28 ספטמבר 2017

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

במסגרת דיון לשמיעת עדותו המוקדמת של התובע הודיעה הנתבעת כי היא מבקשת לדון בבקשה להפקדת ערובה שהוגשה מטעמה.

יצוין כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה על ידי הנתבעת טרם קבלת ייצוג משפטי ומדובר בבקשה לקונית למדי.

כמו כן, תגובת התובע הוגשה תוך התייחסות למצב התחיקתי הקודם.

ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת

המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין

או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום

הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה

להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע

את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט

בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים

שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא

הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת

אם הורשה התובע להפסיקה."

בהתאם להוראה זו, כאשר מדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן (א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

במקרה זה התובע הוא תושב אריתריאה על פי תצהירו (סעיף 3), היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

התביעה בה מדובר נוגעת בעיקרה לפיצוי פיטורים , פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה, גמול שעות נוספות וזכויות שונות בגין תקופת עבודה נטענת בת כ-20 חודשים.

כפי שציינתי לעיל הבקשה מאד לקונית במתכונת שהוגשה ואינה מפרטת דבר מעבר לעובדה, כי לטענת הנתבעת שולמו לתובע מלוא הזכויות וכי התובע לא הסכים להידברות אחר הגשת התביעה.

התגובה מפנה לפסיקה שקבעה כי רק לעיתים נדירות כאשר מדובר בתביעה מופרכת יחייב בית הדין עובד בהפקדת ערובה בתביעה כנגד מעסיקו.

פסיקה זו התייחסה למצב תחיקתי קודם.

בית הדין ידון לפי התקנה המתייחסת לנושא הפקדת ערובה.

בתשובתה הפנתה הנתבעת בעיקר לחוסר האפשרות להיפרע מהתובע ככל שייפסקו הוצאות לטובתה.

ולהכרעתי –

על פי התקנות המבחן הראשון הרלבנטי לשאלת חיובו של תובע בהפקדת ערובה הוא שאלת קיומה של ראשית ראייה. יובהר גם כי אין עוסקים בשלב זה בשאלה מהם סיכויי התובע לזכות במלוא סכום תביעתו. די בכך שהונחה ראשית ראייה לחלק התביעה ובלבד שאין מדובר בחלק זניח.

אין מחלוקת, כי ברמה העקרונית תלושי שכר עשויים להוות ראשית ראייה לכך שזכויות העובד קופחו ולא שולמו במלואם.

במקרה זה ניתן לראות בתלושים ראייה לכאורה לפחות לגבי חלק מטענות כתב התביעה. כך למשל לא קיים תשלום בגין הפרשה לרכיב פיצויי פיטורים ואין טענה כי הסכומים הללו שולמו. בנוסף, עדיין תלויה ועומדת שאלה בכל הנוגע לטענת התובע כי שכרו שולם לו כמכפלת שכר שעתי במספר השעות. בעניין זה הוגש תצהיר התובע וניתן לראות בו ראשית ראייה. רק לאחר שמיעת מלוא הראיות ניתן יהיה להתרשם לגבי אמיתות הטענה או חלקה. בנוסף, התובע הכחיש כי חתם על חוזה העבודה. לעניין רכיב פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הנתבעת היא שאמורה להראות כי מסרה לתובע הודעה לעובד, וטרם נשמעו ראיותיה לעניין זה.

בשלב זה, ולאור האמור, איני סבורה כי יהיה זה נכון וצודק להורות לתובע להפקיד ערובה ובכך להקשות על זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד.

דעתי היא כי די בתלושי בשכר שצורפו ובתצהיר התובע בו פורטה גרסתו על מנת להוות ראשית ראייה, למצער לגבי חלק מהתביעה שאינו זניח לגמרי.

יודגש כי כל האמור בהחלטתי זו הוא ברמה הלכאורית אך נוכח הוראת התקנה בית הדין מחויב לערוך בחינה זו כבר בשלב מקדמי זה.

לסיכום, הבקשה נדחית.

התובע עתר לחיוב בהוצאות בגין הבקשה. בנסיבות העניין אין מקום לעשות צו להוצאות שהוא מובחן מזה אשר יינתן בסיום ההליך. הצדדים יוכלו לטעון בעניין בסיכומים.

בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון הקודם נקבע, כי על התובע להגיש תצהירים עד ליום 18/6/17. כאמור, התובע העיד בעדות מוקדמת. אמנם ב"כ התובע הודיע בדיון קדם משפט כי בכוונתו להביא עדים, אך יש להניח כי ויתר על זכות זו משלא הגיש תצהירים נוספים חרף חלוף המועד.

הנתבעת תגיש תצהירים במועד שנקבע בהחלטה קודמת.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ח, (28 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.