 3 חודשים לפני תום תקופת החוזה.

11. לעמדת התובעת, מאחר ובהתאם לכתב המינוי עבודתה במכללה הייתה אמורה להסתיים ביום 26.6.15 והואיל והנתבעת לא מסרה לה הודעה בדבר חידוש החוזה עד לחודש מרץ 2015, יש לראותה כאילו פוטרה על ידי הנתבעת ובהתאם לכך, זכאית היא לפיצויי פיטורים.

12. הנתבעת טענה מנגד, כי מדובר בתביעה מופרכת מיסודה אשר מצדיקה השתת הוצאות לדוגמה בשיעור ניכר. לגרסת הנתבעת, הוכח באופן ברור כי המוטיבציה לסיום יחסי העבודה הייתה של התובעת. במהלך חודשים מרץ - אפריל 2015 או בסמוך לכך, פרסמה התובעת ברבים כי התקבלה למעבדת המחקר של בית החולים תל השומר לקראת תואר PHD באוניברסיטת בר אילן. ניסיונותיהם של מספר בעלי תפקידים בכירים במכללה לגרום לתובעת לשוב בה מההחלטה ואף להעסיקה בהיקף משרה נמוך יותר, נתקלו בסירוב מצידה לפיכך, יש לדחות את טענת התובעת כי פוטרה מעבודתה ויש לקבוע כי התובעת התפטרה מיוזמתה. עוד טענה הנתבעת כי מועד הגשת התביעה כשנה לאחר סיום יחסי העבודה, מלמד כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה הואיל ולו הייתה התובעת מפוטרת כטענתה, הייתה מגישה תביעתה מיד ולא למעלה משנה לאחר מכן.

המסגרת הנורמטיבית

13. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. לצורך הכרעה בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין ללמוד ממקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (ראו-דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).

14. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298). בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש לבחון לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.

מו הכלל אל הפרט

15. בבוחננו את הסוגיה האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, בחנו את מעשיו של כל צד והתנהגותו במישור הכרונולוגי האחרון של יחסי העבודה. לאחר ששקלנו את מכלול הטענות, העדויות והראיות, שוכנענו כי התובעת התפטרה מעבודתה ונפרט.

16. ראשית, התובעת לא הוכיחה קיומו של מעשה פיטורים. בחקירתה, הודתה התובעת כי בזמן אמת, אף לא סברה כי פוטרה:

" ש. אז זה לא שפוטרת על ידי המכללה כי אף אחד לא רצה לפטר אותך, אלא בסעיף 10 לתצמהירך את טוענת שלפי חוו"ד משפטית רואים אותך כאילו פוטרת.

ת. נכון. אי חידוש זה ערך לפוטרת.

ש. את היעוץ המשפטי הזה של כאילו פוטרת כי לא חודש הזה , מתי קיבלת את היעוץ המשפטי בנוגע לכך. רק אחרי שסיימת לעבוד במכללה ?

ת. כן.

ש. במרץ לא נועצת ביעוץ משפטי

ת. נכון.

ש. במרץ את לא חשבת שאת כאילו מפוטרת

ת. לא" (עמ' 7 לפ', ש' 19-28).

17. הנתבעת הוכיחה כי התובעת פנתה והודיעה לבעלי תפקידים שונים במכללה, כי התקבלה לתפקיד לו ייחלה כל ימי חייה - לעבוד במרכז הרפואי תל השומר לקראת תואר שלישי באוניברסיטת בר אילן (ס' 7 ו – 9 לתצהירו של פרופ' פינצ'וק, ס' 4 ו -6 לתצהירה של גב' גבאי וס' 10 לתצהירו של פרופ' צינר).

18. זאת ועוד. הוכח בפנינו כי בחודש יוני 2015 הודיעה התובעת בכתב על התפטרותה כאשר ביום 29.6.15 שלחה הודעת דואר אלקטרוני לפרופ' צינר, דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות, אשר כותרתה:" סיום עבודתי במכללה" בה הודיעה התובעת על רצונה לסיים את עבודתה:

"...אני מבקשת בזאת להודיעך אישית כי הודעתי לפרופ' פינצ'וק כי שנת הלימודים תשע"ה תהיה האחרונה בה אני מלמדת במכללה. כחלק מלימודי, נפגשתי עם ראש המרכז לחקר המח בבי"ח תל השומר, שם הוצעה לי משרת מחקר. אישרתי את הצטרפותי למרכז לחקר המח עם חזרתי מחופשת הלידה בע"ה, בנובמבר הקרוב.

לסיום, אחרי 17 שנות הוראה וצמיחה במכללה אני פורשת כנפיים אל משאת נפשי, עולם המחקר.

אני רוצה להודות לך על ההזדמנות והאפשרות לצמוח בביה"ס למדעי ההתנהגות, על הדלת הפתוחה, והנכונות לפתור בעיה כשצריך" (הודעת הדוא"ל צורפה כנספח ג' לתצהירו של פרופ' צינר).

19. תוכן הודעה זו מלמד באופן ברור כי בחודש יוני 2015 הודיעה התובעת על רצונה לעזוב את עבודתה. התובעת אישרה בעדותה כי התכוונה לכל מילה בהודעה זו (עמ' 9 לפ', ש' 6-7). מהתנהגות הצדדים בזמן אמת, עולה כי התובעת לא הוכיחה קיומו של מעשה פיטורים בעוד הנתבעת הוכיחה כי התובעת הודיעה על רצונה לסיים את עבודתה.

20. שנית, שוכנענו כי המוטיבציה לסיום יחסי העבודה הייתה של התובעת, זאת משני טעמים: הראשון, כפי שעלה מאמירות שונות אותן אמרה התובעת ומהודעת הדואר האלקטרוני אותה שלחה, ממנה עולה כי "חלום חייה" היה לעבוד בעולם המחקר ועבודתה בבית החולים היוותה הגשמת חלום זה.

21. התובעת אף הודתה כי נפגשה עם ראש המרכז לחקר המוח בבית החולים עוד בסוף חודש מרץ 2015 (עמ' 10 לפ', ש' 2 – 3, עמ' 13 לפ', ש' 23 – 24). לגרסת התובעת, במועד זה עדיין לא הוצעה לה משרת המחקר, אלא הוחלט כי התובעת תתחיל לבצע פרקטיקום בבית החולים, כאשר כחודש – חודשיים לאחר מכן, קיבלה התובעת את הצעת המחקר (עמ' 10 לפ', ש' 2 – 20). יש בסמיכות זמנים זו, בין עזיבת התובעת ובין תחילת עבודתה בבית החולים במחקר, כדי לתמוך במסקנה כי המוטיבציה לעזוב את העבודה בנתבעת הייתה של התובעת, אף אם הדבר בוצע בשלבים.

22. הטעם השני אשר מוביל למסקנה כי המוטיבציה לעזוב את העבודה בנתבעת הייתה של התובעת, יסודו בעדות התובעת, ממנה עלה כי בחרה שלא להמשיך בעבודה, ממניעים אישיים, לאחר ששמעה מקולגות לעבודה כי מדובר ב"ספינה שטובעת":

"ש. אמרת לפרופ' שניידר שפוטרת שלא כדין מחמת ההריון שלך ?

ת. שיתפתי אותה שאין חידוש ולא קורה כלום, והאוירה היא של ספינה שטובעת , דיברתי עם מרצים זוטרים כמוני ששיתפו אותי באוירה, דיברתי עם מרצים בכירים שלא רוצה לחשוף אותם, שהם אמרו לי שהספינה טובעת אם את יכולה תבחרי. המסלול שלימדתי בפסיכולוגיה הלך ודעך הוא כבר היה סגור באותה שנה. הבנתי שאין לי לאן לחזור ככ (ההדגשה אינה במקור – ר.צ., עמ' 11 לפ', ש' 3 - 7).

23. במקום אחר בחקירתה, העידה התובעת כי בחרה שלא להמשיך בעבודתה:

"ש. מתי באופן סופי ידעת שאת התקבלת למשרת המחקר ?

ת. זה לא ככ שהתקבלתי, כי ההצעה היתה באויר. החלטתי שלא קורה כלום, הסימסטר נגמר, נגמר לי האויר, ואז החלטתי שטוב. אין לי חוזה עבודה" (עמ' 10 לפ', ש' 20-22).

24. נוסף על כך, התובעת אישרה בעדותה, כי פרופ' פינצ'וק שוחח אתה והציע לה שלא לעזוב את עבודתה בנתבעת, אלא להקטין את משרתה:

"ש. כשנכנסת לחדרו של פרופ' פינצוק מה היתה תגובתו ?

ת. שמח בשבילי, הציע לי להקטין משרה, הבהרתי שזה או ללכת על זה או לא. לא פניתי לפרופ' פינצוק וביקשתי שעות , מה שלא עשיתי ב- 14 שנים שלפני זה. זה לא משהו שעשינו , הוא לא מתעסק עם מערכת. בשביל זה יש מזכירת חוג " (עמ' 11 לפ', ש' 16 - 20).

25. מהאמור לעיל עולה כי גם לגרסת התובעת, הנתבעת הבהירה כי היא חפצה בהמשך עבודתה. אף אם שיחה זו נערכה בחודש יוני 2015 כטענת התובעת, אין בכך כדי לאיין את המסקנה כי הנתבעת לא חפצה בסיום עבודתה של התובעת.

26. שלישית, הוכח בפנינו כי התובעת אף פעלה לאתר עובדת אשר תחליף אותה בעבודתה בנתבעת, לאחר שגמלה בליבה ההחלטה לסיים את עבודתה. הנתבעת הוכיחה כי התובעת שלחה הודעת דוא"ל נוספת לנציגת הנתבעת, גב' חווה גל, ביום 7.7.15, בה הבהירה כוונתה לסיים את עבודתה: "אני מניחה שראית את המייל ביני ובין פרופ' צינר מהזמן שהיית בחו"ל (איך היה?? כל כך בא לי גם). וכמו שאת מבינה אחרי המון שנים פה אני עוזבת לעשות דברים גדולים. כמובן שלא משאירה אחרי חורים. ראי בתכתובת למטה מצורפים קו"ח של 2 סטודנטיות לתואר שני ושלישי שיכולות להחליף אותי ולקבל תמיכה ממני במגוון קורסים" (הודעת הדוא"ל צורפה כנספח ד' לתצהירו של פרופ' ציגר).

27. בדומה, סיפרה התובעת בעדותה כי הציעה לחברתה, גב' נועה יעקובי, להחליפה בתפקידה בנתבעת (עמ' 12 לפ', ש' 28 - 31). התובעת הודתה כי לא סיפרה לגב' יעקובי, חברתה, כי פוטרה מעבודתה בשל הריונה (עמ' 13 לפ, ש' 3- 4).

גב' יעקובי העידה כי התובעת הודיעה לה כי היא שוקלת לעזוב את עבודתה בנתבעת וכדבריה :

" ש. אז היא פנתה אלייך לקראת סוף יוני והיא אומרת לך אני עוזבת את המכללה ואני רוצה להציע לך שתבואי להחליף אותי ללמד בקורסים שאני הוריתי במכללה.

ת. היא אמרה לי שהיא שוקלת לעזוב כי רוצה לעשות דוקטורט בתל השומר, ואם אני מעוניינת להחליף אותה בחלק מהקורסים שהיא לימדה. היא אמרה לי את זה בסוף יוני" עמ' 5 לפ', ש' 1 – 2).

וכן בהמשך עדותה של גב' יעקובי:

"ש. היא רק אמרה לך בואי אני מתכוונת לעזוב ....

ת. היא אמרה אני שוקלת לעזוב ואם אני מעוניינת להחליף אותה בקורסים.

ש. שאלת אותה למה היא שוקלת לעזוב ?

ת. כן. בגלל הדוקטורט בתל השומר.

ש. היא אמרה שזו משרת החלומות שלה בשיבא ?

ת. כן" (עמ' 5 לפ', ש' 10-16).

לטעמנו, התנהלותה זו של התובעת בזמן אמת, מחזקת את גרסת הנתבעת כי התובעת היא שבחרה שלא להמשיך בעבודתה.

28. רביעית, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי לנתבעת הייתה מוטיבציה לסיים את יחסי העבודה. הוכח בפנינו כי התובעת הייתה מרצה מוערכת על ידי הנתבעת במשך 14 שנות עבודתה בהן קצרה שבחים ומחמאות מהנתבעת (ס' 4 לתצהירו של פרופ' פינצוק, ס' 5 ו – 12 לתצהירו של פרופ' צינר וס' 6 לתצהירה של גב' גבאי). כמו כן פרופ' פינצ'וק אף העיד כי הנתבעת רצתה להמשיך ולהעסיק את התובעת :

"ש. למה שהתובעת פנתה באופן אישי לאביטל בסמוך לסיום העסקה ביקשה גמ"ח ושישלמו לה פיצוי פיטורים מלאים כמו שאתה הבטחת לה?

ת. לא הבטחתי לה.

ש. זה עוד לפני שהייתה תביעה ועו"ד נכנסו לתמונה?

ת. מה שאני אמרתי לה אחרי שניסיתי לשכנע אותה לא להתפטר ולא לעזוב רציתי שאפילו תישאר חלקית, כיוון שאני ראיתי קדימה מישהו שעושה דוקטורט זה מאוד טוב שהיא תגדל איתנו, כשהיא אמרה שזה בלתי אפשרי איחלתי לה הצלחה והפניתי אותה לאלעזר.

לשאלת בית הדין:

ש. כשהתובעת באה ואמרה שהיא לא יכולה לעבוד והצעת לה משרה חלקית הייתה אפשרות להישאר במשרה מלאה?

ת. אני הייתי שמח שהיא תישאר , היא אמרה לי שהיא צריכה לעזוב בגלל שהיא הולכת למעבדה בתל השומר אני הבנתי שהמנחה שלה קשור עם המעבדה הזאת, אני חשבתי שאפשר לעשת מחקר וגם להמשיך ללמד, באיזה שיעור משרה שהיא תרצה והיא אמרה שזה בלתי אפשרי" (עמ' 19 לפ', ש' 22 – 31, עמ' 20 לפ', ש' 1 – 4).

29. נוסיף ונבהיר כי לא שוכנענו בטענת התובעת כי פוטרה מחמת הריונה. התובעת הודתה בעדותה כי כבר יצאה לשתי חופשות לידה במהלך עבודתה:

"ש. יצאת ל- 2 חופשות לידה ב- 2010 ו- 2013 .

ת. נכון" (עמ' 14 לפ', ש' 23 – 26).

התובעת לא הוכיחה מדוע אם כן, דווקא במועד זה, לאחר שכבר יצאה לשתי חופשת לידה, חפצה הנתבעת בפיטוריה מחמת הריונה. מעדות התובעת התברר כי הסיבה בגינה סבורה התובעת כי פוטרה מחמת הריונה, הייתה המהירות בה איתרה הנתבעת מחליף:

"ש. אבל למה לא אמרת לו ?

ת. לא הייתי אומרת לפרופ' פינצוק בחיים. לא הייתי עושה לו את זה בחיים. ראיתי שיש לי לראשונה מחליף. עצם זה שהיה שם מישהו, אף פעם לא היה מישהו. הייתי פעמיים קודם בהריון, כל פעם מישהו לקח שעתיים ולא היה מישהו קבוע . בפעמים קודמות כל פעם החליפו אותי אנשים שונים שעושים תפקידים שונים . אחד לקח שעתיים סטטיסטיקה ופה בא מישהו ולקח את כל הקומפלקס של השעות שלימדתי ולקח את הכל למעט פסיכולוגיה" (עמ' 12 לפ', ש' 18- 24).

30. חרף עדות התובעת בעניין זה, לא מצאנו כי יש בהתנהלותה הנתבעת כדי להוות אינדיקציה כי התובעת פוטרה מעבודתה מחמת הריונה , בפרט לאור כל המפורט לעיל ומסקנתנו כי התובעת היא שבקשה לסיים עבדותה ולהתפנות לתפקידה החדש.

31. חמישית, שקלנו את טענת התובעת, כי יש לראות בהסכם עליו חתמה כהסכם עבודה לתקופה קצובה. סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים, קובע כדלקמן: "היה עובד מועסק על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לענין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעסיק לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה – רואים אותו, לענין חוק זה כאילו התפטר. (ב) הצעת המעסיק לחדש את החוזה כאמור בסעיף קטן (א) צריך שתימסר לעובד לפחות שלושה חדשים לפני תום תקופת החוזה".

32. בנסיבות מקרה זה, לא שוכנענו כי מדובר בחוזה לתקופה קצובה מאחר והנתבעת הוכיחה כי העסקת המרצים מתחדשת מאליה מידי שנה (ר' למשל, ס'11 ו – 45 לתצהירה של התובעת, ס' 6 לפרופ' צינר, עמ' 32 לפ', ש' 29, עמ' 33 לפ', ש' 2-3). כך, גם בתלושי השכר של התובעת לא בוצע לתובעת גמר חשבון כל סמסטר (תלושים צורפו כנספח ב' לתצהירה).

33. לא נעלם מעינינו, כי בעדותה טענה התובעת כי הנתבעת נהגה להודיע לה על חידוש ההסכם בחודש מרץ כל שנה, באמצעות הגב' חוה גל אשר עבדה במכללה. לפיכך, לגרסת התובעת, מאחר והנתבעת לא עשתה כן בשנת 2015, יש לראות בדבר פיטורים (עמ' 14 לפ', ש' 27 - 32).

34. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, תמוה בעינינו מדוע לא גיבתה התובעת טענה חשובה זו, אשר הינה טענה עובדתית, במסגרת תצהירה. שנית, הנתבעת הוכיחה כי בחודשי הקיץ נבדק מספר הסטודנטים ובהתאם לכך נעשה שיבוץ המורים. כתבי המינוי נמסרו לתובעת לאחר חודש מרץ בכל השנה, בחודשים אוגוסט – ספטמבר ולעיתים גם באוקטובר, לאחר תום תקופת כתב המינוי של השנה הקודמת (ס' 17.2 לתצהירו של פרופ' פינצ'ו'ק וס' 9 לתצהירה של גב' גבאי).

35. עוד הוכיחה הנתבעת, כי רק כאשר אין כוונה להמשיך את ההעסקה בשנת הלימודים הבאה, המכללה שולחת זימון לשימוע למרצים לקראת חודש מרץ, כך שהליך סיום ההעסקה מושלם לכל המאוחר בתום חודש מאי (ס' 7 לתצהירו של פרופ' צינר, ס' 16.3 לתצהירו של פרופ' פינצ'וק ונספח ח' לתצהירו של פרופ' פינצוק, בו פורטו 10 דוגמאות למרצים שזומנו לשימוע עד חודש מרץ, ס' 8 לתצהירה של גב' גבאי).

36. שלישית, מעדות התובעת עולה כי גם לגרסתה הייתה קיימת אפשרות כי הנתבעת הייתה חותמת עמה על חוזה נוסף:

"לשאלת בית הדין:

ש. לטענתך בחודש מרץ מחדשים את החוזה .

ת. לא מחדשים חוזה אלא קובעים טנטטיבית מה עומד לקרות שנה הבאה. מי מלמד איזה קורס ומתי כדי לוודא שאני משריינת להם זמן. חוה עשתה את זה תמיד , הפעם היא לא עשתה את זה ולא כתבתי דבר כי זה בית.

ש. לא פנו אלייך, לא חשבת לשאול ?

ת. שאלתי ולא פעם אחת את חוה , שוב ושוב, מה קורה עם שנה הבאה, היא אמרה לי בסימסטר א' את בחופשת לידה , אחרי זה נדבר. מעולם לא קיבלתי תשובה כזו והייתי בהלם.

ש. במרץ 2013,12 ואחורנית חוה באה ושריינה את המשך העסקתך בשיחה בע"פ ?

ת. כן. תמיד. ככה מקובל באקדמיה שבפבר' מרץ סגור טנטטיבית. אי אפשר לסגור חוזה במרץ כי לא יודעים כמה אנשים יירשמו שתי כיתות או 4 . חוזה ממש סוגרים בימים של תחילת הסימסטר אם לא שלושה ימים אחרי.

ש. אז את אומרת שקיימת אפשרות שלמרות שחוה לא דיברה איתך לקראת תחילת הסימסטר היו בכל זאת חותמים איתך על חוזה ?

ת. אבל היה יוני ולא קרה כלום" (עמ' 12 לפ', ש' 2 - 15).

37. התובעת העידה כי לא נאמר לה על ידי נציגת הנתבעת כי היא מפוטרת, אלא לכל היותר, נאמר כי אין תשובה באשר לשיבוץ מערכת השעות והתשובה תשלח לאחר חופשת הלידה:

"ש. לטענתך בחודש מרץ מחדשים את החוזה .

ת. לא מחדשים חוזה אלא קובעים טנטטיבית מה עומד לקרות שנה הבאה. מי מלמד איזה קורס ומתי כדי לוודא שאני משריינת להם זמן. חוה עשתה את זה תמיד , הפעם היא לא עשתה את זה ולא כתבתי דבר כי זה בית.

ש. לא פנו אלייך, לא חשבת לשאול ?

ת. שאלתי ולא פעם אחת את חוה , שוב ושוב, מה קורה עם שנה הבאה, היא אמרה לי בסימסטר א' את בחופשת לידה , אחרי זה נדבר. מעולם לא קיבלתי תשובה כזו והייתי בהלם" (עמ' 12 לפ', ש' 2-8).

38. עוד התברר בהמשך חקירתה, כי המניע לעזיבת העבודה, יסודו בעצה אשר ניתנה לה על פיה מוטב לה "לברוח" מהנתבעת:

"ש. באותה נשימה את אומרת שאף אחד לא אמר לך במרץ או אפריל שלא יודעים להבטיח לך....

ת. שאלתי את חוה מה קורה עם המערכת לשנה הבאה . היא אמרה אני לא יודעת מה יהיה בשנה הבאה. פה ההבדל. שלא קרה קודם.

ש. כשהיא אמרה לך אני לא יודעת מה יהיה בשנה הבאה.

ת. שאלתי אותה מה קורה עם השעות שלי, התשובה היתה אני לא יודעת מה יהיה , את רואה מה קורה.

אמרו לי תברחי כי זה הולך וקמל ואמרו לי תברחי . אני לא אומר מי אמר לי .

ש. למה לא הבאת אותה לעדות ?

ת. כי אני לא אעשה להם את זה , הם עדיין מועסקים במכללה. הם אנשים בכירים מאד ואמרו לי שמי שאין לו חוזה לא בטוח שיהיה לו בשנה הבאה.

לשאלתך אני לא יודעת מי עוד שלא היה לו חוזה לא המשיך לעבוד בשנה הבאה. אין לי מושג. אין לי קשר עם אף אחד שם.

ש. זה לא מסתדר עם התשובה שחוה נתנה לך זה שאת יצאת לחופשת לידה ולא היית אמורה ללמד, היית אמורה לחזור מתי ?

ת. ב- 3.11 . אבל בסימסטר א' ברור שלא הייתי חוזרת כי אם את בחופשת לידה תחזרי בסימסטר ב' . אם את אישה וילדת אין מרצה שחוזרת באמצע סימסטר למיטב ידיעתי. אלא אם כן מישהי עוזבת" (ההדגשה אינה במקור – ר.צ., עמ' 8 לפ', ש' 8 - 25).

39. מכלל דברים אלו מצטיירת תמונה על פיה התובעת החליטה לעזוב את עבודתה בנתבעת ולא להמתין לקבלת תשובה. לא שוכנענו בטענת התובעת כי גמלה בלב הנתבעת ההחלטה לסיים את עבודתה.

40. נוסיף, כי התובעת לא הוכיחה כי פנתה לנתבעת בזמן אמת, בטענה כי פוטרה בשל הריונה או בטענות בדבר נסיבות סיום יחסי עבודתה. בעדותה טענה התובעת כי פנתה בעניין זה בעל פה לגב' גל, אולם, טענה זו לא גובתה בתצהירה:

"ש. אם חשבת שאין כוונה להמשיך להעסיק בשנה הבאה כטענתך למה לא כתבת לפרופ' צימר האם אני מלמדת בשנה הבאה ?

ת. הפניה לא היתה לפרופ' צימר אלא לחוה גל .

שאלתי את חוה עשרות פעמים מה קורה ובשונה משנים קודמות פתאום התחלתי לשמוע מלמולים , תראי פרופ' צימר עוד לא החליט כי הוא עוד לא יודע, ואני הייתי זו שאיתה פותחים את המערכת כי אני עובדת מעט ימים ואז משבצים את האחרים.

ש. איפה כל זה כתוב בתצהירך ? כל מה שתארת פה עכשיו לא כתוב בתצהירך ולא בכ.התביעה.

ת. שמה לא כתוב ?

ש. לא כתוב שפנית לחוה גל ולא ענתה לך, ולא כתוב שהיו מלמולים וחשבת שאת לא מלמדת בשנה הבאה.

ת. אולי לא כתובים שם עוד דברים.

ש. האם סיפרת לעורך הדין שלך כשכתבת את התצהיר וכ.התביעה ?

ת. אני מניחה שכן, אבל בעיקר סיפרתי את החוויה שלי, אבל לא סיפרתי עוד שיחות שהיו לי במכללה" (עמ' 8, ש' 8 - 21).

41. שישית, עוד שקלנו את טענות התובעת באשר לסתירות בעדויות עדי הנתבעת (פרק יא' לסיכומי הנתבעת). לאחר ששקלנו טענות אלו בכובד ראש, נציין כי לא מצאנו כי נפלו בעדויות עדי הנתבעת סתירות מהותיות בליבת הגרסה, סתירות אשר יש בהן כדי לקעקע את גרסת הנתבעת, כטענת התובעת.

42. להתרשמותנו, עדויות עדי הנתבעת באשר להודעת התובעת בסביבות חודשים מרץ - אפריל 2015, בדבר רצונה לסיים את עבודתה בנתבעת, היו אותנטיות. כך, זכר פרופ' פינצ'וק כי התובעת סיפרה לו זאת כאשר "היא יצאה מהמעלית ובשמחה, בפנים זוהרות" (עמ' 20 לפ', ש' 7 - 12) וכי שוחח על כך עם גב' גבאי (עמ' 23 לפ', ש' 9-10). גם פרופ' צינר זכר את מעמד קבלת ההודעה מאחר והייתה זו הודעה מאוד טראומטית וחריגה מבחינתו (עמ' 34 לפ', ש' 13 - 21).

43. סיכומו של דבר -לאור כל אחד מהטעמים אותם מנינו לעיל ולאור הצטברותם, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה כי פוטרה מעבודתה. שוכנענו כי המוטיבציה לעזוב את העבודה הייתה של התובעת, אשר בחרה לסיים את עבודתה.

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

44. לטענת התובעת, זכאית היא לפיצויי פיטורים , בסך של 240,785 ₪ בגין תקופת עבודתה החל מיום 1.12.00 ועד ליום 2.2.16, המועד הראשון בו ניתן היה לפטרה לאחר חזרתה מחופשת לידה. מסכום זה יש להפחית סך של 25,168 ₪ אשר נצבר לזכות התובעת בקופה. עוד טענה התובעת, כי היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת בסך של 15,876 ₪.

45. הנתבעת טענה מנגד, כי לאור העובדה כי התובעת התפטרה מעבודתה, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים אלא לשחרור הכספים אשר נצברו לזכותה בקופת הגמל בלבד. כמו כן, אין התובעת זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת.

46. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין פיצויי פיטורים. הנתבעת הוכיחה כי ערכה גמר חשבון ושחררה לזכות התובעת את כספי הפיצויים הצבורים לזכותה בקופת הגמל, בסך של 25,168 ש"ח (ס' 11 לתצהירה של גב' גבאי, העתק מסמכי גמר החשבון צורפו כנספח ג' לתצהירה של גב' גבאי).

47. אין בידינו לקבל את טענת התובעת, לפיה יש לחשב את פיצויי הפיטורים, בהתאם לממוצע שכרה ב – 12 החודשים עובר להפסקת עבודתה. התובעת ביססה את טענתה זו על הלכת סנונית (דב"ע נז/3-57 סנונית, הדגמות וקידום מכירות בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל בעמ' 364) אולם, מאחר ובהיקף עבודתה חל שינוי במשך השנים כעולה מתלושי שכרה (תלושי השכר צורפו כנספח ב' לתצהירה), יש מקום לחשב את פיצויי פיטוריה בהתאם להיקף משרה ממוצע בכל תקופה.

48. נוסיף, כי התובעת לא הצליחה לסתור את התחשיב המפורט אשר פורט בתצהירה של גב' גבאי, ראש מדור שכר בנתבעת, בכל הקשור לסכום פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת (ס' 15 -16 לתצהירה של גב' גבאי). כמו כן, טענת התובעת כי יש לחשב את היקף שכרה על בסיס 120 שעות חודשיות, לא גובתה בתצהירה ולא הוכחה על ידי התובעת.

49. נוכח האמור לעיל, התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין פיצויי פיטורים. בכל הקשור לטענת התובעת כי הינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת, מאחר וקבענו כי התובעת התפטרה מעבודתה, תביעתה לתשלום בגין דמי הודעה מוקדמת - נדחית.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע

50. לטענת התובעת, זכאית היא לפיצוי בשל אי עריכת הליך שימוע, בסך של 238,140 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי יש לדחות את תביעת התובעת ברכיב זה מכל וכל. מאחר וכאמור לעיל, מצאנו כי התובעת התפטרה מעבודתה, אנו דוחים את תביעתה לפיצוי בשל אי עריכת הליך שימוע.

פיצוי בגין עוגמת נפש

51. לטענת התובעת, זכאית היא לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, נוכח פיטוריה בתקופת הריונה. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה.

52. בהתאם להלכה הפסוקה , פיצוי בגין עוגמת נפש ייפסק בנסיבות חריגות (ר' למשל ע"ע 480/05 ליאור בן שטרית נ' פלונית, פורסם בנבו, 8.7.2008). מצאנו כי מקרה זה אינו נופל בגדר נסיבות חריגות המקנות לתובעת זכאות לפיצוי בגין עוגמת נפש. נוסף על כך, התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לפיצוי כאמור ובכלל זאת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק נפשי כלשהו.

פיצוי בשל הפרת הוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות

53. לטענת התובעת, מאחר וחוזה העסקתה לא חודש על ידי הנתבעת בחודש מרץ 2015, יש לראותה כמי שפוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים הואיל ובהתאם לסעיף 9(ז) לחוק עבודת נשים, אי חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה מהווה פיטורים. מאחר והנתבעת לא קיבלה היתר ממשרד הכלכלה לפיטוריה , עסקינן בפיטורים בניגוד לדין, כאשר אין ספק כי התובעת פוטרה עקב הריונה ולכן זכאית היא לפיצוי בסך של 47,628 ₪.

54. עוד טענה התובעת, כי מאחר והנתבעת הפרה את הוראות חוק עבודת נשים, זכאית היא לפיצוי בגין התקופה בת 60 ימים לאחר חופשת הלידה, במהלכה אסור היה לנתבעת לפטרה, בסך של 47,628 ₪.

55. התובעת הוסיפה וטענה כי לאור נסיבות פיטוריה יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לטענתה הסיבה בגינה לא חידשה הנתבעת את העסקתה בחודש מרץ 2015 הינה הודעת התובעת לנתבעת בחודש 2/15 על דבר הריונה. לפיכך זכאית התובעת לטענתה לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין הפלייה מחמת הריונה.

56. הנתבעת טענה מנגד, כי שני ילדיה הקודמים של התובעת נולדו בזמן עבודתה במכללה ומשרתה חיכתה לה תמיד לאחר שובה על כן , הטענה כי התובעת פוטרה על רקע הריונה חסרת בסיס. יתרה מכך, רוב עובדי המכללה הינן נשים, 200 מתוך 355 עובדים, כמעט 60% ולכן מטבע הדברים חלק ניכר מהן מצוי בהריון בשלב כזה או אחר.

57. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת התובעת כי הינה זכאית לפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, להידחות מכל וכל. בנסיבות מקרה זה, שוכנענו כי המוטיבציה לעזוב את הנתבעת הייתה של התובעת לפיכך, לא מתקיימות נסיבות העולות כדי פיטורים ובהתאם לכך לא מדובר בהפרת חוק עבודת נשים.

58. נוסיף, כי התובעת לא הוכיחה כי קיים קשר כלשהו בין התנהלות הנתבעת ובין הריונה. יתר על כן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, לפיה אין חולק כי התובעת הרתה וילדה שני ילדים, במהלך תקופת עבודתה בנתבעת ושבה לעבודתה לאחר תום תקופת חופשת הלידה (ס' 20 לתצהירו של פרופ' פינצו'ק). יש בעובדה זו כדי לתמוך בגרסת הנתבעת על פיה אין כל קשר בין התנהלותה לבין הריונה של התובעת. נוכח כל האמור לעיל, תביעות התובעת לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים ומכוח חוק שוויון הזדמנויות, נדחות.

דמי הבראה

59. לטענת התובעת, במהלך תקופת עבודתה שולמו דמי הבראה בסך של 3,008 ₪. לגישתה זכאית היא לתשלום בגין הפרשי דמי הבראה בסך של 1,495 ₪. חישובי התובעת מבוססים על טענתה כי יש לחשב את היקף משרתה על בסיס 120 שעות חודשיות ולא כפי שחישבה הנתבעת. הנתבעת טענה מנגד כי שילמה לתובעת את מלוא דמי ההבראה להם הייתה זכאית.

60. אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי הינה זכאית לקבל תשלום נוסף בגין דמי הבראה. מנהלת מדור השכר של הנתבעת, גב' גבאי, הצהירה (בס' 12 לתצהירה) כי לתובעת שולמו דמי הבראה נוספים בגין עבודתה בחודש האחרון בו עבדה עבור הנתבעת, חודש יולי 2015, בסך של 114.75 ₪ (30% משרהX 11 ימי הבראהX 1/12 חודשים).

61. התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לתשלום נוסף מעבר לתשלום זה ולא הפריכה את תחשיב הנתבעת. כפי שציינו לעיל, טענת התובעת כי יש לחשב את היקף משרתה בהתאם ל - 120 שעות חודשיות, לא הוכחה על ידה. נוכח זאת, טענת התובעת כי הינה זכאית לתשלום נוסף בגין דמי הבראה, נדחית.

פדיון חופשה

62. התובעת טענה כי במועד סיום העסקתה נצברו לזכותה 13.63 ימי חופשה לכן על הנתבעת לשלם סך של 17,944 ₪ בגין דמי חופשה. הנתבעת טענה מנגד, כי פדיון ימי חופשה בוצע לתובעת במלואו.

63. לאחר שבחנו את העדויות והראיות, מצאנו כי הצדק עם הנתבעת והתובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין פדיון ימי חופשה. מעיון בתלושי השכר עולה כי בסוף חודש יוני 2015 נותרה לתובעת יתרת חופשה בת 1.15 ימים (תלוש השכר לחודש 6/15 צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת). בחודש יולי 2015, צברה התובעת 0.6 ימי חופשה (בהתאם להיקף משרתה באותו החודש – 30%X 2 ימים בחודש) לפיכך, הייתה התובעת זכאית במועד סיום עבודתה לפדיון ימי חופשה בגין 1.75 ימי חופשה.

64. הנתבעת הוכיחה כי אכן שילמה לתובעת בגין מכסת חופשה זו, סך של 2,481.45 ₪, במסגרת תלוש השכר לחודש 7/15 (נספח ב' לתצהיר התובעת). מעיון בתחשיב התובעת על בסיסו חישבה את פדיון דמי החופשה להם היא זכאית (ס' 39 לתצהירה), התברר כי התובעת סברה כי הינה זכאית לסך של 13.63 ימי חופשה, מאחר וימי חופשה אלו הופיעו בתלוש השכר לחודש יולי 2015. עם זאת, טענת התובעת הופרכה על ידי הנתבעת, אשר הבהירה כי יתרת ימי החופשה בשיעור 13.63 ימים, אשר הופיעו בתלוש השכר לחודש 7/15, נובעת מכך שבית התוכנה "חילן" העניק לתובעת באופן אוטומטי מקדמה על חשבון תקופת חופשת הלידה מתוך הנחה כי התובעת תחזור למקום עבודתה (ס' 13 לתצהירה של גב' גבאי, אשר לא הופרך על ידי התובעת). מאחר והתובעת בחרה שלא לשוב לעבודתה לאחר תום חופשת הלידה אלא לעבור לעבוד במחקר בבית החולים, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי אינה חייבת בתשלום ימי חופשה לתובעת. לאור האמור לעיל, טענת התובעת כי הינה זכאית לתשלום נוסף בגין דמי חופשה, נדחית.

פיצויי הלנה

65. בנסיבות מקרה זה לא מצאנו כי התובעת זכאית לפיצויי הלנה מכל סוג, לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה אשר במחלוקת. בהקשר זה, נציין כי לא נעלם מעינינו כי פיצויי הפיטורים שוחררו לזכותה רק ביום 15.11.15 אולם, ההסבר אותו מסרה הנתבעת בעניין זה מקובל עלינו. הנתבעת הסבירה כי מאחר ששנת הלימודים התארכה מעבר לצפוי ומועד יציאת התובעת לחופשת לידה הוקדם, לא הספיקה להשלים את התהליך הפרוצדורלי של שחרור הפיצויים וזה בוצע לאחר סיום תקופת חופשת הלידה המינימלית בה שהתה התובעת על פי חוק (ס' 11 לתצהירה של גב' גבאי אשר לא הופרך). מדובר בטעות כנה ולא מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויי הלנה.

סוף דבר

66. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לאור דחיית התביעה לא נדרשנו לדון בטענת הקיזוז אותה העלתה הנתבעת.

67. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים באשר לגובה ההוצאות, מצאנו לנכון להשית על התובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ט, (30 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.